חוק התקשורת שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי הוא חוק גרוע ומזיק לדמוקרטיה הישראלית. אבל ההתנגדות של המפלגות החרדיות אליו, בטענה שהאפליקציה שתפעל מכוחו תעבוד גם בשבת ועלולה לחשוף משתמשים לתכנים לא ראויים, היא אחד משיאי הצביעות של קבוצת הפוליטיקאים הזאת.

במהלך היממה האחרונה הודיעו דגל התורה, אגודת ישראל וש"ס, זו אחר זו, כי יצביעו נגד החוק, משום שהאפליקציה המיועדת לפעול במסגרתו, כאמור, תמשיך לפעול בשבת ולא תסנן תכנים בלתי ראויים.

אלא שבשל סיבוך פרוצדורלי, ובעיקר משום שהסוגיות הללו כלל לא נדונו עד כה בוועדה המיוחדת, הודיעה היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, כי כבר לא ניתן יהיה להיענות לדרישות החרדים באמצעות הסתייגויות. במצב כזה, החוק כולו עלול לרדת לטמיון.

אספקת שידורים באמצעות אפליקציות ואתרי אינטרנט, 24 שעות ביממה, היא תשתית ציבורית לכל דבר ועניין. לא פחות מצנרת מים, מחשמל או מרשת סלולרית

הצביעות של המפלגות החרדיות גלויה לעין כול. כאשר עבר חוק תאגיד השידור הציבורי בשנת 2014, הן לא הקימו קול צעקה, אף שתאגיד "כאן" משדר בשבתות ובחגים, כדבר מובן מאליו. באותה שנה הן היו עסוקות בתקיעות שופר ובקריאות שבר, ממשיות, מחוץ לדלתות המליאה, במחאה על חוק הגיוס, כמובן.

בשנים שלאחר מכן חוקקה הכנסת שורה של חוקים הנוגעים לחשמל, מים, אינטרנט ואפילו לתשתיות רפואיות ובתי חולים. מעולם לא נשמעה הטענה שיש להפיל חוק מים משום שהצנרת ממשיכה לפעול בשבת, או להתנגד לחוק בתחום החשמל מפני שרשת החשמל אינה שובתת ביום המנוחה.

השר שלמה קרעי מסתודד במליאה עם השר יצחק גולדקנופף, 27 במאי 2026 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

אספקת שידורים באמצעות אפליקציות ואתרי אינטרנט, 24 שעות ביממה, היא תשתית ציבורית לכל דבר ועניין. לא פחות מצנרת מים, מחשמל או מרשת סלולרית. זו תשתית חיונית להפעלתה התקינה של מדינה מודרנית, ובוודאי במדינה שחיה כבר קרוב לשלוש שנים בין אזעקות, ריצות למקלטים ואיומי טילים. מישהו באמת מעלה על דעתו שתשתיות תקשורת חיוניות לא יפעלו בשבת?

אם כך, מה באמת עומד מאחורי ההתנגדות?

בין הליכוד למפלגות החרדיות נרקם דיל פוליטי: בתמורה לתמיכתן בחוק התקשורת, יתמוך הליכוד בחוק הכשרות – עוד חוק ג'ובים, שמיועד לחזק בעיקר את ש"ס ואת מוקדי הכוח שלה. אם החרדים יפילו את חוק התקשורת, הם עלולים למצוא את עצמם גם בלי השבת השליטה של הרבנות בתחום הכשרות.

ש"ס הייתה אמורה להיות הנהנית המרכזית מחוק הכשרות, ולכן דרעי היה מוכן לבלוע את חוק התקשורת. סוגיית השבת כלל לא הטרידה איש, עד שמישהו הציף אותה בפני הרבנים

ההחלטה הראשונית להתנגד לחוק התקשורת התקבלה דווקא אצל חברי הכנסת משה גפני ויצחק גולדקנופף מיהדות התורה, ולא בש"ס.

ש"ס הייתה אמורה להיות הנהנית המרכזית מחוק הכשרות, ולכן אריה דרעי היה מוכן לבלוע את חוק התקשורת. סוגיית השבת כלל לא הטרידה איש, עד שמישהו הציף אותה בפני הרבנים.

מרגע שהחרדים האשכנזים הובילו את מהלך הפלת החוק, נחשף גם סכסוך פנימי בין ש"ס ליהדות התורה. בש"ס טענו אתמול כי ראשי יהדות התורה עשו זאת בכוונה, כדי למנוע מש"ס הישג פוליטי. הקרב על כל קול וכל בוחר בציבור החרדי כבר אינו מתנהל רק מול מפלגות אחרות; הוא מתנהל גם בתוך המחנה עצמו, והוא הולך ומבעיר את השטח.

יו"ר ש"ס אריה דרעי בכנסת, 23 בפברואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כדי להבין זאת, צריך להביט גם בגרף הסקרים של ש"ס. בכנסת היוצאת מחזיקה המפלגה ב־11 מנדטים. כיום, ברוב הסקרים, היא נעה סביב שמונה או תשעה מנדטים בלבד – ירידה ברורה בתמיכה. בסקר "חדשות 12" שפורסם אתמול (שני) קיבלה ש"ס שמונה מנדטים, בדיוק כמו יהדות התורה. בדברי ימי שתי המפלגות קשה להיזכר בתקופה שבה עמדו בשוויון כזה.

הבעיה של ש"ס עמוקה יותר ממספר המנדטים. היא נעוצה במתח שבין הציבור החרדי־ספרדי, שהוא בסיס התמיכה הקלאסי של המפלגה, לבין ציבור מסורתי רחב יותר, שתמך בה לאורך השנים, אך רבים ממנו המשיכו להתגייס לצה"ל, ומתקשים לעכל את התנגדות הרבנים וראשי ש"ס לשותפות גורל עם הציבור הכללי בשעת מלחמה וחירום.

יש מי שאומרים שבוחרי ש"ס ברחו לעוצמה יהודית; ייתכן שאחרים עברו למקומות אחרים, או שאינם רוצים להצביע כלל. אבל יש כנראה גם סיבות נוספות לבלגן הפוליטי שנוצר בשלהי הקדנציה. סיבות שפחות גלויות לעין, ושעשויות להסביר כיצד דווקא חוק התקשורת הגיע לנקודת התרסקות.

לעיתים די ברב אחד שמאמץ עמדה מחמירה יותר כדי ליצור נורמה חדשה. משם מתחיל לחץ חברתי פנימי, ושאר הרבנים והפוליטיקאים מוצאים את עצמם נדחפים עוד צעד לכיוון ההקצנה

אחת ההשערות המסתובבות בענף התקשורת המסחרית היא שלוביסטים מטעמם של כלי תקשורת, שעלולים להיפגע באופן משמעותי מחוק התקשורת של קרעי, הצליחו לתקוע טריז בין שר התקשורת לבין הפוליטיקאים החרדים.

אותם יועצים זיהו במהירות את נקודת התורפה: הפעלת האפליקציה בשבת והחשש מחשיפה לתכנים בלתי ראויים. ברגע שהצליחו "להדליק" רב אחד על הסוגיה, הדיון כולו נמשך לכיוון המחמיר ביותר. משם כבר הופעל לחץ על שאר הרבנים וחברי הכנסת להתיישר לפי הקו החדש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, היושב ליד ח"כ יצחק גולדקנופף, 1 ביולי 2026 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

זו תופעה מוכרת היטב בפוליטיקה החרדית. לעיתים די ברב אחד שמאמץ עמדה מחמירה יותר כדי ליצור נורמה חדשה. משם מתחיל לחץ חברתי פנימי, ושאר הרבנים והפוליטיקאים מוצאים את עצמם נדחפים עוד צעד לכיוון ההקצנה.

הסבר אחר נעוץ במצבו הפוליטי של בנימין נתניהו. הוא כה נחוש לרצות ולשדל את המפלגות החרדיות להישאר עמו בבלוק הפוליטי, עד שהוא מוכן להעניק להן את חוק יסוד: לימוד תורה, את חוק ביטול המעצרים לצעירים חרדים, ואפילו לוותר בפועל על הדרישה להעביר את חוק התקשורת כחלק מהעסקה.

אם בליכוד יקומו כמה חברי כנסת מורדים, שיזעמו על ההתנהלות של יהדות התורה וש"ס, המשמעת הקואליציונית בימי החקיקה האחרונים של הכנסת עלולה להתחיל להתפורר

כאמור, הדיל המקורי היה פשוט: חוק התקשורת תמורת חוק הכשרות. אלא שאם בליכוד יקומו כמה חברי כנסת מורדים, שיזעמו על ההתנהלות של יהדות התורה וש"ס, המשמעת הקואליציונית בימי החקיקה האחרונים של הכנסת עלולה להתחיל להתפורר, ואולי אפילו לקרוס.