זה הזמן לומר את האמת, ביידן הכריז מספר פעמים שהוא אינו מרוצה ממשלת ישראל וכדאי להחליף אותה באחרת. זו מעורבות של מדינה "דמוקרטית" בעניניה של מדינה דמוקרטית ידידותית ובבחירת העם באופן הכי דמוקרטי בשלטון הקיים.
אין ל"דמוקרטים" של ארה"ב לבוא בטענות,אלא רק אל עצמם.
חיית בר גדולה ומסיבית אסור שתכנס ליישוב כלשהו כי היא מהווה סיכון לבני אדם ולכלבים. ההגדרה של סורר ממש מיותרת ולא צריך להבדיל בין סורר לבין מחונך או לבין חיה טובה. צריך פשוט לדאוג שהתושבים משלמי המסים ייהנו מטיול חופשי ורגוע ברחובות עירם.
לדניאל. אם אתה באמת חקלאי אז נינך יודע לחרוש חריש עמוק. למה לא חרשת עמוק כדי להבין את נפשו של העם בישראל. למה הדבר דומה ? לאדם שעבר טראומה קשה מאד ראה את אשתו , אמו ,אביו וילדיו נרצחים בידי שכנו למול עיניו , עשה מעשה והלך לביתו של הרוצח וירה ללא אבחנה בכל מי שנמצא שם. במקרה כזה בבית המשפט יטען לחוסר שפיות,יאושפז קצת וישוחרר לביתו . ועכשיו לענינינו: עם ישראל מקטון ועד גדול כולל הממשלה איבד את השפיות ועושה אותו הדבר לשכיניו בעזה. תקרא לזה אי-שפיות, נקמה,רצח עם או כל כינוי שתרצה, אין זה מעלה או מוריד. עם ישראל , ממשלתו וצבאה הם כולם כאיש אחד זכאים בדין בגלל חוסר השפיות שגרם לתגובה הקשה הזו. ואם אינך רואה זאת אז אינך חקלאי אמיתי אלא מישהו בטל.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם