המנצח היחיד בבחירות האלה הוא התסכול

קשה להאמין שבמערכת בחירות מרובת משתתפים, רוויית פיצולים, יריבויות ומאבקים, תיתכן תוצאה שבה כמעט כולם מפסידים. ובכל זאת, זה בדיוק מה שקרה השבוע בישראל.

אתמול (רביעי), כשהתבהרה תמונת המנדטים, עוד לפני ספירת המעטפות הכפולות, התברר שהמנצח הגדול של הבחירות הוא דווקא התסכול. כמעט בכל מטה מפלגתי הייתה סיבה למסיבה, ולצדה סיבה גדולה בהרבה לדאגה.

נתחיל בליכוד. שם חגגו עם 26 מנדטים, אחרי שסקרים רבים חזו למפלגה 18–22 מנדטים בלבד. תופעת הערכת החסר של הליכוד בסקרים מוכרת היטב בפוליטיקה הישראלית. בכל פעם שהמפלגה מגיעה לקו הסיום עם ארבעה או חמישה מנדטים יותר מהצפוי, נערכות בליכוד חגיגות ניצחון.

גוש בנימין נתניהו, שהחזיק ב־68 מנדטים בכנסת היוצאת, הצטמק ל־53 בלבד. זו התוצאה הנמוכה ביותר של הגוש מאז 2009. 15 מנדטים התאדו

אלא שכעבור כמה שעות מתבררת התמונה המלאה. גם הפעם, כמו ב־2019, ב־2020 וב־2021, מאחורי החגיגות מסתתר הפסד עצום. גוש בנימין נתניהו, שהחזיק ב־68 מנדטים בכנסת היוצאת, הצטמק ל־53 בלבד. זו התוצאה הנמוכה ביותר של הגוש מאז 2009. 15 מנדטים התאדו.

גרוע מכך מבחינת נתניהו, אין לו כרגע דרך לגייס שותפים מהמרכז להקמת קואליציה. אחד המכשולים המרכזיים הוא מחויבותו לשותפים החרדים ולדרישתם להסדיר פטור מגיוס. איזו מפלגה מגוש השינוי תוכל להצטרף לממשלה כזו בלי להפר את אחת ההתחייבויות המרכזיות שנתנה לבוחריה?

ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו במטה הבחירות של הליכוד בבנייני האומה בירושלים, לאחר הבחירות לכנסת, 28 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בגוש השינוי האכזבה צורבת אף יותר. מפלגת ישר! בהובלת גדי איזנקוט שאפה לכל הפחות לעקוף את הליכוד ולהפוך למפלגה הגדולה בכנסת. גם התוכנית להקים ממשלת מיעוט, ללא רוב של 61 מנדטים, התנפצה אל מול תוצאות הבחירות. ארבע מפלגות גוש השינוי השיגו יחד 48 מנדטים, חמישה פחות מ־53 המנדטים של גוש נתניהו.

בכך נשמט מידי איזנקוט גם הטיעון הפוליטי המרכזי שעליו ביסס את שאיפתו להנהיג ממשלת מעבר: שגם אם אין לגוש שלו רוב בכנסת, הוא עדיין גדול מגוש נתניהו, ולכן דווקא הוא צריך לקבל את ההזדמנות להוביל ממשלה. כעת אין לו לא רוב ולא יתרון יחסי.

אפילו אם יחליטו מפלגות השינוי לצרף את רע"ם, בניגוד להבטחות הבחירות שלהן, יגיע הגוש ל־55–56 מנדטים בלבד. זהו בסיס רעוע לממשלה, שאף אינו מבטיח רוב בהצבעת אמון ללא תמיכה נוספת או הימנעות של חברי כנסת אחרים.

אצל הדמוקרטים, שמונת המנדטים נראים על הנייר כהישג מכובד. אלא שבפועל מדובר בחיבור של ארבעת המנדטים שהיו לעבודה וארבעת המנדטים שמרצ איבדה כשלא עברה את אחוז החסימה

במפלגות ביחד, ישראל ביתנו והדמוקרטים מתקשים למצוא סיבות לחגוג. אביגדור ליברמן הגדיל את כוחו במנדט אחד בלבד, אחרי חודשים ארוכים שבהם הסקרים העניקו לו 10–12 מנדטים. במפלגתו יכולים להפנות אצבע מאשימה לעבר השותף הבכיר בגוש, איזנקוט, שיצא בשבוע האחרון למבצע אינטנסיבי לשאיבת קולות ממפלגות המחנה.

נפתלי בנט הוביל קמפיין שטח יוצא דופן בהיקפו ובאינטנסיביות שלו. בשבוע האחרון הוא התרוצץ בין מסעדות, ברים ומועדונים, הגיע לריכוזי מצביעי ליכוד וניסה להפוך כל מפגש להזדמנות לגייס עוד קולות. אבל כל ההתרוצצות הזו הסתיימה ב־12 מנדטים בלבד.

יו"ר מפלגת ביחד נפתלי בנט נואם לצד ראש האופוזיציה לשעבר יאיר לפיד במטה הבחירות של המפלגה בתל אביב, לאחר סגירת הקלפיות ופרסום תוצאות המדגמים, 28 באוקטובר 2026 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

רם בן ברק, חבר כנסת ותיק ומספר שתיים לשעבר ביש עתיד, סוגר את הרשימה. לא בדיוק התוצאה שאליה כיוון בנט, ששב לפוליטיקה בשאיפה לחזור ללשכת ראש הממשלה.

אצל הדמוקרטים, שמונת המנדטים נראים על הנייר כהישג מכובד. אלא שבפועל מדובר בחיבור של ארבעת המנדטים שהיו לעבודה וארבעת המנדטים שמרצ איבדה כשלא עברה את אחוז החסימה. שתי המפלגות התאחדו, אך לא הצליחו להרחיב את בסיס התמיכה המשותף שלהן. האיחוד מנע אובדן קולות, אך לא יצר תנופה אלקטורלית חדשה.

על ש"ס ויהדות התורה עוד ייכתבו אלפי מילים. דווקא כאן מסתתר אחד הסיפורים הדמוגרפיים והפוליטיים המעניינים ביותר של הבחירות.

לפי ההערכות, מבין כ־600 אלף המצביעים החדשים בבחירות 2026, כרבע מזוהים עם הציבור החרדי. ובכל זאת, שתי המפלגות החרדיות התכווצו יחד מ־18 מנדטים ל־14

החברה החרדית גדלה במהירות, ומאות אלפי צעירים חרדים שאינם מתגייסים לצה"ל עומדים במרכזו של ויכוח ציבורי חריף על שוויון בנטל, השתתפות בשוק העבודה והיקף התמיכה מתקציב המדינה. לכאורה, שיעורי הילודה הגבוהים היו אמורים להבטיח למפלגות החרדיות גידול מתמשך בכוחן האלקטורלי.

לפי ההערכות, מבין כ־600 אלף המצביעים החדשים בבחירות 2026, כרבע מזוהים עם הציבור החרדי. ובכל זאת, שתי המפלגות החרדיות התכווצו יחד מ־18 מנדטים ל־14 בלבד. הדמוגרפיה הבטיחה צמיחה, אבל הקלפי סיפרה סיפור אחר לגמרי.

פעילי ש"ס ממתינים מחוץ למטה הבחירות של המפלגה בירושלים, לאחר סגירת הקלפיות ופרסום תוצאות המדגמים, 27 באוקטובר 2026 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

ההתרסקות הגדולה היא של ש"ס, שירדה מ־11 מנדטים לשבעה בלבד (ואולי תרד בהמשך לשישה). המפלגה, שבנתה לאורך השנים בסיס תמיכה רחב בקרב הציבור המזרחי המסורתי, איבדה קולות על רקע העימות סביב גיוס חרדים לצה"ל. עבור מצביעים מסורתיים רבים, שחלקם משרתים בצבא ושולחים אליו את ילדיהם, הקו הנוקשה של נציגי ש"ס נגד גיוס נעשה קשה לעיכול.

ש"ס גילתה שאי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו: להציג את עצמה כמפלגתו של הציבור המזרחי המסורתי, המשרת ותורם, ובה בעת להיאבק למען פטור גורף מגיוס. הסתירה הזו, שהייתה קיימת שנים, נעשתה חריפה במיוחד אחרי המלחמה.

יהדות התורה, לעומת זאת, שמרה על כוחה בכנסת, אך גם אצלה נרשמה מתחת לפני השטח תזוזה מעניינת. כ־20 אלף קולות של מצביעים חרדים אשכנזים זרמו למפלגת צבע שחור, המזוהה עם מתנגדי הגיוס, ולמפלגת הרחוב החרדי בהובלת מוטי לייטנר, שפנתה לחרדים מודרניים.

ש"ס גילתה שאי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו: להציג את עצמה כמפלגתו של הציבור המזרחי המסורתי, המשרת ותורם, ובה בעת להיאבק למען פטור גורף מגיוס

אף אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה, אך שתיהן הצליחו לאתגר את המפלגות החרדיות הוותיקות ולהוכיח שהציבור החרדי אינו מקשה פוליטית אחת.

הציונות הדתית סיימה עם שישה מנדטים בלבד, ובכל זאת היא אולי המפלגה היחידה שיכולה לטעון להישג. במשך כמעט שלוש שנים, מאז פרוץ המלחמה, סקרים רבים הציבו אותה מתחת לאחוז החסימה. כשנקודת המוצא היא סכנת היעלמות מהכנסת, עצם ההישרדות הוא סיבה להקלה.

שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' עם תומכים במטה הבחירות של המפלגה בירושלים, לאחר פרסום תוצאות המדגמים בליל הבחירות, 28 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

לא מדובר בהישג מרשים במונחים מוחלטים, אלא בהצלחה יחסית לציפיות הנמוכות במיוחד. לפעמים בפוליטיקה, כדי להרגיש מנצח, מספיק שכולם ציפו שתפסיד.

בעוצמה יהודית קיוו שטלי גוטליב תהיה מגנט למנדטים. גוטליב עצמה סיפרה בהרחבה שבליכוד הבינו שהיא מושכת לפחות חמישה מנדטים. זה היה לפני שערקה לעוצמה יהודית.

ההמשך כבר ידוע: המפלגה נותרה פחות או יותר בגודלה המקורי, בלי הזינוק המיוחל. גם המעבר המתוקשר של גוטליב לא יצר את גל התמיכה שעליו בנו במפלגה. ראוי לזכור שעוצמה יהודית אף לא חתמה על הסכם עודפים, כך שמלכתחילה נטלה סיכון אלקטורלי נוסף.

ארבע מפלגות השינוי, שחלקן התחייבו במהלך הקמפיין שלא להסתמך על המפלגות הערביות, אינן ממהרות לפתוח את הדלת

גם עופר וינטר ויועז הנדל סיימו את מערכת הבחירות באכזבה כבדה. בהנדל בחרו כ־134 אלף איש, כ־2.6% מהקולות, ובווינטר כ־89 אלף איש, כ־1.6%. המספרים עדיין אינם סופיים, אך התמונה ברורה: מאות אלפי מצביעים נתנו את קולם לשתי רשימות שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה.

זהו לקח ותיק בפוליטיקה הישראלית, שנלמד מחדש כמעט בכל מערכת בחירות: קשה מאוד למפלגה חדשה להיכנס לכנסת בלי חיבור לכוח פוליטי קיים, בלי איחוד רשימות או בלי בסיס ארגוני רחב. הנדל ווינטר גילו שאהדה ציבורית, חשיפה תקשורתית וקמפיין עצמאי אינם מספיקים כדי לתרגם תמיכה למנדטים.

יו"ר מפלגת עמך ישראל ותא"ל במיל' עופר וינטר מצביע במהלך הבחירות לכנסת, 27 באוקטובר 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

ולבסוף, הפתעת הבחירות הגדולה: רע"ם והרשימה המשותפת. מבחינה מספרית, הישגן כמעט חסר תקדים. 19 מנדטים לשתי המפלגות יחד, ייצוג המתקרב למשקלה היחסי של האוכלוסייה הערבית בישראל. אחרי שנים של דיונים על אדישות, שיעורי הצבעה נמוכים ופיצולים פוליטיים, הציבור הערבי הגיע לקלפיות והפגין כוח אלקטורלי עצום.

אז מדוע גם כאן צריך לדבר על אכזבה? מפני שכוח אלקטורלי אינו בהכרח כוח פוליטי. אתמול הבהירו נציגי המפלגות הערביות שהם מוכנים לשתף פעולה עם גוש השינוי כדי להחליף את נתניהו, בין אם בהצבעה להחלפת יו"ר הכנסת ובין אם בתמיכה מבחוץ בממשלה. מבחינתם, 19 המנדטים היו אמורים להפוך אותם לשחקנים מרכזיים בעיצוב המציאות הפוליטית החדשה.

אלא שנכון לאתמול, ההצעות הללו אפילו לא זכו למענה של ממש. ארבע מפלגות השינוי, שחלקן התחייבו במהלך הקמפיין שלא להסתמך על המפלגות הערביות, אינן ממהרות לפתוח את הדלת.

ציבור המהווה כ־21% מאוכלוסיית ישראל הצליח להשיג ייצוג פרלמנטרי משמעותי במיוחד, אך נציגיו עדיין נתקלים בכתף קרה מצד מי שעשויים להזדקק לקולותיהם

כך נוצר אחד הפרדוקסים החריפים של הבחירות: ציבור המהווה כ־21% מאוכלוסיית ישראל הצליח להשיג ייצוג פרלמנטרי משמעותי במיוחד, אך נציגיו עדיין נתקלים בכתף קרה מצד מי שעשויים להזדקק לקולותיהם כדי לחולל שינוי שלטוני.

יוסף ג'בארין, מועמד ברשימה המשותפת, ותומכיו מתכנסים במטה הבחירות של המפלגה בנצרת, לאחר סגירת הקלפיות בליל הבחירות לכנסת, 27 באוקטובר 2026 (צילום: שרון לייבל/פלאש90)

בסופו של דבר, זו תמונת הבחירות של 2026: נתניהו עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, אבל איבד את הרוב. איזנקוט ביקש להוביל ממשלה, אך נותר בלי דרך להקימה. החרדים גדלו דמוגרפית והצטמקו פוליטית. מפלגות חדשות גייסו עשרות אלפי קולות ונותרו מחוץ לכנסת. והמפלגות הערביות השיגו כוח היסטורי, אך מתקשות להפוך אותו להשפעה.

כולם יכולים להציג הישג כלשהו. כמעט איש אינו יכול להציג ניצחון.