עיריית ראשון לציון החליטה לאחרונה לסיים את העסקת ד"ר מאיר ברוכין, מורה ותיק לאזרחות בתיכון מקיף ט', בעקבות תלונות הורים ותלמידים על כך שהביע את עמדותיו הפוליטיות בכיתה. המורה קרא בפייסבוק לסרבנות ואף הגדיר טייסים של חיל האוויר כ"רוצחי ילדים". הורים טענו שהביע עמדות דומות בכיתה.
אין זה המקרה הראשון שבו מורה נענש בישראל בגלל התבטאויות פוליטית. טלי מזרחי, מורה מוערכת וותיקה ביישוב מיתר, הועברה לבית ספר אחר לפני כשנתיים לאחר שהורים, שגילו כי היא מעורבת בפעילות פוליטית של ארגוני שמאל, טענו בפני ההנהלה שהיא "יורקת בהפגנות על חיילי צה"ל" ו"מפגינה עם דגלי אש"ף". מזרחי הגישה נגד ההורים תביעת דיבה, אבל לא חזרה ללמד שם.
אדם ורטה, מורה נוסף שלימד באורט בקריית טבעון, פוטר לאחר שתלמידה שלו, ספיר סבח, התלוננה על כך שהטיף לסרבנות בכיתה ונזף בה, לטענתה, על עמדותיה הימניות. ורטה, שאולץ להתנצל, פוטר, ואילו סבח הפכה לסלבריטאית.
מקרה נוסף אירע בשנת 2000 לרב ישראל שירן, מורה בעל עמדות ימניות, שפוטר מבית ספר בחיפה לאחר שיצא נגד לימוד "מורשת רבין" בבתי הספר. שירן הוחזר לבית הספר לאחר שהקים מחאה, אך לטענתו המשיך לסבול מהתנכלויות.
רם כהן, מנהל "תיכונט" בתל אביב, מרבה להתבטא התבטאויות פוליטיות בבית הספר, שהובילו אותו לעימותים מתוקשרים עם תלמידים ועם משרד החינוך.
כהן הזמין ארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"מחסום ווטש" להרצות בבית הספר, ותלמידים שטענו כי הוא הוא מוביל אינדוקטרינציה "חד צדדית פוליטית", ויזמו הפגנות ועצומות נגדו וחרמות נגד הארגונים שהזמין. בעקבות זאת, נערכו לכהן מספר שיחות במשרד החינוך, אך לא עלתה האפשרות לפטר אותו.
"הממשלה מאפשרת למורים להתבטא בחופשיות על פוליטיקה ואף מעודדת אותם לכך כל עוד הם מדבררים את המדיניות שלה. האיסור בתקנות משרד החינוך הוא בפירוש על ביקורת על הממשלה", אומר כהן לזמן ישראל. "אין פלא שמחפשים אותי, אבל אני מבטא את דעתי באופן חוקי. תפקידי הוא לחנך ילדים לחשיבה ביקורתית ולאקטיביזם חברתי וזה מה שאני עושה".
"רון חולדאי לא יעלה על דעתו לפטר אותי. אם הייתי חי במודיעין, לדעתי ראש העירייה, חיים ביבס, היה שמח לקרוא לי לשימוע. בנוסף, קניתי לי מעמד וזכויות של מנהל מצליח שהעמיד דורות של תלמידים מצליחים"
איך זה חוקי, אם משרד החינוך אוסר על כך?
"כי הנוהל, מעבר להיותו אנכרוניסטי ומיושן ושגוי בעיניי, נאכף בצורה בררנית. במגזר הדתי מעבירים לילדים שיעורי 'חינוך ערכי' שהם הטפה פוליטית גלויה, כולל חינוך למיזוגניה וגזענות והומופוביה ולוקחים תלמידים להפגנות. המנהלים שם עצמאים לגמרי, וממשלה שמאפשרת את זה לא יכולה להשתיק אותי.
"חלק משיעורי ה'חינוך הערכי' נכפים על תלמידים, וכמובן שהחינוך הפוליטי מהסוג שאני מעביר לא יכול להיכנס לשום בית ספר ממלכתי-דתי, אז אם מישהו במשרד החינוך ינסה לפתוח בהליכים כלשהם כלפיי לא יהיה להם שום קייס.
"כדאי גם לזכור שמאות בתי ספר נמצאים בהתנחלויות בשטחים כבושים. שם, אפילו מיקום בית הספר הוא הבעת דעה פוליטית שנויה במחלוקת".
איך אתה מסביר את העובדה שמורים שהם אנשי שמאל רדיקליים אחרים כמו מאיר ברוכין, אדם ורטה וטלי מזרחי פוטרו בגלל התבטאויות בכיתה ואתה נשאר בתפקידך? אתה יותר מתוחכם מהם ויודע מה לא להגיד?
"לא, אני פשוט נמצא במקום יותר נוח. ורטה נפל קרבן לעובדה שהוא מורה ברשת שיכולה להרשות לעצמה לעשות דברים שמשרד החינוך ועיריית ת"א לא יעשו.
"היתרון העיקרי שלי הוא שכל אלה שהזכרת הם לא תל-אביבים. אני נהנה מגיבוי של החברה התל-אביבית. רון חולדאי לא יעלה על דעתו לפטר אותי. אם הייתי חי במודיעין, לדעתי ראש העירייה, חיים ביבס, היה שמח לקרוא לי לשימוע. בנוסף, קניתי לי מעמד וזכויות של מנהל מצליח שהעמיד דורות של תלמידים מצליחים".
פיטורים מוצדקים, לכאורה
לכאורה, ניתן למצוא הצדקה בפיטורי המורים, שכן הם פעלו בניגוד לנהלים הקבועים בהוראות משרד החינוך לעובדי הוראה: "עובד הוראה לא יבקר בפומבי… את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה החלטות וחוקים שנתקבלו על ידה, וכן את הממשלה ומשרדיה, ובכלל זה מדיניותה, במסיבת עיתונאים, ראיון, נאום, שידור, עיתון, ספר, רשת האינטרנט או כל אמצעי מדיה אחר".
חשוב לציין שלמרות ההוראות הללו, מורים רבים בישראל מביעים עמדות וביקורת פוליטית, ובכל זאת אינם נענשים וכלל לא מקבלים הערות על כך.
לפני כשבועיים התקיימה מחאה של מורים נגד התבטאויותיו ההומופוביות של שר החינוך רפי פרץ, ומורים חתמו על עצומה בה איימו שיפסיקו ללמד אם ימשיך בהתבטאויותיו, קראו לתלמידים להפגין נגד השר ותלו דגלי גאווה בבתי הספר.
בעבר, מורים בקיבוצים לקחו תלמידים להפגין בעד הסכמי שלום, בעד גיוס בחורי ישיבות ונגד חוק החזיר. בזמן המו"מ על הסכמי אוסלו, ולקראת ההתנתקות, מורים בחינוך הממלכתי-דתי לקחו אלפי תלמידים להפגין נגד פינוי שטחים.
בעבר, מורים בקיבוצים לקחו תלמידים להפגין בעד הסכמי שלום, בעד גיוס בחורי ישיבות ונגד חוק החזיר. לקראת ההתנתקות, מורים בחינוך הממלכתי-דתי לקחו אלפי תלמידים להפגין נגד פינוי שטחים
בנוסף לאירועים המתוקשרים הללו, במציאות בבתי הספר התיכוניים בישראל, מורים מביעים את עמדותיהם הפוליטיות בכיתה כל הזמן בלא תגובה מערכתית. בדיקה רנדומלית בקרב חבריי ומכריי גילתה לי שתלמידים והורים בעשרות בתי ספר נחשפו להתבטאויות פוליטיות מימין ומשמאל של מורים ומנהלים בכיתות.
מספר דוגמאות לסיפורים של הורים: "המורה של הבת שלי אומרת מה דעתה על הגישות הפוליטיות שהיא מלמדת בצורה שלא מכבדת דעות אחרות וזה עובר בשקט גמור"; "המורים בבית הספר של הילדים שלי לקחו תלמידים לטיול בשטחים, אחרי התלבטות פומבית, וסיפרו להם שם על הכיבוש ומצב הפלסטינים"; "התלמידים מודעים היטב לדעותיהם הפוליטיות של המורים".
מבוגרים צעירים מספרים על לימודיהם בתיכון: "המורה הסבירה לנו שארץ ישראל היא שלנו ויש לנו זכות אלוהית על כולה, ולכן צריך לבנות בהתנחלויות ולהגן עליהן"; "קראנו קטעים מ'הזמן הצהוב' בתור חומר לימוד באזרחות"; "המורה לתנ"ך הסביר לנו ש'שמאל זה רק לים'"; "כל שיעור אזרחות היינו קוראים מאמרים מעמוד הדעות של הארץ"; "ידענו בדיוק מה כל אחד מהמורים מצביע".
ואילו מורה בתיכון בתל-אביב מספרת: "עבדתי 30 שנה כמורה, סיפרתי לתלמידים שאני מצביעה מרצ והתבדחתי נגד הממשלה, ואף פעם לא העירו לי".
ועם זאת, כדאי לשים לב שכל ההתבטאויות הפוליטיות היומיומיות הללו הן בתוך הקונצנזוס הרחב של הפוליטיקה הישראלית, ואינן כוללות ביקורת על מורשת רבין וגם לא קריאות לסרב לשרת בצה"ל או בשטחים.
"ילדים מצביעים בדרך כלל למי שההורים שלהם מצביעים, ההשפעה של המורים היא די שולית, ואני גם לא אומר לתלמידים לאיזו מפלגה להצביע. אני מציף נושאים ומעודד תלמידים לחשוב ולדבר עליהם"
רם כהן אומר שסותמים למורים את הפה, בעוד תלמידים, הורים ומשרד החינוך טוענים שכשהמורה פורש את משנתו הפוליטית, הוא מפעיל את כוחו העודף כדי לבצע להם אינדוקטרינציה. אבל הוא לא מתרגש מכך.
"שטויות", הוא אומר. "ילדים מצביעים בדרך כלל למי שההורים שלהם מצביעים, ההשפעה של המורים היא די שולית, ואני גם לא אומר לתלמידים לאיזו מפלגה להצביע. אני מציף נושאים ומעודד תלמידים לחשוב ולדבר עליהם.
זה אפילו חלק מהחובה שלך ובכל בית ספר יש שיעור אזרחות. אבל החוק, גם בישראל וגם בדמוקרטיות אחרות, אומר שהמורה צריך להציף נושאים, לתת ידע, ולגרום לתלמידים לדבר עליהם ולהביע עמדה ולא להביע את העמדה שלו.
"אבל עצם הבחירה לדבר על נושאים היא הבעת העמדה שמקפיצה את כולם. אם אני יוזם דיון על מתווה הגז ועל כלים חד פעמיים, לא יבואו אליי בטענות. אבל אם אני יוצר דיון על ירי והרג של מפגינים בעזה, מכירת נשק למדינה שמבצעת טבח או כתבי האישום של ראש הממשלה, עצם הדיון נחשב לעמדה פוליטית. בשביל 'לא להתבטא פוליטית' צריך פשוט לשתוק ולא לדבר על הנושאים הכי חשובים.
"מעבר לכך, אמרת 'דמוקרטיה', כאילו זה מובן מאליו, אבל הדמוקרטיה הישראלית נלחמת על חייה. זה יפה להגיד לילדים דמוקרטיה בתור ססמה חלולה, אבל לא להזכיר מיליוני אנשים שחיים בארץ בלי זכויות אזרח ואת התעלולים שראש הממשלה מבצע נגד זרועות אכיפת החוק. אם המורים ישתקו לא יקומו נגד הכיבוש והשחיתות והרס הדמוקרטיה אנחנו נפסיד במערכה".
גם בעולם למורים אסור להתבטא על פוליטיקה
התבטאויות פוליטיות של מורים, ופיטורים של מורים בשל התבטאויות פוליטיות, הם נושא שמעורר סערות תקשורתיות גם במדינות אחרות בעולם.
כך, למשל, מורה בבית ספר ציבורי בעיירה וודסטוק בארה"ב עוררה שערורייה שהפכה לשיחת היום ברשתות החברתיות לאחר שהביעה ביקורת על קמפיין הבחירות והסלוגן של דונלד טראמפ. המורה לא פוטרה, אבל ננזפה, ובעקבות המקרה מדינת ניו יורק חידדה את הנהלים האוסרים לדבר פוליטיקה בכיתה.
בשני מקרים אחרים שעוררו רעש בארה"ב, פוטרו מורות מבתי ספר פרטיים שהביעו עמדות פוליטיות ימניות בכיתה ותבעו את בתי הספר בטענה לרדיפה פוליטית. אחת מהן, מורה מצטיינת למתמטיקה מלוס אנג'לס, התבטאה נגד ההגירה, ומורה אחרת מקונטיקט התבטאה בכיתה בעד טראמפ ופרסמה ברשתות החברתיות תמונה פרובוקטיבית שלה ששילבה עירום חלקי, דגל ארה"ב ונשק.
מקרה נוסף של פיטורי מורה בשל התבטאות פוליטית שפורסם בתקשורת העולמית התרחש בעיירה בארמניה: מורה לפיזיקה פוטר לאחר שהביע תמיכה בשיעור בהתמודדותו לנשיאות של נשיא ארמניה לשעבר לבון טר-פטרוסיאן.
העובדה שפיטורי מורים בשל התבטאויות פוליטיות, אפילו במדינה קטנה כמו ארמניה, מתפרסמים בעולם, מראה שמקרים כאלה נדירים. האם זה בגלל שמורים בחו"ל ממעטים לדבר פוליטיקה בכיתה, או בגלל שלרוב אינם מפוטרים בשל כך?
העובדה שפיטורי מורים בשל התבטאויות פוליטיות, אפילו במדינה קטנה כמו ארמניה, מתפרסמים בעולם, מראה שמקרים כאלה נדירים. האם זה בגלל שמורים ממעטים לדבר פוליטיקה, או בגלל שלרוב אינם מפוטרים?
מקריאה בבלוגים ושיחות עם מורים בעולם המערבי עולה שכמו בישראל, מורים בתיכון באירופה וארה"ב בהחלט נוהגים לדבר על פוליטיקה בכיתה.
מבדיקת החוק היבש עולה כי בדמוקרטיות מערביות אסור למורים להביע עמדות פוליטיות בכיתה. בארה"ב התקיימו מאבקים משפטיים בין מורים בבתי ספר ציבוריים שפוטרו טענו שהחוקה מאפשרת להם חופש ביטוי לבין מדינות שטענו שחופש הביטוי אינו תקף על עובדי מדינה בזמן מילוי תפקידם, כולל מורה בכיתה.
לבסוף, תקדימים משפטיים קבעו שלמורה בארה"ב מותר להביע דעות מחוץ לביה"ס- בהפגנה, בתקשורת או ברשת – אך לא בפני תלמידיו. מורים שם מחויבים לדבר על פוליטיקה בשיעורי אזרחות, אך חייבים להציג מגוון עמדות, ולא לחשוף את עמדתם הפרטית. פסיקות אלה אינן חלות בבתי ספר פרטיים.
בבריטניה לא היה בעבר חוק נגד התבטאויות פוליטיות בכיתה, אבל ב-2012 נחקק שם חוק כזה, לאחר שמורים הביעו מחאה בשיעורים על קיצוצים במערכת החינוך. החוק החדש עורר ביקורת ציבורית, אך הוא עדיין בתוקף.
החוק בגרמניה קובע כי "עובדי מדינה יכולים להיות פעילים פוליטית אבל רק מחוץ לשירותם. לפיכך עליהם לשמור על מתינות ואיפוק בפעילות הפוליטית". החוק הגרמני חל, בין השאר על מורים בכיתה.
"העובדה שאני יכול לחנך ילדים לאקטיביזם, לאכפתיות, וליצור אצלם חוסר נחת היא זכות שלא הייתי רוצה לוותר עליה. ומי שלא מסכים איתי מוזמן להתווכח. זה מה שנקרא חינוך לאזרחות פעילה, זה ולא סתימת הפיות"
חוק דומה קיים בשווייץ. מורים רבים שם פעילים פוליטית, ויש מתוכם גם חברי בפרלמנט (בקנטונים, בהתנדבות), אבל אסור להם לדבר על כך בכיתה.
באוסטרליה התקבלה ב-2017 פסיקה של בית המשפט העליון שאסרה על עובדי מדינה להתבטא בנושאים פוליטיים גם מחוץ לזמן ולמקום עבודתם.
הפסיקה אישרה את פיטוריה של דניאלה בנרג'י, עובדת מדינה במחלקת ההגירה, שצייצה בטוויטר ביקורת חריפה על מדיניות ההגירה האוסטרלית.
בפועל, החוקים הללו נאכפים במדינות המערב בעיקר במקרים שבהם מורים מביעים עמדות גזעניות. מורים בגרמניה יכולים להיות מפוטרים אם הם פעילים בארגונים גזעניים או ימניים קיצוניים, גם אם לא דיברו על כך בכיתה.
"בארה"ב, רוב ההתבטאויות בכיתה הפוליטיות עוברות חלק – למעט התבטאויות גזעניות של מורים לבנים", אומר אב לילדים שלומדים כיום בארה"ב.
"מי שלא מסכים – מוזמן להתווכח"
"באירופה מפטרים מורים בגלל הבעת דעות גזעניות", אומר כהן. "אף אחד לא יפטר מורה בגרמניה אם הוא יגיד שיהודי או מוסלמי צריכים להיות שווים לגרמני, שמלחמות זה רע או שהדת צריכה להיות נפרדת מהמדינה. בישראל הגזענות לגיטימית, ואפילו חלק מתכנית הלימודים, ואסור לדבר על הכיבוש והשחיתות".
היית רוצה לחיות במדינה שבה האכיפה הייתה הוגנת ושבה גם למורים ימנים היה אסור להביע עמדות פוליטיות וגם לך?
"לא, לא הייתי רוצה בכך. הייתי רוצה שהאיסורים האנכרוניסטיים על שיח פוליטי בכיתה יבוטלו. העובדה שאני יכול לחנך ילדים לאקטיביזם, לאכפתיות, וליצור אצלם חוסר נחת היא זכות שלא הייתי רוצה לוותר עליה. ומי שלא מסכים איתי מוזמן להתווכח. זה מה שנקרא חינוך לאזרחות פעילה, זה ולא סתימת הפיות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו