בעקבות הפוסט של רונית צח, התגלה בפני מראה נהדר, ציוץ של ינון מגל המתחשב: "אם רואים בלון בשמיים אז צריך להיכנס להיסטריה?", ואף פירוט והרחבה של הטקסט המכונן גם במעריב: "איש התקשורת ביקר בחריפות גננות מעוטף עזה שהופיעו בסרטונים ברשתות החברתיות כשהן מגיבות בפאניקה לטרור הבלונים, והסביר ב-103FM: "לא לעודד פאניקה".

איזה חמוד, בחיי.
כתושבת העוטף, אני אוהבת אנשי רוח החפצים בטובתי, כאילו היו מיכל דליות, שנותנים לנו עצות וטיפים איך להתנהל מול חגיגת הבלונים המתקיימת לה באין מפריע מעלינו.

עלינו לשמוח. להתרגש מהאשכול הצבעוני המרחף מעלינו בחדווה עם מטען ה-RPG המחובר אליו. ולהמתין בחיוך רגוע שינחת בסמוך אליי ויפוצץ אותי בעודי מחייכת בשלווה בלב מרבד  כלניות מרהיב ביער. איך אפשר לא להיות רגועה? ינון מגל נתן לי הדרכת הורים בחינם.
נכון שזאת יכולה להיות סצנה מדהימה בסרט שאנחנו חיים בו?

האמת, אפילו לא חיכיתי לעצה של איש התקשורת המבריק, ויצאתי עם בתי הקטנה לפיקניק ביום חמישי, על חשבון יום לימודים, לטייל פה באזור המדהים שלנו.

היעד: יער שוקדה. מצאנו פיסת אדמה קטנה ללא פרחים, פרסנו שמיכת פיקה. הוצאנו כריכים, ירקות ותותים. וחייכנו שתינו למראה היופי הפלאי שסביב. מרבדים אדומים ומזג אויר אביבי נפלא.

תודו שאני אמא אחראית. יוצאת לטייל כאילו כלום. כאילו לא עבר עלינו שבוע מוטרף של הפגזות ליליות, תקיפות חיל אויר, כריזות צבע אדום, עוד כמה צרורות בלונים, ניסיונות חדירה, וכל מיני דיווחים משעממים שאתם אפילו לא מודעים להם.

עידכוני ווטסאפ על המצב בדרום (צילום: נעמה כספי)

אז אם במקרה אראה זר בלונים נוחת לידי, אנשום. אחייך. אמתין.

אה, ואשדר לבתי הקטנה נינוחות ורוגע  כמו שינון מגל המליץ ("חשוב להרגיע ולא לעורר בהם חרדות"). "הכל בסדר, ילדתי", אומר לה, "זה בסך הכל אשכול בלונים ממולכד שיגמור אותנו במהרה, בלי כאב וסבל".

אופס, בדיוק קיבלתי דיווח על פיצוץ בשמיים של מטען נפץ מחובר לצרור בלונים מעל אחד הישובים במ.א. חוף אשקלון!

עידכוני ווטסאפ מעוטף עזה (צילום: נעמה כספי)

מה פתאום פאניקה והיסטריה. נו, הוא עושה צחוק? אני חסינה לאללה לכל אלה.
אקבל את כל הטוב הזה כמתנה משמיים ואודה למזלי הטוב שדווקא אני זכיתי לצרור בלונים בחינם ולא ינון מגל – המאמן האישי, מדריך הגננות וההורים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.