קודם כל חייב להודות: הצבעתי לאסף הראל ושכנעתי אחרים להצביע לאסף הראל. היו לי סיבות טובות: בצד החיובי – הראל בנה רשימה עם אמיר בדראן מיפו ועם שולה קשת מדרום העיר – רשימה שהביאה לידי בטוי אג'נדה חשובה וקרובה ללבי של התייחסות אחרת לחלקים הפחות משגשגים של תל אביב יפו. העובדה שהוא נתמך ע"י דב חנין וחד"ש נתנה לרשימה שלו ארומה של "עיר לכולנו" (רשימה שהייתי פעיל בה בבחירות 2013).

מהצד השלילי – במי כבר יכולתי לבחור? חולדאי הוא לא אופציה עבורי (על כך בהמשך) ואסף זמיר היה עשר שנים חולדאי הקטן, אז התקשיתי מאוד להאמין להבטחות שלו שהשתנה. לכן הכניסה של הראל לתפקיד סגן ראש העיר, ועוד יותר מכך האימוץ המוחלט של מדיניות חולדאי שיצא נגדה, אכזבו אותי מאוד, אבל הראיון שלו ב"הארץ" בסופ"ש כבר הרתיח אותי.

לכן הכניסה של הראל לתפקיד סגן ראש העיר, ועוד יותר מכך האימוץ המוחלט של מדיניות חולדאי שיצא נגדה, אכזבו אותי מאוד. אבל הראיון שלו ב"הארץ" בסופ"ש כבר הרתיח אותי

למי שלא יודע, הראל הציג עצמו כאופוזיציה לוחמת לרון חולדאי ולדרכו, הבטיח להישאר באופוזיציה גם אם יפסיד ולמרר את חייו של ראש העיריה ("אם חס וחלילה חולדאי ייבחר שוב, אני מבטיח להישאר ולעשות אופוזיציה כמו שבחיים לא היתה לו").

אבל שלושה חודשים אחרי הבחירות שבהן הובס – הראל התיישב בקואליציה והפך להיות סגן ראש העיריה של חולדאי ולמעריץ מספר 1 של האיש. "אני מודה, חולדאי זו אחת ההפתעות הכי גדולות שלי. הוא ראש עיר טוב בהרבה ממה שדמיינתי. הוא האיש בעירייה שיש לי איתו הכי הרבה הסכמות" וגם: "מפתיע אותי כל פעם מחדש עד כמה אנחנו מחזיקים בדעות דומות".

כל מי שעוקב, כמוני, אחרי מה שקורה בפוליטיקה התל אביבית (ואני יודע שמעטים מאוד שמים לב מה מתרחש בבניין העירייה ובישיבות המועצה בין בחירות לבחירות) יודע שהראל לא מפריז פה – הראל התגלה כקופי אידיאולוגי של רון חולדאי. בישיבות שבהן סגני ראש עיר אחרים מביעים הסתייגות או התנגדות לצעד כזה או אחר – הראל שותק. גם בפומבי וגם בחדרי חדרים.

למי שלא יודע, הראל הציג עצמו כאופוזיציה לוחמת לרון חולדאי ולדרכו, והבטיח להישאר באופוזיציה גם אם יפסיד, ולמרר את חייו של ראש העיריה ("אם חס וחלילה יבחר שוב, אני מבטיח אופוזיציה כמו שבחיים לא היתה לו")

זה לא רק מול ראש העיריה שהראל מקווה יום אחד לרשת – אלא גם מול הפקידות. בעוד שתפקידו של סגן ראש עיר או נבחר ציבור הוא להתוות את הכיוון ולבקש מאנשי המקצוע להציע את דרכי הביצוע, הראל מעדיף את תפקיד המעודד – זה שמקבל את כל מה שאנשי המקצוע אומרים ומוסיף שכל מה שהם עושים הוא טוב.

"בדיונים הוא מפגין בקיאות ונוהג להחמיא לפקידים" מצויין בראיון ב"הארץ" והראל מוסיף שם: "אני בא לעזור לאנשים הטובים האלה". הראל פשוט לא מבין מה תפקידו. מכותב המונולוגים המושחז לא נשאר זכר. הראל, כך נדמה, נהנה יותר להנהן.

דוגמה מובהקת היא סיפור שדרות ירושלים והאופן שבו קיבל כתורה מסיני את סגירתן המוחלטת למרות הפגיעה הקשה במרקם העירוני והמסחרי של יפו שהראל עצמו מתאר.

בעוד שתפקידו של סגן ראש עיר או נבחר ציבור הוא להתוות את הכיוון ולבקש מאנשי המקצוע להציע את דרכי הביצוע, הראל מעדיף את תפקיד המעודד – זה שמקבל את כל מה שאנשי המקצוע אומרים

הוא הסכים לסגירה הזו פשוט כי ככה מנכ"ל נת"ע אמר לו. כששבועיים לפני (!) הוחלט פתאום לסגור את נתיב התחבורה הציבורית שהיה צריך להישאר פתוח, הוא שתק והסכים, למרות שזה חנק את הסוחרים בשדרה ואת נתיבי התחבורה ביפו. כשסגנים אחרים אמרו את מה שכולם יודעים – שבמרכז העיר לא היו מעזים לעשות דבר כזה – הוא לא אמר דבר.

הוא לא דפק על השולחן. הוא לא אמר "לא יקום ולא יהיה" או "אף אחד לא עושה כלום עד שלא מוצאים פתרון אחר". לא. הוא עשה שני סיורים ביפו, אמרו לו שאי אפשר, אז אי אפשר. שתק והסכים.

אפילו כשהוא ניסה להציע פתרון אחר מסתבר שהוא היה "חסר התכנות", כלומר לא קשור לכלום. אז סגרו את שדרות ירושלים.

הוא הסכים לסגירה כי ככה מנכ"ל נת"ע אמר לו. כששבועיים לפני (!) הוחלט פתאום לסגור את נתיב התחבורה הציבורית שהיה צריך להישאר פתוח, הוא שתק והסכים, למרות שזה חנק את הסוחרים בשדרה ואת נתיבי התחבורה ביפו

בשביל זה צריך ראש עיר? בשביל להסכים עם כל מה שאומרים לו ובמקרה הכי טוב להציע הצעות שלא מבוססות על המציאות?

כן, זו עבודה קשה לפתור את הבעיות של תל אביב. כן, זה לא פשוט להתחיל לשקם את הנזקים העצומים שעשרים שנות חולדאי עשו למרקם האורבני של תל אביב, לתחבורה שלה, למערכת החינוך שלה, לעסקים הקטנים שבה. זה דורש יצירתיות, וחוכמה, עורמה פוליטית, ידע נרחב – והרבה עבודה קשה.

במקום זה אסף הראל מציג חיקוי לא רע של הכלב המנהן על הדש בורד – הוא וחולדאי הם תאומים אידיאולוגים, והוא פה כדי לעזור לפקידים, לאנשים הטובים האלה, גם כשהם דורסים את התושבים ביפו, בדרום העיר, בכיכר אתרים (מאבק שהראל הציג כמאבק הדגל שלו בקמפיין) ואיפה לא.

כן, זו עבודה קשה לפתור את הבעיות של תל אביב. כן, זה לא פשוט להתחיל לשקם את הנזקים העצומים שעשרים שנות חולדאי עשו למרקם האורבני של תל אביב, לתחבורה שלה, למערכת החינוך שלה, לעסקים הקטנים שבה

אבל אם זה הרגיז אותי, ההסברים של הראל על הסלטה המטורפת שעשה ברגע שהחליט לקבל את תפקיד סגן ראש העיריה כבר הרתיחו אותי. הנה מה שהוא אומר ב"הארץ": "פיזרתי סיסמאות בקלות. המפגש עם המציאות היה עבורי מטלטל. קלישאת הדברים שרואים מכאן כל כך נכונה במקרה הזה. כשאתה מגיע לכאן אתה מבין כמה הפרספקטיבה ברשתות החברתיות חלקית ובעייתית".

או, בקצת יותר מילים: העזתי להציע את עצמי לתפקיד ראש העיר המורכבת בישראל בלי להכיר את המציאות. בלי להכיר את הנתונים, בלי ללמוד לעומק. מקור הידע שלי היה הרשתות החברתיות (ומסתבר, לא תאמינו, שהפרספקטיבה שם היא "חלקית" (!) ו"בעייתית" (!!)).

לא טרחתי לגבש תפיסת עולם אורבנית, לא חשבתי שצריך להיפגש עם אנשי מקצוע, לא חשבתי שראוי לקרוא איזה ספר או שניים לפני כל זה. רק רציתי שיבחרו בי ושיעשו לי לייקים על מונולוגים.

לא טרחתי לגבש תפיסת עולם אורבנית, לא חשבתי שצריך להיפגש עם אנשי מקצוע, לא חשבתי שראוי לקרוא איזה ספר או שניים לפני כל זה. רק רציתי שיבחרו בי ושיעשו לי לייקים על מונולוגים

פלא שכשהגעתי הנה וחטפתי את השוק של החיים שלי? פלא שאני לא מסוגל להוציא מילה מול אנשי מקצוע ואני יכול רק להנהנן מול חולדאי? אז הנה אני מספר לכם שבעצם רימיתי אותכם. מכרתי לכם חלומות שמעולם לא חשבתי לבדוק לעומק אם אפשר להגשים. אני יודע שנתתם לי לייקים וקולות (וגם אמון והרבה מזמנם של מתנדבים מסורים). אז הנה הודיתי בהכל. אולי תעשו לי לייק? ותבחרו בי בפעם הבאה?

יש מספיק דוגמאות בעולם למנהיגים צעירים שהם ההפך הגמור מדמות הקרטון השטוחה שהיא אסף הראל, שלא מקבלים את מה שאנשי המקצוע אומרים להם, שלא מקבלים את הכללים של הפוליטיקה הישנה, שהופכים פרדיגמות על הראש.

ג'סיקה ארדרן בניו זילנד העבירה תקציב מדינה שמבוסס על פרמטרים של well being ולא של צמיחה. אלכסנדריה אוקזיו קורטז הביסה פוליטקאי בכיר בדרך לבית הנבחרים האמריקאי ואז הציגה שם את הגרין ניו דיל המהפכני. האקטביסטית אדה קולאו, אולי הדוגמה הכי רלוונטית לסיפור הזה, נבחרה לראשות עיריית ברצולנה ב-2015 ומובילה שם מהפכה של ממש בדיור ציבורי ובהחזרת שירותים שהופרטו לידי העיריה.

יש מספיק דוגמאות בעולם למנהיגים צעירים שהם ההפך הגמור מדמות הקרטון השטוחה שהיא אסף הראל, שלא מקבלים את את הכללים של הפוליטיקה הישנה, שהופכים פרדיגמות על הראש

הנשים הללו לא אמרו "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". הן לא אמרו "וואלה, לא חשבתי שהעסק "כ"כ מסובך" וגם לא "משונה, בפייסבוק הכל נראה הרבה יותר פשוט" – הן הפשילו שרוולים והלכו לעבוד, כדי שתפיסת העולם שאותה הציגו כשביקשו את האמון של הבוחרים שלהן תבוא לידי בטוי.

אסור לנו להסתפק בנבחרי ציבור שטחיים וכוזבים כמו אסף הראל. לתל אביב, ולא רק לה, מגיעה מנהיגות אחרת.

אורי בן-דב הוא פעיל חברתי ופוליטי ומורה ליוגה, מנהל המרכז לויג'נאנה יוגה תל אביב. גר בתל אביב, נשוי ואבא לשניים.