אם אתם מנסים לעקוב ולגבש דעה על האירועים המסחררים בישראל ביומיים האחרונים, ייתכן שגם אתם מוצאים את עצמכם הבוקר עם כאב ראש טורדני ועם תחושה שיותר ויותר קשה להבין מה בעצם הולך פה.

מצד אחד, מבול של חשיפות וגילויים הנוגעים לאופן השערורייתי שבו לשכת ראש הממשלה תפקדה במהלך המלחמה. במרכזם הריאיון המהדהד שערך עמרי אסנהיים עם הנאשם אלי פלדשטיין (ששני חלקיו הראשונים שודרו שלשום ואתמול, והחלק השלישי – שבמרכזו העימות שנערך בין פלדשטיין ליונתן אוריך – ישודר הערב); ראיון שמצטרף לחשיפת עובדות חדשות והתכתבויות פנימיות של בכירי לשכת נתניהו בזמן המלחמה, על ידי אבישי גרינצייג ב-i24.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם היועצים יונתן אוריך וישראל איינהורן ימים ספורים לפני הבחירות, 1 באפריל 2019

דברים רבים נשארו מעורפלים ובלתי ברורים גם אחרי שידור החלק השני של הריאיון עם פלדשטיין, שנתח נכבד מתוכו הוקדש לתיאור טלוויזיוני מרגש של בעיית הגמגום ממנה סבל פלדשטיין בצעירותו, הקשר הקרוב שלו עם סבו דובר היידיש שאיתו למד גמרא בבני ברק, ועוד כהנא וכהנא סיפורי מנדלי מוכר ספרים, שבינם לבין האירוע שלשמו התאספנו אין הרבה קשר (אבל טלוויזיה מסחרית אוהבת אותם מאוד).

ומצד שני, דברים עקרוניים מאוד נותרו ללא הסבר. ובעיקר: העובדה ש"מסמך סנוואר" שפורסם ב"בילד" כהוכחה לכך שמנהיג חמאס לא היה מעוניין להגיע לעסקה, כלל לא נכתב על ידי סנוואר, לא הוכיח שבחמאס לא מעוניינים בעסקה, וגם גרם נזק ביטחוני חמור לצה"ל שבעטיו נפתחה חקירה, שלפחות לפי הפרק הראשון, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה שקל לטרפד.

מבולבלים? זה עוד כלום.

כי במקביל כבר מתנהלת מה שאפשר לכנות "מתקפת נגד", שמופנית כלפי פלדשטיין עצמו (מי שראש הממשלה בנימין נתניהו כינה כזכור "ציוני ופטריוט" ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה כינה "דרייפוס של ימינו" – והיום מתנערים ממנו בסביבת נתניהו ומאשימים אותו שפעל על דעת עצמו), כלפי אסנהיים (שבשלב מסוים אכן שיתף פעולה עם פלדשטיין וניסה לסייע לו, וגם נמנע מלשאול כמה שאלות קשות ומתבקשות), וכלפי בכירים בתקשורת כמו ניר דבורי, שאכלו מידיו של פלדשטיין מסרים שקריים, שכעת מתברר שמקורם היה בכלל בקטאר.

ועוד במקביל נשמעות קריאות של ראשי האופוזיציה וראשי ממשלה לשעבר לזמן את ראש הממשלה לחקירה בחשד לבגידה במדינה. כשהבוקר אפילו שר התפוצות עמיחי שיקלי אמר, בריאיון לרשת ב', שפרשת "קטאר-גייט" חייבת להיחקר במלואה כי "אין שום דרך להגן על הדבר הזה. זה מזעזע. הדברים חייבים להיחקר עד תום".

ועוד במקביל סיפר הבוקר ראש שב"כ לשעבר יורם כהן בראיון לגלי צה"ל: "הופעל עליי לחץ אטומי לאשר לאנשים לא מתאימים לעבוד בקרבת ראש הממשלה. נתניהו ורעייתו פנו אליי כדי שנגמיש את עמדותינו".

זה כל מה שחייבים לזכור כל הזמן כשמנווטים בתוך מהומות התקשורת הללו: ככה מתקבלות ההחלטות הגורליות ביותר בישראל בשנים האחרונות.

אנשים מקודמים ומגיעים לתפקידי מפתח לא על בסיס כישורים, ניסיון והתאמה לתפקיד, אלא רק על בסיס העובדה שהם מעריצים את ראש הממשלה ומוכנים לעשות למענו הכול, כולל לשקר, ושעיקר כשרונם הוא ביצירת מהומה אינסופית. כנסו לחשבון ה-X של יונתן אוריך ותראו מהו טנטרום.

העובדות, האמת וההיגיון הבריא טובעים בתוך מהומה אינסופית, שכוללת גם עשרות הצעות חוק שקשה לעקוב אחריהן, חלקן מופרכות לחלוטין, שספק אם בכלל יצאו לפועל, אבל גם הן תופסות לא מעט תשומת לב.

וכמובן: מתקפות ציוצים, פוסטים, ודרישות לגינויים ולגינויים של הגינויים. כאילו אפשר לנהל בצורה כזו מדינה הנתונה במשבר חמור.

כך בדיוק פועלת מכונת הרעש. והווליום שלה אמור לגבור מאוד בקרוב, כי יכול להיות שאנחנו יותר קרובים לבחירות ממה שנדמה.

בנימין נתניהו מצביע בבחירות לכנסת בקלפי בירושלים, 1 בנובמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

מורן אזולאי מפרסמת הבוקר ב-ynet כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לאחרונה מצוות יועציו להיערך למצב שהכנסת תפוזר בקרוב.

על פי הפרסום, ההנחה היא שהבחירות לכנסת ה-26 יתקיימו ארבעה חודשים לפני המועד שנקבע להן במקור – 27 באוקטובר 2026. כלומר בסביבות החודשים מאי או יוני.

"כלפי חוץ נתניהו מתעקש שהממשלה ה-37 בראשותו תשלים את ימיה", כותבת אזולאי, "שרים בכירים שמשוחחים איתו בימים האחרונים שומעים ממנו מסר אחיד: 'נעביר את התקציב הבא, הבחירות יתקיימו במועדן'.

"אלא שבהתייעצויות קרובות יותר שהוא מקיים, גם נתניהו יודע שדברים יכולים להשתבש בקרוב מאוד. לכן הוא כבר ביקש מהצוות הקרוב שלו להיערך למצב שהכנסת תתפזר מוקדם יותר בשל קשיים אפשריים של הקואליציה להעביר את חוק הגיוס ואת תקציב המדינה".

באופוזיציה חוששים שמכונת הרעש ומכונת הרעל של ראש הממשלה ינסו לשבש את הבחירות הקרובות. יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט אמר הבוקר בריאיון ל-103fm כי בכוונתו להקים צוות שיוודא שטוהר הבחירות יישמר. "החשש קיים", הוא אמר, "כי אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק".

עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לתחילת החקירה הנגדית של נתניהו במשפט האלפים, 3 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שופטת בית המשפט המחוזי רבקה פרידמן-פלדמן הורתה הבוקר להפסיק את הדיון במשפטו של ראש הממשלה אחרי שעו"ד עמית חדד, פרקליטו של ראש הממשלה, דיבר אל השופטת בבוטות ובחוצפה.

זה קרה אחרי שהשופטת ביקשה מהתובעת יהודית תירוש להפנות אותה למסמך מסוים שהיא רצתה לעיין בו. חדד התפרץ ואמר "מה זה רלוונטי?" ותירוש השיבה, "אתה שואל אותי מה זה רלוונטי? השופטת ביקשה".

חדד לא התבלבל והפנה את השאלה גם לשופטים, וראש ההרכב פרידמן-פלדמן השיבה בתדהמה ובכעס: "אתה שואל אותי? אני מבקשת לעיין במסמך ואתה שואל אותי מה זה רלוונטי? אני חושבת שאתה מתבלבל וזה היפוך יוצרות וזו לא הפעם הראשונה השבוע". חדד הגיב: "אני להיום מבחינתי סיימתי. יש גבול".

בעקבות התקרית הורתה השופטת על הפסקה במשפט. כעבור כ-50 דקות חזרו השופטים ופרידמן-פלדמן הקריאה החלטת שופטים:

עו"ד חדד התנצל על דבריו.

הפגנה למען ועדת חקירה ממלכתית מול ביתו של שר החינוך יואב קיש. 24 בדצמבר 2025 (צילום: טל גל/פלאש90)

גם הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר, שאותה הכנסת אמורה לאשר היום בקריאה טרומית, לפיה תוקם "ועדת חקירה לאומית" לחקר אסון השבעה באוקטובר, היא חלק מהרעש שמייצרת המכונה.

לכולם ברור שלא תקום ועדה כזו. לא רק כי לא ייתכן שראש הממשלה ייקבע את גבולות הגזרה של החקירה שהוא עצמו נמצא במרכזה; ולא רק כי רבים לא ישתפו פעולה עם ועדה כזו; אלא גם כי היא לא תעבור את מבחן בג"ץ (מה שכמובן יתדלק מהומה חדשה נגד שופטי בג"ץ, כמקובל), בטח לא בשנת בחירות, שבליבן תהיה שאלת האחריות לטבח השבעה באוקטובר.

הבוקר הפגינו עשרות אנשים מתחת לבתיהם של שרי הממשלה ויו"ר הכנסת, וקראו להם להקים ועדת חקירה ממלכתית.

פרשן הכדורגל והשדר אבי מלר, 28 במרץ 2024 (צילום: משה שי/פלאש90)

כתב הספורט האהוב אבי מלר שהלך אתמול לעולמו בגיל 72 אחרי מאבק של שנים במחלת הסרטן, היה האיש הכי רחוק ממכונת הרעש שתוארה למעלה.

מלר היה כתב ספורט ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ועמוד תווך בתור הזהב של ערוץ הספורט. יד ימינו וחברו הקרוב של מודי בר און ז"ל. מלר אמר פעם בריאיון, שעל קברו הוא רוצה שיכתבו רק "היה חבר של מודי בר און".

הספדים רבים מתפרסמים ביממה האחרונה בתקשורת וברשתות החברתיות, מהן עולה דמותו של מלר כאיש שהיה אהוב על כל מי שפגש בו, חדור תשוקה עזה לספורט בכלל ולכדורגל אנגלי בפרט, וכמובן חובב משחקי מילים שהפכו לסמלו המסחרי.

אוריאל דסקל, שספד למלר בעמוד הפייסבוק שלו, כתב שמלר היה הדוגמה היפה והחיובית ביותר של המושג "חנון כדורגל". "ההתלהבות שלו מהמשחק, גם בגיל מבוגר, הרצון שלו לספר סיפור על המשחק, הידע העצום שלו על המשחק, איך שהוא ניגש למשחק – כל אלו העידו על החנוניות הכבירה שלו".

מותו של מלר הוא גם מות העידן שבו חנונים של כדורגל יכלו להגיע למסך ולהעשיר אותו בתובנות מרתקות, בחיבורים שבין ספורט לתרבות, היסטוריה, אופנה ופוליטיקה.

בעידן הנוכחי יש באולפני הספורט מקום רק לסלבס של ספורט, שחקני עבר, מאמנים, עסקנים וכן הלאה – אנשים שלא רוצים וגם לא יכולים להביא למסך את האיכויות העדינות וה"חנוניות", שפעם היו חלק בלתי נפרד מעולם אוהבי הספורט.

בנימין נתניהו, מאי 2008