אם יש מאפיין אחד מובהק לימים האלה בישראל זה התפרקות כמעט מוחלטת של המושג אחריות. אם פעם התווכחו בישראל על הגבולות שבין אחריות מיניסטריאלית לאחריות קולקטיבית לאחריות אישית של נושאי משרה – היום מתקיים מרוץ שליחים של בריחה מאחריות והטלתה על הזולת.

הממשלה מטילה את האחריות על הכישלונות הביטחוניים על צה"ל, המשטרה מטילה את האחריות על האלימות ברחובות על האזרחים, משרד התחבורה מטיל את האחריות על תאונות הדרכים על הנהגים וכולם מטילים את האחריות לכישלונותיהם ומחדליהם על מערכת המשפט.

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר בטקס האזכרה לראש הממשלה יצחק רבין בהר הרצל, 3 בנובמבר 2025 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

לרמטכ"ל אייל זמיר – שמונה על ידי הממשלה הנוכחית להחליף את הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, שעל כתפיו הועמסה מלוא האחריות לכישלון הצבאי בשבעה באוקטובר – נמאס מהמצב הזה. ביום שישי הפיץ דובר צה"ל מכתב שהעביר הרמטכ"ל לדרג הפיקודי של צה"ל ובו סיכום של "תחקיר התחקירים" של אלוף (מיל') סמי תורג'מן.

"במילים זהירות מאוד הוא מעביר לדרג המדיני מסר חד: עד כאן", כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, ומצטט מתוך מכתב הרמטכ"ל את שורות המפתח "צה"ל לקח אחריות ותחקר את עצמו, אולם האירוע אינו נחלתו בלבד".

"בחירתו של הרמטכ"ל זמיר לומר את דברים בלי לאיית אותם במפורש בולטת במיוחד כשהוא נוגע בנושא ועדת החקירה הממלכתית", כותב בר-שלום. "זמיר נמנע מלהזכיר את צמד המילים במפורש, אך מציג דוגמה מובהקת: ועדה 'כפי שנעשה אחרי מלחמת יום הכיפורים'. הוא גם נמנע מלנקוב בשם 'אגרנט', שמא גורם פוליטי ינצל זאת ויאשים אותו בהתערבות בזירה שאינה שלו".

בהקשר הזה לא מיותר כנראה להזכיר, שוועדת אגרנט – ועדת החקירה ממלכתית שהוקמה אחרי מלחמת יום כיפור – דווקא ניקתה את הדרג המדיני מאחריות והטילה אותה במלואה על צה"ל. אבל הימים אז היו אחרים, הציבור הישראלי היה שונה, וגם ההנהגה הישראלית הייתה שונה.

ראשת הממשלה גולדה מאיר אמנם נוקתה מאחריות על ידי ועדת החקירה הממלכתית ואפילו ניצחה בבחירות אחרי המלחמה ויכלה לטעון – לו רצתה – ש"הציבור אמר את דברו". אבל הזעם והתסכול שעלו מהרחוב ומהמשפחות השכולות גרמו לה להתפטר מראשות הממשלה, לפנות את הכיסא ליצחק רבין ובסופו של דבר להוביל לעליית הליכוד לשלטון שלוש שנים מאוחר יותר.

אנו חיים בעידן אחר, של הנהגה הבורחת מאחריות. אין בפוליטיקה הישראלית הנוכחית מנהיגים שיתנדבו לשאת מרצונם באחריות לכישלון כלשהו, יהא המחיר הלאומי אשר יהיה.

גרפיטי של הפועל תל אביב נגד המשטרה ברחוב אלנבי בתל אביב. 7 בדצמבר 2025 (צילום: דוברות המשטרה)

239 אזרחים ערבים נרצחו או נהרגו במהלך 2025 בנסיבות הקשורות לפשיעה ואלימות – מתוכם 23 נשים ושמונה קטינים מתחת לגיל 18. הנרצחים האחרונים ברשימה העגומה הזאת הם מאהר זריקי, בן 20 שנורה למוות בכפר כנא ואיוב אלמסאלחה, בן 20 שמת מדקירות בשגב שלום.

חלק ממעשי הרצח נעשים לאור יום, עם עבריינים שיורים מנשק אוטומטי ברחובות הערים. הרוצחים יודעים שהסיכוי שייעצרו וייחקרו אפסי. לכולם ברחוב הערבי ברור שמשטרת ישראל מפקירה אותם לאלימות שמשתוללת, וכך כל סכסוך שולי יכול להתדרדר במהירות לאלימות קיצונית ואף לרצח של אזרחים תמימים שנקלעים לזירות הפשע במקרה.

אבל הבוקר פשטו עשרות שוטרים דווקא על בתיהם של 18 אוהדי הפועל תל אביב החשודים בהשלכת אבוקות במשחק הדרבי התל אביבי שפוצץ על ידי המשטרה באוקטובר. בתיעוד שהפיצה הבוקר המשטרה נראים אוהדים אזוקים בידיים וברגליים נלקחים מבתיהם לפנות בוקר למעצר ולחקירה.

המשטרה מתכוונת לבקש את הארכת מעצרם וכבר הודיעה כי בכוונתה לערוך מעצרים נוספים. "החשודים פעלו על פי תוכנית מאורגנת, באופן שיטתי וסדור, בדומה לארגון פלילי", נמסר בהודעת המשטרה הבוקר.

נזכיר: מדובר באירוע שבו הושלכו אבוקות ורימוני עשן, שבו נפגעו קלות שני ילדים, וכן נפגעו אוהד ושני שוטרים, שנזקקו לטיפול במקום. האירוע התרחש לפני למעלה מחודש – והבוקר הפעילה המשטרה כוחות רבים כדי לעצור לא פחות מ-18 אנשים שהיו מעורבים בו.

זה קרה אחרי שאתמול מנעו השוטרים מאוהדי הפועל תל אביב להיכנס לבלומפילד עם חולצות טריקו שעליהן מצוירים סמל תנועת כ"ך, סמל מכבי וסמל המשטרה מחוקים בקו והכיתוב "Ultras Hapoel Against the Scum".

אפשר להתווכח מכאן ועד הודעה חדשה האם מדובר בחולצות בטעם טוב או בטעם מחפיר – אבל זה לא באמת חשוב. אפילו בהתאחדות לכדורגל הבינו שמדובר בחציית קו אדום על ידי המשטרה, שהפכה במקרה הזה גם למשטרת אופנה, וגינו את ההחלטה, שגרמה לכך שיציעי האולטראס אתמול בבלומפילד היו כמעט ריקים (במשחק עצמו הפועל תל אביב בכל זאת ניצחה 4:0 את הפועל פתח תקווה).

בתגובה לגינויים מההתאחדות וממנהלת הליגה נמסר מהמשטרה כי היא מתפלאת על כך שמנהלי ענף הכדורגל לא רוצים שהענף יהיה "אירוע תרבותי". אלא שקצת קשה לקבל ממשטרת ישראל הנוכחית המלצות להתנהגות תרבותית.

מה שברור זה שגם במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים במדינה, מישהו מעוניין להסיט בכוונת מכוון את תשומת הלב הציבורית מהבעיות האמיתיות לבעיות מדומות.

ישיבת הממשלה לקראת אישור תקציב המדינה לשנת 2026, 5 בדצמבר 2025 (צילום: קובי גדעון/ לע"מ)

וגם זה קרה בסוף השבוע: הממשלה אישרה ביום שישי את תקציב המדינה ל-2026. הוא כולל כספים קואליציוניים בסדר גודל של כחמישה מיליארד שקלים, סכום שמעיד על כך שאין לממשלה שום כוונה לרסן את הוצאותיה, במיוחד כשאנחנו נכנסים לשנת בחירות.

התקציב המלא, הכולל גם את החזרי קרן החוב של הממשלה, אמור להתקרב ל-800 מיליארד שקלים. תקרת הגירעון בתקציב תטפס ל-3.9%, בניגוד לתוכנית המוצהרת של הממשלה, שבה דובר על תקרת גירעון של 3.2%. מדובר בגידול של כ-17 מיליארד שקלים בגירעון מעבר לתוכנית המקורית.

"הממשלה מסתכנת בערעור אמון השווקים בה לאור התנהגות פיסקאלית לא מספיק מרסנת", כותב הבוקר נתי טוקר ב"דה מרקר", "בוודאי לאחר שנים עם גירעון גבוה עקב המלחמה".

הלוגו של נטפליקס מעל משרדי החברה בלוס אנג'לס שבקליפורניה, 7 באוקטובר 2025 (צילום: Mario Tama/Getty Images/AFP)

ההודעה שמסעירה ביומיים האחרונים את תעשיית הטלוויזיה והקולנוע העולמית מבשרת על כך שחברת נטפליקס מתעתדת לרכוש את אולפני הקולנוע ואת חטיבת הסטרימינג של תאגיד וורנר בראדרס דיסקברי בסכום של 83 מיליארד דולר.

הסכום מורכב מ-72 מיליארד דולר עבור נכסי החברה ו-11 מיליארד דולר לכיסוי חובותיה.

העסקה תעביר את אחד הנכסים הוותיקים בהוליווד לידי חלוצת הסטרימינג, שתזכה גם לבעלות על הנכסים הרבים והמוערכים של HBO ועל עשרות מותגים מוערכים ואהובים כמו הסופרנוס, הסמויה, משחקי הכס, הבית הלבן, הארי פוטר ועוד ועוד.

בפני העסקה המדוברת צפויים מכשולים רגולטורים רבים, ויידרשו עוד כשנה עד שנה וחצי עד שהיא תושלם, אם תושלם. החברה הממוזגת תהיה הגדולה ביותר מבחינת מנויים וזמן צפייה בסטרימינג (למעט יוטיוב).

ממשל טראמפ לא נוהג להערים קשיים רגולטוריים על מיזוגי ענק כאלה, אבל דורש מהמתמזגים ולהוכיח נאמנות ונכונות להתחנף לממשל.

To Be continued…

האדריכל פרנק גרי עומד לפני מרפאת קליבלנד לחקר המוח בלס ואגס שהוא עיצב, מרץ 2010 (צילום: AP Photo/Isaac Brekken)

האדריכל פרנק גרי מת בסוף השבוע בגיל 96. הוא נמנה על הרשימה המצומצמת של אדריכלי-על שעיצבו את האדריכלות העולמית בחצי השני של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21.

בין הבניינים המפורסמים ששמו מתנוסס עליהם: מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני בלוס אנג'לס, מוזיאון לואי ויטון בפריז, הבית הרוקד בפראג ועוד.

גרי נולד ב-1929 בטורונטו, קנדה, בשם פרנק (אפרים) אוון גולדברג, להורים ממוצא יהודי-פולני. הפרויקט המפורסם הראשון שלו היה שיפוץ ביתו בסנטה מוניקה בעזרת שימוש בחומרים לא קונבנציונליים כמו פח גלי, דיקטים וגדרות רשת.

ב"ניו יורק טיימס" ספדו לגרי וכתבו כי מדובר ב"אחד הכישרונות המרשימים והמקוריים ביותר בהיסטוריה של האדריכלות האמריקאית", אולם סגנונו המוחצן עמד לו לרועץ בכל פעם שניסה לתכנן מבנה בישראל.

"לא רוצים אותי בישראל", גרי אמר בריאיון ל"מעריב" לפני עשור, "לא רצו להזמין ממני שם דבר. כשהגשתי את הצעתי לספרייה הלאומית בירושלים, בחרו הצעה פשוטה ושגרתית".

בנימין נתניהו, מאי 2008