ראש הממשלה בנימין נתניהו ישב היום בראש ישיבה שתפתח דיון חסר תקדים, שקצת קשה להאמין שהוא באמת מתקיים: מה יהיו גבולות המנדט של ועדת החקירה שתחקור את האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, שהתרחש תחת הממשלה בראשותו.

עד כמה האירוע הזה חריג, שלא לומר מופרע? עד כמה קשה להאמין שהאירוע הזה אכן מתקיים? נסו להיזכר מה חשבתם ומה הרגשתם בימים ובשבועות שאחרי השבעה באוקטובר.

מפגינים בתל אביב תובעים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את נסיבות הטבח, 15 בנובמבר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

האם העליתם אז בדעתכם שתיתכן בכלל אפשרות שנתניהו יהיה זה שימנה את ועדת החקירה ויקבע את גבולות הגזרה שלה? ברור שלא. ספק אם נתניהו עצמו האמין שאופציה כזו אפשרית. בכל פעם שנשאל בנושא, הוא מלמל משהו על כך שכולם ייחקרו בבוא העת, אבל שאי אפשר לעסוק בזה בזמן מלחמה.

באותם ימים הוא רק רצה להרוויח זמן, בהנחה שהזמן ישרת אותו. והזמן אכן שירת אותו.

רבים משרי הממשלה שנשאלו על כך בתחילת המלחמה אמרו בצורה הכי ברורה: ברור שתוקם ועדת חקירה ממלכתית וברור שזו הדרך היחידה לחקור אירועים דרמטיים כאלה בחיי האומה. אין למדינה מנגנון אחר לעשות זאת.

כעת נשמעים קולות המטילים ספק ביעילות של ועדת חקירה ממלכתית ומזלזלים במה שנראה כהתרפקות הציבור עליה. אלה מזכירים שוועדות חקירה ממלכתיות קודמות (כמו ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום כיפור) נזהרו מאוד מלהיכנס לטריטוריה הפוליטית-מדינית, והסתפקו בבחינה מדוקדקת של ההחלטות הצבאיות.

"הניסיון הממושך עם ועדות חקירה ממלכתיות מלמד שהעניין הציבורי בהן מגיע לשיא בהתחלה, במהלך שמיעת העדויות הראשונות", כותב הבוקר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "יורד בהדרגה ומגיע שוב לשיא במהלך פרסום מכתבי האזהרה. כאשר הדוח המלא, המקיף, יוצא לאור, מעטים מתעמקים בו".

ברנע אף מוסיף ש"לגמרי לא בטוח שוועדת חקירה ממלכתית הייתה ממליצה על הדחתו (של נתניהו)". אבל ייתכן מאוד שהחשש של נתניהו מוועדת חקירה ממלכתית, והמאמץ האדיר והגלוי שהוא משקיע בחסימתה לא נובע מהפחד שלו שוועדת חקירה ממלכתית תמליץ להדיח אותו.

כבר הייתה כאן ועדת חקירה ממלכתית שהמליצה המלצות אישיות בנוגע לחברי הממשלה המכהנת (הוועדת לחקר האסון בהר מירון), והממשלה פשוט התעלמה מההמלצות האלה והמשיכה הלאה כאילו כלום.

יכול להיות שבמקרה הנוכחי החשש של נתניהו הוא מפני המנדט הרחב של ועדת חקירה ממלכתית לזמן עדים ולחקור אותם באזהרה. לנתניהו – כפי שאפשר להסיק מלא מעט עדויות שמסתובבות כעת – יש הרבה מה להסתיר לא רק בנוגע להתנהלותו בימים, בשבועות, בחודשים ובשנים שקדמו לטבח השבעה באוקטובר, אלא גם בנוגע להתנהלותו בזמן המלחמה.

כל זמן שנתניהו שולט במדינה, הוא לא מתכוון להעניק לוועדת חקירה הנמצאת מחוץ לשליטתו המוחלטת, את הפנס שבאמצעותו אולי נגלה מה הוא מסתיר.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בוועדת חוקה של הכנסת, 30 בספטמבר 2025 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה עומדת כידוע תחת לחצים חסרי תקדים, ועושה את זה בצורה מעוררת הערצה. אולם אתמול היא נמנעה מלנקוט עמדה חד-משמעית וברורה בנוגע לנושא הנפיץ של ועדת החקירה הממלכתית, למרות אמירות חריפות ששיגרה לוועדת השרים לענייני חקיקה.

המשנה ליועצת, עו"ד אביטל סומפולינסקי, כתבה חוות דעת לפיה "הכלי הייעודי שקבעה הכנסת לאירועים מסדר גודל כזה, כבר לפני למעלה מחמישים שנה, הוא ועדת חקירה ממלכתית. קשה להעלות על הדעת נסיבות חריגות וקיצוניות יותר מאירועי שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחריהם, המצדיקות הקמה של ועדת חקירה ממלכתית".

סומפולינסקי אף כינתה את הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד שנועדה לאפשר הקמת ועדת חקירה "ממלכתית-לאומית" הצעה פוליטית ש"מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים במישורים שונים… ועל כן אין מקום לקדמה".

אולם יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, מתריע הבוקר כי "בהרב-מיארה נמנעת מלצעוד את הצעד הנוסף ולקבוע כי חלה על הצעת החוק מניעה משפטית – וזה כל מה שהפוליטיקאים בקואליציה שומעים: אין מניעה משפטית.

"כלומר, יש אור ירוק להמשיך לחוקק במסלול מזורז, ולתת את כל התמיכה הקואליציונית הנדרשת להצעת החוק, אף שמדובר בהצעת חוק פרטית שגובשה ללא שום היוועצות במומחים או עבודת מטה שיטתית כלשהי".

התקווה כעת היא שבג"ץ יאות להתערב במהלך החקיקה – במסגרת עתירות שהוגשו בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית – ולא ינהג כהרגלו ויחכה שהחוק יעבור והוועדה הפוליטית כבר תתחיל לפעול.

רפי בן-שטרית מדליק נרות חנוכה בהפגנה בכיכר הבימה בתל אביב של מועצת אוקטובר בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית. 20 בדצמבר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

רפי בן-שטרית, ראש עיריית בית שאן לשעבר ואביו של סמ"ר אלרואי בן שטרית ז"ל שנפל בשבעה באוקטובר בקרב על נחל עוז, אמר אתמול במסיבת עיתונאים שכינסה "מועצת אוקטובר" – ארגון המשפחות השכולות מהשבעה באוקטובר – כי "הממשלה תניח הצעת חוק להקמת ועדת חקירה שמטרתה אחת – למלט את הדרג המדיני מאחריותו לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה.

"זה לא חוק. זה מסך עשן והמשך מסע הטרלול והבלבול. זה ניסיון פתטי ומביך, ובמידה רבה עלוב, להחליף ועדת חקירה ממלכתית אמיתית ומקצועית, בחקירה פוליטית מושחתת".

במסיבת העיתונאים, שבשיאה בן-שטרית קרע את הצעת החוק מול המצלמות, אנשי "מועצת אוקטובר" הכריזו כי בשבוע הקרוב הם מתכוונים לפתוח דבריהם ב"בליץ" של מעשי מחאה נגד שרים וחברי כנסת מהקואליציה, שיימשך מהבוקר ועד יום רביעי – שבו צפויה בכנסת הצבעה בקריאה טרומית על הצעתו של קלנר, שהיא כמובן הצעתו של נתניהו.

"נתניהו יכול לחסוך את דיוני ועדת השרים לענייני חקיקה, שתאשר כמובן את הצעת החוק הפרטית של קלנר", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "מה שנתניהו יכול לעשות זה פשוט… לכתוב את דוח ועדת החקירה הלאומית בעצמו, כולל המלצות ומסקנות אישיות.

"בעוד יומיים, ביום רביעי, הוא יעלה לדוכן בכנסת ויקרא את עיקרי הדוח שינקו אותו מכל אשמה וימליצו כמובן לדבוק במנהיגות ההיסטורית של ראש הממשלה האלמותי שנפל קורבן לקונספירציה חסרת תקדים, אבל התעשת במהירות והציל את המדינה אחרי שהשליך מהדרך את כל האשמים האמיתיים".

שלט בתל אביב עם הכיתוב "קטאר מימנה את הטבח ואת לשכת נתניהו", 20 באפריל 2025 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אלי פלדשטיין וישראל איינהורן חוזרים לכבב בימים האחרונים שוב ושוב בתקשורת.

הערב ישודר ב"כאן 11" ראיון נרחב עם פלדשטיין שערך עמרי אסנהיים. השניים הכירו כבר לפני 13 שנים, כשפלדשטיין – חרדי שבחר להתגייס – היה חייל בדובר צה"ל, וצד את עיניו של אסנהיים, אז כתב "עובדה", שפגש בו והתפעל מכך שפלדשטיין "חד, חכם, כשרוני". מאז הם נשארו בקשרי ידידות.

אחרי הדלפת המסמך ל"בילד" הגרמני, שהוביל לפתיחת החקירה שגילתה את מה שמכונה היום "פרשת המסמכים" – ומה שהוביל לחשיפת קצה הקרחון בפרשת "קטאר-גייט" – ביקש פלדשטיין מאסנהיים שיתווך בינו לבין עורך ynet.

האירוע הזה נמצא ביומיים האחרונים במוקד של "סערה ברשת" שבה מככב מצד אחד חיים לוינסון – שפוטר לאחרונה מ"הארץ" אחרי שהתגלה כי הוא הסתיר מעורכיו ומקוראיו את העובדה שהיה על הפיירול של ישראל איינהרון – ומצד שני אסנהיים שכתב אתמול בעמוד הפייסבוק שלו:

עורך דינו של איינהורן, ליאור אפשטיין, התנה את פרסום תשובותיו של איינהורן על השאלות שאסנהיים הפנה אליו לקראת הריאיון שישודר הערב, בכך שאסנהיים יפרסם בשידור עצמו את הנוסח הבא:

"עורך התוכנית עמרי אסנהיים הוא חבר קרוב של אלי פלדשטיין. לפי חומרי החקירה ופרסומים עיתונאיים, אסנהיים פעל כידו הארוכה של פלדשטיין להדלפת מסמך סנוואר ל'ידיעות אחרונות', מה שהופך אותו למעורב בפרשה, עד עתידי וחשוד ודאי. כעת אסנהיים פועל לסייע לפלדשטיין לשבש משפט, ולמלט עצמו מחקירה עתידית".

מבולבלים? מרגישים סחרחורת קלה? מאבדים בהדרגה אחיזה בסיפור? זו כנראה הכוונה של מי שמושכים כעת בחוטי הסיפור המורכב הזה. זו שיטה ידועה לגרום לציבור לאבד עניין בסיפור חדשותי חשוב ומורכב, ולקטלג את כל הנוגעים בדבר כ"מושחתים שפועלים מפוזיציה".

אבישי גרינצוויג פרסם אתמול ב-i24 כתבה החושפת את חילופי המסרים בזמן המלחמה בין פלדשטיין לאיינהורן, כשהשניים מקדמים העברת מסרים קטאריים לתקשורת הישראלית מתוך כוונה ברורה שאלה יוצגו כאילו יצאו מלשכת ראש הממשלה.

פלדשטיין טוען כעת, שלהבנתו הוא פעל לקדם מסרים של לשכת ראש הממשלה, אבל מדרך הניסוח שלו בהתכתבויות עם איינהורן ניתן בהחלט להסיק שהוא הבין כבר אז שהוא ואיינהורן ממציאים אירועים שלא היו ולא נבראו (הדלפות מצוצות מהאצבע מתוך ישיבות בין בכירים אמריקאים לגורמים בקטאר, לדוגמה) ומוכרים לעיתונאים בכירים שקרים מוחלטים, ואז חוגגים את העובדה שהעיתונאים האמינו שהם מדברים עם מקור מוסמך בלשכת ראש ממשלת ישראל, ולכן שידרו את הדברים כעובדות.

מה נתניהו ידע על כל האירועים האלה? האם ייתכן שראש הממשלה, הידוע כאובססיבי בכל מה שנוגע לפרסומים בתקשורת – אובססיה שאף הובילה לשני כתבי אישום פליליים – כלל לא שם לב לפרסומים בולטים בראש מהדורות החדשות בזמן מלחמה אשר תיארו עניינים שבמרכז סדר היום המדיני והבטחוני?

גם לשם כך נדרשת ועדת חקירה ממלכתית, שנתניהו עושה כל שביכולתו לבלום.  

בנימין נתניהו, מאי 2008