ישנו מכלול עצום של פשעים שביצע בנימין נתניהו כלפי אזרחי מדינת ישראל. הנה מספר נקודות ציון מרכזיות שעדיין לא מקיפות את המכלול המלא של החורבן שחולל המנהיג הנורא בתולדות מדינת ישראל.
אלו נקודות ציון אשר טומנות בחובן מגוון עצום של הפקרות ניהולית, חוסר אחריות מוחלט, הפקרת האזרחים, ריסוק כל מערכות המדינה, זלזול באזרחי המדינה, הפרת הבטחות סדרתית, רתימת כל מוסדות המדינה לטובת חילוצו ממשפטו הפלילי (הוא אפילו לא העביר תקציב מדינה כדי לחמוק מקיום הרוטציה!) וכמובן התמקמות בעמדת ניגוד עניינים מוחלט בין רצונו לברוח ממשפטו הפלילי לבין טובת אזרחי המדינה:
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מחזקת את ידייך ורוצה לראות את לקיחת האחריות פה של מנהיגות אל מול עם מדמם. חוסר האמון של ציבור רחב במדינה בפרוש איננו קרקע שעל בסיסה ניתן להילחם כראוי למען המדינה. מה הוא הצבא שלנו? צבא דתי? מי הם חייליו?אינני רואה מספיק הכרה במי שנלחמים – ובמיוחד אם אינם יהודים ועוד מחרפים את נפשם. אני מלאה בושה כאזרחית מהפקרות האזרחים ודחיקתם לתחתית סדר העדיפויות, וממתינה בסבלנות ובקושי רב לבנות כראוי את מדינת העם היהודי והראוי הזה! מספיק עם החרבתה!
אין דרך לפרק את יצקת הבטון של 30 מנדטים שהעלתה אותו לשלטון וכעת נועצת שיניים בשלטון כמו בוקסר שיש לירות בו ע"מ לשחרר את המלתעות.
ולכן אין דרך דמוקרטית-אזרחית להדיח אותו. הכדור במגרשם של ראשי מערכות הבטחון שאינם מעלים בדעתם להשתמש בסמכותם המוסרית והחוקית (חוק השב"כ) מחשש מהפגנות לה פמיליה ופוסטים ברשתות החברתיות.
לעת הזו, רק שיבוש בפעולתו של קוצב הלב יכול לשחרר אותנו מטפרי משפחת המלוכה.