תכנית טראמפ הכתה את הפלסטינים ואת העולם הערבי בתדהמה, לצד חלקים בציבוריות הישראלית. התכנית, שנכון לכתיבת שורות אלה אינה תכנית של ממש אלא רעיון או שאיפה, מבקשת להעתיק ממקומם את תושבי עזה על מנת לאפשר פינוי ושיקום מחדש של הרצועה, שנהרסה בצורה נרחבת במהלך חודשי המלחמה הארוכים.

עיון זהיר בתכנית והשלכותיה מעלה, כי ייתכן שהיא משמשת ניסיון לעבור מפרדיגמת אוסלו אל עבר פרדיגמה אחרת, שכאן תיקרא פוסט-אוסלו. היא נשענת על המסרים הפומביים של נשיא המעצמה הגדולה והידידותית, דונלד טראמפ, הרואה בהעתקת אוכלוסייה פתרון, לפחות לחלק מהבעיות בין ישראל לפלסטינים.

ד"ר זיו אורנשטיין, בעל תואר שלישי במזה''ת, כותב על הקשר שבין ביטחון לאומי ומגמות חברתיות וטכנולוגיות במערב.

השיח אודות "תמונת הניצחון", שולט בחודשים האחרונים בדיון הישראלי העוסק במלחמה. אלא שבדומה לסוגיות אחרות בביטחון הלאומי הישראלי, תצורתו הפופולרית מטעה, ומסיטה את הדיון למחוזות עקרים ואף מסוכנים לביטחונה של ישראל.

עם התמשכות המלחמה, טבעי שהציבור יבקש לראות בעיניים את תוצר המאמץ שלו, המשולב וההירואי. סנוואר יוצא מהמחילות כשידיו מורמות, חזרתם בשלום של כל החטופים, או מראה גופות בכירי חזבאללה – יאותתו לעם היושב בציון כי הנה המלחמה הנוראית הגיעה סופסוף לסיומה. הבסנו את אויבינו, ותשקוט הארץ 40 שנה.

ד"ר זיו אורנשטיין, בעל תואר שלישי במזה''ת, כותב על הקשר שבין ביטחון לאומי ומגמות חברתיות וטכנולוגיות במערב.

ה-7 באוקטובר הפך ל-9/11 של ישראל. לאחר התדהמה והזעם הראשוניים אל מול מתקפת הטרור הרצחנית, הפכה מלחמת "חרבות ברזל" למלחמה גלובלית, המשתלבת בסדר העולמי החדש, הבין-גושי.

משום מה, ההבנה הזאת חילחלה באופן חלקי לשיח הציבורי הישראלי. כלומר, הישראלים קבעו כי "כל העולם נגדנו", כינו את המערכה "מלחמת הציוויליזציות" ודיברו על "האנטישמים במערב". אלא שהמצב עכשיו שונה: בדומה ל"מלחמה בטרור" של ארה"ב לאחר הפיגועים בתחילת המאה, "חרבות ברזל" היא מלחמה המתנהלת בו זמנית בגבולות, ברחבי המזרח התיכון, במערב ובמוסדות הבינלאומיים. כל זירה מייצרת אתגרים שונים, אך שלובים זה בזה.

ד"ר זיו אורנשטיין, בעל תואר שלישי במזה''ת, כותב על הקשר שבין ביטחון לאומי ומגמות חברתיות וטכנולוגיות במערב.

פרשנים מזהירים מפני הברית שנחתמה לאחרונה בין שלוש המעצמות – פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית. לטענתם, היא מאיימת על ישראל ומרחיקה את סיכויי הרחבת הסכמי אברהם.

יש שהרחיקו לכת עד כדי קביעה כי מדובר בהקמתו של "נאט"ו מזרח-תיכוני". סקירה של הבריתות במזרח התיכון אינה מחזקת טענות אלה. קריאת הרגעה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

המודל ארוך הטווח של ה‑OECD צופה כי שילוב מלא של הקהילות החרדיות והערביות-ישראליות בכוח העבודה עשוי להעלות את התמ"ג הישראלי ב-8% במהלך עשרים שנה – שווה ערך לכ-49 מיליארד דולר במונחים של ימינו. זאת כאשר השילוב החרדי לבדו מהווה שש נקודות אחוז מתוכן (הנתונים לקוחים מתחזיות ה‑OECD להוצאות ארוכות טווח בישראל, אוקטובר 2025 – תרחישי השפעה על התמ"ג של שילוב חרדים וערבים ישראלים). 

זו אינה טעות עיגול. זוהי ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר העומדת בפני ישראל כיום, וכמעט אף אחד בשיח הציבורי אינו מתייחס אליה ברצינות.

סיימון פינק, יליד אוסטרליה, מנהל השקעות בישראל, בעל ניסיון אקדמי ומקצועי במשפטים, פוליטיקה וכלכלה. לסיימון עניין רב במדיניות ציבורית ועובד כעת על ספר אודות חופש ודמוקרטיה בישראל.