החברה הישראלית עוברת משבר קשה, וחווה אותו דרך הפריזמה של פרשנות האירועים הביטחוניים – בין אם האירועים המוצלחים הם "ניסים", כדברי הגברת אורית סטרוק, ובין אם הם קשים וכואבים – ו"הסרבנים" ואמהותיהם אשמים בהם.

כך אנחנו בולמים את עצמנו מהתמודדות עם המשבר העיקרי שנפל עלינו, משבר שהיריב שעומד מולנו אולי מזהה ומשתמש בו כדי להכין לנו הפתעות, גם כשכולנו חושבים שניצחנו. החולשה שלנו טמונה בהיעדר חשיבה גמישה, ובהיעדר כלים לחשיבה כזו בידי מנהלי מערכת הביטחון והמערכת המדינית ופוליטית. אלה לא מסתייעים אפילו במוסד מחקר אחד ראוי, המאפשר התמודדות אסטרטגית וחשיבתית.

החולשה שלנו טמונה בהיעדר חשיבה גמישה ובהיעדר הכלים לכך. מנהלי מערכת הביטחון והמערכת המדינית והפוליטית לא מסתייעים במוסד מחקר אחד ראוי, המאפשר התמודדות אסטרטגית וחשיבתית

הסיבה לאמירה הנ"ל מקורה באי יכולתה של הנהלת המדינה ושל אלה המשרתים אותה – להעריך כיצד יכול ארגון טרור לפגוע בה. אילו היו חושבים על כך, היו מתארגנים ברמת שליטה ובקרה ומצטיידים באמצעי יירוט נגד איום הכטב"מים  על ישראל. זאת כאשר מודעים (אחרי שהושקע בכך הזמן הראוי) לכך שמטרת ארגוני הטרור היא להכאיב לישראל ולשחוק את יכולותיה, כולל את המרכיב הכלכלי שלה ואת המורל בחברה שלה.

עכשיו, אחרי שחזבאללה הפעיל את הכטב"מים הפשוטים והצליח לפגוע בעשרות רבות של לוחמים, רק עכשיו, יתחילו כוחותינו לחפש פתרונות. וגם כשיימצאו הפתרונות, לא יצליחו בהנהגת המדינה ומערכת הביטחון להשתחרר מחוסר היכולת לחשוב.

ובמקרה זה נדרשת חשיבה בגובה נמוך – חשיבה על אמצעים פשוטים וזולים להפלת חתיכת קרש או פח עם מנוע של אופניים חשמליים בסך הכל, ויכולת ביות המבוססת על מחשבים מהסוג שיש לנו בטלפון הסלולרי.

המשבר שלנו הוא משבר חשיבתי והוא לא משבר קטן. הוא מאיים על קיומנו. אם לא יקום מחר גוף שיכול להתמודד עם השאלות הקשות האלה, ולהפיק גם פתרונות פשוטים ונמוכים (קרשים, רשתות – רק כהדגמה של חומרים "פשוטים") לא נוכל להתמודד עם הרוע שמולנו.

יתרון האיכות הישראלי הפך לבדיחה בשבעה לאוקטובר, כש"קיר הברזל" – גדר החיישנים היקרה והמתוחכמת נפרצה בפיצוץ פשוט, כשרחפנים שלשלו בעזרת חוטים את המטענים המאולתרים שלהם, ככטב"ם ורחפן הם הטכנולוגיה שמשמשת כ"לחמם" של הטרוריסטים – בשל עלותה הזולה והיכולת להשיגה ולהפיקה בהמון תצורות, ויותר מכך, להשפיע באמצעותה על תודעת ההמון. אלפי נוח'בות התנפלו עלינו בשבעה שאוקטובר, המון כטב"מים ורקטות משוגרים אלינו מאז ומאלצים אותנו ליירט אותם עם מיירטים שמחירם גבוה בשלושה או ארבעה סדרי גודל.

רעיון ההישענות על האיכות הטכנולוגית ויתרונותיה – מבוסס על ההנחה שהעימות האלים יסתיים במהרה, תוך שבועיים שלושה, מקסימום חודשיים. והרי המלחמה הזו עלולה להמשך גם שנתיים. זאת הסיבה שאנחנו נאלצים לייבא תגבור של טילי יירוט אמריקאיים, המיועדים במקור ליירוט טילים בחלל ולא להתמודדות עם כטב"מים זולים ונמוכים.

ההישענות על יתרונות טכנולוגיים מבוססת על ההנחה שהעימות האלים קצר. והרי הוא עלול להמשך גם שנתיים. אנו נאלצים לייבא טילי יירוט אמריקאיים שיועדו ליירוט טילים בחלל, כדי להתמודד עם כטב"מים זולים

היריב לומד שהוא יכול לשגר הרבה כטב"מים בו זמנית כך ולהרוות את מערכות ההגנה, כך שכמה מהם בכל זאת יחדרו ויפגעו במטרה. והאויב לומד את זה עכשיו וממשיך לשכלל את שיטותיו, וזאת למרות שחיסלנו את חסן נסארללה, ולמרות שכמה אנשי תקשורת השיקו כוסיות ודיברו על "למה חזבאללה הובס".

ואם לגעת בסוגיית ה"ביקורת", לידיעת אלו שעומדים להאשים אותי בהורדת המורל – תובנה זו אינה מיועדת להוריד את המורל. היא מיועדת לתקן, ולפעמים גם להציל אותנו מעצמנו.

מלחמת קיום מחייבת חשיבה אסטרטגית גמישה והתמודדות עם ארגון טרור שלומד אותנו – ולא רק עליונות טכנולוגית. למרבה הצער, לא נראה שיש לנו כזו, ואני לא רואה שחשיבה כזו קמה או מתעוררת או שמשהו זז בכיוון. סתם מידרדרים במורד.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב