תכנית טראמפ הכתה את הפלסטינים ואת העולם הערבי בתדהמה, לצד חלקים בציבוריות הישראלית. התכנית, שנכון לכתיבת שורות אלה אינה תכנית של ממש אלא רעיון או שאיפה, מבקשת להעתיק ממקומם את תושבי עזה על מנת לאפשר פינוי ושיקום מחדש של הרצועה, שנהרסה בצורה נרחבת במהלך חודשי המלחמה הארוכים.

עיון זהיר בתכנית והשלכותיה מעלה, כי ייתכן שהיא משמשת ניסיון לעבור מפרדיגמת אוסלו אל עבר פרדיגמה אחרת, שכאן תיקרא פוסט-אוסלו. היא נשענת על המסרים הפומביים של נשיא המעצמה הגדולה והידידותית, דונלד טראמפ, הרואה בהעתקת אוכלוסייה פתרון, לפחות לחלק מהבעיות בין ישראל לפלסטינים.

עיון זהיר בתכנית והשלכותיה מעלה, כי ייתכן שהיא משמשת ניסיון לעבור מפרדיגמת אוסלו אל עבר פרדיגמה אחרת, שתיקרא כאן פוסט-אוסלו, ונשענת על מסריו הפומביים של טראמפ לגבי פתרון העתקת האוכלוסייה

כמו תכנית טראמפ, גם הסדרים אחרים הכלולים בסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה על הכוונת – בראשם סנקציות על עובדי בית הדין הבינלאומי, ה-ICC; סגירה כמעט מוחלטת של סוכנות ה-USAID; רדיפה אחר סטודנטים וארגונים אנטישמיים ואנטי-ישראלים בקמפוסים; קנדה; גרינלנד; מלחמות סחר; יציאה מוועדת זכויות האדם באו"ם וביטול המימון לאונר"א; ודחיפה מתמדת של בעלות הברית האירופיות בנאט"ו לעבר סידור חדש, מאוזן יותר מבחינתה של ארה"ב. המוטיב החוזר בכל אלה הוא שטראמפ לא מהסס לשחוט פרות קדושות של היחסים הבינלאומיים, והוא רואה בסדר הקיים כמכשול בדרך ליצירת עולם שלו ומשגשג יותר.

כך גם בעזה. אמנם התכנית משווקת כ"הגירה מרצון" של התושבים לעבר מקום מושבם החדש (כשמדינות כמו סומלילנד, פונטלנד או מרוקו ואינדונזיה מועלות כאפשרות לקלוט את העזתים, כשבימים האחרונים רה"מ בנימין נתניהו מציין גם את סעודיה), אך המקסימליסטיות של הצהרות טראמפ מהדהדת בשיח העולמי באופן שלילי למדי, והשלכותיהן ברורות.

במידה שהתכנית תצא לפועל, ברור כשמש כי רוב מוחץ או כל תושבי הרצועה לא יחזרו אל בתיהם. טראמפ הוסיף גם כי ישראל תעביר את הרצועה לידיים אמריקאים לאחר המלחמה, על מנת שזאת תנהל אותה כראות עיניה.

מנגד, ההתנגדות הנחרצת של העולם הערבי לתכנית שידרה מסר אחיד – תכנית טראמפ אינה מקובלת עלינו ולא יכולה להיות מקובלת עלינו. היו כאלה שהרחיקו לכת, ואף רמזו כי העתקת פלסטינים בכוח למצרים, לדוגמה, או לירדן – תצית מלחמה אזורית במטרה למנוע את ה"טראמפספר".

אלא שטראמפ עיקש. מכיוון שאין אפשרות מעשית להמשיך ולקיים את המצב ברצועה במתכונת הדומה לזו ששררה עד ה-6 באוקטובר 2023 מבחינת הפלסטינים וגם ישראל, על מצב זה להשתנות באופן בסיסי.

על הכוונת הסדרים נוספים מהסדר העולמי שלאחר מלחה"ע ה-2. המוטיב החוזר הוא שטראמפ לא מהסס לשחוט פרות קדושות של יחסים בינלאומיים, ורואה בסדר הקיים מכשול בדרך ליצירת עולם שלו ומשגשג יותר

מבחינת ישראל, הרעיון שחמאס ימשיך לשלוט בעזה ואפילו באופן חלקי, כשהוא משקם את יכולותיו הצבאיות בעוד הנטל של קיום תושבי עזה נופל על כתפיים אחרות, לא בא בחשבון. ישראל לא תהיה מוכנה להשלים עם נוכחות חמאסית מאורגנת מעבר לגבול לאחר ה-7 באוקטובר.

הפלסטינים, מצידם, אינם יכולים לחזור לבתיהם שנהרסו, כשתנאי חייהם מידרדרים כל העת. בנוסף, מעטות המדינות המוכנות לקחת את האחריות על עזה ותושביה, תוך כדי מאבק מתמיד בשאריות חמאס ברצועה.

שליטה ישראלית צבאית ברצועה, כמובן, לא תוכל להתקיים כשמדינות ערב משקיעות הרבה כסף בעזה. מי תממן בתים שייהרסו במבצעים נגד טרור? מי תשקיע כסף בתשתיות הנמצאות בסכנה בכל פעם שרקטות תשוגרנה מהרצועה?

גם חזרת הרשות הפלסטינית לעזה לא באה בחשבון – היא מושחתת ומסואבת, אינה חזקה מספיק, ולא בטוח שניתן לסמוך עליה שלא תשתף פעולה עם הכוחות המקומיים, מרצון או מחוסר ברירה. קשה לראות איך נציגי הרשות יעברו במנהרות חמאס ויחרימו אמצעי לחימה, או ימנעו הברחות לרצועה. במידה שכן יעשו זאת, כמה זמן יעבור עד שכוחות הרשות בעזה ייחשבו משתפי פעולה ויטופלו בהתאם על ידי חמאס, ג'יהאד פלסטיני או ארגוני התנגדות אחרים שיצוצו כפטריות אחר הגשם לאחר כניסתם?

ביטול פרדיגמת אוסלו והמעבר לפרדיגמת פוסט-אוסלו על ידי טראמפ, מציב בפני הפלסטינים אתגר חדש וקשה במיוחד. ללא עזה, כשרעיון הטרנספר (מרצון) נמצא על השולחן, כמה זמן ייקח עד שרעיונות דומים יעלו גם בקשר לגדה? הרי גל טרור או שיגור רקטות מהגדה לישראל יחייב אותה לצאת למבצע צבאי גדול, שיגרום הרס עצום לערי ויישובי הגדה.

האם נראה את טראמפ מציע רעיון "חדש ומהפכני" נוסף, הפעם בגדה? יתרה מכך, אם חלק מהעם הפלסטיני עובר למדינה אחת, איך ניתן יהיה לשמור על קשר עם התושבים שנותרו כאן, בגדה או במזרח ירושלים? מה בעצם ערכם של ההסדרים הקיימים, כשהנחות היסוד של אוסלו מתמוטטות אחת אחרי השנייה?

המעבר לפרדיגמת פוסט-אוסלו על ידי טראמפ, מציב בפני הפלסטינים אתגר חדש וקשה במיוחד. ללא עזה, כשרעיון הטרנספר (מרצון) על השולחן, כמה זמן ייקח עד שרעיונות דומים יעלו גם בקשר לגדה?

לשאלות אלה אין כמובן תשובה כרגע. נותר לראות כיצד טראמפ יצליח לממש את חזונו ל"ניו-עזה", או מזרח תיכון חדש, ואיזה תפקיד ישחקו ישראל, הפלסטינים, מדינות האזור ומדינות העולם בו.

ד"ר זיו אורנשטיין, בעל תואר שלישי במזה''ת, כותב על הקשר שבין ביטחון לאומי ומגמות חברתיות וטכנולוגיות במערב.