הערב, במוצאי שבת, מסתיים למעשה שלב א' בעסקת החטופים של ינואר 2025.
היא באה יותר משנה אחרי עסקת נובמבר 2023, בה שוחררו עשרות נשים, ילדים ועובדים זרים.
הגיע הזמן לבדוק את "מנהל המו"מ", בנימין נתניהו, האיש שתקף בשנה האחרונה את ראש המוסד דוד ברנע, את ראש שב"כ רונן בר ואת אלוף ניצן אלון על שהם רופסים ולא יודעים לנהל מו"מ. האיש שהבהיר שהוא מבין בזה כי ניהל פעם מו"מ מול יו"ר ההסתדרות, מה אתם יודעים.
הגיע הזמן לבדוק את "מנהל המו"מ", שתקף את ראש המוסד, את ראש שב"כ ואת אלוף ניצן אלון על שהם רופסים ולא יודעים לנהל מו"מ, כשהוא עצמו מבין בזה כי ניהל פעם מו"מ מול יו"ר ההסתדרות, מה אתם יודעים
השבוע, ביום רביעי, אף יצאה הודעה בשם "גורם בכיר" כי: "ההישג של ההסכם לשחרור שישה מחטופינו החיים בפעימה אחת, לצד החזרת ארבעה חטופים חללים מחר, הוא תוצאה של החלטת ראש הממשלה לשנות את הרכב צוות המשא ומתן. הצוות החדש שינה את הדינמיקה והוביל משא-ומתן במקום מתן-ומתן".
במילים אחרות, האיש שעיכב וטרפד עסקאות מאז חודש מאי 2024, טוען עכשיו ל"הצלחות" במו"מ, אחרי שכ-40 חטופים נרצחו בשבי, ואחרי שבצוות המו"מ הוצבו אנשים חסרי כל ניסיון בניהול מו"מ וחסרי כל ידע או קשר ביטחוני ומדיני לסוגיה (רון דרמר וגל הירש).
אבל נחזור לנושא – האם נתניהו ניהל מו"מ "מוצלח" עד כה?
ובכן מה קיבלה ישראל ומה נתנה, והאם עמדה בסטנדרטים שהציבה לעצמה לאורך עשרות שנים של עסקאות שבויים מול ארגוני טרור?
נתניהו כזכור ביקר בחריפות את עסקת ג'יבריל משנת 1985, בה שוחררו שלושה חיילים תמורת 1250 מחבלים. אך בהמשך הקריירה שלו חתם נתניהו על עסקת שליט, בה שוחררו 1027 מחבלים – מארגון חמאס 450 ומהפת"ח האחרים, כולם תמורת חייל אחד.
אבל נתניהו הרי תמיד, לעולם ועד, יודע טוב מכולם כיצד לנהל מו"מ (או כל דבר).
ובכן תמורת 33 שבויים וחטופים (אזרחים הם חטופים, חיילים הם שבויי מלחמה) מהם 8 חללים, קורבנות המלחמה שנרצחו בשבי או נורו בידי הפצצות צה"ל – שחררה והחזירה ישראל מאות מחבלים. ההחזרה בוצעה לפי מפתח של 30 אסירים תמורת אזרח ו-50 אסירים תמורת חייל, כאשר המפתח מכיל גם את חומרת המאסר – קרי אסירי עולם הם יותר "יקרים" מאסירים שרק נתפסו במבצע חרבות הברזל ולא היו שותפים לטבח או לפיגועים בעבר.
האיש שעיכב וטרפד עסקאות מאז מאי 2024, טוען עכשיו ל"הצלחות" במו"מ, אחרי שכ-40 חטופים נרצחו בשבי, ואחרי שבצוות המו"מ הוצבו אנשים חסרי ניסיון בניהול מו"מ וחסרי ידע או קשר ביטחוני ומדיני לסוגיה
אבל זה רק המחיר באסירים.
ישראל התחייבה להכניס סיוע הומניטרי בהיקפים אדירים היישר לעזה שבשליטת חמאס. מאות משאיות ביום נכנסות ומועברות ישר לידי חמאס, הארגון השולט בעזה.
ישראל פינתה את כוחותיה מציר נצרים, שהפריד בין צפון הרצועה לדרומה, פינתה כוחות מכל הערים שנכבשו (רפיח, חאן יונס, ג'באליה, בית חאנון ועוד) ואפשרה למאות אלפי עזתים לחזור לצפון הרצועה.
למעשה המנוף היחיד שנותר כיום בידי ישראל הוא השליטה בפרימטר היקפי של 1000 מטר מבתי יישובי העוטף לאורך כל גבול הרצועה, והאיום כי תשוב ללחימה אם חמאס לא ימלא את דרישותיה בשלב ב'.
אבל זה לא המנוף היחידי שאבד. לא המנופים היחידים. ישראל הסכימה לשחרר אסירים חיים תמורת גופות אנשיה וחמור מכך, היא הסכימה כי בשלב א' "ישוחררו", יוחזרו מתים לפני שחרור אנשים חיים. עשרות שבויים וחטופים חיים בשבי חמאס נשארים לשלב ב' בעסקה למרות שכבר מוחזרות גופות.
נתניהו, כאמור, מתגאה בעסקה הזו, שלמעשה שוברת כל נורמה אשר נקבעה בדוח שמגר. שם נכתב שיש להחזיר בודדים תמורת בודדים, גופות תמורת גופות, לוחמים תמורת לוחמים, אזרחים תמורת אזרחים.
נתניהו, שגנז את דוח שמגר אשר הוגש לו מייד אחרי עסקת שליט ("ההמלצה הכי חשובה של ועדת שמגר שנשכחה: להוציא המו"מ מידי רה"מ"), עושה בעסקאות הללו כרצונו. אין שום אמת מידה מוסרית, אין שום מחיר שניתן להקיש ממנו על מה חשוב לישראל ועל מה היא מתעקשת ומהו האינטרס הלאומי שלה.
נתניהו, שגנז את דוח שמגר שהוגש לו אחרי עסקת שליט, עושה בעסקאות הללו כרצונו. אין אמת מידה מוסרית, אין מחיר שניתן להקיש ממנו על מה חשוב לישראל, על מה היא מתעקשת ומהו האינטרס הלאומי שלה
גם מריחת העסקה על פני 42 יום היא למעשה מהלך ביוזמתה של ישראל, המנוגד לכל מה נעשה בעסקאות קודמות. אז, במלחמות יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה למשל, ברגע שנחתם הסכם חילופי שבויים, הוא בוצע באותו יום. כל האסירים תמורת כל השבויים.
נתניהו, החיה הפוליטית האכזרית בתולדות המדינה, מורח את העסקה על פני שבועות ארוכים כדי לשמור על קואליציה פוליטית שמתנגדת לעסקה. למרות שחתם על שלושת שלבי העסקה, הוא מנסה לטרפד את השלב השני ולמעשה מאיים על חיי השבויים החיים בהפקרה נוספת. האינטרסים הפוליטיים שלו עומדים מול אינטרס הצלת חיי החטופים.
עד לשפל הזה הדרדרה ממשלת ישראל.
יצחק רבין השאיר מכתב התפטרות לפני מבצע אנטבה והורה לשלוח אותו אם חלילה המבצע יכשל.
מנחם בגין לקח על מצפונו את כמות ההרוגים והתפטר אחרי עסקת הפתח 1983 בה שוחררו 6 חיילים.
אהוד אולמרט התנגד לעסקת שליט במחיר שנתניהו הסכים לו, ואולמרט הלך לעסקת רגב וגולדווסר בשנת 2008 במחיר 4 אנשי חזבאללה ו-200 גופות בלבד.
אריאל שרון שחרר תמורת סוחר הסמים אלחנן טננבאום ושלוש גופות חיילים שנחטפו בהר דב 500 אסירים.
אבל איש מהם לא דרש להחזיר מתים לפני חיים. איש מהם לא שם את האינטרס הפוליטי האישי שלו לפני האינטרס הלאומי והאנושי.
נתניהו, החיה הפוליטית האכזרית בתולדות המדינה, מורח את העסקה על פני שבועות ארוכים כדי לשמור על קואליציה פוליטית שמתנגדת לה. למרות שחתם על שלושת שלבי העסקה, הוא מנסה לטרפד את השלב השני
נתניהו מבצע בימים אלה פשע מוסרי, פשע בלתי אנושי ולא ישראלי כלפי החטופים שנותרו בשבי.
הוא מעמיד אינטרסים אישיים שלו – שמירת הקואליציה למען המשך שלטונו, לפני חובת הצלת חיי החטופים.
הוא מציב דרישות מדיניות וביטחוניות לחמאס, שעליהן עלול להתנהל מו"מ של חודשים ושנים, לפני הצבת הדחיפות בהצלת מי שקשורים בשרשראות מתחת לאדמה ואוכלים, במקרה הטוב, חצי פיתה ביום.
הדרישה לפירוז הרצועה, בלי שהוקם שם שלטון חלופי לחמאס, היא מופרכת. הדרישה לגירוש הנהגת חמאס, בוודאי לא תתקבל ע"י הנהגת חמאס. הדרישה להגירה של תושבי עזה מרצון או מאונס, בוודאי לא מקובלת עליהם ולא על מדינות היעד, והיא עלולה לפגוע בהסכמי השלום עם מצרים וירדן.
את כל הדרישות הללו מנהל נתניהו על גבם וגורלם של אנשים מורעבים, כבולים ומעונים בעומק מנהרות חמאס.
אחר כך הוא יתפאר בכישרונו לנהל מלחמה ועסקאות. ינסה למחוק את חרפת מחדל השבעה באוקטובר ולהאשים את ראש השב"כ, את ראש המוסד ואת הרמטכ"ל בכישלונו שלו.
אם מישהו חושב שכישלון העסקה הבאה יונח על כתפי רון דרמר, הוא לא הבין שתפקידו של דרמר הוא להכשיל את העסקה ולכן הוא יצליח בתפקידו.
נתניהו ייזכר כמי שדיבר גבוהה גבוהה וכתב ספרים על לחימה בטרור, אבל בפועל נכנע שוב ושוב לארגוני טרור. מי ששיחרר את יחיא סנוואר, שמנע את חיסולו שש פעמים, שניהל איתו התכתבות אישית בסגנון "סיכון מחושב", שהעביר לחמאס מאות מיליוני דולרים שמימנו את הרקטות, את המנהרות, את הנשק ואת הנוח'בות – שתקפו בסופו של דבר את אזרחי ישראל בעוטף.
הוא מציב דרישות מדיניות וביטחוניות לחמאס, שעליהן עלול להתנהל מו"מ של חודשים ושנים, לפני הצבת הדחיפות בהצלת מי שקשורים בשרשראות מתחת לאדמה ואוכלים, במקרה הטוב, חצי פיתה ביום
נתניהו לא הצליח לנהל מו"מ ולסגור עסקה בזמן סביר.
עשרות חטופים נרצחו במשמרת שלו ותחת ניהולו – ועכשיו הוא מפיק סרטוני תדמית למירוק מצפונו ולזריקת האשמה על אחרים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומר נתניהו נבחר וימשיך להיבחר על ידי רוב הציבור בישראל, לא בגלל כישוריו בניהול משא ומתן (שעליהם אפשר לקיים דיון..), אלא בגלל שהאידיאולוגיה של השמאל (כולל 'המרכז') מאז ימי 'המזרח התיכון החדש' של רבין ופרס ועד היום בנויה על הזיות ועל תכניות התאבדות לפרקים. אפשר בהחלט לנצח את מר נתניהו בקלפי אם תוצג מולו אלטרנטיבה לאומית וימנית יותר, דוגמת רחבעם זאבי בזמנו, ובזמננו אולי גיורא איילנד הוא האיש שיוכל לייצר את האלטרנטיבה. אבל לשם כך השמאל יצטרך לחזור לימי בן גוריון שהיה יותר מיליטנטי מהרב כהנא.
נתניהו היה בדרגת סרן, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל – מכובד, אבל זה לא הרבה יותר מחפ"ש. במסגרת הצבא לא פיקד על יותר מקומץ אנשים, לא היה מפקד של יחידה כשלהי, לא מילא שום תפקיד משמעותי במטכ"ל של צה"ל ולכן לא היה שותף בהתוויית אסטרטגיה כלשהי. לא היה שר בטחון, לא מילא שום תפקיד אזרחי במכוני בטחון. "ההבנה" שלו בלחימה בטרור היא כולה מדומיינת ותוצר תדמיתי. המשאים ומתנים העיקריים שניהל בחייו הם להקמת הקואליציות שלו, שבהם מן המפורסם שהיה מבטיח כל מה שצריך וגם מה שלא צריך כדי שהצד השני יחתום ויבטיח את שלטונו.