חוות הדעת של השר עמיחי אליהו בעניין מתן חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוגשה אתמול (שלישי) לנשיא המדינה יצחק הרצוג, היא מסמך קשה לקריאה.
חוות הדעת רצופה כשלים לוגיים, טשטוש מכוון ומניפולציה על העובדות. היא גם כוללת ניסיון ילדותי לערוך ניתוח משפטי אלטרנטיבי לזה של מחלקת החנינות במשרד המשפטים, ובעיקר מסמנת את המטרה הרבה אחרי שהחץ כבר נורה.
השורה התחתונה של חוות הדעת הייתה ידועה מראש בוודאות מלאה: אליהו ממליץ להרצוג לחון את נתניהו ולהורות על הפסקת משפטו וביטול האישומים נגדו.
גם בשעה שהטרלול הממשלתי עולה על גדותיו, צריך לעצור ולסמן את חוות הדעת של השר אליהו כעוד נקודת שיא בתהליך הנרמול של הבלתי נסבל
המציאות השלטונית בישראל של השנים האחרונות כבר זימנה לא מעט מצבים דיסטופיים ושערורייתיים. אך גם בשעה שהטרלול הממשלתי עולה על גדותיו, צריך לעצור ולסמן את חוות הדעת של השר אליהו כעוד נקודת שיא בתהליך הנרמול של הבלתי נסבל.
שר בממשלת ישראל, בעודו ממלא תפקיד רשמי של ממלא מקום שר המשפטים, ממליץ לנשיא המדינה להעניק חנינה לראש הממשלה, שבה הוא עצמו מכהן. זאת תוך שבירת כל הנורמות המשפטיות שהעמיד המשפט הישראלי, ותוך נקיטת עמדה הסותרת חזיתית את זו של מחלקת החנינות במשרד המשפטים.
אליהו מבסס את עמדתו על טענה כפולה – עקרונית ויישומית. במישור העקרוני הוא טוען כי תכלית החנינה במקרה של נתניהו איננה עשיית חסד עם היחיד, אלא "הגנה על צרכיה הקיומיים של המדינה". במילים אחרות, החנינה אינה לטובת נתניהו אלא לטובת מדינת ישראל.
במישור היישומי נטען כי החנינה נדרשת מאחר שישראל ניצבת "בעיצומה של מלחמה היסטורית ורב־זירתית על עצם קיומנו", המחייבת את "קברניט המדינה לקשב מוחלט, לקור רוח ולפניות נפשית ופיזית מלאה". המשך משפטו מהווה, לדעת אליהו, "פגיעה ישירה בביטחון מדינת ישראל".
אליהו מבקש להטביע כל שריד של חשיבה רציונלית בבליל של מלל מערפל חושים, שתכליתו אחת: לגרום להרצוג להסיק שאין כאן נכון ולא נכון, והוא יכול להחליט ככל העולה על רוחו (כל עוד יעניק לנתניהו חנינה). "בסוגיות מסוימות, סמכות החנינה אינה שואבת את כוחה ממידת הרחמים על הנאשם, אלא מתוך שיקולים של האינטרסים החיוניים של החברה והמדינה".
צריך לשוב ולהבהיר: אף ששר המשפטים מוסמך, בהתאם לחוק, להמליץ לנשיא המדינה אם להיענות לבקשת חנינה אם לאו, הוא אינו מוסמך לערוך ניתוח משפטי עצמאי
הינה מה שאומר אליהו להרצוג: "אין כל התניה של סמכות החנינה בהודאה באשמה או בבקשת רחמים".
במילים פשוטות: עליך, הנשיא, להתעלם מהפרקטיקה הנוהגת ביחס לשימוש בסמכות החנינה לאורך עשרות שנים. מחלקת החנינות, מוקד הידע הבלתי מעורער בתחום זה, אומרת לך שהנשיא אינו יכול לחון את מי שטרם הורשע בדין, כופר בביצוע עבירה כלשהי ואינו מבקש כל חסד או רחמים. אבל אני אומר לך – בחוק היסוד לא כתוב שאסור לך, ולכן הכול מותר.
וממשיך אליהו: "בדין הנוהג אין בכוחו של איש להגביל את שיקול דעתו של הנשיא או לפגום בסמכותו לחון ללא תנאי". ובעברית פשוטה: מותר לך, לך על זה, אף אחד לא יכול לעצור אותך, גם לא היועצים המשפטיים ובג"ץ. ובמילותיו של השר: "בידי נשיא המדינה קלף ג'וקר שאסור לנתחו בכלים משפטיים רגילים".
צריך לשוב ולהבהיר: אף ששר המשפטים מוסמך, בהתאם לחוק, להמליץ לנשיא המדינה אם להיענות לבקשת חנינה אם לאו, הוא אינו מוסמך לערוך ניתוח משפטי עצמאי. לשם כך קיים משרד המשפטים, שבו יושבים משפטנים מקצועיים שתפקידם להכיר את הסוגיות המשפטיות לעומקן.
קשה להבין מהיכן שואב השר את עזות המצח לנפק חוות דעת משפטית משל עצמו, ועוד כזו ששמה לה למטרה לאיין את חוות הדעת המקצועית שגובשה במחלקת החנינות. באופן לא מפתיע, התוצאה של המאמץ הזה מביכה.
במסמך שיצא מטעמו של השר מקופלת עובדה שאליהו ניסה לטשטש בעת שהוגשה חוות הדעת של מחלקת החנינות: חוות הדעת הזו היא הרסנית עבור נתניהו
במסמך שיצא מטעמו של השר מקופלת עובדה שאליהו ניסה לטשטש בעת שהוגשה חוות הדעת של מחלקת החנינות: חוות הדעת הזו היא הרסנית עבור נתניהו. היא לא ניטרלית ולא דו־משמעית. לכן אליהו מבקש "לפרק את השגגות" שדבקו בה לטענתו.
אליהו מנסה להקטין את חלקה של מחלקת החנינות בתהליך, כאילו תפקידה "ללקט את התשתית העובדתית" ותו לא. אך בפועל, מחלקה זו היא הגורם המקצועי המוסמך והבקיא ביותר בתחום החנינות, ובידיה לתת חוות דעת מלאה, עובדתית ומשפטית, שמשקלה כבד בהרבה מהמלצת השר, ככל שהוא מחליט לנקוט צעד חריג ולסטות מההמלצה המקצועית.
המאמץ לאיין את משקל חוות דעתה של מחלקת החנינות הוביל את אליהו לתאר באופן מעוות את המלצתה. בחוות הדעת ננקטה לשון מנומסת, שלפיה "לא נוכל להמליץ לנשיא המדינה לנקוט בצעד חריג ומרחיק לכת של הפעלת סמכות החנינה על דרך הפסקת ההליך המשפטי המתנהל נגד מר נתניהו". המשמעות, בעברית פשוטה, הייתה ברורה: ההמלצה היא לדחות את הבקשה.
בבואה של מחלקת החנינות לבחון את טענותיו של נתניהו לתרומתו האדירה למדינה, ולכך שהפסקת המשפט תביא להפסקת השסע החברתי והמחלוקות הציבוריות סביב משפטו, ציינה המחלקה שאין בידיה כלים לבחון טענות אלה.
אצל אליהו העובדה הזו הופכה לליבת הנימוק שעליו ביססה כביכול מחלקת החנינות את עמדתה כי "לא נוכל להמליץ" לנקוט הליך של הפסקת המשפט. זהו תיאור מניפולטיבי ובלתי הגון, שמוביל את אליהו לקבוע ש"עמדת מחלקת החנינות שגויה משפטית ועובדתית".
כשל מרכזי נוסף בחוות הדעת של אליהו נעוץ בעובדה שכדי להצדיק את התועלת החברתית שתצמח לציבור מעצם הפסקת משפטו של נתניהו, הוא מתאר תהליכים הרסניים שאותם הובילו נתניהו ותומכיו
במהלך ברור של השלכה פסיכולוגית, מאשים שר המורשת את מחלקת החנינות בכך שחוות דעתה "פולשת לשאלות לא לה", בכך שהיא מעזה לנקוט עמדה בשאלת היקף סמכות החנינה של הנשיא.
לא רק עם מחלקת החנינות אליהו מתנצח, אלא אף עם פסיקותיו של בית המשפט העליון לדורותיו. אליהו אינו מהסס לקבוע קביעות משפטיות הסותרות את שרשרת פסקי דין, בשאלת היקפה של סמכות החנינה הנתונה לנשיא המדינה.
"גם שר המשפטים וגם הציבור ראו תמיד את סמכות החנינה של נשיא המדינה כשווה וכמקבילה לסמכויות מלך אנגליה", קובע אליהו, המתעקש להסתמך על פסקי דין משנות ה־60, ומתעלם ממה שנקבע בעשורים מאוחרים יותר.
אלא שבג"ץ קבע כבר לפני שנים ש"סמכות החנינה של נשיא המדינה אינה סמכות בעלת אפיונים פררוגטיביים, כסמכות שעמדה למלך אנגליה, שהפעלתה לכאורה אינה כפופה לכל סייג, גבול או ביקורת. זאת, כשם שסמכויותיו ומעמדו של הנשיא בישראל אינם דומים למעמדו וסמכויותיו של המלך באנגליה".
כשל מרכזי נוסף בחוות הדעת של השר אליהו נעוץ בעובדה שכדי להצדיק את התועלת החברתית שתצמח לציבור מעצם הפסקת משפטו של נתניהו, הוא מתאר תהליכים הרסניים שאותם הובילו נתניהו ותומכיו, כמעין תהליכים יתומים שפשוט אירעו, ככה סתם, כגזירת גורל, בלי סיבה ומסובב.
מי היה זה שהוביל את התהליך של "משבר אמון עמוק של הציבור במערכת"? השר אינו טורח לפרט
לדבריו יש להפסיק את משפט נתניהו "שהפך למוקד של שסע חברתי מדמם", ובכך לרפא את "משבר האמון העמוק שנוצר במערכות המדינה נוכח הצללים שליוו את ההליך מראשיתו". יש מי שגרם להפיכת המשפט למוקד של שסע מדמם? לא מבחינת השר אליהו.
וכך, הוא מתאר את משפט תיקי האלפים כהליך משפטי שמעליו "מרחף צל כבד וחסר תקדים", שעניינו "תרגילי חקירה דורסניים, פגיעה בזכויות נחקרים ושימוש בעייתי ברוגלות". המשפט, כך לפי אליהו, הוביל ל"הצטברות סימני שאלה היורדים לשורש טוהר ההליך, שיצרה משבר אמון עמוק של הציבור במערכת".
הפלא ופלא: אלה הן בדיוק טענות ההגנה של נתניהו, שאליהו מבקש שנשיא המדינה יאמץ. אך מי היה זה שהוביל את התהליך של "משבר אמון עמוק של הציבור במערכת"? השר אינו טורח לפרט.
חוות דעתו של השר אליהו, שבסופה תחינה "להביא שלום על ישראל" בדרך של חנינת ראש הממשלה, היא הטיעון החזק ביותר המונח על שולחנו של הנשיא הרצוג לדחיית בקשת החנינה השערורייתית של נתניהו.
על הרצוג לפעול בהקדם האפשרי ולתייק את חוות הדעת של השר אליהו, יחד עם בקשת החנינה של נתניהו עצמה, במקום הראוי להן: פח האשפה של ההיסטוריה
בדבר אחד בלבד אליהו צודק: "מתחדד הצורך בהשלמת הטיפול בבקשת החנינה בסד זמנים מהיר ביותר". על הרצוג לפעול בהקדם האפשרי ולתייק את חוות הדעת של השר אליהו, יחד עם בקשת החנינה של נתניהו עצמה, במקום הראוי להן: פח האשפה של ההיסטוריה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו