המאבק הציבור נשא פרי: החלטת קבינט הקורונה מאתמול להקפיא את חקיקתו של החוק המסמיך את שב"כ לבצע מעקבים דיגיטליים אחר אזרחי ישראל, היא ניצחון של ההתקוממות הציבורית, שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות, במאמרי דעה בעיתונות ובגישה הציבורית הכללית כלפי הצעד האגרסיבי שנקטה הממשלה כלפי אזרחיה, בחסות משבר הקורונה.

אף שלא מדובר בהחלטה סופית, ורשמית הצעת החוק "הוקפאה" זמנית ותו לא, אפשר לעצור ולנסות לסכם מה בדיוק קרה כאן. מי ניצח ומי הפסיד, ובעיקר בידיו של מי מצוי הכוח למנוע מממשלת ישראל לצבור עוצמה בלתי מבוקרת.

ישיבה של קבינט הקורונה במשרד החוץ בירושלים, 8 ביוני 2020 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

השורה התחתונה היא זו: לציבור יש – לפי שעה – כוח לעצור את שעטת הממשלה בדרכה להגדיל את מוטת השליטה שלה על הציבור. הכוח הזה הודגם היטב במהלך לעצירת חוק המעקבים הדיגיטליים.

את הלקח הזה יש ללמוד, את המומנטום הזה יש להמשיך, באמצעות מהלך לחסימת חוק "הסמכויות המיוחדות" למאבק בקורונה. תהליך ההתמתנות של הצעת החוק, שדוברים מטעם הממשלה שיווקו אתמול, אינו מספק ואינו מרפא את הנזק החריף שבהצעת החוק.

שב"כ מבקש שיניחו לו

תקציר מאורעות היומיים האחרונים: על פי החלטת ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אתמול היה היום האחרון שבו הממשלה יכלה להניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק "הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)".

תזכיר החוק פורסם לפני כשלושה שבועות, לאחר שבחודש אפריל בג"ץ פסק כי לא ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את שב"כ למסור למשרד הבריאות נתונים דיגיטליים על אזרחים ישראליים ללא חקיקה מתאימה.

שלשום החליטה הממשלה לאשר באופן עקרוני את שתי הצעות החוק הנפיצות שהונחו על שולחנה – חוק השב"כ, וחוק "הסמכויות המיוחדות", וזאת בכפוף לאישור של קבינט הקורונה ואחריו של ועדת השרים לענייני חקיקה.

האם הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת אתמול? כמובן שלא. במקום זאת, ביקשה הממשלה מוועדת המשנה בראשות ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ) ארכה של 48 שעות לצורך הגשת ההצעה. חברי הכנסת נתנו לממשלה את מה שביקשה. הציבור ממילא המתין כל כך הרבה זמן, מה זה 48 שעות בין חברים.

ואז הגיעה ההפתעה בקבינט הקורונה. על פי דיווחים, ראש השב"כ נדב ארגמן עצמו הוביל את הקו שביקש להוציא מהמשוואה את הארגון שהוא עומד בראשו.

שב"כ המליץ להפסיק להשתמש בשירותיו לצורך ביצוע מעקבים דיגיטליים אחר חולי קורונה ו"חשודים" בהידבקות, ולעבור להשתמש באמצעים בעלי אופי אזרחי, כמו אפליקציית "המגן" שפיתח משרד הבריאות.

בנימין נתניהו עם ראש השב"כ נדב ארגמן בטקס מצטייני השב"כ, ב-4 בדצמבר 2018 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

עוד קודם לכן דווח מוועדת המשנה בכנסת, כי משרד הבריאות פנה בשבועיים האחרונים רק פעם אחת לשב"כ בבקש לקבל נתוני מעקב, בעניינו של חולה שלא ניתן היה לתקשר עמו באופן אחר.

ולכן ניתן לראות שאכן השימוש ב'כלי' הופעל מאוד בצמצום, וממילא רוב החקירות האפידמיולוגיות נעשות בלא להסתמך על מידע דיגיטלי. בשביל זה באמת אין צורך בחקיקת חוק דרקוני ההופך את השירות החשאי הישראלי לסוכנות ביון של הממשלה אחר אזרחיה שלה.

"אם זה הנפח של הדברים", העיר בדיון ח"כ גדעון סער, "בהחלט נדון בשאלת הצורך בעצם השימוש בכלי".

מה אפשר ללמוד מכך? שעל אף הניסיונות מצד השלטון להרדים את האינסטינקטים הבריאים של הציבור המתריעים מפני פגיעות חריפות ביסודות משטריים או בזכויות אדם, המערכת החיסונית עדיין עובדת.

לאחר התקנת תקנות שעת חירום שהפעילו את הכלי של שב"כ לראשונה גם כלפי ישראלים, הוגשו עתירות לבג"ץ בעניין. עו"ד שחר בן-מאיר ואחרים הצליחו להוציא מבג"ץ אמירות שאין לזלזל בנחרצותן, בהתחשב ברוח התקופה ובמצב המגיפה:

"שימוש ביכולותיו של שב"כ כלפי אזרחי המדינה ותושביה שלא ביקשו להרע לה, טומן בחובו סכנה לקיומה של חברה דמוקרטית אשר, ככלל, מוכנה לשאת פגיעה מסוימת, מתוחמת ומגודרת בזכויות אדם ולעיתים אף בשלטון החוק, ככל שהדבר נוגע לאיומים המעלים חשש להמשך קיומה. הרחבת המצבים שבהם ניתן לפנות לשירות ביטחון מסכל מעוררת, אפוא, חששות כבדים".

הזעקה הציבורית נשמעה, והצליחה לחלחל אל מקבלי ההחלטות. ההצלחה טמונה בכך שמבחינת כמה פוליטיקאים, היענות לרצון הציבור בהקשר זה נתפסה בעיניהם ככזו המוסיפה להם נקודות בעיני הציבור. כך פועל כיאות המנגנון הדמוקרטי.

"מה שלא חיוני לא יעבור!"

האם גם בנוגע לחוק ה"סמכויות המיוחדות" המעניק לממשלה כוח להמשיך ולהטיל הגבלות על הציבור באמצעות תקנות חירום, משתנה כיוון הרוח? האם גם ביחס לחוק הדרקוני הזה מגלים נבחרי ציבור שהציבור יזקוף לזכותם עמידה איתנה נגד החוק?

מפגינה בכיכר רבין במחאה נגד חוקי הממשלה בתקופת הקורונה, ב-4 ביוני 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה), הודיע אתמול: "ועדת החוקה לא תקבל כל חוק של שעת חירום כמות שהוא, מה שלא חיוני לא יעבור! חבריי ואני לא נקבל כל חוק כמות שהוא, נבקש נתונים מה היה בתקנות שעת החירום, נראה את יעילות הדברים, ומה שלא חיוני לא יעבור בעזרת השם, ואסור לו שיעבור, זאת חובתנו".

אשר דיבר אמנם על סעיף "חיוניות המעצרים בתקופת נגיף הקורונה", שוועדת החוקה העבירה אתמול לאישור המליאה בקריאה שנייה ושלישית, אבל העיניים כבר מכוונות אל "חוק הקורונה", שעתיד לנחות על שולחן הוועדה בשבוע הקרוב.

אותו קבינט הקורונה שהקפיא את חוק השב"כ, החליט אתמול למתן את חוק הסמכויות המיוחדות ולהעביר גירסה מרוככת שלו, שנוסחה טרם פורסם לציבור, לאישור ועדת השרים לחקיקה. שר החקלאות אלון שוסטר (כחול-לבן), כתב אתמול בעמוד הפייסבוק שלו:

"הנוסח הראשוני של חוק הקורונה שהניח משרד רה"מ לא היה מקובל על שר המשפטים, אבי ניסנקורן, שהוביל בו סבב תיקונים, המבטיח שזכויות הפרט של אזרחי ישראל יישמרו גם בשעת חירום: שוטרים לא יוכלו להיכנס לביתו של אף אזרח ללא צו; הזכות להפגין תישמר. כן, גם נגדנו; פעולת בתי המשפט והכנסת תימשך כסדרה, בניגוד למה שהתחולל לפני כניסתנו לממשלה".

מוקדם לחגוג, כמובן. גם הגירסה ה"מרוככת" של חוק הקורונה היא איומה והרסנית, ומוטב לה שלעולם לא תיכנס לספר החוקים של המדינה. מאבק ציבורי נחוש צריך לסמן לעצמו למטרה לגנוז את החקיקה הזו כליל, ולא להסתפק בתיקונים הקוסמטיים שבכירי כחול-לבן מתהדרים בהם כעת.