ארצ'י מקגאוון היה אחד מאלה שיכולים להשתתף בכנס ההקמה של חזית הסתמיים עלי אדמות. לא סתם להשתתף, אלא לשבת בשולחן צוות ההקמה. האסון הגדול שלו הוא, שהוא לא בחר את זה. הוא נולד לזה. לינצ׳בורג במחוז מור בטנסי היא מקום כל כך נידח שאפילו מי שחי בה, לא בטוח שהיא קיימת.
והאמת שארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים למדי כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שזה היה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. זה היה נראה להם מוזר שהשמש בכלל זורחת על חור תחת כזה.
ארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שהיה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. נראה להם מוזר שהשמש זורחת על חור תחת כזה
ארצ'י בעט את דלת הדיינר הישנה, להתענות עם עוד קפה מימי ודונאט גרוע בדרך לעוד יום עבודה. והוא עוד היה אחד מבני המזל. הייתה לו עבודה. לא סתם עבודה, ארצ'י מקגאוון היה פקיד תשלומים בכלא המקומי. אחד מאלה שמקבלים משכורת בכל סוף שבוע. כלומר, משכורת מעיסוק חוקי בכל סוף שבוע. הוא הניד את ראשו העייף משבוע של משמרות אינסופיות להלן, שתמיד הייתה שם. ארוחת הבוקר העצובה בעולם חיכתה לו כבר. הלן יודעת. אבל הפעם היה בונוס. העיתון.
כמה דקות אחרי, כשהדונאט מהיום התיידדה עם ארוחת הערב של אתמול, הוא כבר היה בדרושים. כן. זה עיתון דק. מקומי. פלא שבכלל כתוב בו משהו חוץ מהתאריך. פתאום ראה את לוגו מקום העבודה שלו. ל"פרנקלין קאונטי ג׳ייל״ דרוש מוציא להורג.
המוח המצומק שלו התחיל לעבד מידע. הוא הכיר טוב את בן א׳והר. ״התליין החייכן״. הוא שילם לו את המשכורת. וזאת הייתה חתיכת משכורת. בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן, מגיעה הוראת ביצוע גזר דין ואז הוא הכוכב. המשכורת הכי גבוהה בכלא על הכי מעט עבודה. ״יש לו יכולת להכיל הרג ולא להיות מושפע מזה״ היה המשפט הקבוע של ברני ג׳יימס, מפקד הכלא, והיה נדמה שאם רק היה אפשר הוא היה בונה פסל שלו ברחבת הכניסה של הכלא מרוב הערצה.
ארצ'י ידע שבן מבוגר אבל לא תיאר לעצמו שזהו. התליין יוצא לפנסיה. אולי יתחיל להוציא להורג דגים באגם? הוא גיחך לעצמו. ואז התעשת. ״זה חייב להיות שלי. בעוד חמישים שנה, כשיגיע תורי לצאת לפנסיה, כולם יזכרו את ארצ'י מקגאוון בדיוק כמו שכל ילד בלינצ׳בורג יודע מי זה בן א׳והר״ (טוב, זה היה האיום החביב על הורים לילדים סרבנים). מצד שני, הוא פקיד תשלומים. מה לו ולזה? מי בכלל ייקח אותו בחשבון? הלוזר שחי בתוכו והיה רגיל לוותר מהר, איים לעשות את זה גם הפעם, אבל בשנייה נדירה שכמה תאים אפורים שלו עבדו יחד, הוא ידע מה יביא לו את התפקיד.
בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן מגיעה הוראת ביצוע גזר דין
ארצ'י צלצל למנהל משמרת הבוקר.
״היי ג'ק, תודיע לכל מי שצריך לקבל היום כסף שאני חושב שהסרטנים שאכלתי אתמול בלילה רוצים לחזור לשחות בים״.
התניע והביתה. רק אחרי שווידא שדלת המוסך באמת סגורה לגמרי, הוא הרים מרצפת רופפת ושלף ארגז עץ מבהיק. ארגז שכולו, מצפון לדרום, לא התאים לסביבה הסרוחה. ידיות ניקל מבריקות, קטיפה כחולה ואבזמי מתכת ועור שהידקו אליה חרב בעלת להב רחב במיוחד. להב שצידו האחד חד כל כך שאפשר להידקר רק ממבט ומצידו השני משונן, כי לפעמים צריך לפרוס אחרי ששוחטים.
החרב שימשה אותו בדרך כלל לבתר חזירי בר עבי בשר מסנטווד. אבל לא עוד חזירי בר. באחד הלילות הארוכים וחסרי השינה שמע ארצ׳י את סדרת ההרצאות של ג'ניפר מריל, מנטורית שהעריץ.
״אם אתם רוצים שישימו לב דווקא אליכם, אתם צריכים לעשות משהו שלא עשו לפניכם״.
הוא שמע את המשפט נצעק בתוכו והלב שלו התחיל לרוץ. הדם זורם. ארצ'י שלח את אצבעותיו השמנוניות אל אבזמי המתכת, שחרר את רצועות העור וסגר יד על הידית שלה שהייתה יצירת אמנות, סגסוגת מתכות ועור דב שאביו צד פעם כרוך מסביבה. הוא עצם את עיניו. לקח אוויר מלוא הריאות אוויר טחוב והרגיש את המגרעות המיוחדות לכל אחת מהאצבעות. מגרעות שהקנו לחרב אחיזה מושלמת.
הוא לקח אותה, אימץ אותה אל ליבו כל כך צמוד עד שחש את קור הלהב מבעד למדי הכלא העבים. הוא ידע שיש לו את זה. הוא ידע שהתפקיד יהיה שלו:
״היה לנו הכל כאן. תלו, חישמלו, חנקו, ירו, הזריקו. הכל. אני אהיה ארצ'י מקגאוון. אני אשחט נידונים למוות. אני אכנס להיסטוריה של העיירה המזויינת הזאת. ילדים ילמדו עליי. נשים יפנטזו עליי. גברים ירצו להיות ארצ‘י מקגאוון, השוחט מלינצ׳בורג״.
את המשפט האחרון הוא כבר צרח באקסטזה, התרומם ממקום מושבו בהתלהבות והניף את החרב אל על בלי לשים לב שהמרצפת שהזיז כדי לשלוף את הארגז, חסרה.
״היה לו באמת מבט מטומטם בעיניים, אבל לא חשבתי שעד כדי כך מטומטם שימצאו אותו מת עם חרב תקועה בתחת״,
אמרה בוקר אחרי הלן בדיינר. אבל ארצ'י מקגאוון ניצח. ועד היום הוא אחד מבניה הזכורים של לינצ'בורג.
״הלימודים הם הדבר החשוב ביותר שיש לכם בשלב זה של חייכם״ היה הנאום האחיד בכל כיתות בית הספר היסודי בעיר בכל ראשון בספטמבר. ״אחרי הכל, אתם לא רוצים טיפשים כמו ארצ'י מקגאוון שמת מאיבוד דם וששריף קולמן מצא על הבטן במוסך, עם חרב בתחת, הא?״
איתי גלאון כותב סיפורים לחברות וארגונים ופותר בעיות אסטרטגיות. מעביר סדנאות קריאייטיב. קורא ומתעניין בעיקר ב: בטחון, טרור, לוגיקה מתמטית, הסטוריה, ספרות וספורט. חי בשותפות עם פוסט-טראומה מנוהלת ומטופלת מהשירות הצבאי.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.
זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.
זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור
בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.
האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.
הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.
היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.
הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון
השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.
מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.
הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.
הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא
"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.
כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.
"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"
לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.
בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.
גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.
ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.
לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.
"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.
"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"
"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.
"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".
זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים.
מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר". הטעיה מכוונת שתכליתה אחת היא: לזכות ברייטינג גבוה. על כן לא הייתי מאשים ישירות את הגברת וייס, אלא את מנהלי הערוץ.
שאלות כמו אלו שמציע מחבר המאמר הנ"ל נשאלות במהלך ראיון ארוך או בלשכתו של ראש המוסד או באולפן הטלויזיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם