בנובמבר 1945, הציר הבריטי בקופנהגן הודיע למשרד החוץ כי גברת דנית דיווחה לו שחבר שלה חלם שאדולף היטלר חי כנזיר, לאחר שגילח את שפמו. פקידי הממשל בלונדון דחו את הדיווח, וציינו כי "לא יהיה סוף לסיפורים מהסוג הזה".
כפי שהחוקר לוק דיילי-גרובס כותב בספר החדש שלו, "Hitler's Death", המשפט הזה הוכיח את עצמו כנבואי: בשבועות ובחודשים שלאחר המלחמה, שירותי הביון האמריקאים והבריטים קיבלו זיהויים של היטלר מכל העולם.
היטלר, כך נטען, נצפה באירלנד כשהוא לבוש בבגדי אישה; במצרים, שם הוא המיר את דתו לאסלאם; בבית קפה באמסטרדם; על רכבת הנוסעת מניו אורלינס; במסעדה בוושינגטון הבירה; ובשארלוטסוויל, וירג'יניה.
"הסיבה לכך שהם חקרו את הסיפורים האלו בשנות ה-1940 וה-1950 לא הייתה משום שהאמינו כי היטלר אולי נמלט – אלא לרוב משום שחששו באשר למי שמפיץ את השמועות ומדוע הם עושים זאת"
והמפורסמים שבהם, היו מספר דיווחים על כך שהיטלר גר עם חברים ותיקים בארגנטינה, לאחר שהוברח מברלין, הוטס לבסיס תעופה גרמני בדנמרק, ואז נלקח לצד השני של האוקיינוס השקט על גבי ספינה. על פי אחד הדיווחים של ה-FBI, הפיהרר הגיע לחוות מסתור בארגנטינה כשהוא רכוב על סוס.
"בשלב זה היטלר היה יכול ללא ספק לכתוב את אחד ממדריכי הטיול המקיפים ביותר במאה ה-20", אומר דיילי-גרובס בחיוך מריר. "אבל, כמובן, כל העדויות הזמינות מורות על כך ששמועות אלו הן שטויות".
ללא קשר למידת חוסר ההיגיון שלהן, 74 שנים לאחר שהיטלר ירה בעצמו בברלין, השמועות עליו ממשיכות להזין תעשייה משתלמת של תיאוריות קונספירציה. הגל האחרון של הקונספירציות התעורר ב-2009, אחרי שבדיקות DNA הראו כי חלק של גולגולת במוסקבה ששויכה בטעות לפיהרר, הייתה למעשה שייכת לאישה.
פייק ניוז סובייטי?
התנהגות הסובייטים מיד לאחר תבוסת גרמניה הנאצית היא שסיפקה את הדלק הראשוני לחרושת השמועות: בעוד שנציגים סובייטים שעבדו עבור מרשל זוקוב (שפיקד על הכוחות הרוסים בקרב על ברלין), דיווחו בתחילה לעיתונים במערב על מציאת גופתו של היטלר, יוזף סטאלין סתר אותם במהרה.
פחות מחודש לאחר סיום המלחמה, סטאלין אמר למקורב של הנשיא לשעבר של ארה"ב, פרנקלין ד. רוזוולט, הארי הופקינס, כי ייתכן שהיטלר עדיין חי. תוך מספר ימים, זוקוב שינה מסלול ואמר כי גופת הפיהרר לא נמצאה וכי הוא אולי ברח.
טענום הסובייטים תפסו תאוצה בברלין, ודיווחים על כך החלו להופיע בעיתונים של בנות הברית. לכן, ביולי 1945, עיתונים בריטיים דיווחו על דבריו של נציג רוסי רשמי, לפיהם גופה מרוטשת שגילו הסובייטים הייתה "כפיל גרוע מאוד".
מעבר לאוקיינוס השקט, העיתונים בארצות הברית פרסמו ציטוטים משויכים למפקד חיל המצב הרוסי בברלין על כך שהיטלר "מתחבא במקום כלשהו באירופה", תחת חסותו של הרודן הספרדי, גנרל פרנסיסקו פרנקו.
הקמפיין הסובייטי העלה הילוך בספטמבר 1945, כאשר כל העיתונים הרוסים פרסמו כי נציגי ביון בריטים מנסים לאתר את היטלר בהמבורג, לאחר שמראהו שונה באמצעות "ניתוח פלסטי". "פראבדה", ששימש שופר למפלגה הקומוניסטית, פרסם גם ציטוט של סגן ראש העיר ברלין, ש"היה משוכנע שהיטלר עדיין חי".
טענות הסובייטים היו כה עיקשות, כך שחודש אחר כך, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה, דווייט אייזנהאואר, אמר שהיטלר עשוי להיות בחיים. הנשיא לעתיד חזר בו במהירות – מה שלא מנע את ההפצה הנרחבת של דבריו.
מה היו המניעים של סטאלין בהפצת השמועות? חלק מההיסטוריונים סבורים שהוא רצה לפגוע במוניטין של יריבים כמו זוקוב. הניסיון להאשים את ספרד וארגנטינה במתן מקלט להיטלר, סייע לפגוע ביריבים הפשיסטיים שלו מעבר לים.
אולי סטאלין גם רצה לשמור על הרעיון של איום מתמשך מהיטלר כחלק ממשחקי הכוח הטריטוריאליים באירופה? חלק מההיסטוריונים מוצאים דמיון לוולדימיר פוטין ולפייק ניו של היום, כפי שההיסטוריון גאי וולטרס כתב לאחרונה: "סטאלין היה נחוש – כמו יורשו בקרמלין כיום – לזרוע מחלוקת וחוסר אמון במערב על ידי רמיזה על כך שהבריטים או האמריקאים נותנים מקלט להיטלר".
ודיילי-גרובס מוסיף סברה משלו: אולי סטאלין התבייש בחקירה הכאוטית באשר למותו של היטלר, שביצעו אנשיו. למעשה, הסובייטים הראשונים שנכנסו לבונקר של הפיהרר היו נשים שהתכוונו לגנוב את הבגדים התחתונים של אווה בראון.
ואולי בדיקת ה-DNA מ-2009 מצביעה על העובדה כי החקירות של הסובייטים היו גרועות יותר ממה שחשבנו עד כה. קיים סיכוי, הוא אומר, שחיילים שקיבלו הוראות מסטאלין למצוא את המיקום של היטלר היו מפוחדים מידי כדי להגיד שהם לא הצליחו לאתר את, גופתו ו"אספו" מה שמצאו מול היציאה מהבונקר של היטלר, שמו בקופסה, וטענו כי אלו היו הגופות של אדולף ואווה היטלר.
מסמך טרבור-רופר
כבר בספטמבר 1945, קמפיין הדיסאינפורמציה של הרוסים עמד למבחן, כאשר בריטניה מינתה את ההיסטוריון יו טרבור-רופר לביצוע חקירה משלו.
למרות שהסובייטים חסמו אז גישה לעדויות פורנזיות, טרבור-רופר הצליח להרכיב מסמך של עדים המספרים כי היטלר התאבד לאור התבוסה הקרובה, וכי גופתו (יחד עם זו של בראון), נשרפה בהריסות של הגן של לשכת הקנצלר. .
בעקבות המסקנה הזו, שפורסמה לאחר מכן בספר רב-המכר שלו, טרבור-רופר תקף נחרצת את הגורמים שהפיצו תיאוריות קונספירציה.
בין הגורמים האלה היה ג'רארד וויליאמס, אחד ממחברי ספר הקונספירציה "Grey Wolf", שאמר ב-2011 לערוץ טלוויזיה בריטי: "אין לי מושג למה טרבור-רופר נבחר על ידי השירותים החשאיים לחקור את מותו של היטלר".
טרבור-רופר הואשם בכך שלא היה מתאים למשימה, וכי מונה משאיפות פוליטיות לנקות את הבריטים מהרמיזות הסובייטיות על מתן מקלט להיטלר. למעשה, ב-1983, הוא גם סבר ש"יומניו של היטלר" – שנחשפו כזיוף גרמני – היו אמיתיים.
דיילי-גרובס טוען, עם זאת, כי טרבור-רופר היה בעל מיומנויות מספיקות לבדיקה האם היטלר ברח. בתור קצין מוערך ב-MI6 שלימד את עצמו גרמנית, הוא היה גם ידוע בפיצוח קוד האבווהר בזמן ששהה באמבטיה בזמן מתקפה אווירית.
"צריך רק לקרוא את הביוגרפיה של טרבור-רופר כדי לראות מדוע הוא נבחר למשימה", הוא אומר. "הוא היה המומחה המוביל בנושאי מודיעין גרמני, ואם מישהו היה עוזר להיטלר לברוח באותו זמן, אלו היו שירותי הביון הגרמנים".
דיילי-גרובס סבור גם כי כל טעות שנעשתה על ידי טרבור-רופר הקשיש עם היומנים ב-1983, לא צריכה לשקף את עבודתו ב-1945: "המכתבים שלו מראים עד כמה קפדן היה וכי המניעים שלו היו לגלות את האמת. ברור לי שאם היו עדויות מהימנות לכך שהיטלר ברח, הוא היה הראשון לצאת ולנסות ללכוד אותו".
בחינת מסמכי הביון הבריטיים מוכיחה לדיילי-גרובס, לטענתו, כי הטענות בנוגע למניעים של בריטניה במינוי טרבור-רופר, היו רחוקות מנכונות: בריטניה הייתה להוטה לבטל את השמועות על כך שהיטלר מסתתר באזור שלה, משום שסברה כי טענות אלו איימו להעיב על הסיכויים לשיתוף פעולה לאחר המלחמה עם הרוסים.
היה גם רצון למנוע את התפתחות "המיתוס של היטלר" – על בסיס הרעיון שהוא חי, או לחלופין מת בגבורה. מיתוס שכזה היה עשוי לפגוע בדה-נאציפיקציה בגרמניה ולהיות מנוצל גם לעידוד תנועות נאציות וניאו-נאציות. לבסוף, מסביר דיילי-גרובס, הבריטים רצו לגלות את האמת בנוגע להיטלר עבור הדורות הבאים.
הצד השני של חיפוש האמת
יחד עם זאת, החוקר הבריטי טרבור-רופר היה מודע לחלוטין לכך שהאמת סביב מותו של היטלר עשויה לשמש בעצמה בתור "הצורה הטובה ביותר של תעמולה".
דיילי-גרובס אומר כי מסמכי המודיעין של צבא ארה"ב מורים על כך שהמניעים של האמריקאים לסיוע לחקירה של טרבור-רופר תאמו ברובם לאלו של בריטניה.
ארצות הברית, כך מצא, קיוותה שטרבור-הופר יהיה מועיל יותר "להפריך מספר רב של מיתוסים על היטלר", והאמינה כי הוא בעל "הידע הנדרש לחשיפת אותם גורמים מזויפים שעשויים לטעון כי היטלר חי בשנים שלאחר מכן".
ועדיין, בשנים האחרונות נפתחו תיקים מסווגים של הבריטים והאמריקאים, שסיפקו את העידוד הגדול ביותר לתיאוריות הקונספירציה. "בתיקים אלה היו אלפי כיוונים", אמר סוכן CIA לשעבר לתכנית טלוויזיה בנושא, בעת שהקריין שלה טען כי "מאות מסמכים של ה-FBI ממקמים את היטלר בארגנטינה".
וכך, עצם העובדה שהחקירות התרחשו, מנוצלת על ידי חלק מהקונספירטורים כדי לטעון שהאמת על השאלה האם היטלר שרד הוסתרה. "אם הוא התאבד", שואל אחד מהם, "מדוע ארגוני הביון הבינ"ל עדיין חיפשו אותו באמצע שנות ה-1950?"
"מה ששונה בנוגע לתיאוריות הקונספירציה האלו", טוען דיילי-גרובס, "הוא שהן אומרות שיש עדות על כך שהיטלר ברח – והעדות שהן מציינות היא חקירות אחרי המלחמה שביצעו הבריטים והאמריקאים בעקבות דיווחים על כך שהיטלר שרד".
אך אחרי שעבר על אינסוף מסמכים של המודיעין הבריטי והאמריקאי, דיילי-גרובס סבור כי הוא מחזיר את המסמכים האלו להקשר הראוי. הוא בחן את מניעי החוקרים, כמו גם את הדעות שלהם בנקודת ההתחלה והמסקנות שלהם.
"הסיבה לכך שהם חקרו את הסיפורים האלו בשנות ה-1940 וה-1950 לא הייתה משום שהאמינו כי היטלר אולי נמלט – אלא לרוב משום שחששו באשר למי שמפיץ את השמועות ומדוע הם עושים זאת", אומר דיילי-גרובס.
חקירה מ-1949, למשל, גילתה כי סיפורים על כך שהיטלר שרד עוררו השראה של פעילות ניאו-נאצית בגרמניה הכבושה. שירותי הביון קיוו גם, הוא מוסיף, כי החקירות שלהן עשויות לעזור באיתור נאצים אחרים שאכן ברחו לארגנטינה.
דיילי-גרובס מצטט את אחת מהחקירות הארוכות והחשובות ביותר שבוצעו על ידי מחלקת המודיעין של הכוחות הכובשים הבריטיים בגרמניה.
במשך שישה חודשים ב-1948, המחלקה חקרה את הטענה של טייס הלופטוואפה פטר בומגרט על כך שהטיס את היטלר ובראון למקום מבטחים בדנמרק ב-28 באפריל, 1945, לאחר שעצר ללילה במדבורג בעקבות הפצצות כוחות הברית.
לאחר שסופר במשפט שלו על פשעי מלחמה בפולין בדצמבר 1947, הסיפור של בומגרט דווח בעיתונים בכל העולם. הביון הבריטי איתר את טייסי הלופטוואפה שהוצבו בברלין ובמדבורג בחודש האחרון של המלחמה. כולם סתרו את הטענות של בומגרט. לאחר שהבינו כי מדבורג עברה לשליטת הכוחות האמריקאים עשרה ימים קודם לכן, החקירה הבריטית הסיקה באופן נחרץ: "בומגרט מספר שקרים".
אך זה לא עצר את "העדות מבית המשפט, של טייס שהטיס אותם מגרמניה", שצוטטה בספר "Grey Wolf" לתמיכה בטענה כי היטלר ובראון ברחו לארגנטינה.
המסמכים שופכים אור על המניעים של מי שדיווח והפיץ את השמועות על היטלר: הרצון לעשות כסף, להשיג עבודה או יחסי ציבור. מתוך להט למכור עיתונים, עיתונאים ועורכים רבים שמחו לשתף פעולה עם סיפורים שכאלו
אכן, דיילי-גרובס סבור, כי הקונצנזוס של מפיצי תיאוריות הקונספירציה הוא שהם שמחים לצטט את השמועות במסמכים של ארגוני הביון האנגלו-אמריקאים, אך רק לעתים נדירות הם מצטטים את המסקנות שמפריכות את השמועות.
דיילי-גרובס גם לא מתרשם מהטענה של אנשי הקונספירציות על כך ש"מאות מסמכי FBI ממקמים את היטלר בארגנטינה".
מסמכים אלה אכן שופכים אור על המניעים של מי שדיווח והפיץ את השמועות על כך שהיטלר שרד: הרצון לעשות כסף, להשיג עבודה או יחסי ציבור. מתוך להט למכור עיתונים, עיתונאים ועורכים רבים שמחו לשתף פעולה עם סיפורים שכאלו.
היו ללא ספק גם דוגמאות שבהן מחלת נפש שיחקה תפקיד, וחלק מהשמועות הופצו מסיבות אידאולוגיות על ידי אלו שרצו להפיח מחדש רוח חיים במשטר הנאצי ולעורר תחייה של הימין הקיצוני בגרמניה המערבית.
עדות "מכריעה ומקיפה"
דיילי-גרובס מסיים את הספר שלו בכך שהוא מדגיש כי "מעבר לכל ספק סביר", היטלר התאבד בזמן שברלין עלתה בלהבות ב-30 באפריל, 1945.
מה גורם לו להיות כה בטוח? העדויות, הוא טוען, "מכריעות ומקיפות".
יש את המילים של היטלר עצמו, הכתובות בצוואה שלו, אשר ציינו באופן ספציפי כי הוא ובראון בחרו למות בבירת הרייך.
יש את השיניים והלסת של הפיהרר המנוח, הנמצאות כעת בארכיון במוסקבה. הן זוהו לראשונה עבור הרוסים על ידי שניים מרופאי השיניים של היטלר.
רק בשנה שעברה, צוות מדענים השווה את השרידים לתיעוד שהפיקו רופאי השיניים שלו. שוב, המסקנה הייתה ברורה: למרות תיאוריות קונספירציה שטענו כי הגופה שנשרפה בבונקר הייתה של כפיל, השיניים במוסקבה היו של היטלר.
אבל אולי העדות הטובה ביותר היא זו של העדים. אחד מהחקירות "החשובות ביותר" שבוצעו עבור דוח טרבור-רופר, אומר דיילי-גרובס, היתה של הרמן קרנאו, שומר בתפקיד מחוץ לבונקר ביום מותו של היטלר.
לאחר שקיבל הוראה לצאת מהבניין לזמן מה על ידי ה-SS, הוא חזר כדי לראות את הגופות הנשרפות של היטלר ובראון "שני מטרים מיציאת החירום".
שרטוט שהוא סיפק לחוקרים על המיקום בו הזוג נקבר – הדומה מאוד לתרשימים דומים של הסובייטים – פורסם על ידי דיילי-גרובס לראשונה. שומר אחר שרואיין על ידי נציגי ביון אישר את העדות של קרנאו.
"מה שכה משכנע בנוגע לאותן עדויות עבורי", אומר דיילי-גרובס, "הוא שרבות מהן נסיבתיות".
מלבד קרנאו, למשל, יש עד ששמע שיחת טלפון בה שומר ראשו של היטלר, אוטו גונש, הורה על הנהג של הפיהרר, אריך קמפקה, להביא 200 ליטרים של דלק לבונקר. "אנשים שלא היו אמורים לראות ולשמוע דברים, ראו ושמעו דברים", טוען דיילי-גרובס. "הכל מוביל למסקנה אחת".
אי אפשר להגיד אותו דבר, ככל הנראה, על המעשיות על כך שהיטלר הסתובב בארגנטינה על סוס, שתה קפה באמסטרדם או עלה לרכבת בדרום העמוק של ארצות הברית, איתן היו צריכים להתמודד ארגוני הביון הבריטיים והאמריקאים בימים, בשבועות והחודשים שאחרי מותו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו