אירוע הריגתו של איאד אל-חלאק – צעיר ערבי על הרצף האוטיסטי שנחשד בטעות כמחבל ונורה בידי שוטר מג"ב ב-30 במאי 2020 – הוא טרגדיה איומה, אבל גם מחדל קשה המותיר שאלות לא פשוטות לגבי התנהלותו של השוטר היורה. מח"ש מבקשים להעמידו לדין על המתה בקלות דעת, בכפוף לשימוע.

אל-חלאק נחשד כמחבל במהלך המרדף אחריו. השוטרים פירשו את התנועות החשודות שעשה כהסתרת נשק, ואת בריחתו כניסיון הימלטות. הם לא יכלו לדעת שמדובר בצעיר עם מוגבלות, וביצעו את תפקידם כראוי: לנסות ולנטרל סכנה לפני שיקרה אסון.

אולם חקירת מח"ש העלתה כי לאחר שאל-חלאק נדחק לחדר האשפה, כבר היו צריכים להתעורר ספקות משמעותיים אצל השוטרים שהגיעו אל המתחם.

1. מפקדו של השוטר היורה אכן הורה לו לחדול בירי. השוטר לא נענה לבקשה.
2. איאד אל-חלאק לא היה לבדו – לצדו עמדה המטפלת שלו, אישה מבוגרת ממנו שלא נחשדה כמחבלת.
3. אחרי ירי ראשון שפצע אותו, קשה לקבל שאל-חלאק השוכב על הרצפה ומדמם עדיין מסוכן באותה המידה.
4. כשהשוטר שאל אותו "איפה האקדח?" אל-חלאק מלמל משהו והצביע לעבר האישה.

אותה האישה – שהתבררה בדיעבד כמטפלת שלו, ורדה אבו חדיד, אשר לדבריה מיהרה למקום אחרי ששמעה את היריות – השיבה לשוטר "איזה אקדח?" היא טוענת כי אף צעקה בעברית "הוא נכה".

ובכל זאת, השוטר ביצע ירי נוסף אשר הרג את אל-חלאק.

אמו של איאד אל-חלאק, צעיר פלסטיני בעל מוגבלויות שנורה למוות על ידי שוטרי מג"ב בעיר העתיקה, בביתה בוואדי ג'וז, 30 במאי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כשעיתונאים מתמסרים לקמפיין עורכי הדין

בשבוע שעבר, מתחת לרדאר, בין הקריצות של גדעון סער למלחמת בנט-נתניהו, בצבץ במהדורות החדשות מה שנחזה כמיני-קמפיין שמנהלים עורכי דינו של השוטר היורה, לקראת קיומו של השימוע. ואם לשפוט מהקמפיין הזה, מטרתו היא להגביר את הווליום של הסכנה במהלך המרדף, על חשבון חלקו השני והטראגי במתחם האשפה.

זה שעורכי דין יוצאים בקמפיין למען נאשם אינו דבר חריג. מה שמדאיג יותר הוא שעיתונאים מתמסרים להם. מי שצפה בשתי הכתבות אשר הועלו יום אחר יום – בחדשות 12 תחת העילה "נחשפת רשת הקשר" וב"כאן 11" בנימוק "נחשפים צילומי האבטחה" – יכול היה לחשוב שיש מידע חדש ומשמעותי העשוי לזכות את השוטר. בפועל, כנראה שאין.

למעשה, קשה שלא לתהות האם לא נפלו פה העיתונאים בפח הנרטיב שהכתיבו להם פרקליטיו השונים של השוטר – ויש כמה, מתברר – אשר דאגו לחלק את החומר הטלוויזיוני החדשני תמורת זמן מסך נרחב, שליטה במסר, ובעיקר צמצום מינימלי של הספקות אותם נדרש עיתונאי להפעיל בסיפור כה חמור.

קשה שלא לתהות האם לא נפלו פה העיתונאים בפח הנרטיב שהכתיבו להם פרקליטיו השונים של השוטר – ויש כמה, מתברר – אשר דאגו לחלק את החומר הטלוויזיוני תמורת זמן מסך ושליטה במסר

ומה שמדאיג יותר הוא שהכתבות הפגומות הללו לא שודרו בערוץ 20 או נארזו בידי כתבים חסרי ניסיון. שני הכתבים החתומים עליהם הם פרשני משפט מצוינים ורבי יכולת המכירים היטב את הסיפור המלא. יש לשער שהוריו של אל-חלאק, אשר איבדו את בנם הקורבן התמים, מרגישים שהוא לכל הפחות "הומת בקלות דעת" בשנית.

הפגנה בירושלים בעקבות מותו של איאד אל-חלאק בידי שוטרי מג"ב. יוני 2020 (צילום: Flash90/אוליבייה פיטוסי)

פיקנטריה במקום עובדות

ההקלטה מרשת הקשר שנחשפה בחדשות 12 על ידי הפרשן המשפטי גיא פלג מציגה את הלחץ הגדול בו היו נתונים השוטרים במרדף אחרי אל-חלאק, ואת הדיווח של קצין הסיור עם תום האירוע, אך אינה כוללת את רגע האמת: הירי באל-חלאק הפצוע והמנוטרל בחדר האשפה.

הכתב מבהיר כי "פרקליטותיו של הלוחם טוענות כי לפני האירוע, במהלכו ואפילו שעה אחרי הירי, הכוחות בשטח חשבו כי מדובר במחבל". כהוכחה לטיעון הזה, מושמע קטע מסיכום של קצין סיור הר הבית אחרי שהאירוע נגמר. הקצין ממשיך לכנות את אל-חלאק "מחבל" וטוען כי "האקדח טרם נמצא בזירה".

כמובן, קצין הסיור לא היה בחדר האשפה ואין לו שום יכולת לדעת בשלב זה מה קרה שם. הוא גם מודה שהאירוע טרם תוחקר. איך הקטע הזה (המעניין מבחינה פיקנטית בלבד) רלוונטי למעשיו של השוטר היורה – לא ברור.

חדשות 12 משדרים קטעים מרשת הקשר בארוע בו נורה למוות איאד אל-חלאק ב-30 במאי 2020 (צילום: צילום מסך, חדשות 12)

עד כאן אפשר עוד לומר: זה מה שמופיע בקשר, שהציבור ישפוט. אבל עכשיו, רשות הדיבור לעו"ד אפרת נחמני בר, הפרקליטה של החשוד. והיא כבר אומרת משהו שאינו נכון בעליל, והיה צריך להיות מאותגר על ידי כל עיתונאי ספקן:

"רשת הקשר מוכיחה בצורה חד משמעית שבזמן אמת המנוח זוהה כמחבל מסוכן וחמוש. זאת הייתה תמונת המציאות שלאורה התנהלו כל כוחות הביטחון בשטח".

ובכן, עורכת הדין אומרת לא אמת. רשת הקשר אינה מוכיחה זאת לא בצורה חד משמעית, ואפילו לא בצורה חלקית דבר לגבי אירוע הירי במתחם האשפה. ככל הנראה, השוטר היורה אכן חשש שמדובר במחבל. אולם הניסיון להשליך את הסיכום האפוי-למחצה של קצין הסיור על אירוע הירי הוא פשוט עיתונות מטעה.

ואכן, פלג לא מאתגר את הגרסה הזאת כלל. הוא לא מזכיר את העובדה כי אל-חלאק נורה בעודו פצוע. הוא לא מזכיר את המטפלת שניסתה לגונן עליו. הוא לא שואל את הפרקליטה אף שאלה להקשות עליה.

עו"ד אוסנת נחמני בר בכתבתו של גיא פלג על הארוע בו נורה למוות איאד אל-חלאק (צילום: צילום מסך, חדשות 12)

המשכה של הכתבה מתמקד בגרסתה המטעה של עורכת הדין. "אנחנו שוחחנו עם שורה ארוכה של קצינים בכירים, עתירי ניסיון מבצעי, כולם בעלי היכרות עמוקה עם זירת שער האריות", מספרת נחמני בר.

היא כמובן לא מפרטת באילו קצינים מדובר. "כל הקצינים היו תמימי דעים שבנסיבות האירוע, ברגע שהמנוח שזוהה כמחבל ביצע את אותה תנועה חשודה, כלומר ברגע שהחייל זיהה סכנה הוא היה רשאי וגם חייב לירות כדי לנטרל את הסכנה".

עורכת הדין לא מפרטת איזו "תנועה חשודה" עשה אל-חלאק הפצוע ברגלו, אשר מלמל באופן לא מובן. פלג לא מאתגר גם את הגרסה הזאת. עורכת הדין קובעת שיש "סכנה" – וזו הופכת להיות אמת מוחלטת בכתבה. בלתי ניתנת לערעור.

במקום עובדות – טיעונים לעונש

ב"כאן 11" הנרטיב שקוף פחות. הפרשנית המשפטית תמר אלמוג מבהירה כי הצילומים הבלעדיים שהיא מציגה ממצלמות האבטחה לא כוללות את הירי במתחם האשפה, שם המצלמות היו מנותקות מהחשמל, ומזכירה את הבסיס לכתב האישום המתהווה: המפקד שקרא "חדל" ותמונת המצב שהשתנתה מבחינת הסכנה לחייו.

כתבתה של תמר אלמוג ב"כאן 11" על הארוע בו נורה למוות איאד אל-חלאק ב-30 במאי 2020 (צילום: צילום מסך, כאן 11)

אולם גם כאן מתייצב עורך דין להגנתו של השוטר, וגם הפעם מקבל נתח עסיסי מהכתבה כדי להסביר מדוע השוטר חף מפשע. כל ערוץ ועורך הדין שלו – הפעם זהו עו"ד אלון פורת.

פורת טוען כי השוטר פעל "על פי הנוהל שאומר שאם המחבל יבצע תנועה חשודה, הם רשאים ואפילו חייבים לבצע ירי כדי לנטרל את הסכנה. בדיוק על פי הנוהל הזה פעל לוחם מג"ב". דבריו אלה משודרים על רקע התמונות של המרדף בסמטאות העיר העתיקה. כאמור, תמונות אלה אינן רלוונטיות לאירוע הירי בחדר האשפה, אשר לא תועד.

משום מה הכתבת מאשרת את דבריו של פורת ואומרת: "אכן, גם במח"ש אמרו שהירי היה אחרי שהתעורר חשד שמדובר במחבל". ודאי. זאת גם הסיבה שהשוטר לא עומד לדין על עבירות קשות יותר כמו רצח או הריגה. הוא פעל מתוך "חשד שמדובר במחבל".

אבל הגרסה של עורך הדין אינה תואמת את מה שמח"ש אומרים לגבי הירי עצמו, ולכן גם כאן מתמסר חציה השני של הכתבה לנרטיב של הפרקליט.

עו"ד אלון פורת בכתבתה של תמר אלמוג ב"כאן 11" (צילום: צילום מסך, כאן 11)

והוא ממשיך: "אנחנו מדברים על אירוע מבצעי, מהיר, מלחיץ, רועש, עם יריות, עם צעקות, שבו הלוחם הצעיר צריך לקבל החלטות בשבריר שניה".

זה נכון, כמובן, אבל ככה זה תמיד בפעילות מבצעית. ואם כבר, אלה צריכים להיות טיעונים להקלה בעונש – לא להימנעות מהגשת כתב אישום. הרי כל נוהלי הפתיחה באש כולם, בכל כוחות הביטחון ובכל הזירות, נולדו כדי לנסות להתמודד עם אותה "שבריר שניה" גורלית. בגלל זה קודם יורים בחשוד ברגל, ואם מנטרלים אותו – אין צורך להמשיך ולירות.

הכתבה מסתיימת באמירה סתמית וניטרלית: "השאלה – אם וכיצד זה ישפיע על ההחלטה בנוגע להעמדה לדין".

ניטרליות עיתונאית חוטאת לתפקיד אם היא מטעה את הצופה. בכתבות המדוברות לא הוצגה ראיה חדשה המשנה את טענת מח"ש, ולפיכך הניסיון של עורכי הדין להשתמש בחומרים טלוויזיוניים כדי לבצע מעין "שימוע ציבורי" צריך להיות מודגש בכתבות.

שלטים הקוראים לצדק עבור איאד אל חלאק הודבקו בכניסה למח"ש, ב-9 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יש דרכים רבות לעשות זאת: אפשר להציג להם שאלה, אפשר לחדד את עמדת מח"ש, אפשר להביא את תגובת המשפחה או המטפלת, ואפשר פשוט להבהיר: מצלמות האבטחה או רשת הקשר לא מוכיחות שהשוטר היורה היה בסכנת חיים. זה הכול.

כאשר מדובר במקור פוליטי שמשתלט על כתבה (כפי שקורה לא מעט במהדורות החדשות) – ניחא; העוול שנגרם, ניתן לתיקון בכתבה אחרת. הטיה פוליטית לא גובה חיי אדם. אבל כאשר הליך משפטי נמצא בשלב קריטי לקראת הכרעה על כתב אישום, חובה להיזהר מ"תשלום" כזה למקורות.

באירוע הנורא בעיר העתיקה היה קורבן אומלל, צעיר שחייו היו מורכבים ומותו היה מיותר לחלוטין.  ויש לו משפחה נואשת והרוסה. הם לא יקבלו את ילדם בחזרה, אבל הם זכאים לכל הפחות לתחושה שנעשה צדק.

במקרה כזה הכתבים היו צריכים להקפיד שבעתיים שעורכי דינו (המרובים) של החשוד לא יהפכו להיות הכתבים דה-פקטו של הדיווח העיתונאי.

איאד אל-חלאק. ציור קיר של האמן הפלסטיני טאקי ספייטן על חומת ההפרדה בבית לחם. 14 ביוני 2020 (צילום: Wissam Hashlamoun/Flash90)