הסקרים הפוליטיים השונים מצביעים כבר תקופה ממושכת על ירידה בתמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובתנועת הליכוד. הצניחה החלה כבר לפני המלחמה, אי שם בשיאה של ההפיכה המשטרית ובמיוחד סביב החלטת נתניהו בסוף מרץ 2023 לפטר את שר הביטחון יואב גלנט, רגע לפני חודש רמדאן.
ההחלטה ההיא נתפסה כעדות לפגיעה בשיקול הדעת של נתניהו – והוציאה מאות אלפים לרחובות בכל המדינה. גלנט פוטר רק כי ביקש בהצהרה לתקשורת לעצור את המהפכה המשפטית בגלל ההשלכות על הצבא. נתניהו זעם – ופיטר אותו בהודעת ווטסאפ.
24 שעות לאחר מכן, בעקבות ההפגנות, נתניהו החליט להשעות את ההפיכה המשטרית, אך החזרת גלנט לתפקיד לקחה כשבועיים – והיחסים בין האישים לא שבו לסדרם מאז ועד היום.
כבר למוחרת הפיטורים ערוצי התקשורת פרסמו באופן חריג סקרים פוליטיים (לבצע סקר תוך כדי מהומה פוליטית נחשב לדבר לא יעיל). הסקרים הראו באופן חד משמעי כי המהלך של נתניהו מאוד לא פופולרי.
באותם סקרים, הליכוד – שעמדה עד אז על 32 מנדטים בכנסת – ירדה ל־25 מנדטים. המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ – שקיבלה רק 12 מנדטים בבחירות – הכפילה את כוחה והגיעה באותו סקר ל־23 מנדטים.
בסקר של כאן 11, המחנה הממלכתי הגיעה ל־21 מנדטים ובשאלת ההתאמה לראשות הממשלה בפעם הראשונה גנץ גבר על נתניהו בשיעורים של 37% לעומת 30%. יש עתיד, אגב, עמדה על 22 מנדטים באותם סקרים.
מגמת ההצטמקות של הליכוד המשיכה גם בחודשים שלאחר מכן. בסקר של חדשות 12 בחודש מאי 2023, הליכוד קיבלה 24 מנדטים והמחנה הממלכתי עלתה ל־29 מנדטים
מגמת ההצטמקות של הליכוד המשיכה גם בחודשים שלאחר מכן. בסקר של חדשות 12 בחודש מאי 2023, הליכוד קיבלה 24 מנדטים והמחנה הממלכתי עלתה ל־29 מנדטים. באותו סקר הציונות הדתית – יחד עם עוצמה יהודית – עמדו על 11 מנדטים. במקביל, החלה גם מגמת ההיחלשות של יש עתיד, שרשמה ירידה ועמדה על 18 מנדטים.
בחודשים יולי ואוגוסט המצב היה נזיל. פעם אחת הליכוד הובילה בפער של מנדט אחד על המחנה הממלכתי, אך בראשית אוגוסט היה פער של שני מנדטים לטובת המחנה הממלכתי, כשיש עתיד ניצבה על 20 מנדטים. הציונות הדתית עמדה על תשעה מנדטים.
וכך, פחות או יותר, נכנסנו לתקופת החגים. הליכוד נחלשה, אבל לא קרסה, המחנה הממלכתי התייצבה כמפלגה הגדולה ביותר אבל בפער לא גדול מדי ויש עתיד הייתה עם גרף מוטה כלפי מטה, תלוי ביום.
הדברים השתנו כמובן ב־7 באוקטובר. הכעס הציבורי על התנהלות הממשלה, הפקרת האזרחים, הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה, המלחמה הארוכה, הפגיעה הכלכלית, פינוי חבלי ארץ שלמים, העקורים, הסיוע המוגבל והאיטי, והיחס למשפחות החטופים – כל אלה נתנו מכה נוספת לליכוד ולנתניהו.
זה כמה חודשים שהליכוד עומדת על 16–18 מנדטים והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' לא קרובה אפילו לאחוז החסימה. עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר עומדת על כשמונה–תשעה מנדטים
זה כמה חודשים שהליכוד עומדת על 16–18 מנדטים והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' לא קרובה אפילו לאחוז החסימה. עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר עומדת על כשמונה–תשעה מנדטים. כלומר, הקבוצה המאוחדת של השניים איבדה כשלושה–ארבעה מנדטים. יש עתיד נחלשה מאוד וירדה לכיוון ה־11–12 מנדטים.
ואיפה נמצא הציבור הישראלי, שזועם על הליכוד וגם לא מתחבר יותר לסמוטריץ'? הוא אצל גנץ במרכז עם גדעון סער ותקווה חדשה. המחנה הממלכתי מוציאה בכל סקר בין 36–38 מנדטים ואפילו התחילה לגרד את ה־40 בחלק מהסקרים.
האחרון שבהם היה של מעריב ופורסם ביום שישי. בסקר הזה, שערך ד"ר מנחם לזר, המחנה הממלכתי עמדה על 39 מנדטים, הליכוד על 18 מנדטים, יש עתיד – 13, ישראל ביתנו – 10, עוצמה יהודית – 10, ש"ס – 10, יהדות התורה – 6, חד"ש־תע"ל – 5, מרצ – 5, רע"ם – 4.
הציונות הדתית לא עוברת את אחוז החסימה וזוכה ב־2.9% מהקולות. גם העבודה לא עוברת את אחוז החסימה וזוכה ב־1.8% מהקולות.
יש דבר אחד ברור העולה מהסקרים כבר זמן רב: הציבור אולי זועם על האויבים, רוצה לכסח את חמאס, לפגוע בטרור ואולי גם לנקום, אבל זה לא בא לידי ביטוי בתמיכה במפלגות ימין
סקרים לא משקפים דבר מלבד התחושות הציבוריות ביום שנערכו. לא מדובר בתחזית וממילא אף אחד לא יודע איך תיראה מפת הגושים בעתיד, כשיצטרפו למערכה אולי אנשים כמו ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, האלוף במילואים יאיר גולן, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ועוד. הכול יזוז, האדמה תרעד, ללא ספק.
אבל יש דבר אחד ברור העולה מהסקרים כבר זמן רב: הציבור אולי זועם על האויבים, רוצה לכסח את חמאס, לפגוע בטרור ואולי אפילו לנקום. אבל זה לא בא לידי ביטוי בתמיכה במפלגות ימין. יש כעס באוויר ותמיכה פוליטית במרכז.
כל המנדטים שנתניהו "מחפש" עם הודעות "הניצחון המוחלט" נטשו את הליכוד לכיוון דרך האמצע, המתינות, הממלכתיות. הם אולי לא יצביעו למפלגות המרכז בעתיד, אבל בהווה הם רוצים מנהיג שלא רב עם ג'ו ביידן, שלא שואף לבידוד ישראל, שלא מסכים עם גישת ה"שחרור חטופים זה לא הדבר הכי חשוב".
למרות המסקנה הברורה העולה מכל הסקרים, נתניהו וכל הקבוצה המקיפה אותו ממשיכים לחתוך ימינה, להיות מוטרדים מהבייס, לחשוב רק על בניית התנחלויות נוספות. הם עדיין לא התחילו בשיקום של שני חבלי הארץ המפונים – וכבר מחפשים את הבנייה בהתנחלויות, שתתקע אצבע בעין לאמריקאים.
מאין מגיעה הגישה הפוליטית המצמצמת הזו? אולי מהרצון לשמור על הבייס של אותם 18 מנדטים שיצביעו לו בכל מצב. אולי הוא חושש שאם יביע עמדות מתונות, הרבה יותר אנשים יברחו לו ימינה לבן גביר
נתניהו מדבר במונחים מוחלטים והציבור משיב לו בסקרים: כן, כן, שמענו אותך, האיש שהבטיח למוטט את חמאס בשנת 2008. בנאום שלו לפני כשבוע נתניהו ניסה להטיף על היעדר אחדות בעם ומייד נזכר בסיפור על אדם מהיישוב שהעביר עליו ביקורת אישית כסמל להיעדר אחדות.
אולם, את הציבור זה לא מרשים יותר. האיש בעל כוח השכנוע האדיר, שהילך קסם על הציבור הישראלי, לא מנסה לגעת בסנטימנט המתון, המרכזי, המאחד (באופן אמיתי, לא בצביעות).
מאין מגיעה הגישה הפוליטית המצמצמת הזו? אולי מהרצון לשמור על הבייס של אותם 18 מנדטים שיצביעו לו בכל מצב. אולי הוא חושש שאם יביע עמדות מתונות, הרבה יותר אנשים יברחו לו ימינה לבן גביר מאשר אלה שבורחים לו כיום למרכז.
בינתיים, עד להודעה חדשה, נתניהו ניצב בקרב מוחות ופופולריות מול בן גביר. שם הוא רוצה להתמקם פוליטית. הוא ויתר על המרכז.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהטקטיקה של נתניהו מאוד פשוטה.
כרגע, עד לבחירות, מתי שהיו, הוא ישמר את הקואליציה הנוכחית בכל מחיר. קרי ללכת ימינה. ברגע שיהיו בחירות הוא יפנה למרכז כדי להעביר את בוחרי המחנה הממלכתי לליכוד. למי שיש תקוות לבחירות בזמן הקרוב כדי שיגנוז אותן. לאף אחד ממפלגות הקואליציה אין שום סיבה ללכת לבחירות, כולל בן גביר שעושה הרבה רעש אבל הוא לא יעזוב את הקואליציה הנוכחית. גם אם יהיו לו 15 מנדטים הוא לא הכנס לממשלה הבאה (של אחרי הבחירות).
יתכן שנתניהו בהכרה מלאה אבל ההתנכרות למצבו כנאשם בפלילים שהעם איבד בו אמון לא מחלחלת לתודעתו והוא נראה לי מנותק מהמציאות.
במקום לפרוש כדי לדאוג לעתידו במקום הנכון (בבית המשפט) הוא בונה מגדלים באויר שרובו של העם מפרש כאיבוד שליטה ודעת ולכן ברח ממנו.
המון מלל לעיקרון גרעיני אחד: נתניהו מדבר ומבין רק כוח. נתניהו לא מחזר, הוא שותה (קולות). נתניהו לא שואף לקואליצייה רחבה כלשהי של הסכמה, הוא שואף לאגרוף פוליטי שיוריד על ברכיהם את יריביו או שותפיו הפוטנציאליים מהמחנה הנגדי. והכי חשוב: אם, לפני כתבי האישום, נתניהו יכול היה להתמרכז כטקטיקה משנית של משיכת קולות לפני בחירות ואז להפגין את הכוחנות הפוליטית שהוא נוקט בה בזמן הרכבת קואליציה, הרי שכנאשם אין לו שום ברירה אלא לחתור למסה קריטית של כוח, משום שכל חתירה למרכז ואיבוד קולות ימין משמעותה שהוא נתון בידי יריביו מחוץ ומבית, שיוכלו, ביום שאחרי בחירות, לחתור לסילוקו על מנת לכונן קואליציה.
זאת הפריזמה, לדעתי, דרכה צריך לנתח את מהלכיו הפוליטיים, בעיקר את הכוחנות והרעל שהוא משגר כלפי יריביו גם בזמן המלחמה. האיש לא רוצה ללכת לכלא.זהו.