שבועות על שבועות, מאז צעד לראשונה ללשכת שר הביטחון, רקח ישראל כ"ץ את הנוסחה שלו לחוק ההשתמטות החדש, המכונה בהומור בתקשורת ובכנסת "חוק הגיוס". כמו מכשף באגדה אפלה, הוא עמד ליד קדרת הענק, בזק פנימה שיקויים וגרגירים, ובסופו של דבר סיים לבשל את נוסחת הפלא לאי גיוסם של תלמידי הישיבות לצה"ל ולשירות הביטחון.

אך אויה, לא הצעת חוק יצאה מתוך הקדרה, אלא רק "עקרונות חקיקה". מתברר כי במשך כל הזמן הזה, לא ישבו הפקידים והלבלרים בחדרים סגורים עם נוצותיהם הטבולות בקסת דיו, ממלאים את הפרטים האינסופיים הנדרשים להפיכת הטקסט החקיקתי לבלתי קריא – שזו בסופו של דבר מטרת העל להסתרת האמת הפשוטה.

והאמת היא שלא קיים נוסח חקיקתי שיכול לעמוד, בו בזמן, גם בדרישות בג"ץ, כפי שבאו לידי ביטוי בפסילת חוק ההשתמטות הקודם מ־2015, וגם בדרישות המפלגות החרדיות, המבקשות למנוע ככל האפשר את גיוסם של בני הקהילה החרדית לשירות צבאי.

והאמת היא שלא קיים נוסח חקיקתי שיכול לעמוד, בו בזמן, גם בדרישות בג"ץ, כפי שבאו לידי ביטוי בפסילת חוק ההשתמטות הקודם מ־2015, וגם בדרישות המפלגות החרדיות

לפיכך, צעד אתמול (שלישי) כ"ץ אל חדר הישיבות של ועדת החוץ והביטחון כדי להציג את עקרונותיו. זה יפה שיש לו כאלה. הוא יתווה את הדרך, הם כבר יתווכחו על הפרטים, והוא יגזור את הקרדיט. הכנסת תחוקק את הפיגול שייצא תחת ידיהם, עתירות יוגשו לבג"ץ, ועד שבג"ץ יפסול גם את הפיגול החקיקתי הזה – אין שום אפשרות אחרת – יחלפו עוד כמה שנים טובות. והינה הושגה המטרה.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת יולי אדלשטיין ושר הביטחון ישראל כ"ץ, 14 בינואר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יש הרבה מה לומר על הדרך העקומה שבה פועלות הממשלה והכנסת ביחס להצעת החוק הזו. החל מהכרזת "דין רציפות" על הצעת חוק מתקופת ממשלת בנט–לפיד – אף שברור לכול שהיא אינה רלוונטית – דרך ההתעלמות מחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, ועד להנחתת עקרונות חדשים להצעת החוק על ראשם של חברי ועדת החוץ והביטחון. המשמעות היא השלכה לפח של הנוסח שעליו כביכול עמלו עד כה. (לא שבאמת עמלו, בוועדה של ח"כ יולי אדלשטיין בעיקר העבירו את הזמן בדיוני סרק רוחביים).

אבל נשים בצד את ההיבט הפרוצדורלי, ונתמקד בתוכן הצעת החוק המתגבשת. הינה העקרונות שמנה כ"ץ לנוסח העדכני של הצעת החוק.

ספוילר: אפילו על בסיס נקודות המשען הרזות הללו בלבד, ועוד לפני שנכתבה גרסה חדשה של הצעת החוק על בסיסן, כבר ניתן לקבוע כי ההצעה הזו אינה עומדת בתנאים שקבע בג"ץ בפסק הדין שלו מ־2017, שבו נפסל חוק ההשתמטות הקודם, שזכה גם הוא לשם הומוריסטי, אבל אחר – "חוק השוויון בנטל".

בהנחה שלא מדובר בסיסמאות מילוליות ריקות אלא בנוסחה המשקפת את התוכן שייחקק, ההגדרה של כ"ץ מדאיגה. היא מעלה את "ערך לימוד התורה" לאותה מדרגה חוקתית של זכות היסוד לשוויון

הינה מה שאמר כ"ץ בפרזנטציה החגיגית שלו בוועדת החוק והביטחון: "ההסדר נועד להיות הסדר קבע שיאזן בין ערך שירות הביטחון, ערך השוויון וערך לימוד התורה". ולמי שלא הבין את נקודת המוצא שלו, הבהיר שר הביטחון כי עקרונות היסוד של החוק הם "הבטחת גיוס ושילוב הציבור החרדי בשירות משמעותי תוך הקפדה על אורח חייהם, ושמירה על עולם התורה היהודי".

בהנחה שלא מדובר בסיסמאות מילוליות ריקות אלא בנוסחה המשקפת את התוכן שייחקק, זו הגדרה מדאיגה. היא מעלה את "ערך לימוד התורה" לאותה מדרגה חוקתית של זכות היסוד לשוויון.

זו הקבלה שמקובלת בפוליטיקה, אך אין לה קיום במדרג המשפטי החוקתי: הזכות לשוויון היא זכות יסוד חוקתית המעוגנת כחלק מכבוד האדם בחוק יסוד. לימוד תורה עדיין אינו מעוגן בחוק יסוד.

מתגייסים חרדים ראשונים לחטיבה החרדית החדשה בצה"ל, 5 בינואר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

כ"ץ דיווח כי "הציב יעד" שבמסגרתו מרגע חקיקת החוק, יועלה בכל שנה יעד הגיוס בפועל של תלמידי ישיבות עד ל־50% מהמחזור השנתי בשנה השביעית. כך, בשנים הראשונות שאחרי חקיקת "חוק הגיוס", יעדי הגיוס של תלמידי הישיבות יהיו צנועים ולמעשה מזכירים את המספרים שעליהם מדברים כעת גם ללא חוק: 4,800 בשנה הראשונה, 5,700 בשנה השנייה.

עם זאת, שירות אזרחי לאומי לא ייכלל במסגרת היעדים. במקרה של אי עמידה ביעדים לאורך זמן, "הממשלה תעביר חוק חדש באישור הכנסת". הקביעה שמכסות הגיוס שייקבעו בחוק לא יכללו שירות שאינו ביטחוני היא מעין עצם שכ"ץ זורק לטובת הציבור המשרת בצה"ל, אך ההבטחה שאי עמידה ביעדי הגיוס תוביל לחקיקת חוק חדש היא בדיחה עצובה.

שר הביטחון גם רוקן מתוכן את הצהרת צה"ל בדבר יכולת לוגיסטית לקלוט מתגייסים חרדים ללא הגבלה החל מיולי 2026, תוך שהוא מפריד בין "היכולת לקלוט" לבין "לגייס"

למערכת הפוליטית בישראל לוקח שנים על שנים לגבש הסדר חקיקתי חדש בנושא גיוס החרדים לצה"ל, כשההסדר הקודם קורס. זו אינה אכיפה אפקטיבית, אלא ההיפך מזה.

כ"ץ הוסיף והצהיר על עיקרון נוסף: ההסדר החקיקתי יכלול סנקציות אישיות, כלכליות, וגם סנקציות מוסדיות על הישיבות. "מי שלא ילמד ולא ישרת, עליו צריך להטיל סנקציות".

הפגנה בגשר קוקה קולה למען גיוס לכולם, 28 באוקטובר 2024 (צילום: רונית בן דוד)

עם זאת, הוא לא מדבר על סנקציות המופעלות על כל צעיר ישראלי החייב בגיוס ובוחר שלא להתייצב – כגון הכרזה כנפקד ובהמשך כעריק, שוטרים צבאיים המגיעים לדלת, ובמידת הצורך גם מעצר ומאסר. הסנקציות האלה שמורות לציבור המשרת בלבד, לא לחרדים.

הסנקציות שעליהן מדבר שר הביטחון הן כלכליות, ועיקרן אימוץ המצב החוקי הקיים – כפי שהורה בג"ץ – לשלול ממי שאינו משרת הטבות כספיות כגון השתתפות בסבסוד מעונות יום.

הוא לא מדבר על סנקציות המופעלות על כל צעיר ישראלי החייב בגיוס ובוחר שלא להתייצב, אלא על סנקציות כלכליות, ועיקרן אימוץ המצב החוקי הקיים לשלול ממי שאינו משרת הטבות כספיות כגון השתתפות בסבסוד מעונות יום

שר הביטחון גם רוקן מתוכן את הצהרת צה"ל בדבר יכולת לוגיסטית לקלוט מתגייסים חרדים ללא הגבלה החל מיולי 2026, תוך שהוא מפריד בין "היכולת לקלוט" לבין "לגייס". במילים אחרות, מבחינתו יש להתחשב בכך שהצעירים החרדים מתעלמים מצווי הגיוס, בהוראת הרבנים.

"יש חשיבות בעיניי לקדם חקיקה שמבוססת על הידברות והסכמה, גם של מנהיגי ציבור חרדי", נאלץ כ"ץ להודות, "היעדים צריכים להיות ריאליים ולשקף את היחס הנכון בין הרצון ואפשרי".

הפגנות נגד גיוס חרדים בירושלים, אוקטובר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ניתוח משפטי ראשוני: עקרון השוויון נפגע אנושות. הצעת החוק הזו ממשיכה ליישם שתי מערכות נורמטיביות כלפי ציבורים שונים במדינת ישראל. האוכלוסייה הכללית מחויבת, מכוח ההסדרים הכלליים של חוק שירות ביטחון, בחובת שירות בצה"ל. תלמידי הישיבות מקבלים מערכת חקיקתית נפרדת.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מאפשר אומנם פגיעה מסוימת בזכויות יסוד חוקתיות, כל עוד הפגיעה הזו נעשית במסגרת התנאים של "פסקת ההגבלה". דהיינו, שהחוק הפוגע בזכות החוקתית יהיה לתכלית ראויה ושהפגיעה תהיה מידתית.

ניתוח משפטי ראשוני: עקרון השוויון נפגע אנושות. הצעת החוק הזו ממשיכה ליישם שתי מערכות נורמטיביות כלפי ציבורים שונים במדינת ישראל

בשנת 2017 קבע בג"ץ, ביחס לחוק הגיוס של שנת 2015, כי הוא לא עומד במבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט ביחס למידתיות, ובעיקר כי היותו של החוק "חסר שיניים" מאיין את מבחן הקשר הרציונלי בין תכלית החוק להסדרים שעוגנו בו. התוצאה הייתה שהחוק פוגע בזכות לשוויון באופן לא מידתי, ולכן הוא בלתי חוקתי.

הצעת החוק של כ"ץ אינה מרפאת את הפגם, אלא רק מציגה גרסה חדשה שלו, בחלוף עשור. באותו פסק דין סיכמה נשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, את הוראות החוק (הקודם), באופן המתלבש כמו כפפה גם על המצב הנוכחי: "ניתן פשוט לומר – עוד חוזר הניגון, או – אותה הגברת בשינוי אדרת".