טרונייתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, נגד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, בשל כך שהוא קובע את "הרכב הסניוריטי" לדיון בעתירות רגישות – היא חסרת בסיס.

סולברג מבקש יחס מיוחד, המשקף חריגה מהכללים הנהוגים בבית המשפט העליון מימים ימימה. אין לכך כל הצדקה עניינית, מעבר לרצונו של סולברג לזכות כבר עכשיו בהשפעה עודפת על זהות ההרכבים הנקבעים בעליון, עוד בטרם החל בכהונתו כנשיא העליון – הצפויה להתחיל באוקטובר 2028. מוטב שיתאזר בסבלנות.

על פי הדיווח של נטעאל בנדל ב"ידיעות אחרונות", סולברג פנה בשבועות האחרונים פעמים אחדות לעמית, והשניים קיימו שיחות בארבע עיניים שבהן סולברג הביע את מורת רוחו מהעובדה שכמה מהעתירות הרגישות והחשובות שנדונו באחרונה בבית המשפט העליון, נותבו ל"הרכב הסניוריטי", הכולל את שלושת השופטים הוותיקים בעליון.

סולברג הביע את מורת רוחו מהעובדה שכמה מהעתירות הרגישות והחשובות שנדונו באחרונה בבית המשפט העליון, נותבו ל"הרכב הסניוריטי", הכולל את שלושת השופטים הוותיקים בעליון

מלבד עמית וסולברג, השופטת השלישית בוותק היא דפנה ברק-ארז, מה שמעניק לדעת סולברג רוב מובנה לשופטים ליברלים.

על פי הדיווח, סולברג דחק בעמית לקבוע הרכבים מורחבים בתיקים העקרוניים, וטען כי עמית אינו פועל כך מאחר שעל פי הרכבו הנוכחי של העליון, בהרכבים מורחבים עמית יאבד את הרוב הליברלי בין שופטי ההרכב.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, ספטמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המתח גאה, כך דווח, בעקבות שני פסקי דין שניתנו בחודש מאי אחרון, אשר בשניהם מצא עצמו סולברג בדעת מיעוט במסגרת הרכב הסניוריטי: פסק הדין בעניין הדחת ראש שב"כ הקודם רונן בר, ופסק הדין בעניין מתכונת מינויו של נציב שירות המדינה.

עוד צוין כי במהלך השנה הנוכחית, קבע הנשיא עמית כי הרכב הסניוריטי ידון בלא פחות מחמש עתירות עקרוניות – לצד בג"ץ הדחת רונן בר, גם בעתירות בעניין הדחת השר איתמר בן גביר מכהונתו; בג"ץ לביטול התיקון לחוק לשכת עורכי הדין; בג"ץ לביטול התיקון לחוק נציב התלונות על שופטים; ובג"ץ לביטול החלטת הממשלה למנוע פרסום ממשלתי בעיתון "הארץ".

הטענות נגד נשיא העליון עמית, ככל שהן אכן משקפות את טענותיו של סולברג עצמו, הן משוללות יסוד, ובנויות על סדרה של הנחות שגויות או מניפולטיביות

הטענות נגד נשיא העליון עמית, ככל שהן אכן משקפות את טענותיו של סולברג עצמו, הן משוללות יסוד, ובנויות על סדרה של הנחות שגויות או מניפולטיביות. את הטענות אפשר לנסח בערך כך:

עמית וברק-ארז כמעט זהים בדעותיהם, לשבץ אותם יחד בהרכב פירושו לקבוע מראש את התוצאה; פסקי הדין שניתנו בעניין ראש שב"כ ונציב שירות המדינה מוכיחים זאת; זוהי תקופה רגישה ומוטב לנטרל את הביקורת על בג"ץ, ולא לאפשר מראית-עין של קביעת התוצאה מראש; עדיף להרחיב הרכבים בעליון ובכך לאפשר לגיטימציה ציבורית.

ובכן, הדברים אינם מחזיקים מים. נתחיל בכך שסעיף 27(א) לחוק בתי המשפט מעניק במפורש את הסמכות לקביעת כלל ההרכבים בתיקים בבית המשפט העליון, לנשיא העליון. בשגרה, הנשיא אינו עוסק בכך, ויחידת היומן משבצת הרכבים לתיקים, בכל הנושאים שבהם עוסק העליון, באופן אוטומטי.

נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית בדיון בג"ץ בנושא מינוי ראש שב"כ, 1 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך הסמכות קיימת, ונשיאי העליון עשו בה מאז ומעולם שימוש כדי לקבוע באופן אישי הרכבים בתיקים רגישים – מבחינה משפטית, פוליטית או ציבורית. זוהי סמכותם, וזהו גם הנוהג בעליון.

למעשה, בדיוק כדי למנוע לזות שפתיים וטענות על כך שנשיא העליון משבץ שופטים כלבבו לתיקים הרגישים, נוהגת "התורה שבעל פה" בעליון, שלפיה כאשר הנשיא מתערב וקובע באופן אישי הרכב, זה יהיה הרכב סניוריטי, ההולך על פי שרשרת הוותק בעליון, בין אם מדובר בהרכב שלושה או בהרכב מורחב.

בדיוק כדי למנוע לזות שפתיים וטענות על כך שנשיא העליון משבץ שופטים כלבבו לתיקים הרגישים, נוהגת "התורה שבעל פה" בעליון, שלפיה כאשר הנשיא מתערב וקובע באופן אישי הרכב, זה יהיה הרכב סניוריטי

לא יכולה להיות טענה כלפי נשיא העליון על כך שהוא קובע הרכב סניוריטי, כי הבחירה ללכת להרכב סניוריטי נעשתה בדיוק על מנת למנוע טענות. עמית אולי אשם בהרבה דברים אבל אין זו אחריותו ששלושת הבכירים בעליון כיום הם מי שהם. אף שופט מעולם לא בא בטענות על כך שבין שלושת הבכירים בעליון בנקודה כלשהי בזמן, יש רוב ליברלי או שמרני או אחר.

פרכות נוספות בהנחות היסוד בבסיס הטענות: בשני פסקי הדין המשמעותיים האחרונים שניתנו, בעניין רונן בר ובעניין נציב שירות המדינה, לא נכון שעמית היה זה שקבע את ההרכבים בשני המקרים. בעניין הנציב, ההרכב נקבע על ידי ממלא מקום הנשיא הקודם, השופט עוזי פוגלמן, ואז – כשפוגלמן עדיין כיהן בעליון – כלל לא היה מדובר בהרכב הסניוריטי.

למעשה, הדיון בעתירה הזו נקבע ונדחה פעמים אחדות, ושובץ כל פעם להרכב אחר רנדומלי. בשלב מסוים היו משובצים בהרכב השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף. אז על מה הטענה?

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם הטענה היא על תוצאת פסק הדין, הדבר מעיד על חוסר יושרה של מי שמעלה את הטענה. מי שאוחז בתפקיד שיפוטי, חייב להחזיק בדעה ששופטים מגיעים להכרעה השיפוטית בלב פתוח ובנפש חפצה, איש איש בהתאם להבנתו המשפטית ולדרך הניתוח שהוא מוצא לנכון. מי שמניח אחרת – מניח חוסר יושרה בקרב השופטים, ומי שאוחז בתפקיד שיפוטי ומניח הנחה כזו, הוא פוליטיקאי בגלימה, לא שופט.

מי שאוחז בתפקיד שיפוטי, חייב להחזיק בדעה ששופטים מגיעים להכרעה השיפוטית בלב פתוח ובנפש חפצה, איש איש בהתאם להבנתו המשפטית ולדרך הניתוח שהוא מוצא לנכון

היה זה השופט סולברג עצמו שקבע בשנת 2016, בפסק הדין בעניין מינוי אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כי יש לדחות את הטענה לניגוד עניינים בין תפקידו הקודם של מנדלבליט, כמזכיר ממשלת נתניהו, לבין תפקידו החדש כיועץ המשפטי לממשלה.

אין ניגוד עניינים בין התפקידים ואין צורך בתקופת צינון בין התפקידים, קבע סולברג, כי אין יסוד להנחה שתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לפעול באופן לעומתי לממשלה; צריך להניח שגם היועץ וגם הממשלה פועלים במשותף, על מנת לממש את מדיניות הממשלה בגבולות הוראות הדין.

ובמילים אחרות – הפסיקה לא יכולה להיות מבוססת על חשדנות והנחת שיקולים זרים בקרב ממלאי התפקידים. מה שהיה טוב לגבי תפקיד היועץ, בוודאי נכון גם לגבי תפקודם של שופטי בית המשפט העליון.

לא נכון להניח שתוצאותיהן של עתירות נקבעות בהתאם להרכב. פובליציסטים יכולים לטעון כך, אך בעבור שופטים זו כפירה בעיקר. לא נכון גם לטעון שצריך לחרוג מכלל הסניוריטי, רק בגלל שאנחנו מצויים בתקופה רגישה ובעייתית מבחינה ציבורית.

השופטים יעל וילנר, נעם סולברג ודוד מינץ בדיון בעתירה נגד בדיקת מבקר המדינה במהלך מלחמת עזה, 17 ביולי 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בכך למעשה סולברג דורש מעמית לסטות מהנוהג הוותיק בעליון, דווקא במשמרת הנוכחית. אין לכך כל הצדקה, ודרישה כזו אינה יאה לשופט שמרן הנסמך על מסורות ותיקות. סולברג בוודאי לא יסכים לכך במשמרת שלו, לכשימונה לנשיא.

לא נכון גם לדרוש שהעליון ימנה הרכבים מורחבים על פני שימוש בהרכב הסניוריטי. בבית משפט הכורע תחת עומס התיקים והפועל בחסר של 20% משופטיו, אי אפשר לנתב תיקים רבים מדי להרכבים מורחבים – וממילא הפררוגטיבה לקבוע אימתי יקבעו הרכבים מורחבים היא של נשיא העליון, והדברים נקבעים בהתאם למידת הרגישות המשפטית, ולאו דווקא הרגישות הציבורית או הפוליטית. יש גבול עד כמה רעשי הרחוב צריכים לחדור אל מרחב קבלת ההחלטות השיפוטיות.

ובנוסף, ההנחה שהוספת השופטים הבאים בתור ברשימת הוותק להרכב כלשהו הייתה משנה את התוצאה מבטאת כאמור זלזול עמוק גם בשופטים אלה.

לא נכון גם לטעון שהרכבים של שלושה אינם נהנים מאמון הציבור. לא נכון שסולברג היה בדעת מיעוט הנוגדת דעת הרוב בבג"ץ רונן בר – הוא פשוט טען שנוכח התפטרותו של בר והחלטת הממשלה לחזור בה מהחלטת הפיטורים, אין צורך במתן פסק דין לגופו של דבר, מאחר שהעתירות הפכו לתיאורטיות; אך הוא הסכים שנפל פגם חמור בפעולת הממשלה.

לא נכון גם לומר שעמית קבע בפסק דין רונן בר שהממשלה כולה מצויה בניגוד עניינים – ההיפך הוא הנכון, הוא במובהק הותיר את השאלה ללא הכרעה

לא נכון גם לומר שעמית קבע בפסק דין רונן בר שהממשלה כולה מצויה בניגוד עניינים – ההיפך הוא הנכון, הוא במובהק הותיר את השאלה ללא הכרעה.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לצד גילה כנפי-שטייניץ והשופט אלכס שטיין בדיון בעתירות שעניינן אופן מינוי ראש השב"כ. 1 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ובנוסף, לא נכון לומר שעמית "נותר במיעוט" מול השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ בדיון השבוע, בעניין מינוי ראש שב"כ החדש. כל ההנחות הללו הן מופרכות מיסודן.

בכל זאת, ככל שהדיווחים על המפגשים בין עמית לסולברג והטרוניות של סולברג בנוגע לקביעת הרכבים משקפים את שאכן אירע, יש סיבה לדאגה – נוכח המתיחות שהדבר משקף ביחסים המקצועיים בין עמית לסולברג.

ככל שהדיווחים על המפגשים בין עמית לסולברג והטרוניות של סולברג בנוגע לקביעת הרכבים משקפים את שאכן אירע, יש סיבה לדאגה – נוכח המתיחות שהדבר משקף ביחסים המקצועיים בין עמית לסולברג

מותר לשופטים בעליון להימצא במחלוקות פנימיות, זה ברור, אך בתקופה הקשה ביותר שעוברת על מדינת ישראל הכוללת מתקפה על כל המוסדות הממלכתיים, ובראשם על בית המשפט העליון – מוטב שחבורת השופטים תהיה מאוחדת בתפיסתה מי הם שוחרי רעתה, ותימנע ממריבות פנימיות מיותרות המזמינות מהלכים של הפרד ומשול.