ההכחשות של נתניהו קורסות מול העדויות. אך מדוע סנוואר התעקש להזהיר את ישראל?

אחד מבכירי היועצים האסטרטגיים בישראל אמר פעם כי תביעת דיבה מגישים שני סוגי אנשים: או צדיקים גמורים או טיפשים גמורים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא לא זה ולא זה.

נתניהו הודיע אתמול כי הורה לעורכי דינו להגיש תביעת דיבה נגד עיתון "הארץ" והעיתונאים שלומי אלדר ורות יובל, שחשפו כי ראש הממשלה הוזהר על ידי נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד עשרה ימים לפני טבח השבעה באוקטובר מפני פעולה קיצונית של חמאס.

לנתניהו לא נותרה ברירה אלא לעבור למתקפה. הפרסום של אלדר ויובל הוא מכת מוות לקמפיין "לא העירו אותי" של הליכוד. אם נתניהו לא היה מגיב ולא מכחיש, הוא היה מאשר בשתיקה את הפרסום

לנתניהו לא נותרה ברירה אלא לעבור למתקפה. הפרסום של אלדר ויובל הוא מכת מוות לקמפיין "לא העירו אותי" של הליכוד. 

עובדתית, נתניהו קיבל לפחות ארבעה מכתבי אזהרה מבכירים במערכת הביטחון בין החודשים מרץ לספטמבר 2023. כולם התריעו בפניו על מלחמה קרובה.

מעבר לכך, התקיימו שתי שיחות של נתניהו במחצית השנייה של ספטמבר 2023, שהשורה התחתונה שלהן היא התרעה מפני מלחמה – אחת עם הרמטכ"ל הרצי הלוי והאחרת עם האלוף במילואים גיורא איילנד. אם נתניהו לא היה מגיב לפרסום ב"הארץ" באיום תביעת דיבה ולא היה מכחיש את עצם השיחה עם בן זאיד, הוא היה מאשר בשתיקה את הפרסום.

שער מוסף "הארץ" עם תחקירם של שלומי אלדר ורות יובל על ההתרעה שהעביר נשיא איחוד האמירויות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני השבעה באוקטובר. פורסם ב-8 בספטמבר 2026 (צילום: "הארץ")

נתניהו הולך על כל הקופה. את הסכנה בפרסום ב"הארץ" הוא מזהה היטב. אך גם אם התביעה תוגש בימים הקרובים, היא תידון אחרי הבחירות, ועד אז – אלוהים גדול. מבחינת ראש הממשלה, העיקר שהציבור ראה שהוא לא מצמץ מול "הפרסום השקרי". את הקמפיין שלו זה כבר משרת.

מה שמעניין לא פחות היא השתיקה הרועמת של איחוד האמירויות. הודעת משרד החוץ האמירתי כי "מודיעין רלוונטי מוחלף תדיר בין שתי המדינות" לא סותרת את הפרסום של אלדר ויובל, אולי להפך – היא מחזקת אותו. אם האמירתים היו רוצים, הם היו מוציאים הכחשה גורפת. זה לא קרה.

פן נוסף של הפרשה הוא העובדה שזה הפרסום השני על אזהרה שקיבל ראש הממשלה נתניהו ממדינה ערבית לפני השבעה באוקטובר. קדם לפרסום של אלדר ויובל פרסום של סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות", יומיים אחרי השבעה באוקטובר, על אזהרה שקיבל נתניהו מגורם מודיעיני מצרי שלושה ימים לפני הטבח.

את הפרסום של פרי אישר בקולו יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקאי מייקל מקול, שאמר כי האמריקאים יודעים שמצרים העבירה אזהרה לישראל על אפשרות של פעולה גדולה של חמאס.

את הפרסום של פרי אישר בקולו יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקאי מייקל מקול, שאמר כי האמריקאים יודעים שמצרים העבירה אזהרה לישראל על אפשרות של פעולה גדולה של חמאס

אם נצרף את שתי האזהרות, זו האמירתית וזו המצרית, עולה שאלה מעניינת: האם יכול להיות שיחיא סנוואר עשה הכול כדי להזהיר את ישראל לפני השבעה באוקטובר?

מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר, אפריל 2023 (צילום: MOHAMMED ABED / AFP)

קשה לקבל תשובה לזה, מאחר שכל הגורמים בחמאס עזה שהיו בסוד התכנון כבר לא בחיים. המקור לידיעה המצרית אינו ברור, אם כי המצרים היו כל העת עם אצבע על הדופק בנושא עזה, כולל ביקורים ברצועה וביקורים של בכירי חמאס במצרים.

לגבי האזהרה האמירתית, כאן כבר יש יותר "בשר". על פי העדות של אלדר, השליח שהעביר את המסר ישירות מסנוואר לאמירתים (הסברה מדברת על כך שהיה זה מוחמד דחלאן או מישהו מטעמו), התבקש לחזור על כך שבוע אחרי המסר הראשון.

לפי אלדר, בן זאיד ביקש לוודא שאכן המסר אותנטי ומובא מפי סנוואר ישירות, ולכן השליח (בכינויו "עיני פחם") חזר בשנית לסנוואר וקיבל את אותו המסר עם דרישה חוזרת להעביר אותו ישירות לישראל. כלומר, סנוואר התעקש ליידע את הישראלים על המהלך שאותו כינה "זלזאל" (רעידת אדמה).

מדוע סנוואר רצה לחשוף את המהלך ההתקפי שלו, ומדוע יצא אליו בסופו של דבר? יכולים להיות לכך כמה הסברים.

אחד מהם הוא מערכת היחסים המתוחה בין סנוואר לראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף. דף ראה הכול דרך כוונות הרובה; סנוואר ראה את עזה גם דרך חלון לשכת המנהיג. אלה שתי זוויות הסתכלות שונות.

תמונה מתאריך לא ידוע של מוחמד דף שנמצאה ברצועת עזה על ידי כוחות צה"ל בינואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

דף דחף כל העת לעימות, בעוד שסנוואר ביקש כנראה למצות את מאמצי ההודנה ולסחוט עוד את ישראל וקטאר – יותר אסירים ביטחוניים משוחררים, יותר פועלים שיוצאים מעזה לעבודה בישראל ויותר כסף מקטאר, גם לציבור העזתי וגם לזרוע הצבאית.

אז מדוע החליט סנוואר בסופו של דבר לפעול צבאית נגד ישראל? גם לזה יכולות להיות מספר סיבות. חמאס הביט כל העת בחשש לעבר ממשלת הימין "מלא-מלא" ולעבר המאמץ שהוביל השר איתמר בן גביר לכרסם בסטטוס קוו בהר הבית.

זה דחק את חמאס לפינה, לאחר שלקח "בעלות" על הר הבית במבצע "שומר החומות" ב-2021 כאשר שיגר רקטות לעבר ירושלים. מבחינת חמאס, זה היה קו פרשת המים חשוב. הוא הפך לגורם הפלסטיני שנלחם, תרתי משמע, על הר הבית.

יתרה מכך, סנוואר הבין שישראל שכנעה את עצמה שפגעה קשות בחמאס, בעוד שהארגון כמעט לא נפגע. את הפער הזה סנוואר ניצל עד תום – כשבצה"ל ובמערכת הביטחון מספרים סיפור של הרתעה ופגיעה קשה, בעוד שחמאס בפועל רק הלך והתחזק.

סנוואר גם הבין כי בממשלה כזו, הסיכוי לוויתורים כלשהם לחמאס קטן עד אפסי, בעוד שהסכנה לאבד "הגמוניה חמאסית" בהר הבית גדלה.

מהומות בהר הבית, 21 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

לכך יש להוסיף את ימי המהפכה המשפטית, משבר המילואים, מחאת הטייסים ו"אחים לנשק", והפסקת האימונים בחלקים גדולים בצה"ל. הכאוס הזה נתפס בעיני חמאס כחלון הזדמנויות נדיר שאסור לפספס.

למרבה הצער, זה הצליח ל-36 שעות. חמאס הצליח לכבוש את הנגב המערבי ולגרור את ישראל למלחמה אזורית – מלחמה שעד כה היא מתקשה לא רק לסיים, אלא גם לתחקר.