לרגע אחד הערבים היו חלק מהסיפור הישראלי

לרגע קט, זעיר וכמעט בלתי מורגש, הסיפור אתמול (שלישי) היה הערבים.

לא הערבים הרעים מעזה, לא הערבים המפחידים שמקיפים אותנו במדינות השכנות – הערבים שבתוכנו. אלה שאיתמר בן גביר בנה על גבם קריירה מפוארת, ושעל פי מדגמי הערוצים אמש קיבלו 18 או 19 מנדטים – שליש יותר מב־2019, כמעט כפול מב־2022.

זהו שינוי טקטוני. כל עוד הוא העניק לגוש השינוי יתרון, ולו קל, התקשו באולפני הקשקשת להתעלם ממנו, וכך גם ראשי הגוש. לפתע ההבטחות המוזרות על "ממשלה שנשענת על מפלגות ציוניות" עפו לכל הרוחות, ותרחישים שעד לפני דקותיים נשמעו דמיוניים (הישענות על המשותפת, רע"ם בממשלה) הפכו בפיו של לא אחר מאשר עמית "טנגו" סגל לאפשרויות ממשיות.

אבל המעקב הזה אחר המתמטיקה עם הערבים הפך מהר מאוד להיסטוריה, כשהגיע תיקונון של המדגמים. די היה במעבר של מנדט בודד מגוש השינוי לגוש נתניהו כדי שכמעט כולם יכריזו על 50 גוונים של ניצחון נתניהו

ב"חדשות 12" שלפו מהבוידעם עיתונאי מצוין שהסליקו במשך שלוש שנים: מוחמד מג'אדלה הסביר בנחישות שהמפלגות הערביות של היום אינן היצורים הבדלניים של פעם – הן ילכו "הכי רחוק שאפשר" כדי לשתף פעולה עם ממשלה עתידית ולהעיף את בנימין נתניהו מחייהן, בדיוק כפי שרצו כל מצביעי גוש השינוי.

מה זה הכי רחוק שאפשר? מנסור עבאס כבר הבהיר שיכיר במדינה יהודית, יחריש בענייני ביטחון ויזרום עם כל הרכב, ובלבד שיוכל לסייע לציבור שבחר בו. אבל מג'אדלה אותת שהפעם גם חברי המשותפת לא יישבו על הגדר, ואולי אפילו לא ייצאו מהאולם כשיצטרכו להרים יד לטובת סילוקו של האיש שהחריב כל חלקה טובה גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית.

קריאת המציאות הכתיבה אפוא שינוי תפיסה ועדכון גרסה. לפתע הערבים אינם עוד סרח עודף בכנסת שאף אחד לא סופר. לפתע יש עם מי לעבוד.

חבר הכנסת מנסור עבאס, יו"ר רע"ם, חוגג לאחר פרסום תוצאות מדגמי הבחירות, בסחנין, 27 באוקטובר 2026 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

הערבים נוהרים. חזרה למזווה

אבל המעקב הזה אחר המתמטיקה עם הערבים הפך מהר מאוד להיסטוריה, כשהגיע תיקונון של המדגמים. לא תיקונון, תיקונונצ'יק. די היה במעבר של מנדט אחד בודד מגוש השינוי לגוש נתניהו כדי שכמעט כולם – החל בירון אברהם, דרך דוריה למפל ועמית סגל ועד נדב פרי ואחרים – יכריזו על 50 גוונים של ניצחון נתניהו.

גוש־שמוש, לא מעניין. נתניהו הרי "ניצח כי הוא לא הפסיד מספיק", כפי שהגדיר זאת אברהם, שנייה לפני שנתניהו עלה על הדוכן עם רעייתו והחל לשיר.

אוי, איזה עיתונאים עצמאיים במחשבתם אתם. כמה שאתם מקיימים את המצווה לאתגר את המערכת, לקרוא את המציאות ולהביט על התמונה הגדולה. תדברו גבוהה גבוהה על אנשי הצבא שהתמכרו לקונספציה שחמאס מורתע, ואז תמשיכו ללעוס בשתיים בלילה את המסטיק הקונספטואלי שמזמן התקשה והפך לחסר טעם.

תדברו גבוהה גבוהה על אנשי הצבא שהתמכרו לקונספציה שחמאס מורתע, ואז תמשיכו ללעוס בשתיים בלילה את המסטיק הקונספטואלי שמזמן הפך לחסר טעם

כדאי לזכור, אגב, שבשלב הזה של השידור לא רק שמספר חברי הכנסת הערבים לא נפגע מהעדכון במדגמים – להפך, הוא עלה מ־18 ל־19. מספר מטורף בכל קנה מידה.

"הציבור אמר את דברו", פלפלו בחשיבות עצמית הפרשנים באולפן, אבל שכחו שלא כל הציבור הצביע ל"תיקו" מצמית וחסר תכלית.

"לא בטוח שלאיזנקוט כדאי לקבל ראשון את המנדט להרכבת הממשלה" | יאיר שרקי, פרשנות@yaircherki pic.twitter.com/77m6gMCh6V

— החדשות – N12 (@N12News) October 27, 2026

למעשה, כשישית מהציבור הישראלי הבהיר שהוא דורש לעדכן גרסה ולייצר שיתוף פעולה עם חברי כנסת ערבים מתונים, בין במפורש ובין במשתמע – שיתוף פעולה שכבר הוכיח את עצמו בעבר.

להד"ם. מג'אדלה אופסן בחזרה בבוידעם, סגל (שעשה מאמץ כמעט מכאיב להיות מקצועי בשעות הראשונות של השידור) התעורר מחדש לחיים ויצא עם נבוט ופנים אדומים לחסל את החוצפה של ליאור שליין, ורוב הפאנלים פשוט "יישרו קו עם המציאות".

ומהי אותה "המציאות"? מפלגות ציוניות, כמובן. כמו ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל. שלא לדבר על עוצמה יהודית הגזענית – שהרי אין דבר שהאבות הציוניים שלנו ייחלו לו יותר מפסיכי שמנפנף בפיתות באושות מול פניהם של אסירים כפותים, כמו ילד מגודל ללא ריטלין.

למעשה, כשישית מהציבור הישראלי הבהיר שהוא דורש לעדכן גרסה ולייצר שיתוף פעולה עם חברי כנסת ערבים מתונים, בין במפורש ובין במשתמע – שיתוף פעולה שכבר הוכיח את עצמו בעבר

פתאום מפת הכנסת באולפן מצטמצמת בבת אחת מ־120 ל־101 חברי כנסת, והמפה הפוליטית מתכווצת לכל מה שציוני. כלומר, בעצם, יהודי. זוהי קונספציה שמעטים מעזים לאתגר (עינב גלילי ודנה ויס ראויות לשבח, ממה שהבחנתי, אך גם הקול הזה נחנק בשאון המסגור השגוי), ולרוב גם לא ממש אכפת.

כן, הם תמיד ידברו איתך על "הציבור אמר את דברו". אבל יש ציבור ויש ציבור. כמו ב־7 באוקטובר, הקונספציה תמיד תנצח. והקונספציה היא שלא משנה כמה הם גדולים, כמה יבקשו ויתאמצו, וכמה יתקרבו בעמדותיהם אל המרכז – הערבים לא יהיו שותפים לגיטימיים. לא בעיני ראשי גוש השינוי ולא בעיני העיתונאים.

אומר מי שרץ ראשון לתאם פגישות בין מנסור עבאס לנתניהו בבלפור https://t.co/A6mFwOVj5F

— מוחמד מג'אדלה محمد مجادلة (@mmagadli) October 27, 2026

קל לדמיין מה נתניהו היה עושה בערב כזה אילו עמד בראש גוש שמוביל עם 65 מנדטים: טלפון לעבאס עוד לפני שהקלפי האמיתית הראשונה נפתחת. טוב, אבל לו יש קונספציה אחרת משלנו. קוראים לה "לנצח".