פסטיבל הקווים האדומים

תמונת המנדטים עדיין אינה סופית, אבל בבוקר שאחרי הבחירות כבר מסתמנת אמת פוליטית מרה: ההבטחות הנחרצות שפיזרו ראשי המפלגות לאורך הקמפיין מתנגשות כעת במציאות הקואליציונית. בקרוב הם ייאלצו להחליט אילו מהבטחותיהם להפר, ובעיקר כיצד להסביר לבוחרים מדוע מה שהוצג כקו אדום בלתי עביר עשוי להפוך לאפשרות פוליטית.

מכל ראשי גוש השינוי, נפתלי בנט מכיר את המלכודת הזו טוב מכולם. בבחירות לכנסת ה־24 הוא השמיע שתי התחייבויות סותרות: מצד אחד הבטיח למנוע הידרדרות למערכת בחירות חמישית, ומצד שני חתם על מסמך שבו התחייב לא לאפשר ליאיר לפיד לכהן כראש ממשלה ולא להקים קואליציה עם רע"ם.

כשהגיע רגע ההכרעה, הוא לא יכול היה לקיים את שתי ההתחייבויות. עד היום הוא משלם מחיר פוליטי כבד על ההבטחות שהפר, ובקמפיין 2026 שב והזכיר את הלקח שלמד. הנחרצות שהפגין בקמפיין הפכה לנטל פוליטי בשנים שלאחריו.

בניגוד לבנט, נתניהו כמעט שאינו משלם מחיר פוליטי בקרב תומכיו על שינויי עמדותיו. הזיגזגים שלו אינם נתפסים אצלם בהכרח כהפרת אמון, אלא כחלק מכללי המשחק

בנימין נתניהו, לעומתו, פיתח לאורך שנותיו בפוליטיקה שיטה אחרת: לפזר הבטחות עמומות לכל עבר, להשאיר לעצמו מרחב תמרון, וכאשר הסתירות נעשות בוטות מדי, פשוט לעצום עיניים ולהמשיך הלאה. בניגוד לבנט, נתניהו כמעט שאינו משלם מחיר פוליטי בקרב תומכיו על שינויי עמדותיו. הזיגזגים שלו אינם נתפסים אצלם בהכרח כהפרת אמון, אלא כחלק מכללי המשחק הפוליטי.

נכון לשעת כתיבת הדברים, לנתניהו אין גוש של 61 מנדטים. אם ינסה להשביע ממשלת מיעוט של 56–57 חברי כנסת, הוא ייתקל בגוש נגדי של 63–64 חברי כנסת שיצביעו נגדו. על רקע זה אפשר להבין את המסר שבחר להבליט בנאומו לפנות בוקר: ניסיון להציג את הרוב היהודי כבסיס ללגיטימציה להקמת ממשלה, תוך דחיקת המפלגות הערביות אל מחוץ למשוואה הפוליטית.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נואם בפני תומכיו במטה הבחירות לאחר פרסום תוצאות המדגמים הראשונים, בירושלים, 28 באוקטובר 2026 (צילום: Jewel SAMAD / AFP)

"לגוש הימין יש רוב מוחלט ומכריע בקרב הציבור היהודי וכל אלה שתומכים במדינה היהודית. עלינו להקים ממשלה ימנית־לאומית חזקה […] הרוב הציוני חייב להתעשת ולהתלכד. רק ככה נבטיח את עתיד ישראל", אמר נתניהו בנאום שנשא אחרי השעה 03:00.

המסר ברור: אם אין לנתניהו רוב פרלמנטרי, הוא מבקש לטעון שיש לו רוב מסוג אחר, יהודי וציוני, שאמור לגבור מבחינה ציבורית על חשבון המנדטים בכנסת. אלא שבמשטר הפרלמנטרי הישראלי, ממשלה זקוקה לתמיכה בכנסת, ולא להכרזה על רוב בקרב בני הלאום היהודי.

מהצד השני, יש לקח שגוש השינוי יכול ללמוד משנים ארוכות של התמודדות עם נתניהו: לשמור על חזית אחידה של כ־50 חברי כנסת, ולא לאפשר ללחץ הציבורי או למאמצי הפיצול של בכירי הליכוד לפרק אותה. הדבר אפשרי, אף שדווקא על אחדות כזו לא טרחו ראשי הגוש להתחייב במהלך מערכת הבחירות.

יש לקח שגוש השינוי יכול ללמוד משנים ארוכות של התמודדות עם נתניהו: לשמור על חזית אחידה של כ־50 חברי כנסת, ולא לאפשר ללחץ הציבורי או למאמצי הפיצול של בכירי הליכוד לפרק אותה

מפלגות בלוק נתניהו – הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס ויהדות התורה – צופפו שורות במשך יותר מעשור, והדבר הניב להן הישגים פוליטיים. ב־2026 הבלוק הזה התפרק. יהדות התורה הבהירה היטב לאורך הקמפיין כי אינה חלק ממנו עוד. היא וש"ס הודיעו שלא יצטרפו לממשלה אלא אם יינתן הפטור מגיוס עוד לפני הקמתה.

אם ראשי גוש איזנקוט רוצים להגיע להישגים פוליטיים משמעותיים, עליהם לפעול במהירות וביעילות: להתייצב עוד הבוקר יחד מול המצלמות ולהבהיר שהם פועלים כאיש אחד. גוש של 49 או 50 מנדטים מעניק להם כוח פוליטי רב יותר מכפי שיהיה להם אם יפעלו בנפרד.

יו"ר מפלגת ישר! גדי איזנקוט לצד חברי מפלגתו במטה הבחירות בתל אביב, לאחר סגירת הקלפיות ופרסום תוצאות מדגמי הבחירות לכנסת, 28 באוקטובר 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הבטחות כמו חול

הרעיון של הקמת ממשלת מיעוט הנשענת מבחוץ על קולות הרשימה המשותפת ורע"ם נראה הבוקר רחוק מתמיד.

אביגדור ליברמן התחייב בפומבי שלא לאפשר מהלך כזה, אך גם אילו גדי איזנקוט, ליברמן, בנט ויאיר גולן היו מוכנים לשקול אותו, הפער במספר המנדטים בין הליכוד למפלגה השנייה בגודלה היה מקשה עליהם להצדיקו מבחינה ציבורית. אין בכך מניעה חוקית או פרלמנטרית, אבל יש קושי פוליטי ממשי.

יתרה מכך, התזה הפוליטית של איזנקוט נשענה על הנחת יסוד אחרת: שגוש השינוי, גם ללא המפלגות הערביות, יהיה גדול מגוש נתניהו. בתרחיש כזה ביקש איזנקוט לטעון כי הציבור העניק לגוש שלו את הבכורה, ולכן עליו להוביל ממשלת מעבר אם המערכת הפוליטית תידרדר למערכת בחירות נוספת. אלא שתוצאות הבחירות המסתמנות שומטות את הקרקע מתחת לטיעון הזה.

הבטחה נוספת של מפלגות ביחד, ישראל ביתנו וישר! הייתה שלא להקים ממשלה מכל סוג שהוא עם רע"ם או הרשימה המשותפת. יאיר גולן היה היחיד שתמך באפשרות הפוליטית הזו במהלך הקמפיין

התחייבות נוספת של איזנקוט הייתה שלא להצטרף לממשלת אחדות עם נתניהו, בין אם נתניהו יכהן ראשון ברוטציה ובין אם שני. הוא חזר על העמדה הזו באופן חד־משמעי בראיונות בשבועות האחרונים.

אבל מה יקרה אם הנשיא יצחק הרצוג יציע לאיזנקוט לעמוד בראש ממשלת אחדות בשנתיים הראשונות, כאשר נתניהו יכהן כשר הביטחון, ובמקביל תעלה אפשרות לחנינה נשיאותית לנתניהו שתאפשר את ההסדר הפוליטי הזה? מדובר בתרחיש היפותטי, כמובן, אך כזה שממחיש את גודל המלכודת שהציבו ראשי המפלגות לעצמם.

חבר הכנסת מנסור עבאס, יו"ר רע"ם, נואם בפני תומכיו בסכנין לאחר פרסום תוצאות מדגמי הבחירות לכנסת, 27 באוקטובר 2026 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

כששאלנו את איזנקוט על אפשרות כזו בריאיון, הוא השיב שנתניהו אינו ראוי לכהן כשר הביטחון. בהמשך הקמפיין הוא אף החריף את התבטאויותיו נגד נתניהו. אם תונח על השולחן הצעה מסוג זה, איזנקוט יידרש לבחור בין התחייבויותיו לבוחרים לבין האפשרות להוביל ממשלה. הוא לא יוכל להסתפק בסיסמאות של מערכת הבחירות.

הבטחה נוספת של מפלגות ביחד, ישראל ביתנו וישר! הייתה שלא להקים ממשלה מכל סוג שהוא עם רע"ם או הרשימה המשותפת. יאיר גולן היה היחיד שתמך באפשרות הפוליטית הזו במהלך הקמפיין.

מנגד, ליברמן הרחיק לכת ודרש לפסול את רע"ם מהתמודדות בבחירות, מהלך שנדחה על ידי בית המשפט העליון. ליברמן ידע שסיכויי הפסילה נמוכים, אך בחר להעלות את הדרישה כדי להתריס נגד רע"ם ולמשוך אליו את בוחרי הימין.

ליברמן בנה לעצמו נוסחה פוליטית משונה: ללכת בלי ולהרגיש בלי. הוא מבקש להחליף את נתניהו, אך פוסל מראש חלק ניכר מהשותפים שעשויים לאפשר את החלפתו

מבחינה אלקטורלית, ליברמן שומר לפחות על כוחו בכנסת היוצאת, ואולי אף מגדיל אותו משישה לשמונה מנדטים, כפוף לתוצאות הסופיות. אלא שכבר במהלך הקמפיין היה ברור שהתנאים שהציב כמעט אינם מותירים לו אפשרות להקים ממשלה: בלי נתניהו, בלי החרדים ובלי המפלגות הערביות. שלוש פסילות גורפות שמצמצמות את מרחב התמרון שלו.

ליברמן בנה לעצמו נוסחה פוליטית משונה: ללכת בלי ולהרגיש בלי. הוא מבקש להחליף את נתניהו, אך פוסל מראש חלק ניכר מהשותפים שעשויים לאפשר את החלפתו. זו עמדה שיכולה לעבוד היטב בקמפיין בחירות, אבל הרבה פחות טוב במשא ומתן קואליציוני.

יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, במטה הבחירות של המפלגה בתל אביב, בליל הבחירות לכנסת, 27 באוקטובר 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

אז מה נותר לראשי מפלגות השינוי? להמשיך לדבוק בכל ההבטחות, להיכשל בהרכבת ממשלה, לפזר את הכנסת ה־26 ולגרור את ישראל למערכת בחירות נוספת? זו אפשרות גרועה כמעט לכל הצדדים.