שנה לאחר החתימה על "הסכמי אברהם" ישראל מתחילה לקצור את הפירות הראשונים של נרמול היחסים עם כמה ממדינות ערב, ואיחוד האמירויות בראשן. סיכומים רבים שנכתבו בתום השנה הזו מדגישים את האינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים המשותפים שבבסיס ההסכמים, ואת חשיבותם להמשך העמקת היחסים ואף להרחבתם למדינות נוספות.

לצד זאת, חשוב לזכור כי יחסי שלום מורכבים ממימד חשוב נוסף: קשרים בין אנשים. היכרות בלתי אמצעית בין עמים, שבכוחה לסדוק חומות של דעות קדומות ושנאה ארוכת שנים, חיונית ליצירת יחסי שלום איתנים ועמידים לאורך זמן.

יחסי שלום מורכבים ממימד חשוב נוסף: קשרים בין אנשים. היכרות בלתי אמצעית בין עמים, שבכוחה לסדוק חומות של דעות קדומות ושנאה ארוכת שנים, חיונית ליצירת יחסי שלום איתנים ועמידים לאורך זמן

את החשיבות שבפתיחת פתח לדיאלוג בין אזרחי ישראל לאזרחי מדינות ערב, ואיחוד האמירויות בפרט, ממחיש עבדאללה, אזרח אמירתי בן 22 מאבו דאבי. עוד לפני ההכרזה על חתימת "הסכמי אברהם" פתח עבדאללה את חשבון הטוויטר "איחוד האמירויות בעברית" (@uaeinhebrew), במטרה לגרום לציבור הישראלי להכיר טוב יותר את ארצו.

דף הבית של "איחוד האמירויות בעברית" בטוויטר

בתום שנה מסעירה של שלום ונורמליזציה, במהלכה צייץ אלפי ציוצים וצבר אלפי עוקבים נאמנים, הוא מסכם את התקופה המכוננת ברשימה שכתב לקהל הישראלי והחלטתי לתרגם לעברית כדי שהמלים יגיעו ליעדן:

"כשפתחתי את חשבון הטוויטר 'איחוד האמירויות בעברית' במאי 2020, חשבתי שיהיה זה תחביב שיעסיק אותי בשעות הפנאי של תקופת השיא של מגפת הקורונה, ויעורר עניין בקרב ישראלים שיגיעו לאיחוד האמירויות כדי להשתתף בתערוכת 'אקספו 2020' בדובאי (שנדחתה לאוקטובר 2021).

מבקרים ב|#דובאי אקספו 2020 לא ידרשו הוכחת חיסון או תוצאה שלילית של covid19#DubaiExpo2020 #Expo2020https://t.co/0XM2w8UIw3

— איחוד האמירויות בעברית (@uaeinhebrew) September 12, 2021

הכול השתנה באחת ב-13 באוגוסט 2020, עם הגעת החדשות המרגשות בדבר נרמול היחסים בין איחוד האמירויות לישראל. הצעד התקבל בהלם אצל רבים, כולל אצלי. אולם ידעתי שמדובר בהתחלה של פרק חדש באזורנו, שמשתנה ללא הרף, אזור אשר לו אני קורא 'בית'.

בשנים שקדמו להכרזה על הנורמליזציה למדתי על ישראל עובדות רבות שהפתיעו אותי. שתי העובדות המפתיעות ביותר היו קווי הדמיון בין השפה הערבית לשפה העברית וההתקדמות הרבה שנעשתה בישראל בתחום טכנולוגיית המידע (IT), נושא שהרשים אותי במיוחד מכיוון שזהו תחום התמחותי.

כשפתחתי את חשבון הטוויטר 'איחוד האמירויות בעברית' במאי 2020, חשבתי על תחביב שיעסיק אותי בתקופת הקורונה, ויעורר עניין בקרב ישראלים שיגיעו לתערוכת 'אקספו 2020' בדובאי

לאור זאת, עלתה בראשי המחשבה שאפשר רק לדמיין את הפוטנציאל הרב הטמון בשיתוף פעולה בין חברות אמירותיות לחברות ישראליות; התוצאה תהיה צמיחה והתקדמות בתחומי ידע רבים שיועילו לא רק לשתי המדינות, אלא לעולם כולו.

למרות שהסכם השלום בין המדינות נחתם זה מכבר, אתגרים רבים עוד עומדים לפנינו. רבים בשתי המדינות אוחזים בדעות שליליות ובסטריאוטיפים כלפי הצד האחר כתוצאה מסכסוך ארוך שנים. את חלקם יהיה קשה להזיז מעמדתם, אם בכלל, גם בעתיד הרחוק.

3⃣ הפעם האחרונה שהייתי באל-אקעה הייתה בסביבות 2007-2008. שימו לב כי המבקרים הרבים השוהים באזור הם מערים אחרות במדינה (כמו אבו דאבי ודובאי) שוהים במהלך סופי השבוע. המקום הזה מומלץ למי שרוצה מקום שקט לשהות בו ו / או רוצה לעשות פעילויות ביבשה ובמים (צלילה, טיולים רגליים וכו')

— איחוד האמירויות בעברית (@uaeinhebrew) March 22, 2021

לכן, חיוני ששני העמים, באיחוד האמירויות ובישראל, יתחילו לתקשר זה עם זה כדי להבין את ההבדלים ביניהם ולהתגבר על הדעות הקדומות, כך שהסכמי אברהם לא יציינו רק את תחילת היחסים בין שתי הממשלות, אלא גם בין שני העמים. חיוני שהדורות הבאים לא ייחשפו לשנאת העבר ויקדמו בזרועות פתוחות עתיד שמושתת על הבנה הדדית, שיכולה להוביל לשגשוג האזור.

לרגל יום הציון הראשון לחתימה על הסכמי אברהם, ברצוני לציין את היקף הפעילות שנרשם במהלך השנה האחרונה. היינו עדים לטיסות ישירות בין שתי המדינות, מה שאפשר לישראלים רבים לבקר באיחוד האמירויות, ובמידה פחותה לאזרחי האמירויות לבקר בישראל.

למרות שהסכם השלום בין המדינות נחתם זה מכבר, אתגרים רבים עוד עומדים לפנינו. רבים בשתי המדינות אוחזים בדעות שליליות ובסטריאוטיפים כלפי הצד האחר כתוצאה מסכסוך ארוך שנים

היינו עדים לפתיחת שגרירות איחוד האמירויות בתל אביב ולפתיחת שגרירות ישראל באבו-דאבי וקונסוליה ישראלית בדובאי. גורמים משתי המדינות חתמו על עסקאות רבות בתחומי הבריאות, הביטחון, החקלאות, התרבות, החינוך ועוד, מהלכים שהגדילו את היקפי הסחר בין המדינות למאות מיליוני דולרים.

עם השקת תערוכת 'אקספו 2020' בדובאי, שתיפתח באוקטובר הקרוב ותימשך שישה חודשים, יצטרפו שתי המדינות לשותפות נוספות על פני הגלובוס בחיפוש אחר הזדמנויות ובהחלפת רעיונות, שבכוחם יהיה לשנות את העולם ולהביא לעתיד של פריחה ושגשוג".

*מכתבו של עבדאללה מאיחוד האמירויות מתפרסם במקביל ב"הנורמלי החדש", ידיעון התוכנית הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון ב-INSS. לקבלת הידיעון למייל היכנסו כאן וסמנו V ליד "הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון".

מור לינק היא חוקרת מלגאית ניובאואר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ודוקטורנטית במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר שלה כוללים כלכלה פוליטית בינלאומית ושל מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה בפרט.

הבריחה מכלא גלבוע חשפה כי רמת הסוהרות שלנו לא משהו. המומחים באולפני הטלוויזיה נחלקים בשאלה אם הכשל טמון ברמת סוהרות הפרט או בתפקוד דרג הסוהרות הבכיר: האם זו הסוהרת שנרדמה, מפקד המתקן שהתרשל, הנציבה שטרם התפטרה? לאומה שחוגגת בגאווה את רמת החיילות של בניה, קשה להשלים עם זה שרמת הסוהרות ירודה כל כך. הקצף יוצא על העוצמה שניתנה בידם של מנהיגי האסירים, על מיקום הכלואים על פי שיוכם האירגוני, על רכישת "שקט תעשייתי" בתמורה להפקרת השליטה על האסירים.

הבריחה מכלא גלבוע חשפה כי רמת הסוהרות שלנו לא משהו. המומחים באולפנים נחלקים בשאלה אם הכשל טמון בסוהרות הפרט או בדרג הבכיר: האם זו הסוהרת שנרדמה, מפקד המתקן שהתרשל, הנציבה שטרם התפטרה?

טבעי שתקלת הבריחה דוחקת מן העין את יתרונות מדיניות "השקט התעשייתי". מדיניות זו מעניקה כתובת שבכוחה להטיל משמעת בקרב האסירים ומאפשרת מסגרת חברתית המעניקה משמעות לחייהם של המוני הכלואים. מסגרת שבלעדיה הם עלולים לחוש שאין להם מה להפסיד. על רבים מהם נגזר לכלות את מיטב שנותיהם מאחורי סורג ובריח. והרי ישראל אינה מבקשת להידרדר למצב בו יום-יום עליה לדכא בכוח התפרצויות אלימות של אסירים או להתמודד עם שובתי רעב שגוססים תחת עינה הפקוחה של התקשורת הבינ"ל.

אסטרטגיית "השקט התעשייתי" אינה מתייחדת לעולם הסוהרות בלבד. הכיבוש המתמשך של עם זר מציב את ישראל ואת כוחות הביטחון הפועלים בשמה בסיטואציה מתמדת של סוהרות. אנו מונעים מציבורים גדולים דרגות שונות של חירות. בקרב ציבורים אלה יש מחבלים נתעבים שהושמו בבתי הכלא ויש המוני אחרים חפים מפשע החיים במרחבים תחומים המפוקחים על ידינו: בגדה המערבית ובעזה.

כמו בכלא גלבוע, גם במרחבים הללו, אנו זקוקים לשיטה שתכיל את המצב הנפיץ. אחרי הכול, אנשים שניטלה מהם החירות עלולים לנסות להחזירה לידיהם באמצעים אלימים. כמו בכלא גלבוע, גם בשטחים אנו זקוקים להנהגה מקומית שתהווה עבורנו כתובת, ושניתן להניעה להטיל משמעת על הציבור הפלסטיני.

לכן אתגר הסוהרות הישראלי מחייב לנווט על מסלול מאוד חלקלק. יש להעניק מספיק כוח להנהגה, ליצור מספיק אינטרסים שיניעו אותה למלא את תפקידה, ולאפשר להמונים שחירותם הוגבלה מספיק תמריצים כדי שלא יתפתו לשבור את הכלים. אסור להביאם למצב בו ינקטו מעשים של ייאוש. ההתרחשויות ליד הגדרות בעזה מלמדות לאן מציאות כזו עלולה להוביל. מה נעשה אם מיליון פלסטינים זועמים יצעדו כול חודש לאל-אקצא?

אסטרטגיית "השקט התעשייתי" אינה מתייחדת לעולם הסוהרות בלבד. הכיבוש המתמשך של עם זר מציב את ישראל ואת כוחות הביטחון הפועלים בשמה בסיטואציה מתמדת של סוהרות

המחדל בכלא גלבוע וכישלונות נוספים לאורך השנים אינם שוחקים את ההישגים האסטרטגיים של הסוהרות הישראלית. הישגים שהנם מרשימים במיוחד נוכח העובדה שישראל אינה מַתְוַוה שום מסלול שיש בו תקווה לסיום הכיבוש. ההוכחה – למרות אזהרותיהם של השמאלנים, חבית אבק השרפה הפלסטינית שהולכת ותופחת מול פנינו טרם התפוצצה.

ממשלת ישראל לא הייתה יכולה להתקיים דקה אחת אם הייתה מכריזה שאינה מתכוונת לטפל במגפת הקורונה בגלל חילוקי דעות מהותיים בתוך הקואליציה. לא כך לגבי הסוגיה הפלסטינית, שסכנתה לעתיד ישראל גדול עשרות מונים מן הקורונה. היעדר פתרון לסכסוך מאיים לחסל את החלום הציוני: מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית. אך רוב הציבור אדיש לסכנת הכיבוש ואינו מוצא פסול –ביטחוני, יהודי או מוסרי – בהמשך היותנו סוהריו של עם אחר.

ישראלים רבים מצדיקים את דחיקת העיסוק בנושא הפלסטיני בטענה, שכך התאפשרה הקמתה של ממשלת בנט-לפיד. ממשלה המתארת עצמה כמי שמחזירה לישראל את "הנורמליות" שאבדה לה בשנות שלטונו הארוכות של נתניהו. במהלך שנים אלה, נתניהו פעל בשיטתיות להחליש את הפרטנר הפלסטיני ובמקביל הצליח בתחכומו לשכנע את רוב הציבור הישראלי שאכן אין לנו פרטנר אמין.

עורמת ההיסטוריה קטלנית כרגיל: "הצלחתו" זו של נתניהו סייעה לסלול את הדרך להקמת הקואליציה שהדיחה אותו. אם אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, הימין והשמאל יכולים לדלג מעל סלע המחלוקת העיקרי שמפריד ביניהם. ללא עיסוק בכאב הראש הפלסטיני ניתן  לאחד כוחות כדי להדיח את ביבי ו"להחזיר את הנורמליות לישראל".

עורמת ההיסטוריה קטלנית כרגיל: "הצלחת" נתניהו סייעה לסלול את הדרך להקמת הקואליציה שהדיחה אותו. אם אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, הימין והשמאל יכולים לדלג מעל סלע המחלוקת העיקרי ביניהם

האמנם "נורמליות"? יורשיו של נתניהו מְתַחְזקים כמוהו את הכיבוש ואת משימות הסוהרות שנגזרות מן השליטה על עם אחר. בפרספקטיבה היסטורית, החלטה להתעלם מן הנושא הפלסטיני היא "נורמלית" בערך כמו החלטה להתעלם ממגפת הקורונה.

אבי גיל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI), לשעבר מנכ"ל משרד החוץ.