ההודעה על מותו של יהונתן גפן בגיל 76 לוותה אתמול בגל תגובות יוצא דופן ברשתות החברתיות.
גפן – יוצר פורה מאוד – נוכח ושזור בחיי המקום הזה ותושביו כבר יותר מחמישים שנה. בעיקר בפזמונים כמובן, אך גם בספרים, בטורים העיתונאיים ובסאטירה.
מותו של גפן היה מעורר גל של תגובות אמוציונליות בכל עת, אבל בימים הטעונים האלה, רבים מצאו בו סמליות, שאי אפשר להתעלם ממנה.
גפן היה יוצר פוליטי מאוד. נוקב. הוא לא התאמץ למצוא חן בעיני כולם. הוא היה שמאלני. הוא התנגד לכיבוש ולמיליטריזם. הוא היה חילוני. הוא היה ליברל. והוא בז לבנימין נתניהו.
יהונתן גפן ב-1989 (צילום: משה שי/פלאש90)
על המחאה נגד ההפיכה המשפטית הוא אמר (בראיון ל"ידיעות אחרונות"): "אני מעריץ את המפגינים ועוקב בגאווה אחרי ההפגנות ההמוניות. עם הדגל הנכון והכותרת המתאימה, יצטרפו עוד מאות אלפי אזרחים להפגנות ולמרד".
זה לא מפתיע, לפיכך, שראש הממשלה נתניהו בחר שלא להגיב אתמול על מותו של גפן. אפשר להבין אותו. גפן אמר עליו פעם את המשפט הנורא "באנטבה מת האח הלא נכון של משפחת נתניהו". גם ערוץ 14 – ערוץ הטלוויזיה שמשרת בהתרפסות את נתניהו – התעלם כמעט לחלוטין ממותו של גפן.
במקרה של גפן, פשוט בלתי אפשרי להתעלם מדעותיו. והאהבה שלו היא לא האהבה שלהם.
במקרה של גפן, פשוט בלתי אפשרי להתעלם מדעותיו. והאהבה שלו היא לא האהבה שלהם
אבל גם מי שהתאמצו אתמול להתעלם ממותו של גפן הרי זוכרים את השירים ששרנו אז, את שמי הפז. כי אין ישראלי שלא זוכר אותם. אפילו הם בטח הזילו פעם דמעה, כשליבו של הנסיך הקטן קפא כקרח. אפילו הם אולי זמזמו פעם "ללכת אל…, ללכת מ…, ללכת כי כולם הולכים". אפילו הם אולי הרדימו פעם ילד עם "טוב, ליל מנוחה וחלום, כבר מאוחר ומחר נקום ונראה, איך שמגיע היום בסוף כל לילה".
המאבק שיהונתן גפן תמך בו בכל ליבו עד שליבו קפא, יגיע בשבוע הבא אל שיאו ביום העצמאות. יהונתן גפן כבר לא יזכה לראות את זה. הוא ייקבר מחר (שישי) ב-11:00 בבית הקברות בנהלל, לא רחוק מקברו של הסופר מאיר שלו, שנקבר שם בשבוע שעבר.