נפגשנו בעת המתנה מתמשכת בקופת חולים. במהלכה התפתחה בינינו קרבת נפש רגעית.

זאת תופעה ידועה המכונה "דיבור עם זר": בעת מפגש מקרי, בהמתנה בתור כלשהו, בנסיעה ברכבת וכיוצא בזה, נחשפים ומתגלים סודות כמוסים שאנחנו לא מגלים אפילו לאנשים קרובים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

שבוע שלישי למלחמה, ובעת כתיבת השורות הללו הסוף לא נראה באופק. מתבקשת השוואה לסיבוב הקודם של המלחמה עם איראן. הוא נקטע כזכור לקראת סוף חודש יוני 2025, אחרי 12 ימים.

ביום העשירי הופיעה כתובית בשידורי ערוץ כאן 11, בתחתית המסך: "מטחי הטילים מאיראן: יכול להיות שזה נגמר?" אשר ביטאה תקווה כי קרב סופם של המטחים ההרסניים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

שירו של יהודה עמיחי, המצוטט להלן, חוזר אליי בכל פעם ששוב פורצת מלחמה. הפכתי אותו למעין ריטואל חוזר. נדמה לי שאפשר למצוא בשיר העוצמתי הזה קצת עידוד וחיזוקים, אולי גם שמץ נחמה.

"עכשיו כשהמים לוחצים בעוז
על קירות הסכרים,
עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות
נהפכו באמצע הרקיע למטוסי סילון,
שוב נחוש כמה חזקות הצלעות.
וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה,
כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

"וואו", קראתי בהתרגשות כאשר נודע לי על בחירתה של ל' הפיליפינית כמטפלת המצטיינת בסניף של קבוצה המספקת שירותי סיעוד לקשישים בתל אביב.

ל' מגיעה לביתי פעמיים בשבוע, עושה ספונג'ה ומסייעת לי בקניות ובבישולים. היא דוברת עברית כמעט שוטפת אבל לא קוראת עברית. היא ביקשה שאתרגם עבורה הודעה שנשלחה אליה זה עתה בווטסאפ. הייתה קצת לחוצה עקב החשש שמא מדובר על פשלה או טעות שהיא עשתה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

לאחרונה נבהלתי עם קריאת מאמר שפרסם עמיחי אתאלי ב"ידיעות אחרונות". אתאלי הוא כתב ומחבר טורי דעה. במאמר הוא מייצג תפיסה נפוצה למדי בקרב אנשי ימין: תפיסה ביזארית ופשטנית, המחלקת תופעות, אנשים ואומות לשחור-לבן.

העולם לפי אתאלי מתחלק לטובים ורעים, לצודקים ואשמים. המאמר הנדון משקף היעדר מוחלט של מורכבות ונכונות להכיל מגוון דעות, ספקנות ואמביוולנטיות. הזיכרון של אתאלי כנראה סלקטיבי, ולעניות דעתי תפיסתו החד צדדית אינפנטילית למדי.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

ניר חסון כתב לאחרונה ב"הארץ" דברים נכוחים על ההרג, העקירה, ההרס וההרעבה שישראל מבצעת בעזה בעקבות ה-7 באוקטובר. הוא גם דיווח ברשימתו על גלי שנאה שספג בעקבות פרסום לינקים בפייסבוק לתרומות עבור משפחות בעזה שמצבן הולך ומחמיר בעונת החורף הקרה והגשומה.

הזדהיתי עם רוב דבריו של ניר חסון, אבל פסקה אחת ברשימתו קוממה אותי. העיסוק האינסופי באימי ה-7 באוקטובר נראה לו כהתבוססות בקורבניות שלנו, הישראלים. וההתקרבנות מחזקת דה-הומניזציה בהתייחסות לתושבי עזה:

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הרשתות הדיגיטליות דחקו לשוליים גם אנציקלופדיות מודפסות שעליהן גדלנו. לכאורה אפשר למצוא הכול באינטרנט, בתפזורת. לרבות מונחים שאמינותם מפוקפקת.

והנה יצאה לאחרונה לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד מהדורה עברית מפוארת של אנציקלופדיה בריטניקה החדשה לילדים, עם כותרת משנה מסקרנת: מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו לא יודעים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

במאי הטלוויזיה והקולנוע רם לוי, חתן פרס ישראל, הלך השבוע לעולמו בגיל 85. ביום מותו הוקרן בערוץ כאן 11 הסרט העוצמתי "לחם" שהוא חיבר את התסריט שלו וביים ב-1986. קשה לשכוח את הסרט, שביטא באופן נוקב וכואב את זעקתם וקיפוחם של עובדים מנוצלים בערי הפיתוח בדרום, את האבטלה והפערים החברתיים, את הזעם, האכזריות והעלבון. גיבור הסרט – רמי דנון בתפקיד מופתי – נקלע למשבר קשה כאשר המאפיה המעסיקה אותו נסגרת. השבר האישי והמשפחתי מוליך לטרגדיה.

קשה לשכוח את הסרט "לחם", שביטא באופן נוקב וכואב את זעקתם וקיפוחם של עובדים מנוצלים בערי הפיתוח בדרום, את האבטלה והפערים החברתיים, את הזעם, האכזריות והעלבון

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

טוקבקיסט שחתם בשם בועז מחה על הדיווח בעיתון "הארץ" בעקבות מותה השבוע של מרים פיינברג, ראשת העיר נתניה: "למחלה שהרגה אותה", כתב, "יש שם: סרטן. ואני מצפה מעיתון רציני לדיווח מלא בלי אמונות טפלות על מחלות שאת שמן אסור להזכיר".

בעיתון "הארץ", מעוז הנאורות, דווח על "מחלה קשה". וכך גם בכלי תקשורת נוספים וביניהם ערוץ הטלוויזיה כאן 11, ידיעות אחרונות, מעריב, גלובס, וואלה, ynet. בכל הכותרות צוין שהנפטרת החשובה הלכה לעולמה לאחר מאבק או התמודדות עם "מחלתה הקשה".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

בשבוע הקרוב, ב-19 בנובמבר, ימלאו 48 שנים לאירוע שנראה כמעט נסי בעת התרחשותו, בסתיו 1977: נשיא מצרים אנואר סאדאת ביקר בישראל. הוא היה המנהיג הערבי הראשון שהגיע לביקור כזה.

הוא שהה שלושה ימים כאן אצלנו בירושלים ופתח תקופה חדשה בהיסטוריה של המזרח התיכון. ביקורו סלל את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים אשר נחתם ב-26 למרץ 1979. סאדאת ומנחם בגין, ראש ממשלתנו דאז, זכו בפרס נובל לשלום.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.