שירו של יהודה עמיחי, המצוטט להלן, חוזר אליי בכל פעם ששוב פורצת מלחמה. הפכתי אותו למעין ריטואל חוזר. נדמה לי שאפשר למצוא בשיר העוצמתי הזה קצת עידוד וחיזוקים, אולי גם שמץ נחמה.

"עכשיו כשהמים לוחצים בעוז
על קירות הסכרים,
עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות
נהפכו באמצע הרקיע למטוסי סילון,
שוב נחוש כמה חזקות הצלעות.
וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה,
כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל.

וכמה אהבה דרושה
כדי למלא את הכלים הריקים
ואת השעונים שהפסיקו למנות זמן.
וכמה נשימה,
סופה של נשימה,
לשיר את שיר האביב הקטן". 

("עכשיו כשהמים לוחצים בעוז" / יהודה עמיחי)

בעקבות ניצחון הבזק במלחמת "ששת הימים" נעמי שמר חיברה שיר הללויה אקסטטי לטייסי חיל האוויר שעשו היסטוריה בתחילת המערכה, כאשר תקפו את שדות התעופה במצרים.

בעקבות ניצחון הבזק במלחמת "ששת הימים" נעמי שמר חיברה שיר הללויה אקסטטי בשם "על כנפי הכסף", לטייסי חיל האוויר שעשו היסטוריה בתחילת המערכה, כאשר תקפו את שדות התעופה במצרים

פתיחת השיר "על כנפי הכסף" מרהיבה בעיני ומרוממת רוח. נעמי שמר גם הלחינה את שירה:

"על כנפי הכסף רכובים
אבירי הרוח בעבים
העזים והטובים
כבני רשף יגביהו עוף".

אבל המשך השיר עורר הסתייגות בקרב רבים (וגם בי) בגלל נימתו האימפריאליסטית המתלהמת, ששון הקרב וחדוות הכיבוש. וכך נמשך שירה של נעמי שמר:

"ובתוך שמים נקיים
זוהרים שבעת הרקיעים
ואנחנו ממריאים
מגולן ועד ים סוף".

וכה אמר הרמטכ"ל אייל זמיר למפקד חיל האוויר תומר בר ולטייסים עם יציאתם לתקיפה באיראן:

"אני סומך עליכם. אתם עושים היסטוריה".

אכן, דברים כדורבנות, מדויקים ונוקבים. חפים מפרזיולוגיה, גם מהתלהמות.

אבל שברי זכוכית שמילאו את ביתי בתל אביב במוצאי שבת בלילה, ריסקו גם את ניסיונותיי לשאוב כוח משירים. בום חזק, מפחיד, נשמע בעת שישבנו במקלט שבפתח הבניין, צעדים ספורים מדלת הכניסה לדירה שלי. כך נשמעת פגיעה ישירה בבניין שברחוב סמוך. בהמשך הסתבר שיש פצועים רבים והרוגה ראשונה בסיבוב הנוכחי. הפעם הפיצוץ קטל עובדת זרה מהפיליפינים.

שברי זכוכית שמילאו את ביתי בתל אביב במוצאי שבת בלילה, ריסקו גם את ניסיונותי לשאוב כוח משירים. בום חזק, מפחיד, נשמע בעת שישבנו במקלט שבפתח הבניין, צעדים ספורים מדלת הכניסה לדירה שלי

אבל באותם רגעים שררה שתיקה ועלתה התהייה – לחשוף פחדים? האם יושבי המקלט נזהרו מעין הרע? ואולי אצל הדתיים שביניהם אותה שתיקה קשורה באמונה?

צעיר מיושבי המקלט יצא לרגע החוצה, ובשובו השמיע הודעה כמעט מרגיעה. הבית בסדר, אמר, הוא עומד יציב על תילו. מבחוץ לא נראים סדקים. ניסיתי להיאחז בבשורתו של הצעיר, אבל למרות זאת גבר הפחד ממה שמחכה לי בעוד דקות אחדות. מהמראה שייחשף כאשר אכנס לביתי.

ואכן, אשר יגורתי בא בלשון המליצה. שברי זכוכית הציפו את הבית כולו, חדרו גם לפינות ולסדקים, לכיורים, לשולחן המחשב, למדפי הספרים. מכיתות זעירות התערבבו בגושי זכוכית גדולים. הנפגעת המובילה הייתה הדלת של חדר השינה. שאריות הזכוכית ששרדו על הדלת דמו בעיני לפסל אימתני. גם חלונות נפגעו. בסך הכל איתרתי חמישה מוקדי פגיעה.

לא אפשרתי לעצמי רגע אחד של התאוששות. שלא כדרכי העצלה למדי הסתערתי מיד על המטאטא והתחלתי לרכז את שברי הזכוכית בשתי ערימות. כנראה שבאופן אינסטנקטיבי הפעם תפקדתי נכון. כי הפעלתנות הפתאומית הקהתה קצת את העצבנות והבהלה.

ניסיתי גם להיאחז במחשבות על פרופורציות. אין לי זכות להתלונן, חשבתי. מה כבר קרה לי בהשוואה לאנשים אשר טיל הרס את ביתם או אפילו קיפד חיים. 

אבל ברגעים ההם, בני משפחה שמתגוררים מהלך דקות אחדות מביתי מיהרו לחוש לעזרתי, אף כי גם ביתם רחב המידות התמלא בזכוכיות מנופצות. זגג מיומן הגיע לביתי כעבר ארבעה ימים והשלים תוך שעות ספורות את מלאכת התיקונים. עלות עבודתו: 3600 שקלים. ההוצאה תוחזר לי על-ידי מס רכוש.

לא אפשרתי לעצמי רגע של התאוששות והתחלתי מייד לנקות. ניסיתי גם להיאחז במחשבות על פרופורציות. אין לי זכות להתלונן, חשבתי. מה כבר קרה לי בהשוואה לאנשים שטיל הרס את ביתם או קיפד את חייהם

ולמרות המחיר הכואב טייסינו שוב עושים היסטוריה, כדברי הרמטכ"ל. לפחות חלקם ודאי קפלניסטים. וכמאמר נעמי שמר "על כנפי הכסף רכובים העזים והטובים".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.