אני מבקש לפתוח בהערה לשונית על ההבדל בין מורה למחנך. המסגרת בה נמצאים הילדים והנכדים שלנו בין כיתות א' ל-י"ב מכונה "מערכת החינוך"; לא מערכת ההוראה. לעומת זאת, עובדי המערכת הזאת מכונים "מורות" או "מורים", על פי רוב לא "מחנכות" ו"מחנכים".

לעומת זאת, עבודת המורים היא "חינוך", לא "הוראה". ההוראה נתפסת כמצמצמת את התחום בעוד ש"חינוך" מרחיב אותו. ה"הוראה" קשורה יותר אל מה שנתפס בעבר כהנחלת ידע. "חינוך" מתייחס גם אל כל מה שסביב הנחלת הידע – ערכים, כישורים ומיומנויות, שחשיבותם הולכת וגדלה עם הטכנולוגיה המסתערת.

הרשומה הזו פונה במילה "מחנכת/מחנך" אל כל מי שיש להם שיח וסיג עם תלמידים במוסדות חינוך על כל האפשרויות הסמנטיות המגוונות הטמונות בכך. מכאן ואילך אשתמש בְשם הזכר בכדי למנוע סִרבול.

עובדי "מערכת החינוך" מכונים "מורות" או "מורים", על פי רוב לא "מחנכות" ו"מחנכים". לעומת זאת, עבודת המורים היא "חינוך", לא "הוראה". ההוראה נתפסת כמצמצמת את התחום בעוד ש"חינוך" מרחיב אותו

הוטרדתי מאד מתוצאות הסקר אודות "הבוחרים החדשים" שהוצג בפברואר בערוץ 12. הסקר שאל בוחרים-לראשונה בשנת 2026, מהן נטיותיהם. שלושת המאפיינים של השקפת הנשאלים מתמצים באלה: ערכים אנטי-דמוקרטיים, חשיבה בלתי-ביקורתית והיעדר רציונליזם בחשיבה.

אנחנו יכולים להסיק זאת מממצאי הסקר, המראים שמאז השבעה באוקטובר 2023, 80% מאמינים בכוח עליון ו-46% סבורים, ברוח האג'נדה הקונספירטיבית, שהיה מעשה בגידה מבפנים באותו תאריך.

רוב גדול מהנשאלים תומכים בראש הממשלה בנימין נתניהו מבלי להתייחס לתפקידו המרכזי בכל מה שקורה מאז הבחירות האחרונות בנובמבר 2022: הדמוקרטיה המתערערת מחד גיסא, והמלחמה שהכתה בנו באלפי הרוגים ובעשרות-אלפי פצועי-גוף ופצועי-נפש מאז אותה שבת שחורה ואיומה מאידך. אני מסיק מכך שמאחורינו כשל חינוכי רחב.

מי שהיה זוכה לחינוך הומניסטי לא היה אמור להגיע לַמקומות החשוכים שמציג הסקר. האם יש מצב שמחנכים, דתיים כחילוניים, ינחילו, או יבקשו להנחיל, חינוך לא הומניסטי? האם מי שאחראי על חבורה של בני אדם צעירים יכול לעשות את מלאכתו תוך ניסיון לעצבם כסוג כלשהו של "בעל זבוב"? האפשר ש"ואהבת לרעך כמוך" (ס' ויקרא), לא הוא שינחה את מי שרואה עצמו "אדם" במלוא מובנו של ההומו ספיאנס?

לפי ממצאי הסקר, מאז ה-7/10 – 80% מהנשאלים מאמינים בכוח עליון ו-46% מאמינים בקונספירציית הבגידה מבפנים. רוב גדול תומכים בנתניהו מבלי להתייחס לתפקידו המרכזי במתרחש מאז הבחירות האחרונות

אם כך, מדוע הוציאו שלוש השנים האחרונות ממערכת החינוך כה הרבה ביביזם במובנו המגונה של המילה – הליכה עיוורת אחרי מנהיג; חוסר יכולת להבחין בין טוב לרע, או בין שקר לאמת, וכך עוד ועוד מרעין בישין.

התמונות המחרידות אינן נגמרות: התיעוד המזעזע של רצח בנימין ימנו זלקה בפיצרייה בפתח תקוה רודף אחרינו לכל אתר חינוכי. הזכרנו את "בעל זבוב" ומסתבר שהתנהגויות ברוח זו מתרבות ונעשות סגנון התנהגות של חבורות נוער רבות.

נכון שיש גם הרבה מעשים טובים מצד הנוער, אבל לצד אלה ישנה ירידה מהפסים במהירות שדורשת עצירה חדה. על אנשי החינוך להניח את נושא הבריונות על שולחנות הכיתה ולשאול מה עושים. מלחמות מתמשכות ואלימות רצחנית בקרב מבוגרים הם בעלי פוטנציאל השפעה שלילית על עוד ועוד צעירים.

העבריינים המבוגרים מובילים בעקבותיהם את דור ההמשך. לכן המחנכים חייבים לשלב את העיסוק בשיבוש החברתי בכל נושא שבו הם עוסקים בכיתה. אין עוד פריווילגיה לעסוק במתמטיקה בלבד, בהיסטוריה בלבד ובשאר תחומי הדעת במנותק מחינוך-חינוך. עבודת המחנך שאינה עוסקת במעגל החיים השלם של הילדים ובני הנוער – היא מיותרת.

התמונות המחרידות אינן נגמרות: התיעוד המזעזע של רצח בנימין ימנו זלקה בפיצרייה בפתח תקוה רודף אחרינו לכל אתר חינוכי. התנהגויות ברוח "בעל זבוב" מתרבות ונעשות סגנון התנהגות של חבורות נוער רבות

צריך לומר ביושר נוקב: החינוך הוא גם פוליטי והערכים המבחינים בין טוב לרע גם בהם יש פוליטיקה. על חברה נאורה וראויה, הומניסטית ושוחרת טוב צריך להיאבק, אלא שמערכת החינוך שלנו הפסיקה להיאבק.

סיבה מרכזית לכך היא כנראה הפחד. שלוש השנים האחרונות לא רק שהן משחיתות, הן גם מטילות מורא. הנה מסתובב לו מרדכי דוד כזה, שכל תפקידו להטיל מורא, כנראה בשכר.

אי לכך, אתם המחנכים, בשני מקרים אין לכם סיבה להמשיך בשדה החינוך:

1. אם אתם סבורים שביביזם הוא הכיוון הנכון עבורכם.
2. אם אין לכם יכולת ורצון לשלב ידיים, לפחות במסגרת בית הספר (כי ארגוני המורים לא יעשו זאת עבורכם), כך שלא יוכלו להטיל עליכם מורא. אין אפשרות לסלק את כולכם ממערכת החינוך גם אם לא תצייתו "לשר" ו"למנהיג", שכן גם כך המחסור במורים ראויים הוא גדול.

המסר שלי אליכם המחנכים אינו ניטרלי – הוא מתכוון לערכים הומניסטיים של עשיית טוב. חינוך, כפי שכתבתי לעיל, אינו יכול להיות תרומה לביביזם. הניסיון לאחוז במקל הזה משני קצותיו – "הם אחראיים וגם הם" – לא ימצא מקום לכך בתחום החינוך.

צריך לומר ביושר נוקב: החינוך הוא גם פוליטי והערכים המבחינים בין טוב לרע גם בהם יש פוליטיקה. על חברה נאורה וראויה, הומניסטית ושוחרת טוב צריך להיאבק – אלא שמערכת החינוך שלנו הפסיקה להיאבק

אסור שמה שקיבלנו בסקר "הבוחרים החדשים", יחזור על עצמו בשנית בשנים הבאות, מבלי שיהא עלינו לומר ברור, שמדינת ישראל הולכת פייפן. לכן אני אומר: היו מחנכים. 

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.