בימים האחרונים נעשתה הבריונות המילולית של חברי הקואליציה קשה מנשוא. חיינו מתבוססים בגסות רוח אלימה, שאולי אין דרך להתמודד איתה. קשה להתמודד עם גסות רוח אלימה כזו כיוון שאלה המלבישים אותה עלינו אינם מתרגשים או מתרשמים מהגינויים שלנו, מתנגדיהם. ואילו גינוי מצד תומכיהם – ראש הממשלה למשל – פשוט לא מגיע.

וכך אנחנו פוגשים את המופעים האלימים שוב ושוב בכנסת וברחוב, בישראל וביהודה, במוסדות הלאומיים, המשפטיים והחברתיים, ודמותנו הקולקטיבית מידרדרת לתהומות של ברבריות שלא הכרנו.

אנחנו פוגשים את המופעים האלימים שוב ושוב בכנסת וברחוב, בישראל וביהודה, במוסדות הלאומיים, המשפטיים והחברתיים, ודמותנו הקולקטיבית מידרדרת לתהומות של ברבריות שלא הכרנו

גסות רוח היא הבעה של חוסר כבוד לזולת והיא סותרת כללי נימוס בסיסיים, אשר יש כאלה שככל הנראה לא התחנכו לאורם. X (שמו לא פורסם עם מכתבו בהארץ) מספר על קבוצת נערים בני 14 שלא אהבו את הופעתו, לאחר הפגנה עם חולצה של "הדמוקרטים". הם קיללו אותו, ירקו עליו והיכו אותו. האיש בן שבעים ושלוש ואילו הנערים האלימים הם כבר תבנית נוף מולדתם. זו אינה הפתעה; כולנו חשופים לסכנה, ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בראש.

גסות רוח היא מרכיב בתרבות. תרבות, לפי ויקיפדיה, היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם, כפי שבאים לביטוי בהתנהגותם של בני אדם. לדוגמה: בטקסים, מיתוסים, שפה, חינוך ונורמות. סוף ציטוט.

בישראל, חברי מפלגת הליכוד הם הקובעים את התרבות של זמננו שהולכת ומתנמכת כל הזמן. לא כל חברי הכנסת בליכוד הם גסי רוח, אבל גסי הרוח הם שנותנים את הטון. גסי הרוח הבולטים (מצאתי לנכון לנקוב בשמותיהם בכדי להבהיר את העניין) הם אמיר אוחנה, גלית דיסטל אטבריאן, טלי גוטליב, יריב לוין, ישראל כ"ץ, מאי גולן, משה סעדה, נסים ואטורי, שלמה קרעי, והעולה על כולם: דוד אמסלם. השאר הם ברמות שונות ומשתנות של התנהגות פסולה.

את כל אלה מוביל, לא סוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנהגות ראויה לא הייתה מעולם סוגיה קרדינלית עבורו, גם לא בימים שבהם נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הוא אינו טורח להעיר לאיש מאלה שמניתי ורבים אחרים על התנהגות בלתי נסבלת של איש ציבור בעמדות בכירות. כיוון שברצונו לערער את אושיות חיינו, הוא מאפשר לכל הפורעים לסוגיהם לפעול ללא חשש ומגבלה, כולל הכוכב החדש, הפרובוקטור מרדכי דוד. ברוך הבא. 

נתניהו אינו טורח להעיר על התנהגות בלתי נסבלת של איש ציבור בעמדות בכירות. ברצותו לערער את אושיות חיינו, הוא מאפשר לכל הפורעים לסוגיהם לפעול ללא חשש ומגבלה, כולל הכוכב החדש, הפרובוקטור מרדכי דוד

בשלוש השנים בהן מכהנת ממשלת נתניהו הנוכחית, השתנתה, יש לדייק ולומר השתבשה, תרבות חיינו. דבר אחד עלינו להפנים: מה שקורה מגיע לפתחנו בכוונת מכוון; אין כאן מקריות או שגגה. הדברים והמעשים שמובילות הממשלה והקואליציה באים לביטוי בכל אתר, מאלימות תלמידים בבית הספר או ברחוב וכלה ברציחות המוניות בחברה הערבית, מהתנהגויות אלימות של אספסוף, עד לבריונים שמוזמנים למשכן הפרלמנט שלנו על ידי חברי כנסת מהליכוד כדי שייעשה להם כבוד.

התרבות הצעירה הזאת היא בעלת השפעה חברתית-פוליטית גדולה מאוד על ציבורים מגוונים, שלומדים על בוריה גסות רוח מהי. הציבורים הללו חוברים אל האתרים בהם ימצאו את התרבות הנמוכה שחיפשו – בכדי לחזקה.

התהליך מתנהל במעגלים: ראש הממשלה פועל להוציא את עצמו מן ההסתבכויות הרבות שנקלע אליהן, שרק חלקן פליליות. את המעגל האישי הזה, שמטרתו לשלוף את הנאשם מצרותיו, מקיף מעגל של עושי דברו הישירים, שפועל לשיבוש כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה.

הרס הרשות השופטת עומד בראש, והחלשתה באה לביטוי מעשי באופן שלא ניתן להטיל בו עוד ספק. בתי המשפט חוששים, ומבט על השופטים בבית המשפט העליון בימים אלה – מעיד על מצבם העגום והמושפל.

בשלוש השנים בהן מכהנת ממשלת נתניהו הנוכחית, השתנתה, יש לדייק ולומר השתבשה, תרבות חיינו. דבר אחד עלינו להפנים: מה שקורה מגיע לפתחנו בכוונת מכוון; אין כאן מקריות או שגגה

את החוכא ואטלולא האישית שלו מבצע נתניהו מול השופטים של משפטו, שבהם הוא חובט מדי יום. בפסק דין שניתן ב-10 במאי 2020, בית המשפט העליון דחה את העתירות נגד מינויו של נתניהו לראש הממשלה ברוב של 11 שופטים מול 0, וקבע כי אין מניעה חוקית שיישא בתפקיד למרות כתבי האישום התלויים נגדו.

היום כולנו רואים איזה שימוש משפטי דורסני עושה נתניהו בפעילותו הפוליטית כדי למנוע התנהלות סדירה של בית המשפט, ואילו שופטיו אינם מזכירים לו בכל עת שדרוש, וזה דרוש מדי יום, את מה שפסקו 11 שופטיו: שאין ניגוד בין היותו ראש ממשלה לבין היותו נאשם בכמה אישומים במקביל. הם כמובן אינם דורשים את נבצרותו בכדי שיוכל להישפט כדין ללא כינוס ביטחוני או פגישה עם אח"ם.

בנסיבות הקשות שהמדינה הוכנסה אליהן, עלינו לזכור היטב את מלאכת הפיכתה של התרבות לפוליטיקת ביבים, שמטילה אימה, הורסת את מעמדם של שומרי הסף ואינה מאפשרת התנהלות תקינה של החברה ומוסדותיה.

בתוך תהליכי הפירוק הללו, שהקואליציה עמלה עליהם כל העת, עלינו להניף על נס גבוה את התרבות החלופית: נועם הליכות, שלילת האלימות וחינוך לדרך הישר – החל מן הגילאים הצעירים ביותר; תרבות של בנייה ולא של הרס. בו בזמן עלינו לשמור על עצמנו היטב, כך שהבריונות לא תאיים ולא תפחיד, ולא נצטרך להרכין את ראשנו.

בנסיבות הקשות שהמדינה הוכנסה אליהן, עלינו לזכור את מלאכת הפיכתה של התרבות לפוליטיקת ביבים, שמטילה אימה, הורסת את מעמד שומרי הסף ואינה מאפשרת התנהלות תקינה של החברה ומוסדותיה

התרבות ה"גבוהה" היא תמצית קיומנו ומושא מאבקנו. עלינו להגן על עצמנו במישור הפיזי ולהיערך לכך ברצינות רבה, ולהגן על עצמנו במישור הרוחני, שלא ייקחו מאתנו את נכסי התרבות של יפי הנפש.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.