עליי להקדים ולהבהיר את כוונתי: בית הספר אינו נמצא היום דווקא בין ארבעה קירות כיתה. "מעולם לא דמעתי בעודי עובד ומצלם", כתב צלם העיתונות איתי רון. "אפילו כשהסיטואציה הייתה קשה ביותר, הרגשתי שהמצלמה מגנה עלי. אבל שלשום, בבית הספר 'אהל שם' ברמת גן, במשימת הצילום הגנרית ביותר, זה קרה. משהו בי נסדק".
שר החינוך עמד לבקר בבית הספר והחלה להתארגן מחאה בשער הכניסה. מה שכה זעזע את הצלם היה התנהגות התלמידים (מכל המגדרים) כלפי המוחים הבודדים שהתייצבו: אמירות גנאי גסות כלפיהם כמו "נוח'בות", "תומכי חמאס", "שמאלנים בוגדים" ואפילו "שמאלנים לגטו", אמירות מלוות ביריקות כלפי אנשים מבוגרים.
וחמור מכך: מורים שעברו שם ולא נעצרו בכדי להפסיק את הוולגריות האלימה של תלמידיהם, ומנהל בית הספר אף הטיל את האשם על אותם מוחים, ש"לא תיאמו".
שר החינוך עמד לבקר בבית הספר והחלה להתארגן מחאה בשער הכניסה. מה שכה זעזע את הצלם היה התנהגות התלמידים כלפי המוחים הבודדים שהתייצבו: אמירות גנאי גסות מלוות ביריקות כלפי אנשים מבוגרים
מערכת החינוך אינה פועלת בחלל ריק. כמו כולנו היא שרויה בתוך מציאות ציבורית רוויית מתחים, שבה השיח הפוליטי – ובמיוחד התנהגותם של השרים וחברי הקואליציה – נוכח בתקשורת, ברשתות החברתיות ובשיח היומיומי.
התנהגות גסת-רוח, מתלהמת או מבזה של נבחרי ציבור מחלחלת אל בתי הספר, ומשפיעה על עולמם הערכי, הרגשי וההתנהגותי של תלמידינו. לכאורה על בית הספר אחריות להציב נורמות של שיח מכבד, ביקורתי ואחראי – אבל הדבר הוא למעלה מכוחו.
העיתונאי גיא רולניק סבור שדפוס ההתנהגות של התלמידים מגיע מדפוס הפעילות של השלטון הנוכחי:
"הפשיזם אינו בראש ובראשונה אידיאולוגיה, אלא טכניקה של שלטון. זאת שיטה שמשתמשת בשפה, בדימויים ובמסגרות חוקיות כדי להשיג שליטה. התעמולה אינה פונה לשיקול דעת רציונלי, אלא לרפלקסים רגשיים – פחד, עלבון, זהות, זעם. כששיח כזה משתלט על המרחב הציבורי, עצם האפשרות לדיון דמוקרטי מתפוגגת".
ומי אם לא כנערים המתבגרים שלנו מתאימים במיוחד לַתיאור של רולניק.
מקום נוסף שבו נמצא בית הספר, ושהשפעתו על המתבגרים של כל המגזרים רבה, אלו המתנחלים, ובעיקר הקבוצה הקרויה "נוער הגבעות". אין אפשרות שנוער מתבגר בעל אנרגיות רומנטיות, לא יושפע ממעשי הפושעים הללו, אשר איש אינו מפסיק אותם ממעשיהם הנלוזים, חוקר ועוצר כנדרש. לפנינו דוגמה לתיאור הוונדליזם המתנחלי:
"עונת המסיק היא כר פורה למעשי אלימות ותקיפה של פלסטינים בידי מתנחלים. גם השנה (2025) התאפיינה עונת מסיק הזיתים, שהחלה בראשית אוקטובר, בשורה ארוכה של מעשי אלימות של מתנחלים – תקיפה, הפרעה למסיק, השחתה של עצי זית, גניבת ציוד חקלאי ויבול וגירוש חקלאים פלסטינים מאדמותיהם בכוח הזרוע או באיומים".
התנהגות גסת-רוח ומבזה של נבחרי ציבור מחלחלת לבתיה"ס, ומשפיעה על עולמם הערכי, הרגשי וההתנהגותי של תלמידים. לכאורה נורמות של שיח מכבד, ביקורתי ואחראי הן באחריות ביה"ס, אך זה למעלה מכוחו
הבסיס לתופעה המדכאת שחווה הצלם איתי רון, כולל נִרמול האלימות המילולית – צעקות, עלבונות והכפשות, נתפסים כדרך לגיטימית לנהל מחלוקת; בלבול מוסרי שבא לידי ביטוי כשמסרים חינוכיים בדבר כבוד האדם ודמוקרטיה עומדים בסתירה למציאות הנצפית; הקצנה וקיטוב – אימוץ שיח שבטי של "אנחנו" מול "הם" על חשבון הקשבה וחשיבה מורכבת.
ההשפעות על התלמידים הן קריטיות ובאות לידי ביטוי בסגנון דיבור פוגעני בכיתה ובמרחב הציבורי בכלל, עלייה בעימותים ובְבריונות מילולית ופיזית, וירידה באמון במוסדות ובמבוגרים כאחד.
דווקא בעת כזאת של משבר חברתי, קיטוב ומחנאות – נדרש בית הספר להיות עוגן ערכי. תפקיד בית הספר אינו לשקף את השיח הציבורי כפי שהוא מתנהל בימים אלה, אלא להציע אלטרנטיבה חינוכית, שבמהותה היא שיח מכבד, ביקורתי ואנושי, ברוח "דברי חכמים בנחת נשמעים". כך ניתן לחזק את חוסנם המוסרי והאזרחי של התלמידים, ולהכין אותם להיות מבוגרים חושבים ואחראיים בחברה דמוקרטית.
האם בית הספר אכן ערוך ומוכן למשימה הזאת, שמצפים לה ממנו? בכדי לממש ציפייה כזאת נדרשים תנאים שהיום אינם בנמצא, שכן, בראש ובראשונה נדרשת דוגמה אישית מן הרובד המנהיגותי, דוגמה שהוא אינו יכול לספק.
דווקא בעת כזאת של משבר חברתי, קיטוב ומחנאות – נדרש בית הספר להיות עוגן ערכי. תפקיד בית הספר אינו לשקף את השיח הציבורי כפי שהוא מתנהל בימים אלה, אלא להציע אלטרנטיבה חינוכית
נדרשים מחנכים בעלי מוטיבציה להפוך את השיח החינוכי הבונה לדבר שבשגרה, ולברר במסגרתו לעומקן סוגיות מורכבות הלקוחות מן החיים; ונדרשים מנהלים שיגייסו את הורי התלמידים לפעול יחד עם צוות בית הספר, להצמיח צעירים לבוגרים שירצו לפעול למען הטוב, ברוח מטרות החינוך שבחוק חינוך ממלכתי. לו יהי, כך, שאנשים בעלי מצפון לא יצטרכו להזיל דמעות.
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו