הציונות גיבשה את העם היהודי כלאום, במובן המודרני, ותבעה את זכויותיו הקולקטיביות ככל לאום אחר. ככזו, היא הייתה תנועה לאומית. הציונות ביקשה למצוא פתרון לנרדפות של יהודים בעולם על ידי הקמת בית לאומי, שבו יתחדשו לבטח חייהם המדיניים.
הבחירה בארץ ישראל כמקום הבית הלאומי מוצדקת ומעוגנת היטב בתולדות העם היהודי. הציונות לא שאפה להקים מדינה בגבולות "הארץ המובטחת", ולא שאפה לחזור למקומות הקדושים ולקברי האבות. היא שאפה לממש את זכות היהודים לריבונות מדינית, תוך מימוש זיקתם ההיסטורית לארץ ישראל.
מיכאל בן-יאיר הוא משפטן לשעבר בשירות הציבור.
אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, שגריר בדרום אפריקה, וממונה על הנציגות הישראלית בטורקיה.
"אני במקום בן כספית הייתי נעלב על כך שלא הזמינו אותי להעיד בפני ועדת החקירה האלטרנטיבית בחסות עלי אקספרס". את הטוקבק ערל הלב הזה, אליו נחשפתי כשגללתי בימים האחרונים ברשת איקס (לשעבר טוויטר), לא כתב בוט. אפילו לא בורג זוטר יותר או פחות במכונת הרעל. אלא יונתן אוריך, יועץ ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.
הסרקזם של אוריך (אליו אייל אשל, אביה של רוני אשל, הספיק להגיב), מצטרף לשורה ארוכה ארוכה של התבטאויות אומללות ואפילו מרושעות מצד הממשלה וסביבתה: מ"אתה אומר דברים שאומרים לך להגיד" של הגברת שרה נתניהו לאב שכול בניחום אבלים, דרך "מה כבר קרה?" של ח"כ דודי אמסלם בנוגע לשינוי החלטת הקבינט על ציר פילדלפי (מה שקרה זה שישה חטופים שנרצחו), ועד הימים העליזים של "למי רע פה?" של השר יצחק גולדקנופף ו"אנחנו חיים בתקופה של נס" של השרה אורית סטרוק. נדמה שהממשלה נמצאת במלחמה לא רק נגד חמאס, גם לא רק נגד משפחות החטופים, אלא נגד שני עמודי תווך ישראלים: החמלה וההגינות.
בן 29 | ממובילי מחאת בחירות עכשיו ודורשינוי | סטודנט למדע המדינה, היסטוריה וחינוך | מחנך ופעיל ציבורי
האריס שלטה בעימות, אבל המרוץ ימשיך להיות צמוד
בימים האחרונים התפרסמו בכלי התקשורת דיווחים, לפיהם ראשי זרועות הביטחון (הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר) מתנגדים בתוקף למדיניות שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו ברצועת עזה, בעיקר בעניין השליטה על ציר פילדלפי.
פורסם גם כי יש להם ביקורת על ניהול המו"מ בעסקה לשחרור החטופים, אבל הם נמנעים מלהשמיע את עמדתם בפומבי.
גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמובן, יציאה לציבור מייד תפעיל מכונת שנאת חינם שעשויה לרמוס את הממסד הביטחוני הבכיר ולדאוג התפטרותו בשל חוסר נאמנות לקיסרות. ההאשמה שמישהו מתכנן "הפיכה צבאית" (לא נבצרות בשל ניגוד אינטרסים או אחריות בוועדות חקירה או מחדלים וקריסות) עלולה להצדיק בעיני פשיסטים צעדי חירום של הפיכה כוחנית יותר ודיכוי. הפחד מהתפוררות מהירה של מנגנונים וניצול ההזדמנות על ידי כוחות חיצוניים (קונספציה? עכשיו?!) משתק. וגם, האמת לא בהכרח תביא לשינוי עמדות, בתוך ישראל או אצל חמאס שרוצה באיחוד השירות וחרושת אבו מאזן ועזה, אירן ושלוחיה שרוצים להגיע לגרעין והגמוניה אזורית, רוסיה שרוצה לרתק את ארה"ב עד להכרעה באוקראינה, ועוד…. אתגר קל
בכל דור ודור קמים לישראלים מנהיגים שיודעים מה טוב להם ופועלים בשמם בהתאם. היום, אחרי כמעט שנה של מלחמה עקובה מדם, כאשר מטרותיה המקוריות לא הושגו, מודיע המנהיג הנוכחי לישראלים כי ציר פילדלפי הוא המפתח לניצחון העתידי.
בכך ולא מדעת בנימין נתניהו מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה שנועדו להגן על הישראלים, אבל המחיר ששולם בגינם כעבור שנים בטרם קרסו הסתכם באלפי קרבנות.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מדהים שמכל הפוליטיקאים הישראלים הבאתם את משה דיין – אחד הפוליטיקאים הכי נאלחים שהיו למדינת ישראל, אדם שבנוסף לכשליו המוסריים גרם אסונות נוראיים למדינת ישראל: הן יום כיפור, הן פירוק ימית ובעיקר נתינת שליטת הר הבית לוואקף מתוך מחשבה מוטעית ולא רציונאלית שכך ישמר "השקט". לולא הוא, כיפת הסלע (הזהב) ובעקבותיה ירושלים, לא היתה הופכת לסמל לתנועה הפלסטינאית והערבים לא היו מבקשים "לשמור עליה" או להופכה לבירה. בשלושת אלפי השנים האחרונות ירושלים לא היתה בירה של אף ישות אחרת מאשר ישויות יהודיות (למעט מאה שנה תחת הצלבנים ותשע עשרה שנים תחת ירדן, כבירת מחוז (בין 1948-1967). לרומאים היתה את קיסריה לערבים את רמלה. לסיכום: הכותבים יוצרים בילבול משווע בין זכויות אדם וצדק מוסרי, שהם לגיטמיים לחלוטין, לבין זכויות היסטוריות. בנוסף, הבעיה העיקרית היום הינה טענת "זכות השיבה", אונר"א, הנצחת מצב הפליטים וראיה מוטעית של מי הוא פליט, מי באמת היו בעלי הקרקע/הבתים בהם התגוררו הסבים "מחזיקי המפתחות" והאם אכן מדובר על "תיקון העוול" ל"עם הפלסטינאי" ב"מולדתו" או במצב בעייתי של זכויות אדם שצריך לפתור בלי ניסוחים מפולפלים ושקריים?
שלום לכותבים,
למעט אי דיוקים היסטוריים (על חלקם כתבתי בתגובה אחרת) אני מציע לכם ולקוראים אחרים לקרוא את סיפרן של עדי שורץ ועינת וילף "מלחמת זכות השיבה" (למי שלא ימצא עותק, באמזון נמכר הספר במהדורה האנגלית "The War of Return") כדי להבין מהי אחת הבעיות העיקריות (אם לא העיקרית) לפתרון הסכסוך.
שלום רב,
כתבתם:" חיו בה ערבים רבים מאוד בערים ובכפרים לאורכה של הארץ ולרוחבה, הם כאבות אבותיהם לפניהם, במשך 14 מאות שנים ברציפות". הכיצד???
הרי מארק טווין ומטיילים אחרים בפירוש מדברים על ארץ כמעט ריקה מאדם. בנוסף, לאחר 1831 וכיבוש א"י בידי איברהים פאשה הביא ממצרים, לוב וסודאן כמה עשרות אלפי פלאחים. ירושלים מנתה לא יותר מ6000 אנשים במחצית המאה ה19. יחד עם העליה היהודית לא"י היתה הגירה ערבית בתחילת המאה העשרים. איך אתם כותבים 1400 שנה ברציפות של "אבות אבותיהם" של ערבים רבים? הרי זהו שקר גס.
אם תנסו לטעון שמדובר בפלסטינאים שהעותומנים איסלמו הרי בפירוש לא מדובר על ערבים אלא על יהודים או שומרונים. חבל ועצוב שהישראלים עצמם מעוותים את ההיסטוריה כדי שתתאים לאג'נדות פוליטיות כי דבר אחד הוא לנשות לפתור את הסכסוך דבר אחר הוא לשכתב את ההיסטוריה!
שוב התעלמות מהמציאות.
החזרנו את סיני אחרי אסון יום כיפור.
עזה ניתנה על כלל הבתי והחממות הפורחים
קיבלנו חימוש מטורף שפירוקו עלה בדם 2500 הרוגים ישראלים.
כותבים יקרים, תפנימו שהמתנחלים המתונים צדקו.
מבחינה צבאית – אסור לצאת לעולם מהגדה המערבית – אחרת זה יהיה חרקירי
יד