לא מאמין לגליה, אני מאמין לדניאל

גליה עוז בראיון על ספרה "דבר שמתחפש לאהבה". צילום מסך מערוץ 12
גליה עוז בראיון על ספרה "דבר שמתחפש לאהבה". צילום מסך מערוץ 12

לפני כמעט שנה פירסמתי פוסט על הספר של גליה עוז. קראתי לו – ״אני לא מאמין לך״. היום כבר מותר לגלות שלא זכיתי לחיבוק חם מן הקוראים, אפילו לא מן הקרובים לי ביותר.

הספר של גליה גרם לי לכעס רב. הוא נראה לי כמניפולציה מכוונת ומתוכננת. מדובר, לדעתי, בפמפלט כל כך חד צדדי, כל כך חף מנסיון להציג תמונה מאוזנת, שאצלי לפחות, הוא גרם לחוסר אמון מוחלט.

הייתי עורך דין בעברי, והקריאה בספר ההוא הייתה דומה לקריאת כתב אישום חד צדדי, ללא החלק של הראיות, ובלי גישה לכתב ההגנה, או אפילו לגרסתם של עדי ההגנה.

הבעיה היא שהיום, בעידן ה-MeToo, לערער על הנרטיב של ״קורבן״ זה פשע שאין לו כפרה.

כריכת אוסף צדפים דניאל עוז (צילום: סטודיו פיני חמו)
כריכת אוסף צדפים דניאל עוז (צילום: סטודיו פיני חמו)

אפילו לפני שקראתי את הספר של דניאל עוז, ורק מקריאת הספר של גליה, הרגשתי שמה שמתואר שם לא יכול להיות קרוב לאמת. מכל מילה, פסקה, עמוד ופרק בספר של גליה עולה תמונה של מפלצת. לא של אבא בשר ודם, עם פגמים וחסרונות, עם כשלים וטעויות אלא תמונה פלקטית של פסיכופת גמור – ללא קרן אור, ללא נקודת זכות, השטן בכבודו ובעצמו.

אז כן, אני מכיר אנשים נורמטיביים שמסתירים סודות אפלים מאחורי חזות מלאכית, אבל אי אפשר להסתיר מפלצת מוחלטת, כזו שמספרת עליה גליה, מאחורי תדמית נקיה ומהוגנת.

גליה טוענת שהקיבוץ בחר להגן על הסופר המפורסם, ובכך היא פורטת על נימיהם של שונאי עוז, סמל השמאל הציוני, ששמח לטעון שהממסד מצופף שורות על מנת להגן עליו.

אפילו לפני שקראתי את הספר של דניאל עוז, ורק מקריאת הספר של גליה, הרגשתי שמה שמתואר שם לא יכול להיות קרוב לאמת. מכל מילה שם עולה תמונה של מפלצת. לא של אבא בשר ודם

אבל האמת שונה לחלוטין. עוז לא היה פופולרי כלל בקיבוץ באותן שנים. עוף מוזר, ״אינטלקטואל״. מי שמכיר קצת את הווי הקיבוץ באותן שנים יודע שלא מדובר היה במילת שבח.

עובדי הפלחה והמטעים היו הדמויות הפופולריות בקיבוץ, לא ילד החוץ המוזר.
רק לאחר פרסומו התחיל הקיבוץ להתגאות בסופר שצמח אצלם בערוגה.

גם ציפוף השורות שיש הטוענים שנעשה היום הוא שקר לא קטן. כל התקשורת התגייסה לטובת הנרטיב של גליה, ובראשה עיתון הארץ, מעוז הצדקנות ומי שהיה עיתון השמאל הפריווילגי מאז ומתמיד.

גליה אולי לא משקרת במובן המקובל של המילה, אבל תפיסת המציאות שלה, כפי שאפשר להיווכח מכתיבתה, נראית מעוותת ומוטה, ופרשנותה לאירועים נדמית מוגזמת כל כך, שהספר כולו הוא על גבול הנרקיסיזם והפרנויה.

אבל אפילו אם נקבל את הקלישאה חסרת הביסוס ש״ילדים לא משקרים״ על דברים מהסוג הזה, את העיוות שאני מרגיש בתפיסת המציאות שלה אפשר למצוא בתיאוריה של האירועים מבגרותה. העיוות הזה, הוא שגרם לה לפרש כל מחווה, כל מילה, כל ניסיון התקרבות של אביה כחלק מתוכנית שטנית שהפעיל עליה אביה הפסיכופת.

הפרשנויות האלה נראות מוטות בצורה בלתי סבירה, לפעמים עד כדי גיחוך, ומציבות סימן שאלה גדול על הפרשנות שלה לגבי זיכרונות הילדות.

איך האישה שלפני גיל שלושים קיבלה מאביה בית ברמת השרון, רכב ותמיכה בלתי מסויגת בקריירה הספרותית והקולנועית שלה, החליטה יום אחד, כשהיא בשנות החמישים לחייה, שהיא קורבן לא רק בילדותה אלא גם בבגרותה?

דניאל מתאר בספרו שנים של יחסי קרבה, של נסיעות משותפות, של תמיכה כלכלית, מקצועית ורגשית בלתי מסויגת של עמוס עוז בבתו, אותה העריץ, ושל אמון מוחלט מצידה בהוריה, בהם בטחה מספיק על מנת להפקיד בידם את שלומם של ילדיה.

איך קרה שבעקבות מריבה של גליה עם אמה דווקא, היא עברה רדיקליזציה, ואחד אחד הפכה את כל בני משפחתה לאויבים, משום שלא התגייסו בהתלהבות מספקת לצידה במלחמה עליה הכריזה?

הספר של דניאל נותן תשובה חלקית לשאלה הזו.

מה שנראה לי כעיוות מציאות הוא שגרם לה לפרש כל מחווה, כל מילה, כל ניסיון התקרבות של אביה כחלק מתוכנית שטנית שהפעיל עליה אביה הפסיכופת

אם לפני הקריאה באוסף צדפים חשבתי שגליה נפלה קורבן לשטיפת מוח של איזו כת, או לזרועותיו של מטפל מפוקפק שהסית אותה נגד משפחתה (כבר היו מקרים מעולם), היום לאחר שקראתי את הספר אני נוטה לחשוב שגליה חפרה לעצמה את מנהרת הארנב הזו על ידי קריאת ספרי ״עזרה עצמית״ מזיקים.

הספר ״הורים מרעילים״ של סוזאן פורווארד היה כנראה (ואין לי הוכחות לכך) הגורם העיקרי שהרעיל את נפשה של גליה. היום, אחרי ההיכרות העקיפה שלי עם ״הורים מרעילים״, נראה לי שהרדיקליזציה שהיא עברה, היא רובה ככולה תוצאה של הספר הבזוי והאכזרי הזה (אולי בצירוף ספרים נוספים).

ציטוטים ישירים או עקיפים מהספר מופיעים בספר של גליה לכל אורכו, כפי שמראה דניאל בצורה יסודית, ו״הורים מרעילים״ עצמו אינו אלא כתב שטנה כנגד הורים באשר הם. ספר שמעמיד את הקורא/ת במרכז העולם וקורא לו לא לסלוח, לא להתפייס, אלא לנתק יחסים, לנקום ולשנוא כפתרון יחיד למצוקותיו. ספר נרקיסיסטי, אגואיסטי, שמי יודע כמה משפחות הוא כבר הספיק להרוס בעולם כולו.

רק אחרי קריאת הספר של דניאל אפשר להבין עד כמה טענותיה של גליה נראות אבסורדיות, וכמה נזק, כאב וצער הוא גרם לאימה המבוגרת שהתאלמנה לא מזמן, לאחיה, אחותה ואחייניה, לזכרו של אביה ולרבים אחרים.

בספר של דניאל אין קורבן קדוש ואין שטן מוחלט. למרות שאי אפשר שלא לחוש בכאב שהספר של גליה גרם לו, בתחושת הבגידה, העלבון והאבל על מה שהוא חווה כאובדן האחות שאותה חשב שהכיר.

השנה שחלפה מאז שפורסם הספר של אחותו, הייתה שנה שדניאל מגדיר כשנה איומה, שנה שפגעה בבריאותו הפיזית והנפשית (לדבריו), בה עבר שבועות ללא שינה ובה שמו נישא בפי כל, בדרך כלל לא לטובה.

בשנה הזו כל אחד הרגיש זכאי להביע דעתו עליו, מבלי שהוא בחר בחשיפה.
הוא כונה משת״פ, משתיק, מטייח, מצופף שורות ועוד שלל כינויים משפילים, ובכל זאת הוא איננו מצייר את גליה כשטן.

ניכר בדניאל שהוא מנסה בספר, גם אם לא תמיד מצליח, להבין מה מניע אותה. הוא גם מכיר בכאבה, וזאת למרות שהוא חולק על כמעט כל מה שהיא טוענת כלפי אביו.

ההבדל בין הספרים, הוא מה שהופך את הספר של דניאל לכל כך אמין בעיני, ואת הספר של גליה לפמפלט מניפולטיבי וחסר כל אמינות.

טוענים נגדו שבגלל הפרש הגילים הוא לא היה נוכח בתקופה עליה מדברת גליה.
אבל הרי גליה מתארת תקופות בהן דניאל כן נכח וכן זוכר, וזיכרונותיו שונים לחלוטין מסיפורה של גליה, כמו גם זיכרונותיה של אחותם פניה שנכחה גם בילדותה של גליה.

התיאורים בדבר הבית בו שררה אווירת טרור תמידית לא מתאימים לזיכרונות של פניה, של נילי וגם לא של דניאל שנולד 14 שנים מאוחר יותר, אך גר באותו הבית.

יש הטוענים שדניאל ופניה הכירו אב טוב ואוהב, וגליה ״זכתה״ באב מתעלל.
אבל גליה עצמה טוענת שגם אחיה, אחותה ואמה סבלו מאביה האלים ומשליט הטרור, והיו קורבנות של אופיו המפלצתי. איך, אם כך, אפשר לטעון שמשפחתה לא ידעה, לא ראתה ולא שמעה על מעשיו של האב, כאשר גליה עצמה מספרת סיפור אחר לגמרי?

מי שמציג את עצמו כקורבן מוחלט (לא רק כילד, אלא לאורך כל חייו הבוגרים) ואת אביו כשטן שמעולם לא עשה ולו דבר אחד חיובי. מי שמציג כל אמירה ומחווה, כל בקשת סליחה וניסיון פיוס כמניפולציה של פסיכופת, גם כאלה שנעשו בימיו האחרונים של האב, כשהוא גוסס מסרטן, איננו זכאי לאמון שלי.

מי שמציג כל אמירה ומחווה, כל בקשת סליחה וניסיון פיוס כמניפולציה של פסיכופת, גם כאלה שנעשו בימיו האחרונים של האב, כשהוא גוסס מסרטן, איננו זכאי לאמון שלי

האכזריות הבלתי נתפסת של גליה, לתחושתי, כשנמנעה מלבקר את אביה כאשר גסס ממחלת הסרטן והתחנן לראותה, זוכה לתמיכתם של מטפלים בעיני עצמם שטוענים שיש דברים שאי אפשר ולא צריך לסלוח עליהם. שום דבר שמסופר בספר איננו ״בלתי נסלח״ לעניות דעתי, בוודאי שלא לאדם על ערש דווי.

אבל זה לא היה המעשה האכזרי ביותר של גליה, בעיני. תהיה אשר תהיה הפגיעה שגליה חשה, הכאב ממנו היא סובלת שלא איפשר לה לסלוח לאביה, מה היה פשעם של שאר בני משפחתה?

רק משום שלא תמכו בגרסתה במאה אחוזים כפי שדרשה, היא סירבה לדבר איתם, גם כאשר טיפלו ועמדו על מיטתו של עוז?

אפילו בלוויה, בה נכחה מרחוק, היא התעלמה בחיוך קר מנסיון ההתקרבות של דניאל, והרי דניאל לכל הדעות לא התעלל בה, לדבריה הוא אפילו היה קורבן כמוה, גם אם הוא לא תמך בגרסתה.

מאיפה שואבים קור מקפיא כזה ואכזריות כזו, שהתנקזה לבסוף לספר הבזוי, בעיני, שריסק את המשפחה לגזרים.

אחת הדמויות הטרגיות ביותר בכל הסיפור הזה, לדעתי, הוא דווקא בנה של גליה, אלון רטר. אין לי כוונה לחשוף כאן שום פרט אינטימי שלא נחשף בעבר, וכל מה שכתוב כאן פורסם בראיון שנערך לו בווינט.

אלון הוא נער שעבר ילדות בעייתית בלשון המעטה.

מבלי להתייחס לסגולותיה של גליה כאם, עליהן אינני יודע מספיק, ברור למדי שאלון לא קיבל את התמיכה שהיה זקוק לה על מנת שלא להגיע למצבים קיצוניים ומסכני חיים ממש.

לילד שהלך לבית הספר עטוף במזרן יוגה קשור בנייר כסף אליו מודבקות קלמנטינות, לא היו מן הסתם הרבה אנשים שהבינו וקיבלו אותו כפי שהוא.
בראיון אמר אלון על סבא שלו:

״הוא ראה אותי והבין. יצא לו לראות אותי לבוש בכל מיני דברים, וזה היה בסדר. הוא הביע תמיכה״.

הוא הוסיף:

״עמוס היה סבא אוהב. הוא היה ממציא לנו סיפורים וחוזר עליהם. כשהייתי בן שש הבנתי כמה סבא הוא מיתוס, ונורא התלהבתי מזה. הייתי חותם במבחנים ובעבודות אלון רטר־עוז. הנוסטלגיה הזו נורא שוברת לב באיזשהו מקום. בילדות ביליתי אצל סבא וסבתא לא מעט. הם גרו לסירוגין בערד וברמת אביב והייתי מבלה אצלם בשני המקומות. הייתי נכד אהוב, ועמוס היה סבא אוהב״.

האם לגליה היה אכפת מכל זה, או שהיה אכפת לה יותר מההתחשבנות שלה עם הסבל שהיא מתארת כילדה?

מילא זה שהיא לא יכולה הייתה לסלוח לאביה, אבל לנתק את ילדיה ממי שהיה לכל הדעות (גם לדעתה) סבא טוב ואוהב? מי עושה דבר כזה, ועוד לילד שזקוק לכל תמיכה שהוא יכול לקבל?

למען מסע ניפוץ תדמיתו של אביה, היא לא רק ריסקה את אחיה ואמה, היא גם חיבלה בילדיה ובקשרי המשפחה שלהם עם סבם, סבתם, דודיהם ודודניהם.
כל כך הרבה שנאה הזריקה גליה למוחו של אלון בגיל 16, שאפילו לבקר את סבו כשגסס בבית החולים הוא לא הגיע, הנכד האהוב.

באופן מקרי, או שלא, אחרי שיחת הנפש עם האם, אחריה החליט לנתק את יחסיו עם סבו ושאר משפחתו, שקע אלון לאחת התקופות האפלות בחייו.

בתקופה הזו אלון בחר לעסוק בזנות כחוויה, וללא שום צורך כלכלי, ובילה זמן רב בגן העצמאות לו הוא עושה אידיאליזציה.

כמה מהחוויות הקשות האלה היו יכולות להימנע עם תמיכה מצד הסבא והסבתא התומכים והאוהבים? משאר המשפחה?

אחת הדמויות הטרגיות ביותר בכל הסיפור הזה, לדעתי, הוא דווקא בנה של גליה. אין לי כוונה לחשוף כאן שום פרט אינטימי שלא נחשף בעבר, וכל מה שכתוב כאן פורסם בראיון שנערך לו בווינט

מה עורר אצל גליה הקשר ההדוק והתומך בין אביה לבין בנה? האם התמלאה שמחה על המזל שנפל בחלקו של בנה שזכה בסבא פתוח, מבין ואוהב, או שמא הרגישה מתוך הפרנויה שמאפיינת את הספר שלה (לתחושתי) שהיחסים הטובים ביניהם, גם הם צורה של התעללות של אביה בה? אולי שם התחיל הכעס הגדול? כשהרגישה שאביה לא רק מאפיל עליה בשיעור קומתו הספרותי, בפרסומו ובהערכה שרוחשים לו, אלא גם על ליבו של אלון הוא מתחרה בה, וגם שם הוא מציג אותה ככישלון? האם כדי לא להרגיש כישלון כהורה החלה לחפש את כישלונותיו האמיתיים והמדומים של אביה, שעד לאותה תקופה היה אב אהוב ותומך?

תיאוריה מצוצה מהאצבע אולי, אבל יש בה לא פחות הגיון מאשר בניתוחים המפוקפקים של גליה את אישיותו של אביה.

לעולם לא נדע מה עבר במוחה של גליה. מה שברור זה, שטובתו של אלון כנראה שלא היתה בראש מעיניה. כמעט אפשר לומר שהנרקיסיסט האגוצנטרי במשפחת עוז לא היה אב המשפחה דווקא.

אגב, העובדה שהנכד בחר לקרוא לעצמו בילדותו רטר-עוז, מבליטה עוד עובדה מעניינת, והיא העובדה שגליה בחרה ועדיין בוחרת לקרוא לעצמה גליה עוז. למה בעצם?

בתו הבכורה פניה, שאוהבת ומתגאה באביה, קוראת לעצמה פניה עוז זלצברג, למה גליה ממשיכה להתהדר בייחוס שלה לאביה שהיה לדבריה מפלצת איומה כל כך?

אני לא יודע את התשובה כמובן, אבל צריך לזכור שכאשר היא התחתנה, יחסיה עם אביה המפורסם היו מצויינים עדיין. בתקופה ההיא טרם חוותה את ההארה שגרמה לה ״להיזכר״ בילדותה הקשה, ולעמוד על טיבו האמיתי (לדבריה) של עוז. כל זה קרה רק בסביבות גיל חמישים.

גם את הספר שמשחיר את דמותו היא פרסמה כגליה עוז. הרי מי רוצה לשמוע את סיפורה של גליה רטר על אביה?

מאז פרסום הספר שלה גליה עוז הפכה לנושאת הדגל של ילדים שעברו התעללות. היא משתתפת בפאנלים, בסמינריונים וסימפוזיונים ומתראיינת היכן שרק אפשר. אני לא יודע אם כל הפעילות הברוכה הזו נעשית בהתנדבות או בתשלום, אוי לי מלחשוד בכשרים, אבל יש לי הרגשה שהיא רואה ברכה בעמלה, אם לא בתשלום ישיר הרי בקידום מכירות של ספריה, ובעיקר הספר הארור ההוא שהשחיר את שמו של אביה ופגע במשפחתה.

בתו הבכורה פניה, שאוהבת ומתגאה באביה, קוראת לעצמה פניה עוז זלצברג, למה גליה ממשיכה להתהדר בייחוס שלה לאביה שהיה לדבריה מפלצת איומה כל כך?

אבל גליה גם לא שוכחת לציין בכל הזדמנות, שחלילה לאנשים מלהפסיק מלקרוא את ספריו של אביה, כי הרי היא מעולם לא חדלה מלקבל את חלקה בתמלוגים מספריו, כמו שלא שקלה אפילו לשנות את שם משפחתה שללא ספק תרם לקריירה האומנותית שלה, כמו גם (הו אירוניה) לחשיפה העצומה שניתנה לספר ההוא.

לעומת זאת, מי שמתאר בספרו ביושר ובאהבה מערכת יחסים מורכבת בין אנשים לא מושלמים, תורם את כספי התמלוגים ממכירות הספר שהוא נאלץ לכתוב בעל כורחו לעמותת ״אור שלום״, עמותה שמשיגה אומנה לילדים ונוער בסיכון. ילדים שהם קורבנות אמיתיים, לא כמו אישה פריווילגית מסוימת שעושה ניכוס ציני למצוקה של ילדים שחוו התעללות אמיתית.

דניאל – אני מאמין לך.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
כל העניין הוא חומר לפסיכולוג. במקום לכתוב ספר אולי עדיף היה לשניהם זמן תראפיה. מבחינתי סופר הוא סופר,זמר הוא זמר,שחקן הוא שחקן,כדורגלן הוא כדורגלן וכו' . לא מעניין אותי מה הוא מה אכ... המשך קריאה

כל העניין הוא חומר לפסיכולוג. במקום לכתוב ספר אולי עדיף היה לשניהם זמן תראפיה.
מבחינתי סופר הוא סופר,זמר הוא זמר,שחקן הוא שחקן,כדורגלן הוא כדורגלן וכו' .
לא מעניין אותי מה הוא מה אכל אתמול בצהריים אם זה לא קשור בעיניין בו הוא אידוני.
וזה כולל את החיים המישפחתיים של עוז.

עוד 2,027 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 27 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: תחקיר המשטרה קובע שניתן היה להימנע מהפעלה של כוח רב בהלוויית אבו עאקלה

הרשות הפלסטינית: העיתונאית שירין אבו עאקלה נורתה ישירות על ידי כוח צה"ל ● כוכבי: "אף חייל בצה"ל לא ירה במכוון בעיתונאית" ● ארצות הברית הביעה דאגה מכך שמצעד הדגלים, במתכונתו הנוכחית, יביא להסלמה באזור ● דיווח: ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אמר לגורמים במשרדי ההגנה והחוץ של ארצות הברית שהפרישה מהסכם הגרעין הייתה שגויה

עוד 42 עדכונים

הבעיה היא לא הדגל, אלא מי שתוקע את המוט שלו בעיני שכניו

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

ההתיישבות מצדיעה לירושלים באיחודה.

תהלוכה של כלים חקלאיים עתיקים בטקס לאיחוד ירושלים 30.5.2011

Posted by ‎שלמה דביר‎ on Monday, May 30, 2011

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 511 מילים ו-1 תגובות

מסתבר שהם כן יכולים עוד

ההטבות שקיבלה רינאוי־זועבי עם חזרתה לקואליציה עשויות לפגוע גם בה וגם במרצ אבל חמור מכך – הן אולי הכשירו את מצעד הדגלים במתווה הנוכחי ● הניסיונות החוזרים לייצב את הממשלה העירו מחדש דיונים בנושא השיטה הפוליטית ● אבל הבעיה לא נמצאת בשיטה אלא בדינמיקה שבה היא פועלת וההתעלמות מהבעיות האמיתיות ● דעה

עוד 1,384 מילים ו-1 תגובות

גל ההתייקרויות: החזקים לא נפגעו, החלשים כן

המחירים מזנקים ויוקר המחיה יעלה אף יותר בשל העלאת הריבית ● גם השכר עלה - אבל בענפים מסוימים, בעיקר בהייטק, השכר עלה הרבה, ובענפים אחרים הוא אפילו ירד בחדות, אחרי חודשים ארוכים של חל"ת וחיים מדמי אבטלה ● גם העצמאים נפגעו קשה ● כשמשווים הוצאות מול הכנסות, רואים שמצבם של החזקים השתפר, מצב החלשים הידרדר - והפערים גדלו

עוד 2,522 מילים

למקרה שפיספסת

"מגדלי מגורים הם מנכרים, מעקרים, מייקרים ומסכנים"

הנתונים מאשרים את מה שרואות העיניים: בשנתיים האחרונות חל זינוק במספר התחלות הבנייה של מגדלי מגורים, ואנשי התכנון טוענים כי בשנים הבאות נצטרך לבנות בניינים אפילו גבוהים יותר ● פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית, נחרדת ממה שמחכה לנו ומזהירה: "הרבה יותר יקר לבנות מגדלים ולתחזק אותם, הם אסון סביבתי, והחיים בהם הם חיים של ניכור חברתי"

עוד 1,295 מילים ו-1 תגובות

ממדים ללימודים - משקיעים בחזקים

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 515 מילים
עודכן לפני 3 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החברה החדשה של ישראל

המלחמה באוקראינה, חוסר הביטחון האנרגטי, איום הטרור והעלייה באנטישמיות - כל אלה הביאו לשינוי ביחס של האיחוד האירופי לישראל ● בלי הרבה כותרות, הנשיאה הצעירה של הפרלמנט ביקרה בתחילת השבוע בארץ - ובירושלים התמוגגו מדבריה ● היא לא הזכירה את ההתנחלויות, לא התעכבה על הארועים הביטחוניים ולא גינתה את ישראל ● האם באמת הכל עד כדי כך ורוד? ● פרשנות

עוד 835 מילים

אם נדמה לכם שבאביב הזה ישראל מדלגת מאובך לאובך - אתם לא מדמיינים: מספר סופות החול והאבק בארץ גדל בחדות השנה לעומת אשתקד ● מצד שני, במהלך השנים המגמה היא דווקא של ירידה, ואין הוכחה שיש קשר לשינוי האקלים ● לסופות החול האיומות בעיראק, לעומת זאת, יש ועוד איך

עוד 1,018 מילים

מיינד דה גאפ הסגולה של לונדון

אחרי עשורים של תכנונים ובאיחור של שלוש שנים, החל לפעול אתמול קו אליזבת, המחבר בין מזרח ומערב לונדון ● אלפים עמדו בתור כדי לעלות על הנסיעה הראשונה והאווירה החגיגית הורגשה בכל התחנות ● יש סיבה לחגיגה: הקו החדש משפר את איכות החיים של תושבי הפרברים, מעלה את ערך הנדל"ן ומקצר את הנסיעה למרכז העיר ● שאול אדר יצא לסיבוב בעתיד של לונדון

עוד 1,418 מילים ו-1 תגובות

מנכ"ל דניה סיבוס בשימוע: "יש אתרים לא טובים, העובדים מוענשים"

פרסום ראשון בנובמבר נערך שימוע משמעתי לחברת הבנייה דניה סיבוס ● פרוטוקול השימוע, הנחשף כאן לראשונה, מעיד על הליך נינוח ושטחי ● מנכ"ל החברה מתפלא שהוא מוזמן ל"מעמד המשפיל" ומבקש החלטה מהירה ● הוועדה משבחת את החברה על מאמציה להשתפר וממליצה לא לנקוט צעדי משמעת ● ודניה סיבוס מציגה רווחי שיא ● מאז השימוע נהרגו עוד שני עובדים באתרי הבנייה של החברה

עוד 1,957 מילים

אחרי חיסול בכיר משמרות המהפכה וההדלפה אתמול כי ביידן החליט להשאיר את הכוח הצבאי ברשימת ארגוני הטרור, איראן לא ממהרת להגיב ורומזת הלילה שהעניין לא סגור ● בטהרן ממתינים להודעה הרשמית של הבית הלבן וכפי הנראה ממשיכים במגעים מול האמריקאים והמעצמות האחרות מתחת לרדאר ● ובינתיים, איראן ממשיכה לדהור מבחינת כמויות האורניום המועשר ● פרשנות

עוד 579 מילים

לפיד: תומך במסלול מצעד הדגלים, מותר לצעוד עם דגל ישראל ביום ירושלים

הרצוג נגד תחקיר CNN על מות עיתונאית אל־ג'זירה: "אי אפשר להגיע לאמת בלי שיתוף פעולה" ● בעקבות הנפת דגלי פלסטין: ליברמן מעוניין להפחית את תקציב אונ' בן גוריון ● דרמה בכנסת: הליכוד הפיל את "חוק השקיות" של גמליאל, ההצעות של רוזין ולהב הרצנו אושרו ● המחוזי ביטל את החלטת השלום להתיר תפילת יהודים בהר הבית ● גנץ יטוס לביקור רשמי בהודו בשבוע הבא

עוד 62 עדכונים

הציפור הכחולה מאסקונספציה

האיש העשיר בעולם, מנכ"ל טסלה וספייס אקס, לא מפסיק לסחרר את השווקים ● הכריזמה, הכישרון והשערוריות הקשורות בשמו – בין היתר האשמות בגין הטרדה מינית וניצול עובדים – לא מנעו ממנו לחתום על הסכם פזיז לרכישת טוויטר על בסיס מניות טסלה, מה שהביא לצניחה במניות החברה ● כל המשקיעים מחכים למהלך הבא של מאסק, שעשוי לפוצץ את הבועה של עצמו

עוד 2,653 מילים ו-1 תגובות
אחד חי, השני מת. איור: אבי כ"ץ

אשמה, חששות וייסורי מצפון: נשים הרות לתאומים שאיבדו את אחד העוברים בשלבים מתקדמים חושפות את סיפוריהן המטלטלים ומתחננות: "תנו לנו רגע להתאבל. זה שנותר תינוק חי לא אומר שהכול בסדר" ● אחים לתאומים שלא הכירו מספרים על חוויות נטישה ועל ימי הולדת בצל הטראומה: "הלידה לא הייתה מאורע משמח" ● הסערה שאחרי השקט

עוד 2,989 מילים ו-1 תגובות

החלטת שופט השלום ציון סהראי בעניינם של שלושה צעירים שעוכבו על ידי המשטרה אחרי שקראו תפילת "שמע ישראל" בהר הבית - איננה תקדים והיא לא עוסקת כלל בענייני דת ומדינה ● אם כבר, זוהי החלטה אמיצה במובן זה שהיא יוצאת נגד היד המשטרתית הקלה בהטלת תנאים מגבילים על בני אדם, תוך שימוש בעבירות מעורפלות והטלת כתם של חקירה פלילית על אזרחים תמימים ● פרשנות

עוד 808 מילים

מדינה שיש לה אופוזיציה

התנהלות הליכוד בשורות האופוזיציה היא חסרת תקדים בתולדות הכנסת ● הסיעה מחרימה את ועדות הכנסת, לא מאפשרת הקמת ועדת האתיקה ופוסלת כל חוק שעולה להצבעה מטעם הממשלה - כולל חוקים שהמפלגה תמכה בהם במשך שנים רבות ● אתמול בלילה הוכיח שר הביטחון שפוליטיקה היא אומנות הפשרות ● השאלה היא מתי יפנימו זאת גם בליכוד ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטוב... המשך קריאה

עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטובת השתפרות ולחתירה לערכים – שווה.

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הי... המשך קריאה

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הייתה נהרגת מאיזה פוגרום מוסלמי לא צפוי וחליה בעוני ובדלות, מתחתנת בגיל 15 וקולה לא היה נשמע לעולם. מה רע לה פה שהיא רוצתה להרוס את המדינה.

עוד 659 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה