נבצר מבינתי איך אנשים ממשיכים לשתף ברשתות החברתיות הגיגים של כל מיני קשישים יוצאי מערכות הביטחון השונות, כשנבואות זעם בפיהם, שלכאורה חזו את מה שקרה ב-7 באוקטובר. כל זה מעין הצבעה על כך שהאסון הנורא היה צפוי – כאשר בפועל נבואות הזעם לא הצביעו על שום דבר דומה לזה, ואף שגו בנקודות מאוד קריטיות.
נכון שבישראל תמיד עדיף להיות חשדן יותר מדי מאשר חשדן פחות מדי. מי שחשדן יותר מדי, יכול לצאת אולי גזען או פרנואיד, אך מי שחשדן פחות מדי יכול למות במתקפת הפתע הבאה, לאחר שנתן אמון נאיבי במי שעומדים מולו. לכן יש יותר ביקוש לנבואות זעם חשדניות ושחורות במיוחד, מאשר לנבואות אופטימיות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כדה"א סובל, מתעללים בו. כמו שאילון מאסק שילם ביחסיו עם הבת הקוקסינל שלו (הקריב את בנו במודע, שלא יספר סיפורים), וכמו שביבי מבין שבביתו יכול לקרות טרגדיה דודו טופז לוק (גם כאן, הוא מודע, שלא יספר סיפורים, אולי הוא אפילו רוצה ברעת בנו המשתף פעולה עם האמא הנבגדת והנקמנית), וכמו שדרעי מעורבב עם ארגוני פשע שמחזיקים חומר מפליל עליו – ככה הקפיטליזם הורס את כדה"א, בעד בצע כסף. אבל, כנראה שככה האדם/אנושות לומדים, על בשרם, כיתרון האור על החושך; בדברי הימים ה-100 שנה הללו ייזכרו כשיעור בעניין ההבדל שבין טוב לרע – לכדה"א, לאנושות, לחברה בריאה