נכון לאמצע חודש פברואר, משרד הבריאות בעזה דיווח על יותר מ־28 אלף הרוגים פלסטינים במלחמה שפרצה בעקבות מעשי הרצח, האונס והחטיפה של חמאס ב־7 באוקטובר 2023. על פי הערכות בתקשורת, בצפון רצועת עזה כמעט 80% מהמבנים ניזוקו או נהרסו.

כדי להימנע מלהיקלע לשטחי הלחימה, כ־85% מתוך 2.2 מיליון תושבי עזה עזבו את בתיהם נכון לאמצע דצמבר, כך על פי האו"ם. היקף ההרג וההרס מתקיפת הנגד הלגיטימית של ישראל גרר תביעה נגד ישראל בגין פשעי מלחמה ורצח עם בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

ממשלת ישראל טענה מצדה כי היא פועלת בהתאם לדיני המלחמה. אם כך, מדוע ההתקפה הישראלית מייצרת היקף כה גדול של נזק ומוות?

יש לכך תשובה פשוטה: כשמנהלים מלחמה בסביבה אזרחית, אזרחים נהרגים. אחת הדוגמאות הקשות ביותר לכך היא ממלחמת העולם השנייה – מספר עצום של אזרחים צרפתים נהרגו בהפצצות של בעלות הברית בחודשים שקדמו לפלישה לנורמנדי ביוני 1944.

מבט על ההרס בסן־לו, בירת מחוז מאנש, צרפת, במלחמת העולם השנייה, 1944 (צילום: AP)

בעלות הברית הפציצו שורה של קווי תקשורת כדי למנוע מהגרמנים לחזק את ההגנה החופית שלהם לאורך תעלת למאנש. היסטוריונים מעריכים שכ־20 אלף אזרחים צרפתים שאיתרע מזלם לגור בקרבת נמלים, גשרים, כבישים או מסילות רכבת נהרגו בהתקפות הללו ובמבצעים היבשתיים והאוויריים לאחריהן, שנמשכו כחודשיים.

יש שיאמרו שמדובר בהיסטוריה עתיקה, שלא נעשה את זה שוב לעולם. אולם, ההיסטוריה הקרובה יותר מראה כי אף על פי שהנשק המודרני מדויק הרבה יותר – והצבאות המערביים מצייתים לנהלים הרשמיים למניעת נזק אגבי – לחימה בקרב אזרחים, בייחוד בשטח בנוי, משמעותה תמיד גיהינום עלי אדמות עבור האזרחים.

כמו ארה"ב ובעלות בריתה בעיראק ובסוריה, ישראל הגדירה כיעד את השמדת האויב שלה. לכן המלחמות הקודמות מספקות תובנות חשובות על מה שישראל ציפתה לו בעזה

ב־2016 וב־2017 קואליציה נגד הטרור בהובלת ארה"ב ובעלי בריתה בעיראק ובסוריה (בעיקר כורדים) שמה לה למטרה להרוס את ארגון המדינה האסלאמית ולסלק אותו מהערים הגדולות שהיו תחת שליטתו בעיראק ובסוריה, תחילה מוסול ואחריה א־רקה.

הקרבות הללו היו הרסניים ביותר, למרות מאמצי הקואליציה לצמצם את הנזק לאזרחים והמלאי האמריקאי המפואר של הנשק המדויק ביותר שיוצר אי פעם.

פליטים שביתם נהרס במוסול, עיראק, 15 בנובמבר 2017 (צילום: AP Photo/Felipe Dana)

כמו ארה"ב ובעלות בריתה בעיראק ובסוריה, ישראל הגדירה כיעד את השמדת האויב שלה. לכן המלחמות הקודמות הללו מספקות תובנות חשובות על מה שישראל ציפתה לו בעזה, והן מסייעות בהבנת האסטרטגיה הצבאית והטקטיקות שלה במערכה כמו גם את היקף המוות וההרס שאנו עדים לו.

המערכה לחיסול המדינה האסלאמית במוסול נמשכה מאוקטובר 2016 ועד יולי 2017. כמעט 94 אלף חיילים עיראקים תקפו מספר מוערך של 3,000–5,000 לוחמים של המדינה האסלאמית. 29 אלף פצצות וטילים שוגרו על ידי ארה"ב ושותפיה במהלך הלחימה, נוסף על אינספור פגזי ארטילריה, שנורו בעיקר על ידי כוחות הביטחון העיראקיים.

א־רקה הופצצה והופגזה בכבדות גם לפני 2017. אבל לאחר סיום המערכה נמצאו גופותיהם של כ־1,400 אזרחים, נוסף על כ־1,900 הרוגים ב"לבוש צבאי"

מתוך אוכלוסייה של כמיליון בני אדם לפני הקרבות, מספר מוערך של 9,000–11,000 אזרחים נהרגו, לפחות שליש מהם מאש הקואליציה של בעלות הברית, שליש בפעולות של המדינה האסלאמית ושליש מסיבות לא ידועות. כ־9,900 מבנים ניזוקו או נהרסו, כ־65% מהם מבני מגורים.

המערכה בא־רקה, שנמשכה מיוני ועד אוקטובר 2017, מאלפת במיוחד משום שהיא בוצעה כמעט לחלוטין תחת פיקוד אמריקאי. 30–40 אלף חברי מיליציות סורים וכורדים נלחמו ב־2,900–5,000 לוחמי המדינה האסלאמית.

כוח של צבא ארצות הברית בצפון-מזרח סוריה, בקרבת דיר א־זור (צילום: Delil souleiman / AFP)

חברי המיליציות שניהלו את הלחימה בשטח אורגנו וחומשו על ידי ארה"ב. רוב התמיכה האווירית והארטילרית סופקה על ידי וושינגטון, לצד סיוע מסוים מבעלות בריתה. ארה"ב ניסתה לציית לדיני המלחמה.

כדי לצמצם במידת מה את היקף ההרס, הפצצות הגדולות ביותר שהוטלו היו במשקל 227 קילוגרם. על פי נתוני חיל האוויר האמריקאי, 15 אלף פצצות וטילים שוגרו מהאוויר על מטרות בא־רקה במהלך חמישה חודשים, נוסף על 35 אלף פגזי 155 מ"מ (כ־1,750 טונות של פגזים) ששיגר חיל הנחתים האמריקאי.

על פי הערכות, בין 774 ל־1,600 אזרחים נהרגו מאש הקואליציה, וכ־11 אלף מבנים ניזוקו או נהרסו, כך ש־60%–80% מהמבנים בעיר היו בלתי ראויים למגורים

א־רקה הופצצה והופגזה בכבדות גם לפני התקיפה של 2017. אבל לאחר סיום המערכה נמצאו גופותיהם של כ־1,400 אזרחים מתחת להריסות, נוסף על כ־1,900 הרוגים ב"לבוש צבאי". על פי הערכות של ארגונים לא ממשלתיים, בין 774 ל־1,600 אזרחים נהרגו מאש הקואליציה, וכ־11 אלף מבנים ניזוקו או נהרסו, כך ש־60%–80% מהמבנים בעיר היו בלתי ראויים למגורים.

בא־רקה ובמוסול נראה שרוב האזרחים נהרגו מקריסת מבנים שנפגעו מפצצות ומפגזים, אבל בעוד שבמוסול היחס בין מספר המבנים שנפגעו למספר האזרחים ההרוגים עמד על כ־1:1, בא־רקה הוא עמד על כ־3:1.

שרידי מלון מוסול בעיראק אחרי מתקפת דאעש בשנת 2017 (צילום: Zaid AL-OBEIDI / AFP)

אנליסטים ממכון ראנד האמריקאי מייחסים בזהירות את היחס הנמוך יותר של מספר הרוגים למבנה בא־רקה לעומת מוסול בעיקר לגורם אחד פשוט: אחוז גבוה מאוד מאוכלוסייתה של א־רקה לפני המלחמה – שמנתה כ־300 אלף איש – עזב את העיר, חלקו לפני הקרבות וחלקו במהלכם.

חמאס הציבה בפני ישראל בעיה צבאית קשה מאוד, קשה יותר אפילו מאשר במוסול או בא־רקה. רמת הקושי מסבירה הרבה מהמהלך הנורא של מלחמת ישראל–חמאס.

חמאס הציבה בפני ישראל בעיה צבאית קשה מאוד, קשה יותר אפילו מאשר במוסול או בא־רקה. רמת הקושי מסבירה הרבה מהמהלך הנורא של מלחמת ישראל–חמאס

(במקביל, הועלו גם שאלות בנושא השפעת האופן שבו משפטני צה"ל מפרשים את הסעיפים העוסקים באזרחים באמנות הבינלאומיות הנוגעות לניהול לחימה. אף שאין הרבה ראיות לכך שצה"ל פוגע באזרחים במתכוון, ייתכן כי ניתן להסביר חלק מההרס בפרשנות רחבה מדי למידתיות ולנקיטת אמצעי זהירות).

יאמרו מה שיאמרו על חמאס, הוא אויב חסר רחמים ובעל יכולות גבוהות. צה"ל נתקל בארבע בעיות עיקריות כשהחל במבצע שלו: הגודל והאיכות של הכוח הצבאי של חמאס; הסביבה הבנויה; ההיערכות של חמאס בשטח, הכוללת מאות קילומטרים של מנהרות ובונקרים עמוקים; וההיטמעות השיטתית של לוחמי חמאס – כמו גם אמצעים הגנתיים שהוכנו מראש – בקרב האוכלוסייה האזרחית.

מחבל חמאס במצעד בעזה, 14 בנובמבר 2021 (צילום: MAHMUD HAMS / AFP)

גודלו ואיכותו של הכוח הצבאי של חמאס מהווים בעיה גדולה בפני עצמה. משקיפים מעריכים כי בתחילת הלחימה היו לחמאס 15–40 אלף לוחמים, כשהכוח הקרבי הממשי שלו מרוכז, על פי דיווחים, בחמש חטיבות.

לכל הפחות, מדובר על כוח גדול פי שלושה מזה של ארגון המדינה האסלאמית במוסול או בא־רקה; לפי ההערכות הגבוהות ביותר, מדובר בכוח הגדול פי עשרה. דבר זה כשלעצמו כבר יוצר מערכה התקפית קשה והרסנית יותר בצורה משמעותית.

כוחות חמאס, ככל הידוע, מצוידים היטב בנשק חי"ר קל וכבד, כגון רובי סער, רובי צלפים, מקלעים, מטולי כתף, מרגמות וטילים מונחים נגד טנקים

(כנקודה נוספת להשוואה, על פי הערכות כ־8,000 חיילים אוקראינים, ככל הנראה בארבע חטיבות קטנות, הגנו על מריופול מפני כוח רוסי גדול בהרבה ובעל ציוד משוכלל יותר במשך שלושה חודשים בתחילת 2022).

נראה כי לוחמי חמאס גם מאומנים היטב, וקיבלו ייעוץ ממומחים צבאיים מנוסים יותר, הן בחזבאללה והן באיראן. כוחות חמאס, ככל הידוע, מצוידים היטב בנשק חי"ר קל וכבד, כגון רובי סער, רובי צלפים, מקלעים, מטולי כתף, מרגמות וטילים מונחים נגד טנקים.

מצעד צבאי של חמאס בעזה, 19 ביולי 2023 (צילום: MAHMUD HAMS / AFP)

חמאס ייצר וייבא מאות רקטות, רובן בלתי מונחות, וחלקן בעלות טווח של 150 קילומטרים. חמאס גם נעזר בטכנולוגיית מעקב מסחרית זמינה מהמדף, כגון כטב"מים ומצלמות דיגיטליות.

אם כוחות השריון המצוידים היטב של צה"ל היו פוגשים את לוחמי חמאס בשטח פתוח, מלאכתם ככל הנראה הייתה פשוטה ומהירה. אולם, כוח רגלים מאומן היטב וחמוש היטב הופך לאימתני בסביבה בנויה.

הסביבה הבנויה משרתת את ההגנה הטקטית משום שהיא מציעה מקומות מסתור ומחסה ומערכות תיעול. צבא ארה"ב הגיע למסקנה הזו בעקבות ניסיונו בלחימה במדינה האסלאמית

הסביבה הבנויה משרתת את ההגנה הטקטית משום שהיא מציעה מקומות מסתור ומחסה ומערכות תיעול. צבא ארה"ב הגיע למסקנה הזו בעקבות ניסיונו בלחימה במדינה האסלאמית. דוח שפורסם בספטמבר 2017 קבע כי הניסיון במוסול "אישר כי שטח בנוי מחזק את ההגנה".

בניינים מספקים מקומות מסתור רבים. מרתפים לא רק מציעים מקומות מסתור אלא גם מהווים בונקרים טבעיים, שמגנים מפני הנשק של האויב ובכך גם מאפשרים לירות מתוכם ביעילות. הקומות העליונות מספקות עמדות ירי מרחוק ומאפשרות לתצפת על תנועת האויב.

פעילות לוחמי יחידת יהל"ם במנהרה בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, פברואר 2024 (צילום: דובר צה"ל )

במקביל, הרחובות והדרכים מנתבים את תנועת כוחות הרגלים ומהווים עמדות טבעיות למארבים. המאפיינים הללו ניתנים לשיפור בקלות על ידי מי שמשתמש בהם להגנה. ניתן לפעור חורים בקירות כדי לאפשר מעבר מחדר לחדר ומבניין לבניין, באופן נסתר מהעין.

ניתן גם לחפור מנהרות ותעלות בין מבנה למבנה. ניתן לבצר מרתפים וקומות עליונות באמצעות שקי חול כדי להתגונן מפני קליעים ורסיסים, וכן באמצעות לוחות פלדה וקורות עץ שימנעו את קריסת התקרה.

הסביבה הבנויה והקלות שבה ניתן לשפר ולשפץ אותה מספקות למתגוננים פעמים רבות עוד קו של עמדות מוגנות שאליהן הם יכולים לסגת תחת לחץ ולהתחיל מחדש את כל תהליך

בונקרים ועמדות ירי נבנים פעמים רבות בתוך הבניינים, כשכלי נשק נראים מבחוץ דרך חורים הנפערים בכמה שכבות של קירות פנימיים וחיצוניים כדי לבלבל את המטרות לגבי מקור האש. הכניסות וגרמי המדרגות ממוקשים וממולכדים נגד תקיפות חי"ר.

הסביבה הבנויה והקלות שבה ניתן לשפר ולשפץ אותה מספקות למתגוננים פעמים רבות עוד קו של עמדות מוגנות שאליהן הם יכולים לסגת תחת לחץ ולהתחיל מחדש את כל תהליך ההתקפה וההגנה.

חיילים בתוך המנהרה הגדולה ביותר שאותרה ברצועת עזה, 17 בדצמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

חמאס לא סבל ממחסור בחומרים לשיפור ההגנות שלו למרות הסגר הישראלי המתמשך. נתוני האו"ם מעידים כי כמויות משמעותיות של חומרי בנייה יובאו לעזה בתשע השנים האחרונות – 50 אלף משאיות הוכנסו ב־2022 לבדה, ועימן 50% מהאספקה שהגיעה לרצועה, בעוד שרק 25% מהמשלוחים כללו מצרכי מזון ו־4% ציוד הומניטרי שסיפקו ארגונים בינלאומיים.

לנוכח השליטה המנהלית של הארגון בעזה, יהיה מפתיע אם לחמאס לא הייתה השפעה על חומרי הבנייה שהוכנסו ואם חלק מהכמות לא נגרעה ממיזמים אזרחיים לטובת בניית בונקרים ומנהרות.

היות שבא־רקה שלושה כלי נשק בממוצע כוונו לכל מטרה, כנראה כדי להבטיח את השמדתה, השימוש בתחמושת פחות הרסנית הביא לשימוש בתחמושת רבה יותר

הסביבה הבנויה מביאה להגברת ההסתמכות של התוקף על כוח אש. בא־רקה ארה"ב ושותפיה הסתמכו רבות על נשק מונחה מדויק – פצצות, טילים, רקטות וארטילריה. הם הקפידו על דיני המלחמה ופעמים רבות השתמשו בכמות הנשק הקטנה ביותר האפשרית להשמדת המטרה.

(לנוהל הזה היה מחיר סמוי. היות שבא־רקה שלושה כלי נשק בממוצע כוונו לכל מטרה, כנראה כדי להבטיח את השמדתה, השימוש בתחמושת פחות הרסנית הביא לשימוש בתחמושת רבה יותר להשגת התוצאה הרצויה).

מבט על ההרס ברצועת עזה, 22 בפברואר 2024 (צילום: SAID KHATIB / AFP)

בקרבות הללו, אופייה של הסביבה הבנויה, יחד עם יריב מנוסה, מחויב וחמוש היטב, הספיקו כדי לדרוש מהקואליציה לבצע "מתקפת ארבה", שבה התחמושת הזאת, שנורתה כתמיכה לכוחות היבשה המתקדמים, כילתה בהדרגה את א־רקה, בדיוק כפי שעשתה במוסול. לכן אין זה פלא שצה"ל מוצא את עצמו כעת הורס מספר רב מאוד של מבנים בעזה.

חמאס שיפרה עוד יותר את הסביבה הבנויה באמצעות מיזם בנייה תת־קרקעית עצום – רשת מנהרות עמוקה שמשרתת מטרות טקטיות ואסטרטגיות. חלק מהמנהרות מחברות בין עמדות לחימה כדי לתמוך בתמרונים טקטיים, תקיפות פתע ומארבים ובמאמצים להצטיידות מחודשת.

הגם שהם בהחלט חפרו מנהרות, רשת תת־קרקעית מורכבת כמו זו שבנו פעילי חמאס לא הייתה זמינה ללוחמי המדינה האסלאמית במוסול ובא־רקה

אחרות מאפשרות למנהיגים לנוע בין מקומות המגורים שלהם למשרדיהם. חלקן מובילות לבונקרים, שמאפשרים למפקדים וללוחמים לעבוד ולנוח מתחת לקרקע. ככל הנראה, בונקרים אחרים מכילים עתודות תחמושת, לרבות רקטות ארוכות טווח. ולא נאמר הרבה על אתרי ייצור הנשק של חמאס, אך נראה שקיימים מתקני ייצור קטנים גם מתחת לקרקע.

היות שלפי רוב המקורות יש מאות קילומטרים של מנהרות – והישראלים מציגים רק קטעים ממה שהם מוצאים – ייתכן שחלק גדול מהרשת הזאת היא בסיסית למדי. אולם, רוב הסרטונים והתמונות מראים מעברים צרים מאוד אך בנויים היטב ומחוזקים בפלדה ובטון, בשעה שמנהרות אחרות רחבות הרבה יותר. כמו כן התגלו חדרי מגורים ותאי כליאה.

צילום לילי של פתח מנהרה שמצאו כוחות צה"ל בחאן יונס בדרום עזה. ינואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

למנהרות יש פירים מוסווים רבים לכניסה ויציאה. נראה גם שלאורך התקרות נמתחו חוטי חשמל, המספקים חשמל, אך ככל הנראה גם תקשורת קווית, שמאפשרת לחמאס לחמוק מאיתור המודיעין הישראלי.

היכולות ההגנתיות המובנות בסביבה הבנויה, בשילוב המרכיב התת־קרקעי שנבנה במשך שנים רבות, יוצרים מערכת ביצורים עצומה. הגם שהם בהחלט חפרו מנהרות, רשת תת־קרקעית מורכבת כמו זו שבנו פעילי חמאס לא הייתה זמינה ללוחמי המדינה האסלאמית במוסול ובא־רקה, מה שמציב בפני צה"ל בעיות עצומות, יותר מאלה שחוותה הקואליציה נגד הטרור בראשות ארה"ב.

ניסיון להשתלט על בניינים – וחשוב יותר, להשתלט על מערכת המנהרות – רק באמצעות סדרה של פעולות טקטיות קרקעיות, לא רק יתבע זמן רב אלא גם צפוי להגדיל לאין שיעור את מספר הנפגעים

ניסיון להשתלט על בניינים – וחשוב יותר, להשתלט על מערכת המנהרות – רק באמצעות סדרה של פעולות טקטיות קרקעיות, לא רק יתבע זמן רב אלא גם צפוי להגדיל לאין שיעור את מספר הנפגעים בקרב כוחות הקרקע הישראליים.

שום צבא לא יבחר באפשרות הזאת. יתר על כן, אפילו התקפה ישירה תהיה הרסנית מאוד אם תדרוש בסופו של דבר את השמדת המנהרות מבפנים באמצעות כמויות גדולות של חומרי נפץ מרסקים.

פעילות לוחמי יחידת יהל"ם במנהרה בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, בפברואר 2024 (צילום: דובר צה"ל )

אי אפשר לדעת בדיוק איך צה"ל מחליט אילו חלקים ממערכת המנהרות של חמאס לתקוף מהאוויר, אבל כל התקפה ממושכת תסתמך על פצצות בעלות יכולת חדירה עמוקה וכוח נפץ.

(התקשורת המערבית מתחה ביקורת על השימוש של צה"ל בפצצות טון. סי־אן־אן ניתחה יותר מ־500 מכתשים גדולים בעזה ומצאה שהם נוצרו מפיצוצים תת־קרקעיים).

אף שמנהרות ובונקרים תת־קרקעיים אינם המטרה היחידה של חיל האוויר הישראלי, חשיבותם ותפוצתם הרחבה ככל הנראה אחראיות לתקיפות אוויריות רבות

היות שחמאס ניתב את המנהרות האלה מתחת ואל תוך בניינים בעזה, התקיפות הישראליות גורמות באופן בלתי נמנע נזק על פני השטח. אף שמנהרות ובונקרים תת־קרקעיים אינם המטרה היחידה של חיל האוויר הישראלי, חשיבותם ותפוצתם הרחבה ככל הנראה אחראיות לתקיפות אוויריות רבות.

במלחמת וייטנאם, למשל, צבא ארה"ב נתקל במערכת מנהרות רחבה ליד סייגון, שכונתה "מנהרות קו צ'י". לאחר שנים של תקיפות ללא הכרעה של כוחות קרקע, ארטילריה וכלי טיס טקטיים, ב־1969 וושינגטון הפעילה מפציצים אסטרטגיים מסוג B-52 נגד רשת המנהרות ולבסוף השמידה את רובן. 

חיילי צה"ל ברצועת עזה, פברואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

המשקיפים יכולים להבין את ההחלטות של ישראל מבלי לעודד אותן, או חשוב יותר, לתמוך בהן, אבל הם צריכים להבין את הסיבות להתנגדותם. כפרטים, אנשים יכולים להתנגד למלחמה של ישראל על פי המוסר האישי שלהם, אבל לארה"ב כאומה, בהתחשב בהיסטוריה הצבאית שלה עצמה, לרבות ההיסטוריה הקרובה, אין הרבה בסיס אתי לגנות את האסטרטגיה הישראלית.

הדבר נכון גם לממשלות הערביות. ישראל לא עושה שום דבר שארה"ב ובעלי בריתה הערבים לא עשו – ואפילו לאחרונה. יש אולי מי שיטען שוושינגטון התפכחה ושלא תעשה זאת שוב לעולם, אבל טענה כזאת איננה מחזיקה מים. כשארה"ב נתקלת בהתגרות, ההיסטוריה מראה כי היא יכולה להגיב בצורה אכזרית למדי. אחת התוצאות היא מה שמכונה נזק אגבי.

ישראל לא עושה שום דבר שארה"ב ובעלי בריתה הערבים לא עשו – ואפילו לאחרונה. יש אולי מי שיטען שוושינגטון התפכחה ושלא תעשה זאת שוב לעולם, אבל טענה כזאת איננה מחזיקה מים

חמאס, מצדה, לא נראית מודאגת מכך שהיא מציבה את האזרחים הפלסטינים בסכנה. אכן, זה פיצ'ר ולא באג. יש מי שמשתמש במונח "מגן אנושי" לתיאור האסטרטגיה של חמאס, אבל הוא בלתי ממצה. את המרכיב הזה באסטרטגיה של חמאס ניתן לכנות גם כ"הסוואה אנושית" או בצורה אכזרית יותר – "תחמושת אנושית".

על בסיס יום־יומי, פעילות החברה האזרחית מטשטשת את פעילות חמאס. חשוב מכך, חמאס מבין שאזרחים הרוגים הם עקב אכילס במבצעים של צבא מערבי. דמוקרטיות ליברליות מייחסות ערך גבוה לפרט, ולפיכך לחיי אדם. משפטנים פיתחו מבנה משפטי משוכלל להסדרה של ניהול לוחמה בגלל אותו כבוד לפרט, המעוגן באמנות בינלאומיות.

פלסטינים בורחים מחאן יונס שברצועת עזה בעקבות תקיפות צה"ל, 2 בפברואר 2024 (צילום: Mahmud Hams / AFP)

צבאות מערביים, ובהם צה"ל, מנסים לציית לחוקים הללו. הגם שדיני המלחמה לא אוסרים עליהם לפתוח במלחמה, הם מנסים לקיים את הכללים הללו מפני שהם משקפים את ערכי החברוֹת שהם משרתים ובגלל ציפייה להדדיות – וגם מפני שבאופן מעשי הם יודעים שמספר רב של אזרחים הרוגים עלול להפוך לנטל פוליטי בבית ובחוץ. חמאס מקריבה את חיי הפלסטינים כתחמושת במלחמת מידע. היא לא הראשונה לעשות זאת, וכנראה גם לא האחרונה.

מהלכה של כל מערכה בשטח בנוי מושפע מגורמים ייחודיים, אך בו בזמן כולן חולקות קווי דמיון. כשלצד המתגונן, גם במספרים קטנים, יש זמן להיערך להגנה בסביבה בנויה, התוקף צפוי להיתקל בקשיים רציניים.

מהלכה של כל מערכה בשטח בנוי מושפע מגורמים ייחודיים, אך בו בזמן כולן חולקות קווי דמיון. כשלצד המתגונן, גם במספרים קטנים, יש זמן להיערך להגנה בסביבה בנויה, התוקף צפוי להיתקל בקשיים רציניים

הכוח התוקף תמיד ישאף לעשות כמיטב יכולתו במחיר הנמוך ביותר עבורו, בייחוד מבחינת נפגעים. פירוש הדבר שהוא לא רק יגייס את כל עורמתו כדי להתמודד עם הבעיה, אלא גם יביא לקרב כוח לחימה רב, כנהוג לרוב בתקופה המודרנית כשההגנה מתגלה כחזקה.

לפיכך תקיפות בשטח בנוי לרוב גורמות נזק חמור מאוד לבניינים ולתשתיות. אם אזרחים נאלצים להישאר באותם אזורי לחימה עצימה, מכל סיבה שהיא, הם יסבלו רבות, כמו אזרחיה של עזה.

אוהלים של עקורים פלסטיניים בקרבת הגבול של רצועת עזה עם מצרים, 15 בפברואר 2024 (צילום: MOHAMMED ABED / AFP)

ערים גדלות עם גידול אוכלוסיית העולם ועם המעבר של יותר ויותר אנשים אל המרכז כדי להיות חלק מהכלכלה המודרנית. התקיפה הישראלית בעזה, תקיפות הקואליציה בראשות ארה"ב במוסול ובא־רקה ואפילו המצור הרוסי העקוב מדם על מריופול אולי אינם יוצאים מהכלל, אך מהווים חלון למלחמות העתיד.

במקום לדמיין מבצעים צבאיים בחלל ריק, אנליסטים ואסטרטגים צריכים להבין את ההשלכות של הדיפלומטיה הכושלת או של הסכסוכים הנותרים בלתי מיושבים משום שהמגעים הדיפלומטיים לא היו כדאיים מבחינה פוליטית.

אין הרבה מחלוקות פוליטיות שניתן ליישב באמצעות קרבות משוריינים בשטחים מישוריים ומדבריים ריקים. מלחמה היא דבר פוליטי, ופוליטיקה מתרחשת בין אנשים.

בארי ר' פוזן הוא פרופסור למדע המדינה בתוכנית למחקרי ביטחון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. כעמית במועצה ליחסי חוץ שהוצב במשרדו של שר ההגנה האמריקאי ב־1982, הוא עבד על נושאים הקשורים לכוחות היבשה הסובייטיים ולמבצעי פריצת הדרך המשוריינים לאורך הגבול הפנים־גרמני. הוא כתב על בעיית פריצת הדרך בספרו: "Breakthroughs: Armored Offensives in Western Europe 1944".