האזעקות בשבעה באוקטובר תפסו את משפחת נופר — אביב, עדי ובתם נוי —במושב מסלול, בבית אחותו של אביב. מאחר שלא היה שם מרחב מוגן, הם החליטו לא לקחת סיכון ונסעו לרעים, מרחק של דקות ספורות, לשם תכננו להגיע בכל מקרה למפגש משפחתי בצוהריים. תחת מטח כבד של רקטות ויירוטים, הם נסעו באיטיות יחסית, כדי שיוכלו לעצור במקרה שרכבם ייפגע.

קצת אחרי צומת אורים הם פנו ימינה, וכשהיו בערך באמצע הדרך לרעים, חלפו על פני טנדר לבן שירה לכל עבר. "בארגז האחורי היו שניים, ועוד אחד יצא מאחורי הנהג. ראיתי קלאצ'ים יורים ואת הרשפים שלהם, ואנחנו עוברים במסך הקליעים הזה", משחזר אביב, שנהג ברכב. תוך שניות ספורות עדי צעקה שנפצעה, והוא עצר מייד בשוליים.

עדי נפגעה במרפק יד שמאל ובבטן. בהחלטה של רגע, אביב חבש את פצעיה כדי לעצור את הדימום אך נמנע מחסימת עורקים, מתוך תקווה להציל את ידה מקטיעה. הוא עצמו נפגע ביד ימין, אך למרבה המזל, נוי, שישבה במושב האחורי, לא נפגעה פיזית. "חשבתי שאלה רסיסים של טיל ועצמתי עיניים", היא נזכרת ברגעי האימה.

אחד הגלגלים נוקב, הגג כוסה רסיסים, והשמשה הקדמית נופצה. קליע אחד פגע בעדי בבטן, ואחרים פגעו בצידה, כשאחד מהם עבר דרך ידו של אביב. הם הזעיקו את מד"א, מבלי לדעת שאין לכך סיכוי

מד"א לא הגיע

אחד הגלגלים נוקב, הגג כוסה רסיסים, והשמשה הקדמית נופצה. קליע אחד פגע בעדי בבטן, ואחרים פגעו בצידה, כשאחד מהם עבר דרך ידו של אביב. הם הזעיקו את מד"א, מבלי לדעת שאין לכך סיכוי. באותם רגעים הגיעה גם אחותו של אביב ברכב נוסף ממושב מסלול, ולמרבה המזל לא נתקלה בטנדרים שירו לכל עבר.

כעבור שעה ורבע, עדי החלה לומר שקר לה, ואביב הבין שהזמן שלה אוזל. "אי אפשר היה לחכות, אבל אחות במרפאה של קיבוץ רעים אמרה לנו 'אל תבואו' כי יש שם מחבלים ואי אפשר להיכנס. לא ידענו מה לעשות – היא עם פציעות בבטן ומדממת", הוא משחזר. בלית ברירה, החליף אביב את הגלגל, ביצע פניית פרסה והחל לדהור לכיוון סורוקה. בדרך הבחינו באמבולנס שעצר לטפל בפצועים. הם נעמדו מולו, ואביב הניף את עדי פנימה.

המכונית של משפחת נופר אחרי ההיתקלות במחבלי חמאס בשבעה באוקטובר 2023 (צילום: אביב נופר)

האמבולנס, כשהם נוסעים מאחוריו, שעט במהירות של כ־170 קמ"ש, ובתוך דקות ספורות הגיעו לסורוקה. עדי משחזרת: "רק כשהגעתי למיון איבדתי את ההכרה. אם זה היה קורה בשטח, אני לא יודעת מה היה קורה".

אביב: "הטיסו אותה לטראומה. היא הגיעה כמו סמרטוט סחוט – בלי דם בכלל. ברגע האחרון היא קיבלה כמה עירויים, פתחו לה את הבטן, העיפו את הטחול שנקרע לגמרי וטיפלו ביד – הניחו קיבוע חיצוני ותלייה שמחזיקה את המקום, כי האיבר עדיין חי. כל מה שצריך בתור התחלה כי היו שם מלא פצועים.

"אני עצמי קיבלתי חבישה ביד מבחוץ, החתך היה כמו עין שנפתחה ונסגרה מעצמה מרוב חום ובגלל שאני לוקח מדללי דם לא דיממתי. עד היום הרסיסים שם ביד ויוצאים לאט לאט"

"היו לה פציעות פנימיות מורכבות – ריאות, מעיים, בית חזה מחורך והיא הוגדרה אנוש אבל יציב, וברגע שהתפנה מקום עם האורתופדים ישר העיפו אותה אליהם, לפתוח את היד ולהרכיב עוד פעם קיבוע חיצוני. אני עצמי קיבלתי חבישה ביד מבחוץ, החתך היה כמו עין שנפתחה ונסגרה מעצמה מרוב חום ובגלל שאני לוקח מדללי דם לא דיממתי. עד היום הרסיסים שם ביד ויוצאים לאט לאט".

הם לא זזו ממיטתה במשך יומיים. "הייתה שם קטסטרופה", מתאר אביב. "כולם על הרצפה, בלגן, טירוף, הזיה לגמרי". נוי מוסיפה: "אנשים חיפשו ברשימות המתים, היו כאלה שלא ידעו איפה הקרובים שלהם. קשוח". ביום שני בצוהריים הם הועברו באמבולנס לבית החולים רמב"ם, קרוב לביתם. עדי הייתה האזרחית הראשונה שהגיעה לבית החולים הצפוני, שם עברה צנרור מחדש.

עדי נופר באשפוז בבית החולים סורוקה. אוקטובר 2023 (צילום: באדיבות המצולמת)

"בסורוקה אשפזו אותי בכירורגית, ולא חשבתי שהמצב שלי כל כך רע. כבר הוציאו את הקטטר, התחילו לנתק צינורות, ואפילו הצלחתי לשבת לבד. אבל כשהגענו לרמב"ם, אשפזו אותי בטיפול נמרץ וחיברו לי מיליון צינורות. לא יכולתי לעשות כלום — שכבתי על חצי צד בגלל הנקז והחור בצלעות, כשהיד מחוברת למתקן.

"כדי להקים אותי לקח 20 דקות רק לשחרר את כל החיבורים ואז לחבר הכול מחדש. ככה הייתי מאושפזת כשבועיים וחצי, כשבמהלכם עברתי ממחלקה למחלקה. בגלל השבר בצלעות והחור בריאה חששו שהיא תקרוס ועשו פיזיותרפיה נשימתית וצילומי חזה והנקז נשאר כי הריאה הפרישה נוזלים.

"בסורוקה אשפזו אותי בכירורגית, ולא חשבתי שהמצב שלי כל כך רע. כבר הוציאו את הקטטר, התחילו לנתק צינורות, ואפילו הצלחתי לשבת לבד. אבל כשהגענו לרמב"ם, אשפזו אותי בטיפול נמרץ"

"אחרי שבועיים עברתי מטיפול נמרץ נשימתי לכללי ובהדרגה התחלתי לשתות ולהשתחרר מחלק מהחיבורים. בשלב השלישי היה ניתוח נוסף ביד כדי להוציא קיבוע חיצוני ולחבר את הפנימי".

לרדוף אחרי החזרים והנחות

לקראת סוף אוקטובר השתחררה עדי מבית החולים רמב"ם וחזרה לביתם באחת השכונות העליונות של חיפה. היא החלה בשיקום יום, שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וליווי פסיכולוגי.

עדי נופר באשפוז בבית החולים רמב"ם. אוקטובר 2023 (צילום: באדיבות המצולמת)

"התחיל המסע להבין שאני לא אותו האדם שהייתי קודם בגלל המגבלות והתלותיות בכל פעולה. יד שמאל תקועה ב־90 מעלות עם פגיעה עצבית, ביד שהייתה חצי רדומה מהניתוח השני. כאבים בלתי נסבלים ברמה של בכי יום־יומי. בבטן לא הרגשתי משהו, מעבר לסיכות של התפרים וההתעסקות עם הצלקת. אחר כך הבנתי שיש השלכות למערכת העיכול שהשתבשה וקשיים בנשימה".

עד למפגש עם המחבלים, עדי (57) עבדה כמדריכת שיקום למתמודדי נפש, ואביב (55) עסק בתחום התשתיות. כעת שניהם הושבתו מעבודתם, והמשכורת נעצרה. הם החלו לקבל תגמול רפואי בסך 7,300 שקלים, אך כשאביב החל בלימודים, הקצבה שלו קוצצה ב־2,000 שקלים.

נוי, בתחילה, לא קיבלה דבר. המשפחה הבינה שהם נכנסים למאבק חדש — ניסיון לפענח את הזכויות המגיעות להם ולהיאבק עליהן.

"הרופא לא אישר החזר תרופות. למה? כי יכול להיות שלפני כן קיבלה את התרופות האלה. עכשיו תוציאי תיק רפואי עשר שנים אחורה. אין לי מה לעשות? עם הפגיעה שלי אני לא צריכה להוכיח שום דבר"

כך למשל, סכום של 1,980 שקלים שעדי שילמה עבור המשך הטיפול לאחר שחרורה מרמב"ם הוחזר לה רק כעבור עשרה חודשים. בתחילה התבקשה להמציא דוח תרופות שנה אחורה.

"הרופא לא אישר, למה? כי יכול להיות שלפני כן קיבלה את התרופות האלה. עכשיו תוציאי תיק רפואי עשר שנים אחורה. אין לי מה לעשות? אלך לקנות את התרופות האלה בשביל לרוץ אחריכם להחזרים? עם הפגיעה שלי אני לא צריכה להוכיח שום דבר. שאלתי את פקידת האיבה למה לא מחזירים את הכסף אחרי מאבק של חודשים והיא ענתה 'זה כספי ציבור'. מי זה הציבור? אני".

היד הפצועה של אביב נופר (צילום: באדיבות המצולם)

המשפחה כולה התנהלה מול פקידת שיקום ופקידת נפגעי פעולות איבה, אך עיקר הבעיה התמקדה בהתנהלות מול האחרונה. הם נאלצו להבין בעצמם שהם זכאים להנחות בחשמל, בארנונה ובסיוע בשכר דירה — וליידע את הפקידה. במשך חודשים התעקשו עד שהתקבלו האישורים, אך התחושה הייתה שהמערכת מקשה עליהם ככל האפשר כדי למנוע את העברת הכספים.

הפציעה באוקטובר, הנכות ממאי

עדי נשלחה שוב ושוב לוועדות רפואיות שונות: "אורתופדית, נוירולוגית, כירורגית, פסיכיאטרית וגם ועדות ערר. אם משהו לא נלקח בחשבון, אז עושים עוד ועדה ועוד אחת מסכמת ומחליטים לא לסכם, הייתי בתשע ועדות.

"כל ועדה קובעת תום זמניות לתקופה אחרת, ובסופו של דבר נקבעו לי 85% נכות שמתחילים רק במאי. נפצעתי באוקטובר, אז למה האחוזים מתחילים רק במאי?"

"כל ועדה קובעת תום זמניות לתקופה אחרת, ובסופו של דבר נקבעו לי 85% נכות שמתחילים רק במאי. נפצעתי באוקטובר, אז למה האחוזים מתחילים רק במאי? עכשיו אני צריכה לעבור עוד ועדת ערר ולהמתין חודש וחצי. אני אמורה להגיש ערעור על הטעות שלהם?

"אמרתי להם: 'תפסיקו לטרטר אותי. תרכזו את הכול למועד מסוים, כל חודש או חודשיים, ותתחילו את האחוזים מאוקטובר', כדי שאוכל להגיע לוועדה הבאה באותו זמן ובפגישה אחת".

המכונית של משפחת נופר אחרי ההיתקלות במחבלים בשבעה באוקטובר 2023 (צילום: אביב נופר)

עדי זכאית לרכב רפואי, אך שובצה ברמה אחת במקום בשלוש, בטענה שהאחוזים שנקבעו לה הם זמניים. היא התעקשה להסביר שחלק מהאחוזים כבר הוגדרו לצמיתות ולכן היא זכאית למדרגה הגבוהה יותר.

מערכת אטומה

כשהתעניינה בזכאות לבית מרפא, נאמר לה שאין אפשרות כזו משום שהנכות שלה הוגדרה זמנית, אף שכבר נקבעו לה 55% נכות לצמיתות. גם עבור טיפולים אלטרנטיביים לא קיבלה החזר.

"אני צריכה להמתין שלושת רבעי שעה על תקליט חוזר כדי שמישהו יענה, ואז אומרים לי לבדוק שוב בעוד שלושה שבועות. למה אני צריכה לתזכר אתכם ולחכות? אני מוציאה כסף שאין לי — לא מקצבת נכות ולא מהמשכורת שהייתה לנו קודם. למה זה לא עובד בצורה מסודרת?"

"כעסתי על פקידת נפגעי האיבה, וזימנו פגישה איתה בסניף חיפה. ציפיתי שהמנהלת תגשר בינינו, שתפגין אמפתיה ורגישות, אבל במקום זאת היא תקפה אותנו והגנה עליה"

"עם הזמן הורידו לי שעות ליווי של מטפל משמונה לשש – וגם את התשלום לשעה מ־60 שקלים ל־40. על סמך מה? הכול מאבק מתיש על קטנות. הרגשתי שהמערכת מנסה להביא אותי לנקודה שבה אתייאש, ארפה ואוותר.

"כעסתי על פקידת נפגעי האיבה, וזימנו פגישה איתה בסניף חיפה. ציפיתי שהמנהלת תגשר בינינו, שתפגין אמפתיה ורגישות, אבל במקום זאת היא תקפה אותנו והגנה עליה. זו הייתה עוגמת נפש וסימן שאין עם מי לדבר. הרגשתי בדיוק כמו שלא באו לחלץ אותי בשבעה באוקטובר — את אותה חוויה מול ביטוח לאומי, שפשוט לא רואים אותנו. חוסר אונים מול מערכת אטומה".

הרכב של משפחת נופר אחרי ההיתקלות במחבלים בשבעה באוקטובר (צילום: באדיבות המשפחה)

המחשב אומר "לא"

ביטוח לאומי ניהל את התקשורת עם האב באמצעות פקידת נפגעי איבה אחת, ועם האם והבת דרך פקידה אחרת. כשביקשו לאחד את הטיפול תחת גורם אחד, נענו מהסניף החיפאי כי אין אפשרות לעשות זאת, מאחר שהפקידות הוקצו באופן רנדומלי על ידי המחשב. גם על זה נאלצו להתעקש.

אביב: "מה ההיגיון? פקידה אחת טיפלה בי וראתה אותי, ואחרת טיפלה בנוי ובעדי בלי לראות אותן. למה לא לאחד את הטיפול? פניתי לסניף הראשי — זה הרגיש כמו לקשור פתק לרגל של ציפור ולקוות שיגיע. אחרי זמן מה, זה קרה, ואיחדו אותנו תחת פקידה אחת. עדי נאלצה ללמוד על זכויותיה מהחוברות ומהאתר של ביטוח לאומי. לפקידות אין מושג.

"אין מי שבא ואומר לך: האחוזים שלך הם איקס ומזה נגזר כך וכך. הם אמורים להכיר את החוברת בעל פה, אבל כל מה ששמענו זה 'לא ולא'. הבנו שזו בעצם שיטת מצליח. לדעתי, הם באמת מקבלים הנחיה להדוף בקשות"

"אין מי שבא ואומר לך: האחוזים שלך הם איקס ומזה נגזר כך וכך. הם אמורים להכיר את החוברת בעל פה, אבל כל מה ששמענו זה 'לא ולא'. הבנו שזו בעצם שיטת מצליח. לדעתי, הם באמת מקבלים הנחיה להדוף בקשות".

אין קבוצת תמיכה

בשלב מסוים, עדי החלה לחוות תסמיני פוסט־טראומה, כולל התקפי חרדה. "אני צריכה את המערכת. למה זה לא הולך ברוך, הבנה ושיתוף פעולה? למה אני צריכה לרדוף אחריהם עם כל דבר, ורק לשמוע 'נבדוק' או 'בעצם את לא זכאית'? הרגשתי שאין לי אוויר, שאני מתוסכלת ומיואשת מההתנהלות מול ביטוח לאומי. עד היום זה ככה — עדיין יש זנבות ולא סיימתי את הוועדות.

משפחת נופר, מימין: נוי, עדי ואביב (צילום: עומר שרביט)

במקביל, נוי — שכאמור הייתה ברכב שספג מטח קליעים ואיבדה רבים מחבריה מילדות שגדלו איתה בעוטף עזה — קיבלה בתחילה 30% נכות נפשית. כשהגיעה לוועדה עם חוות דעת פסיכיאטרית על החמרה במצבה, הופתעה לגלות שהנכות שלה דווקא הופחתה ל־20%, ורק לאחר מכן הועלתה מחדש.

"אימא שלי כמעט מתה לי מול העיניים, אני על מינון גבוה של כדורים, וכשהגעתי לוועדה — הם דווקא הורידו את האחוזים. הייתי צריכה לערער, ואז העלו ל־40% זמני, אבל שינו את ההגדרה מפוסט־טראומה לתגובת חרדה, וזה משבש את הזכויות שלי.

"אימא שלי כמעט מתה לי מול העיניים, אני על מינון גבוה של כדורים, וכשהגעתי לוועדה — הם דווקא הורידו את האחוזים. הייתי צריכה לערער, ואז שינו את ההגדרה מפוסט־טראומה לתגובת חרדה, וזה משבש את הזכויות שלי"

"מביטוח לאומי לא מגיעים לי קבוצת תמיכה, טיפולים או סיוע בלימודים. כדי לערער, אני צריכה ללכת לבית משפט או להמתין לוועדת תום זמניות הבאה. אחר כך שמעתי שאנשים שלא עברו את התופת שאנחנו חווינו קיבלו הרבה יותר".

אחיה הגדול של נוי, בן 25, היה בשבעה באוקטובר באזור המרכז ולא הצליח להגיע לבית החולים. כיום הוא מטופל באופן עצמאי, ובביטוח לאומי הודיעו למשפחה שאין טעם לנסות לבקש עבורו זכאות לסיוע בטיפול.

המכונית של משפחת נופר לאחר ההיתקלות במחבלים בשבעה באוקטובר 2023 (צילום: אביב נופר)

חייבים סיוע משפטי

שוב ושוב, לקראת הוועדות והזימונים, נשאלו האם יש להם עורך דין. לקראת סוף השנה החולפת הבינו שאין להם ברירה — ללא ייצוג משפטי, האחוזים ימשיכו לרדת והזכויות לא ימוצו. למעשה, כולם היו אמורים לקבל הרבה יותר אילו היה לצדם איש מקצוע. עדי, למשל, זכאית להרבה מעבר ל־100%, ונוי לכ־85%. הם חששו מהתחייבות כספית, אך לא הייתה ברירה.

"ברגע שהורידו לנוי את האחוזים מ־30% ל־20% אמרנו, 'עד כאן'. כשהגשנו בקשת הארכה לדמי טיפול רפואי נאמר לנו שאין טעם להגיש לבת ועורך הדין אמר לנו להגיש. אחרי שהגשנו פקידת האיבה אמרה, 'חסרים מסמכים'. היא כבר לא חזרה על התשובה השלילית. למה זה ככה?"

בארגון מסרו בתגובה כי עובדת השיקום שטיפלה במשפחה שרואיינה כאן עברה תאונה בעצמה, וזו הסיבה לעיכובים בטיפול בעניינם. כמו כן, ציינו כי בהיבטים רבים הם תלויים במשרדי ממשלה וברופאים בעלי מעמד משפטי

אין ספק שביטוח לאומי מתמודד עם עומס כבד מאז אוקטובר, עם כ־75 אלף נפגעי איבה חדשים הזקוקים למענה. בארגון מסרו בתגובה כי עובדת השיקום שטיפלה במשפחה שרואיינה כאן עברה תאונה בעצמה, וזו הסיבה לעיכובים בטיפול בעניינם. כמו כן, ציינו כי בהיבטים רבים הם תלויים במשרדי ממשלה וברופאים בעלי מעמד משפטי, מה שמגביל את יכולתם להתערב בהחלטות.

"הייתי צריכה ללחוץ"

המשפחה מדגישה שההתנהלות מול פקידת השיקום הייתה תקינה, אך מול פקידת נפגעי האיבה חוו קשיים משמעותיים. לבסוף הצליחו להחליף אותה, אך רק לאחר מאבק ועימות ישיר מול הסניף המקומי. למרות זאת, הם נותרו עם עוגמת נפש ועם בעיות מבניות שאינן תלויות בתפקודה של פקידה כזו או אחרת.

אילוסטרציה: פצועים מגיעים למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, 24 באוגוסט 2023 (צילום: פלאש90)

אביב: "פיתחתי ג'ינגל: 'ביטוח לאומי נגדך, גם כשהמחבלים לא עושים ת'עבודה'. אני מבין למה המערכת בנויה ככה — כי אנחנו עם ישראל היפה שיודע גם לעקוץ. אבל בתוך אירוע היסטורי אתה מצפה (לסיוע) כמו שקרה עם מד"א, אתה לא מבין למה לא מגיעים אליך עד אתה מבין שאין ברירה אלא לזוז בעצמך".

עדי: "ברגע שהחליפו את פקידת האיבה הדברים התחילו לעבוד יותר טוב. זו שלקחה את שלושתנו מגויסת ורתומה ועושה את המקסימום. ועדיין יש תשובות שהן לא בידיים שלה והייתי צריכה ללחוץ על הזכויות שהם לא ידעו עליהן.

"הבעיה היא שעד שמקבלים את מה שצריכים, יוצא המיץ. הכול כרוך בבירוקרטיה מסובכת, תשובות סתומות, ולכל דבר צריך לשאול, ללחוץ ולנדנד. רק אז משהו מתחיל לזוז"

"הבעיה העיקרית היא שעד שמקבלים את מה שצריכים, יוצא לך המיץ. הכול כרוך בבירוקרטיה מסובכת, תשובות סתומות, ולכל דבר צריך לשאול, ללחוץ ולנדנד. רק אז משהו מתחיל לזוז. התקשורת דרך האתר איטית, ועד שרואים משוב או שהכסף מוחזר, זה לוקח זמן רב".

מהמוסד לביטוח לאומי נסמר בתגובה: "פקידת השיקום של משפחת נופר עברה תאונה ונמצאת כרגע בשיקום והחלמה. לצערנו, זו הסיבה שגרמה לפערי זמן בטיפול בנוסף להמתנה לגורמי חוץ, שאינם קשורים לביטוח הלאומי כגון: אישורים לרכב, סיוע בשכר דירה וכיו"ב.

בניין המוסד לביטוח לאומי בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"זמני הטיפול שמשפחת נופר קיבלה עד כה אינו אופייני ואינו בהלימה למדיניות הביטוח הלאומי שעושים לילות כימים כדי לטפל, בחרדת קודש ושליחות ציבורית, בכ־75 אלף נפגעי פעולות האיבה האזרחיים שהצטרפו למעגל הטרור מאז אסון השבעה באוקטובר. יצרנו קשר עם משפחת נופר היקרה ונוודא כי כל הזכויות והסיוע שיש בידינו לתת יוענקו לה בזכות מלאה ובהקדם האפשרי".