המאה ה-21 לא החלה בשנת 2000 אלא בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים. היא נפתחה בפלישת רוסיה לאוקראינה, במלחמתה של ישראל נגד עזה ואיראן ועם בחירת דונלד טראמפ לכהונה שנייה. שלושת אלה הביאו לקריסת הסדר העולמי שנוצר ב-1945, על המוסדות, הרעיונות והפרקטיקות שלו.

*  *  *

אנחנו רגילים לחלק את ההיסטוריה למאות עגולות, למרות שמזמן כבר ידוע שזוהי חלוקה שרירותית. המאה ה-18, לדוגמה, הסתיימה כבר ב-1789 עם פרוץ המהפכה הצרפתית. המאה ה-20 נפתחה במלחמת העולם הראשונה ב-1914 והסתיימה ב-1991 עם התפרקות ברית המועצות. ויש גם דוגמאות אחרות.

אנו רגילים לחלק את ההיסטוריה למאות עגולות, למרות שזו חלוקה שרירותית. המאה ה-18, למשל, הסתיימה ב-1789 עם פרוץ המהפכה הצרפתית. המאה ה-20 נפתחה במלחה"ע ה-1 והסתיימה בהתפרקות בריה"מ

המאה ה-21 שבה אנו חיים היום לא החלה בשנת 2000 אלא לקראת סוף הרבע הראשון שלה. ומה שפתח אותה הן שתי מלחמות: הפלישה של רוסיה לאוקראינה ומלחמת ישראל-חמאס והמשכה במלחמתה נגד איראן. האירוע השלישי היה בחירתו של דונלד טראמפ לתקופת כהונה שנייה ב-2024.

בפרק החדש הזה קרס הסדר הישן, שכונן לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא כלל מוסדות, רעיונות, ופרוצדורות ברורות, שהחשובות ביניהן הן אלה:

• ראשית, אסור למדינות לערער על הגבולות הלאומיים שנקבעו בתום המלחמה ולשנותן בכוח.
• שנית, נקבעו כללי התנהגות בזירה בינלאומית, כמו האמנה לאיסור השמדת עם משנת 1948, הצהרת זכויות האדם מאותה שנה ואמנת ג'נבה משנת 1949 המגדירה את זכויות הפצועים, האזרחים, ושבויי המלחמה בזמן סכסוך.
• שלישית, הוקמו מוסדות בינלאומיים, שנועדו לשמור על הסדר העולמי. כאלה הם ארגון האו"ם, בית הדין הבינלאומי לצדק, השופט סכסוכים בין מדינות; בית הדין הפלילי הבינלאומי, העוסק בפשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה וג'נוסייד, ועוד.

נכון אמנם שהמבנה המבוסס על חלוקה למדינות-לאום ועל כללים ליישוב סכסוכים ביניהם לא נשמרו במלואם, אבל בכל זאת הם התקיימו. הפרק החדש שבו אנו חיים עתה נפתח בכך שכל שלושת סוגי ההסדרים האלה עורערו. מדינות הלאום נחלשו תחת לחץ של ארגונים על-מדינתיים ותת-מדינתיים חזקים. דוגמה בולטת לכך היא המעצמה החדשה של אילון מאסק, X – לשעבר טוויטר, שהביאה לבחירת טראמפ לנשיאות.

בפרק החדש הזה קרס הסדר הישן, שכונן לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא כלל מוסדות, רעיונות, ופרוצדורות ברורות. הפרק החדש שבו אנו חיים עתה נפתח בכך שכל שלושת סוגי ההסדרים החשובים עורערו

האלגוריתמים של המדיה המועדפת על ידי צעירים, כמו טיקטוק ואינסטגרם, שינו גם את דפוסי ההתנהגות שלהם והעבירו רבים מהם מהקוטב הפרוגרסיבי לקוטב השמרני, בהתנהגות חברתית ואפילו בתחום המיני.

למדיניות המהפכנית של טראמפ 2.0 משקל רב בערעור הסדר הישן. הוא ביטל את עקרון המולטי-לטרליות, ההתחשבות באחר והחליפה בכפיית התנהגות ללא התחשבות בו.

הוא חידש את התפישה האימפריאלית, לפיה מותר למדינה החזקה להשתלט על מדינות אחרות. כך הביע רצון לצרף את קנדה כמדינה ה-51 של ארה"ב, ביקש לספח לארה"ב את פנמה, הציע לרכוש את גרינלנד מדנמרק ורצה לקנות את פורטו ריקו למדינה. הדוגמה הטרייה ביותר נוגעת לישראל – ניסיון לכפות על מדינת ישראל את ביטול המשפט של בנימין נתניהו, תוך ערעור האוטונומיה של מערכת המשפט הישראלית.

בין מומחים לעניינים בין-לאומיים מקובלת הקביעה שטראמפ מביא לשחיקת נורמות גלובליות, מסגרות רב־צדדיות ותיקות (כגון ארגון הסחר העולמי) ומנגנוני יישוב סכסוכים; שהוא מערער את שיתוף הפעולה הבינלאומי, מחולל שינוי במאזן הגיאופוליטי ומעודד משטרים אוטוקרטיים.

גם בתוך ארה"ב עצמה הוא ערער מוסדות ציבוריים, הפסיק את המימון של מוסדות מחקר רפואי, מדעי, או סגר אותם, שבר את שווי המשקל החוקתי שנקבע ב-1973 ולקח לעצמו סמכויות של הרשויות האחרות.

מומחים לעניינים בינל' קבעו שטראמפ מביא לשחיקת נורמות גלובליות, מסגרות רב־צדדיות ותיקות ומנגנוני יישוב סכסוכים; שהוא מערער את השת"פ הבינל', מחולל שינוי במאזן הגיאופוליטי ומעודד משטרים אוטוקרטיים

חוקרים של אסטרטגיה צבאית כבר קבעו, כי מלחמת ישראל באיראן מהווה פרק חדש בתולדות המלחמות (הפעולה הצבאית האמריקאית לא הייתה חידוש עקרוני, רק שימוש בכלים שבהם לא נעשה שימוש בעבר). ג'ון ספנסר, למשל, קצין לשעבר העומד בראש המכון ללוחמה מודרנית באקדמיה הצבאית האמריקאית היוקרתית וסט פוינט, קבע כך:

"המלחמה של ישראל נגד איראן מבטאת תפיסה חדשה של ניהול מערכה צבאית, שמשלבת את כל מרכיבי הלחימה העדכנית: מודיעין אנושי, תקיפות סייבר, לוחמה אלקטרונית, רחפנים, מבצעים מיוחדים, הפצצות מהאוויר ולוחמה פסיכולוגית… ישראל תקפה עוד לפני שאיראן בכלל הבינה שהיא במלחמה. מכ"מים הושבתו, תקשורת שובשה, שרשראות פיקוד נותקו.
המבצע אינו רק הישג טקטי, הוא מייצר תבנית אסטרטגית חדשה. הוא מראה ששילוב בין תחומים גובר על כמות, עריפת הנהגה היא אפשרות ישימה, רחפנים אזרחיים הם לא "תומכי לחימה" — הם פותחי חזית, ניטרול התגובה חשוב לא פחות, ואולי יותר, מהשמדת היכולת ההתקפית. הלחימה במאה ה-21 השתנתה. מבצע 'עם כלביא' הוא מלחמה מקדימה, א-סימטרית, רב-ממדית, שמתבססת על מודיעין והלם. מכאן ולהבא מלחמות לא יוכרעו בעוצמה פיזית, אלא במודיעין, תיאום ונועזות אסטרטגית".

דמוקרטיות קורסות

תופעה חשובה במיוחד המתרחשת עם היווצרות הסדר העולמי החדש היא התערערות הדמוקרטיה. גם מצב זה עודד על ידי התנהגות ארה"ב של טראמפ 2.0. בין 1995-1974 לפי מיניינו של סמואל האנטינגטון, נוספו בעולם לא פחות מ-60 מדינות דמוקרטיות. עתה, בפרק החדש, חלה נסיגה דרמטית. דו"ח הדמוקרטיה לשנת 2025 של מכון V-Dem בשוודיה קובע, ש-72% מאוכלוסיית העולם – כמעט שלושה מכל ארבעה בני אדם החיים על כדור הארץ – חיים כיום תחת שלטון אוטוריטרי.

תופעה חשובה המתרחשת עם היווצרות הסדר העולמי החדש היא התערערות הדמוקרטיה. דו"ח הדמוקרטיה 2025 קובע, ש-72% מאוכלוסיית העולם, כמעט 3 מכל 4 בני אדם – חיים כיום תחת שלטון אוטוריטרי

כך מתאר זאת השבועון האמריקאי טיים מגזין: העולם נע במהירות מדאיגה לעבר אוטוקרטיה.

• ישראל – שמזמן תוארה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – תפסה לאחרונה משטים הומניטריים במים בינלאומיים.
• בעזה, פלסטינים מופגזים, נעקרים, ונגזלת מהם אספקת המזון.
• בהונגריה נשללים חופש העיתונות וזכויות האזרח.
• בהודו תחת שלטונו של נרנדרה מודי, מיעוטים דתיים חווים אלימות גוברת ויש דיכוי מתמשך של מתנגדי משטר.
• באל סלבדור, הנשיא נאיב בוקלה מפר מגבלות חוקתיות ופוליטיות.
• בטורקיה, הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מטהר את מערכת המשפט, מדכא את התקשורת, ומשליך את מתנגדיו לכלא.

המגמה האוטוריטרית, הגובלת בפשיזם, לא חלפה על ארה"ב. שם, שוטרים רעולי פנים ביצעו בשבועות האחרונים פשיטות הגירה; עצרו מהגרים ממיעוטים אתניים במקומות עבודה ואפילו בכנסיות ואזקו נבחרי ציבור שביקשו למחות על כך. הנשיא טראמפ שלח את חיילי המשמר הלאומי, ואפילו נחתים, נגד אזרחים שהפגינו למען זכויות מהגרים. הוא מגדיר את התקשורת שאינה מחמיאה לו כ"אוייבת העם"; מנסה להעמיד למשפט יריבים פוליטיים כמו הנשיא לשעבר והילרי קלינטון; הביע תמיכה במיליציות חמושות, תקף שופטים פדרליים וכינה פסקי דין שלהם "מוטים".

המגמה האוטוריטרית, הגובלת בפשיזם, לא חלפה על ארה"ב. שם, שוטרים רעולי פנים ביצעו פשיטות הגירה; עצרו מהגרים ממיעוטים אתניים במקומות עבודה ואף בכנסיות, אזקו נבחרי ציבור שביקשו למחות על כך, ועוד

התמיכה שבה מתקבלת המדיניות של טראמפ בציבור, ושתיקת אלה שאמורים היו להרים קול זעקה, מזכירה מה שקרה באיטליה ב-1925. אז כתב הפילוסוף בנדטו קרוצ'ה את "מכתב האינטלקטואלים האנטי־פשיסטיים", עליה חתמו אנשי תרבות ידועי שם. חברי הקבוצה ידעו, כי התנגדות פומבית למושל תסכן את חייהם, אך הם הבינו כי שתיקה מול עריצות פירושה כניעה, ופרסמו אותו.

במחצית 2025 חיקו 400 אנשי תרבות ואמנות בארה"ב את האינטלקטואלים האיטלקים ופרסמו קול קורא המזהיר מפני הפשיזם המתהווה בארצם. אנו הולכים בעיניים עצומות לעבר קריסת הדמוקרטיה, כתבו. סוכנים מוסווים החוטפים אזרחים ללא הליך משפטי הוגן, נטרול הרשות המחוקקת, דחיית חוקי זכויות האדם הבינלאומיים ושחיקת עצמאות הרשות השופטת, אינם מקובלים עלינו. ההיסטוריה מלמדת, כי עריצים בדרך כלל מחזקים את כוחם על ידי לעג לאינטלקטואלים. לאחר מכן, הם מחריפים את המצב באמצעות אלימות. ההיסטוריה הזו מחייבת אותנו לדבר. לכן כתבנו את המכתב נגד חזרת הפשיזם. "שתיקה היא שותפות לפשע", סיכמו אותו.

הסיפור של התהליכים שחולל המשטר של נתניהו דומה לסיפור של אמריקה, הונגריה, טורקיה או הודו. ישראל נהגה גם בעבר להתנער מכללי המשפט הבינלאומי ולהתעלם מהחלטות של מוסדות בינלאומיים ("הרי הם אנטישמים") אבל בתחילת המאה ה-21 המצב נעשה חמור הרבה יותר.

המלחמה בעזה מוגדרת בעולם כ"מלחמת השמד" (ג'נוסייד), בה "מבוצעים פשעים נגד האנושות" או "פשעי מלחמה" – גורמים שונים משתמשים בלשון שונה. הממשלה משתמשת במלחמה בעזה ונגד איראן כדי לדכא כל גילוי של ביקורת והתנגדות, התרבו הפגיעות בעיתונאים ויש מאמץ להגביל את פעולת התקשורת על ידי חוקים אנטי-דמוקרטיים.

התמיכה בה מתקבלת מדיניות טראמפ בציבור, ושתיקת מי שאמורים היו להרים קול זעקה, מזכירה מה שקרה באיטליה ב-1925. סיפור התהליכים שחולל משטר נתניהו דומה לסיפור של אמריקה, הונגריה, טורקיה או הודו

והעם, ברובו הגדול, כולל כלי התקשורת העיקריים, מאמץ ב"פטריוטיות" לכאורה את קו ההסברה הרשמי. הפעם לא יועיל גילוי דעת אנטי-פשיסטי. יש צורך במעשים, לפני שהדמוקרטיה תקרוס לחלוטין ובמחיר של הרבה חללים.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.