דוב מורל
הזמן של
דוב מורל

דוב מורל עובד כפרילנס במחלקת הדאטה של שומרים – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה. סטודנט למשפטים, נער גבעות לשעבר וכיום פעיל בקבוצת 'הליברלים במרצ'.

חגבים וג'מוס על מצע לחוח

למרות המעמד החגיגי של "סעודת המסורת", בקולו של פרופ' זהר עמר ניכר טון של תוגה. הוא חשב שלפחות בימינו, בעידן הרב-תרבותיות, מערך הכשרות יתיר לבשל ארבה במטבח. אחרי הכול, עבור בני ישראל לפני 3,000 שנה זה היה מרכיב תזונתי חשוב, המקבילה העתיקה לחטיף אנרגיה – הרבה חלבון.

פרופ' עמר חשב שלפחות בעידן הרב-תרבותיות, מערך הכשרות יתיר לבשל ארבה במטבח. אחרי הכול, עבור בני ישראל לפני 3,000 שנה זה היה מרכיב תזונתי חשוב, המקבילה העתיקה לחטיף אנרגיה

אבל פרופ' עמר, איש אוניברסיטת בר-אילן, חוקר של החי והצומח בארץ ישראל בעת העתיקה, לא קיבל היתר. יותר מזה: מערך הכשרות אסר גם להגיש את החגבים בכלים של יקב פסגות, שאירח את האירוע ביום חמישי שעבר; אז הם בושלו בחוץ, כמו פעם.

פרופ' זהר עמר (צילום: דוב מורל)
פרופ' זהר עמר (צילום: דוב מורל)

עמר, מיוזמי האירוע, לא הסתיר את אכזבתו. ״במקום ליקר ולרומם את בעלי המסורת, מדירים אותנו״, הוא אמר, ״אבל זה לא ירפה את כוחנו״. אני באופן אישי שמעתי בין המילים האלה מסר נחבא יותר: מבעד לדבריו הרשמיים של איש האקדמיה, הקצין הקרבי במילואים, חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית, גיסו של רב היישוב יצהר, שמעתי את זעקתו החלשה והעדינה של יהודי ממוצא תימני.

סביר להניח שכבר שמעתם השבוע על "סעודת המסורת". בעונת המלפפונים, זה מסוג הדברים שכל ערוץ, אתר או עיתון ייקחו בזרועות פתוחות (השנה היו אלה חדשות 12 ועיתון הארץ). בכל זאת, מתכנסים חבורה של ישראלים כדי לאכול חגבים אפויים, ג'מוס צלוי או מרק יונים.

מרק יונים עם חילבה (צילום: דוב מורל)
מרק יונים עם חילבה (צילום: דוב מורל)
ג'מוס וקוסקוס מקראי (צילום: דוב מורל)
ג'מוס וקוסקוס מקראי (צילום: דוב מורל)

פורמלית, מדובר באירוע חגיגי שנועד לחדש את היהדות טרם היציאה לגלות באמצעות המאכלים שאפיינו אותה: לחמים שצורפו לקורבנות במקדש (שהם למעשה מצות לפני החומרים שנוספו במשך הדורות); גדי שלם צלוי על כרעיו ועל קרבו כפי שצריך לעשות לקורבן פסח (עם השנים הדרישה לקיים אותו הולכת וגוברת); ומאפיינים עתיקים נוספים.

"זכרנו את מצרים" – סלט קישואים ואבטיחים (צילום: דוב מורל)
"זכרנו את מצרים" – סלט קישואים ואבטיחים (צילום: דוב מורל)
לחמי תודה – מצות של פעם (צילום: דוב מורל)
לחמי תודה – מצות של פעם (צילום: דוב מורל)

אבל מתחת לפני השטח צץ ועולה המתח העדתי בחברה הדתית – מתח שהציבור הכללי לא ממש מתעניין בו, אבל הוא לא פחות חשוב משיח "ישראל השנייה", ולמעשה יכול להעשיר את הדיון הזה ולרבד אותו.

אזהרת טריגר לטבעונים

על קבלת הפנים של הכנס אפשר להגיד בביטחון שהיא ככל הנראה הסיוט של כל טבעוני: מזוזה מעור ג'ירפה, פוחלצי עופות, צנצנת עם דג בטעם חזיר (כן, יש דבר כזה) ושני טרריומים עם עשרות חגבים חיים.

פוחלצים (צילום: דוב מורל)
פוחלצים (צילום: דוב מורל)
חגבים בטרריום (צילום: דוב מורל)
חגבים בטרריום (צילום: דוב מורל)
רגלי חיות כשרות וטמאות (צילום: דוב מורל)
רגלי חיות כשרות וטמאות (צילום: דוב מורל)

אל דאגה, היה גם כיבוד קל: שקדים וצימוקים. עניין רב התעורר סביב פוחלץ של ג'ירפה, שלא הוגשה בסעודה. לא בגלל כשרות אלא מתוקף היותה חיה מוגנת. כן, ג'ירפה היא חיה כשרה, ומטרת הכנס, המתקיים לסירוגין אחת לכמה שנים, היא לשמר את המסורת הזו. השנה התמקד הכנס בשחזור מאכלים שנאכלו בבית המקדש.

כיבוד קל בקבלת הפנים (צילום: דוב מורל)
כיבוד קל בקבלת הפנים (צילום: דוב מורל)

אני זוכר שכילד שמעתי על הסעודה הזו ומבחינתי הנוכחות בה הייתה מעין הגשמת חלום. אני לא לגמרי בטוח בעמדתי בנוגע לשאיפה לחזור ליהדות במתכונתה טרם הגלות, אבל אם יש משהו שאני בהחלט מתחבר אליו, זה ההיבטים הפגאניים של היהדות, ובראשם הקרבת קורבנות.

דמוי שולחן לחם הפנים שהיה במקדש (צילום: דוב מורל)
דמוי שולחן לחם הפנים שהיה במקדש (צילום: דוב מורל)
שיחזור לחם הפנים (צילום: דוב מורל)
שיחזור לחם הפנים (צילום: דוב מורל)

כן, אני יודע, קשה להבין איך מישהו שתומך במצעד הגאווה ובצעדת השרמוטות יכול להיות בסדר עם הקרבת קורבנות. זה עניין מרתק שאני מבטיח לעסוק בו בהרחבה בפעם אחרת.

עניין רב עורר פוחלץ ג'ירפה, שלא הוגשה בסעודה. לא בגלל כשרות אלא מתוקף היותה חיה מוגנת. כן, ג'ירפה היא חיה כשרה. מטרת הכנס היא לשמר מסורת זו, והשנה התמקד בשחזור מאכלים שנאכלו בבית המקדש

הג'ירפה מזכירה את הצדדים הפחות ידועים של כללי הכשרות. כולנו מכירים את החזיר, שהפך לסמל של המאכלים הלא כשרים, ורובנו יודעים גם שסרטן, שרימפס וצדפות נחשבים לחיות לא כשרות. אבל מה לגבי חיות שאנשים במערב היום פשוט לא אוכלים כי הן לא חלק מהתפריט?

קציצת עגל, קבב כבש ושווארמת עז (צילום: דוב מורל)
קציצת עגל, קבב כבש ושווארמה עז (צילום: דוב מורל)

תשובת ההלכה מתחלקת לחמש קטגוריות: בהמה, חיה, עוף, חגבים, דגים. ההבדל בין בהמה לחיה הוא שבהמה היא מבויתת, ובין שתי הקטגוריות האלה יש עשרה מינים שמוזכרים בתורה – ורק הם כשרים. בדגים יש שני סימנים שהופכים אותם לכשרים: סנפיר וקשקשת. גם בעוף ובחגבים יש סימנים, אבל בנוסף להם נדרשות עדויות לכך שהם נאכלו פעם, שהם חלק מהמסורת.

הודו, פניניה ופסיון על מצע לחוח (צילום: דוב מורל)
הודו, פניניה ופסיון על מצע לחוח (צילום: דוב מורל)

ישנן דעות שהמסורת נצרכת רק אם אין סימנים, אך הדעה הרווחת דורשת את שני הפרמטרים (יש גם דעה של החזון איש בלבד, שגם בהמה וחיה מצריכים מסורת, אך היא לא הדעה המקובלת). וכך, כדי לשמר את המסורת, פעם בכמה שנים – בדרך כלל עשור – מתקיימת הסעודה.

היחס המזלזל למסורת של יהדות תימן

על הכנס הפעם ניצח עופר קאפח, תושב ההתנחלות טלמון (שבה גדלתי), ומי שעומד בראש האגף לתרבות תורנית במועצה האזורית מטה בנימין. אם השם קאפח נשמע לכם מוכר, אתם צודקים:  הוא נכדו של הרב יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית, מגדולי רבני תימן בעת המודרנית ובישראל בפרט, ומי שהיה בעצמו נכד של מארי יחיא קאפח. לפני מאה שנה, הסבא-רבא קאפח הוחרם על-ידי רבני ארץ ישראל על רקע מלחמתו בספר הזוהר, שלגביו הוא טען כי מדובר בכתב כפירה.

על הכנס ניצח עופר קאפח, תושב ההתנחלות טלמון (שבה גדלתי), שהסבא-רבא שלו, מארי יחיא קאפח. הוחרם לפני מאה שנה על-ידי רבני ארץ ישראל על רקע מלחמתו בספר הזוהר, שהיה, לטענתו, כתב כפירה

למרות ההיסטוריה הזו, הרב יוסף קאפח זכה לכבוד וההערכה מצד הממסד הרבני.

כרעי שליו מזוגגים בממרח תמרים וזנגוויל (צילום: דוב מורל)
כרעי שליו מזוגגים בממרח תמרים וזנגוויל (צילום: דוב מורל)
מתנות כהונה – זרוע, לחיים וקיבה (צילום: דוב מורל)
מתנות כהונה – זרוע, לחיים וקיבה (צילום: דוב מורל)

אבל זה לא נגמר שם. כילד דתי אשכנזי, ידעתי שיש שלוש עדות: אשכנזים, ספרדים ותימנים. בהתנחלות שבה גדלתי, כמו בכל מקום לא מאוד גדול, בתי הכנסת חולקו לאשכנזי וספרדי, אך לתימנים היו מניין, מנהגים והלכות משלהם – שגם כילד קשה היה לי לפספס. שנים רבות לאחר מכן גיליתי שרק במגזר הדתי, התימנים שונים מכל עדה אחרת מעדות המזרח.

קינוח ארצישראלי (צילום: דוב מורל)
קינוח ארצישראלי (צילום: דוב מורל)

אפשר להגיד שהרב קאפח היה עבור התימנים מה שהרב עובדיה היה עבור הספרדים: מעבר לכתיבה התורנית הרבה שלו, הוא קידם את החזרת עטרה ליושנה.

כילד דתי אשכנזי, ידעתי שיש 3 עדות: אשכנזים, ספרדים ותימנים. בהתנחלות ילדותי בתיה"כ חולקו לאשכנזי וספרדי, ולתימנים היו מניין משלהם. אחרי שנים גיליתי שרק במגזר הדתי התימנים שונים מיתר עדות המזרח

עד להגעתו, יוצאי תימן התביישו במנהגיהם החריגים והעדיפו להניח להם. הרב קאפח העלה אותם על נס מחדש וטען שהמנהגים של העדה הם המדויקים ביותר (מה שלרוב נכון: יהדות תימן שימרה מנהגים עתיקים שבשאר הקהילות אבדו עם השנים). ובכל זאת, גם אם הרב קאפח זכה בזמנו להערכה – מנהגי תימן עדיין מקבלים במגזר יחס מזלזל.

פרופ' עמר, הסמכות המחקרית מאחורי האירוע, סיפר, איך למרות המאמצים הרבים, גופי הכשרות לא התירו להם להגיש את החגבים על כלי האולם או בכלל לשולחנות, קל וחומר שלא התירו לבשל אותם במטבח. זאת, לעומת תרנגול ההודו, שמקבל היום היתר מכל גופי הכשרות בארץ. להודו אין את אותה "מסורת" הנדרשת כדי להגדירו ככשר, פרט להסברים שניתנו בדיעבד. לחגבים יש מסורת ענפה. בקרב יהודי תימן ההודו מקובל, החגבים לא.

זן החגבים היחיד שקיבל כשרות מרבנות בצפון ומשווק בחו"ל (צילום: דוב מורל)
זן החגבים היחיד שקיבל כשרות מרבנות בצפון ומשווק בחו"ל (צילום: דוב מורל)

יותר מכך, ארגון הכנס נעשה מתחת לרדאר, גם בגלל התנגדות צפויה של ארגוני סביבה ובע"ח, אבל גם בגלל חשש מגורמים דתיים שמרנים. המועצה האזורית אומנם פרשה עליו את חסותה, ואישי ציבור הגיעו והתארחו בו, והוא אף קיבל סיקור בכלי התקשורת, אבל עדיין שררה רוח של מחלוקת סביבו, ולא רק מתוקף האוכל.

מזוזה על קלף שעובד מעור ג'ירפה (צילום: דוב מורל)
מזוזה על קלף שעובד מעור ג'ירפה (צילום: דוב מורל)

מה יקרה בסעודת המסורת הבאה? שאלה מצוינת שכמובן אין עליה תשובה. אבל אפשר להניח שכמו היום, היא תשקף איזשהו נייר לקמוס של יחסי דת ומדינה והשבטים השונים בתוך הדת. האם הרב-תרבותיות תמשיך להרים את ראשה או שהתנגדות הממסד תהיה חזקה יותר? ובכלל, מי יהיה "הממסד"? האם הרבנות תשמור על כוחה? האם תלמד להכיל – או שמא תיאלץ ללמוד להכיל – את  מנהגי תימן? שאלות טובות שאין לי עליהן תשובה. העולם הוא בלתי צפוי כמעט כמו מזוזה מעור של ג'ירפה.

דוב מורל עובד כפרילנס במחלקת הדאטה של שומרים – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה. סטודנט למשפטים, נער גבעות לשעבר וכיום פעיל בקבוצת 'הליברלים במרצ'.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,117 מילים

הסטטוס קוו נשבר - מה באמת עומד מאחורי סערת אביתר

הדבר הראשון שצד את עיני כשהגעתי לאביתר הייתה עמדת המשטרה בכניסה למאחז. כנער גבעות לשעבר אני רגיל שעמדת משטרה בכניסה נמצאת שם כדי למנוע ממך להיכנס למאחז. אבל לא כאן. הפעם השוטרים עשו חיפושים כדי למנוע הכנסת חומרי בניין, אך לא מעבר לכך.

הדבר הראשון שצד את עיני כשהגעתי לאביתר הייתה עמדת המשטרה בכניסה למאחז. כנער גבעות לשעבר אני רגיל שעמדת משטרה בכניסה נמצאת שם כדי למנוע ממך להיכנס למאחז. אבל לא כאן

בהמשך הגעתי למאחז עצמו וקשה היה להבדיל בינו לבין מאחזים מבוססים הקיימים כבר 20 שנה. מעל ל-50 משפחות, קיוסק, בית מדרש וגן ילדים. עשרות נערים ונערות מסתובבים במקום, לומדים, מכינים ארוחת צהריים או בונים.

בשלב מסוים מכריזים על סיור במקום עם ראשון התושבים לנערים שהגיעו לאחרונה ועדיין לא הספיקו להיות באחד הסיורים האלה שנעשים תדיר. אחד הנערים אומר לי, "הם לא רוצים לתת לנערים להסתובב לבד, שלא יקבלו רעיונות עצמאיים".

בסיור, התושב מדבר נגד ועדות קבלה בישובים ביו"ש; הוא סבור שהן פוגעות ב"יישוב הארץ" וחושב שצריך לקבל גם חילונים. שאלתי אותו מה לגבי זוגות להט"בים, הוא טיפה גמגם ואז אמר שכולם מוזמנים לגור, אך במוסדות החינוך זה כבר עניין אחר. הוא גם הבהיר שזו עמדתו האישית והיא אינה משקפת בהכרח את עמדת כלל התושבים.

אם לשפוט מהפיד ברשתות החברתיות ומהכותרות באתרים ובמהדורות, המחלוקת סביב מאחז אביתר היא אחד הסיפורים הגדולים של השבוע. מבט מקיף יותר, למשל על הפופולריות של הערך "אביתר (מאחז)" בוויקיפדיה, מנבא שככל הנראה בימים הקרובים אף אחד כבר לא יזכור שהיה סיפור כזה, ושהוא איים על שלמותה של הממשלה הראשונה שסיימה את עידן נתניהו: ביום ראשון היה הערך במקום ה-10 ברשימת הנצפים ביותר בוויקיפדיה, ביום שני הוא זינק למקום החמישי, ומשם צנח למקומות 38 ו-24. הניוז סייקל נתן, הניוז סייקל לקח.

אבל חשוב להתעכב על מה שידוע לנו על אביתר, ובעיקר על מה שלא ידוע לנו: למשל, העובדה שבניגוד לרושם שמתקבל, ראשיתו של המאחז הזה אינה במאי האחרון; אביתר למעשה קיים לסירוגין כבר מ-2013, בדינמיקת חתול ועכבר של הקמה ופירוק, הקמה ופירוק וחוזר חלילה.

בקרוב לא נזכור שהיה סיפור כזה, שאיים על שלמות הממשלה הראשונה שסיימה את עידן נתניהו: ביום שני זינק למקום 5 ברשימת הנצפים בוויקיפדיה, ומשם צנח למקומות 38 ו-24. הניוז סייקל נתן, הניוז סייקל לקח

מעניין לבחון את הדינמיקה הזו, כי היא יכולה לחשוף את המנגנון הסבלני הזה, שמתחיל בקרוואן וחצי ולבסוף מסתכם בהתיישבות מבוססת עם כוח לשאת ולתת עם הממשלה. מבט מעמיק עוד יותר יכול אולי לספק גם תמונת מצב על תהליכי עומק ביחסי הכוחות בין גרעיני ההתיישבות ונערי הגבעות מול המדינה, באופן שמושפע גם מהתזמון הפוליטי.

בואו נתחיל בהגדרות: כשמדברים על "מאחזים" צריך להבין שישנם שני סוגים: ישובים לכל דבר ועניין, שפשוט לא הוסדרו (מה שלאחרונה מכונה "ההתיישבות הצעירה"); ומאחזים שאף אחד לא ממש דמיין שהם יתפתחו לישובים של ממש. באחרונים לרוב אין אפילו מים זורמים וחשמל, ולכן הם ברוב המקרים גם לא אטרקטיביים למשפחות (למעט אולי משפחות בודדות שמוכנות לגור בתנאים כאלה).

אבל ההבדל הכי חשוב בין שני הסוגים לא קשור לחשמל ומים. הוא קשור לתדירות הפינוי: מאחזים מהסוג האחרון מפונים כל הזמן ובאופן מהיר ויחסית מיידי. התדירות משתנה אבל בדרך כלל לא נותנים למבנה לעמוד יותר מכמה חודשים. לכן המבנים הם לרוב מבנים ארעיים, זולים מאוד לבנייה (וגם קלים לפירוק). באופן טבעי, התנאים האלו מביאים לכך שמי שגר במקום הם בעיקר רווקים. אם יש זוגות הם בדרך כלל זוגות צעירים.

מאז תקופת ההתנתקות ב-2005, נדמה שהמדיניות של ממשלת ישראל והמנהל האזרחי היא לא לאפשר הקמת ישובים חדשים. היו כמה חריגים כמו "עמיחי", שנבנה כחלק מהסכם פינוי עמונה, וישובים כמו "כרם רעים", "לשם" ועוד כמה שכבר קיבלו אישורים או שרשמית הוגדרו כשכונה של ישוב קיים. אבל אלה ישובים שממילא לא נמצאים במיקום אסטרטגי מבחינת מאבק הקרקעות בין יהודים לפלסטינים, אלא בתוך גושי ישובים קיימים.

הקמה של ישוב חדש במיקום אסטרטגי, סמוך לכפרים פלסטינים, זה באופן עקרוני דבר שהמדינה לא איפשרה. במקרים שבהם היו ניסיונות כאלה, המאחזים פונו באופן שגם מנע את האפשרות לחזור אליהם ולפתח אותם ליישוב עם תשתיות מבוססות.

מעניין לבחון את דינמיקה החתול והעכבר, ההקמה והפירוק, כי היא יכולה לחשוף את המנגנון הסבלני הזה, שמתחיל בקרוואן וחצי ולבסוף מסתכם בהתיישבות מבוססת עם כוח לשאת ולתת עם הממשלה

"אביתר" הוקם במאי 2013, לאחר הרצח של אביתר בורובסקי בצומת תפוח. יוסי דגן, שהיה אז סגנו של גרשון מסיקה, ראש מועצת שומרון דאז, העביר לשם את לשכתו, ואליו הצטרפו אנשי תנועת "נחלה" בראשות דניאלה וייס. כפי שהיה ניתן לצפות (ככל הנראה גם בידי מקימי המאחז עצמו) "אביתר" פונה תוך יומיים.

אבל מאז אותו פינוי החל להיווצר גרעין שקרא לקמת ישוב חדש במקום. בשנים הבאות, בכל שנה ביום ירושלים, התקיימה צעדה לאזור. ב-2015 אף הצטרפה לצעדה תנועת הנוער בני עקיבא. ב-2016 היה הניסיון הראשון של עלייה לקרקע עם עשרות משפחות של "גרעין מחדשי ציון". הפעילים הרבים על משפחותיהם נשארו ללון בלילה בהסכמת הצבא, תוך התחייבות להתפנות בבוקר. ואכן כך היה.

ב-2018, לאחר פיגוע הדקירה בצומת אריאל שבו נרצח הרב איתמר בן גל ופיגוע הירי ליד חוות גלעד שבו נרצח רזיאל שבח, גרעין של משפחות עלה אל האזור מחדש. הם פונו תוך פחות משבועיים.

בשנים האחרונות התקיימה תפילת מנחה בכל יום שישי במקום, כאשר לעיתים הגיעו אנשים לחזק מכל רחבי הארץ. ביום שישי שקדם לעליה המחודשת לקרקע הגיע אוטובוס מישיבת ההסדר בבת ים. ובמאי השנה, לאחר הרצח של יהודה גואטה, שוב הוקם המאחז.

איכשהו, המאחז שבפעמיים הראשונות פונה תוך יומיים ופעם השלישית פונה תוך שבועיים – החזיק הפעם (ולמעשה ממשיך להחזיק) כבר קרוב לחודשיים. יותר מכך, הפעם הוא זוכה לחיבוק מצד גורמים רשמיים: ח"כ ניר אורבך מימינה הגיע לחזק, סיעת הציונות הדתית העבירה לשם את לשכתה, וסיעת ש"ס כולה באה לבקר ולתמוך.

היו גם מבקרים רצויים פחות מבחינת אנשי המאחז: חברי הכנסת גבי לסקי ומוסי רז ממרצ הגיעו מלווים בפעילות ופעילי תנועת "עומדים ביחד" – וקראו לפנות את המקום.

איכשהו המאחז, שבפעמיים הראשונות פונה תוך יומיים ופעם השלישית פונה תוך שבועיים – החזיק הפעם (ולמעשה ממשיך להחזיק) כבר קרוב לחודשיים. יותר מכך, הפעם הוא זוכה לחיבוק מצד גורמים רשמיים

מה קרה הפעם? מה השתנה? הקונסטלציה הפוליטית. המאחז הוקם כאשר רה"מ לשעבר בנימין נתניהו כבר הבין ככל הנראה שהוא בדרך לאופוזיציה. נפתלי בנט, רה"מ המיועד, ספג לאורך המו"מ הקואליציוני ביקורת רבה מימין, וכמו שאפשר לראות עכשיו, אופוזיציית הימין ממש לא מתכוונת לתת לממשלה לנוח על זרי הדפנה.

האם ההתבססות של אביתר הפעם קשורה למבנה הפוליטי השברירי בצמרת ההנהגה החדשה? אני אישית סבור שכן. אנשי המאחז, בכל אופן, מספרים שהמצב הפוליטי אינו, ולא היה, שיקול בהקמת המאחז מחדש.

עמיחי בן דוד, תושב המאחז וחבר הנהלה, אמר לי השבוע בביקור שלי בשטח:

"קודם כל, חשוב לי להגיד שהעלייה למאחז הייתה ספונטנית. הייתי בחתונה של אחי, קיבלתי סמס על הפיגוע, הגעתי הביתה ולאחר התלבטות הילדים נשארו בבית עם אשתי ונסעתי עם שכן נוסף לעלות לאביתר. לדעתי אין קשר למצב הפוליטי. יכול להיות שהייתה לזה השפעה עקיפה, אך עיקר ההבדל היה שילוב הכוחות: תנועת נחלה, קבוצה מתושבי יצהר והמועצה האזורית שומרון. כל אחד התמקד בנישה שלו: הבאת ציבור מרחבי הארץ, בניית בתים ותשתיות והבאת אנשי ציבור וגב ציבורי ופוליטי. אני לא שולל שהמצב הפוליטי השפיע על התוצאה הסופית, אבל זה לא נכלל במערך השיקולים מלכתחילה כסיבה לעלייה לקרקע".

כדאי להתעכב על תנועת "נחלה", שהיוותה חלק מרכזי בהקמת "אביתר" ושמתוכה הוקם הגרעין ששמר על מודעות ציבורית למקום לאורך השנים. התנועה התפצלה לפני כעשור מתנועת "נוער למען ארץ ישראל" לאחר חילוקי דעות על דרכי הפעולה.

אנשי "נחלה", שהיוו את רוב הממסד בתנועה-האם, סברו שיש לפנות אל הציבור ולהביא אותו לתמיכה בהתיישבות, בדגש על פריצת הסטטוס-קוו המקודש מ-2005, שבגינו נאסרה הקמת יישובים חדשים.

מה השתנה הפעם? הקונסטלציה הפוליטית. המאחז הוקם כשנתניהו הבין כנראה שהוא בדרך לאופוזיציה. האם התבססותו הפעם קשורה למבנה הפוליטי השברירי בצמרת ההנהגה החדשה? אני סבור שכן

התנועה הקימה מספר מאחזים לאורך השנים, רובם ננטשו, חלקם הקטן עדיין נהרסים כל כמה חודשים ומוקמים מחדש. אחד המאחזים שהוקמו עוד בימי "נוער למען ארץ ישראל" היה המאחז רמת מגרון (גילוי נאות: הייתי תושב המאחז בעבר). המאחז הוקם כמחאה נגד תושבי מגרון, שהסכימו למתווה פינוי. ב"נחלה" התנגדו, והתנגדות זו של התנועה לא השתנתה כאשר הוקמה "נחלה" ואף קיימת גם היום.

כשהגעתי ל"אביתר" השבוע, על רקע הדיונים על חתימת ההסכם, הנושא היה חם מאוד מאוד בשיח של הנערים במאחז, כולל קבוצה גדולה שישבה עם אחד מראשוני המאחז, שענה לטענותיהם וניסה להצדיק את ההסכם. בשלב מסוים, יו"ר "נחלה" צבי אלימלך שרבף כינס את הנערים בבית המדרש ונתן עידכון. גם בדבריו ניתן מענה לטענות נגד ההסכם.

אך בכל הדיונים האלה שמעתי התנגדויות שנגעו לפרטים בהסכם ועדות לחוסר האמון שיקויים. את ההתנגדות העקרונית ש"נחלה" הניפה בעבר בגאון לא שמעתי בשטח (בשונה מהרשתות החברתיות).

שאלתי את בן דוד איך זה שהם, שהתנגדו להסכמים בעבר באופן עקרוני ואף הקימו מאחז שכל כולו התרסה נגד ההסכם שחתמו אנשי המאחז השכן, נוהגים כך. התמצית של תשובתו מרתקת: מאותה סיבה ממש שאנשי שמאל מתנגדים כל כך, אנשי המאחז תומכים כל כך. יש כאן פריצה של הסטטוס קוו על אי הקמת ישובים חדשים ביו"ש.

לטענתו של בן דוד, ההבדל נעוץ בכך שבאותם מקרים היה מדובר בהסכמים שעסקו בישוב קיים וההסכמה הייתה להתפנות למקום אחר. כאשר מדובר בישוב שהוקם לפני רגע ואף אחד לא דמיין שהוא יתפתח עד כדי כך ובפרט שמדובר בהסכמה עקרונית שבסופו של דבר יקימו דה-פקטו (ובהמשך דה-יורה) ישוב חדש, ניתן לעשות הסכם.

שאלתי איך מתנגדי ההסכמים הסכימו. תמצית תשובתו מרתקת: מאותה סיבה שאנשי שמאל מתנגדים כל כך, אנשי המאחז תומכים כל כך. נפרץ הסטטוס קוו על אי הקמת ישובים חדשים ביהודה ושומרון

אפילו בדיקת הסקר לקרקעות, היא עצמה הליך נדיר מאוד ביו"ש, בפרט כאשר לא מדובר בקרקעות שצמודים לישוב קיים. צדיקים, כך נראה, מלאכתם אכן נעשית בידי אחרים.

דוב מורל עובד כפרילנס במחלקת הדאטה של שומרים – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה. סטודנט למשפטים, נער גבעות לשעבר וכיום פעיל בקבוצת 'הליברלים במרצ'.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,487 מילים
כל הזמן // שבת, 24 ביולי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המלך עבדאללה נפגש השבוע עם הנשיא האמריקאי, ובכך הפך למנהיג הערבי הראשון שנפגש עם ביידן מאז נכנס לתפקידו - דבר המלמד על חשיבות ירדן בעיני הממשל ● פרשת NSO פוגעת בישראל לא רק במערב, אלא גם במזרח התיכון ● במצרים מציינים 69 שנים למהפכה ששינתה את המדינה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 973 מילים

ראיון המשפט שטלטל את אמריקה

האישומים נגדה היו חלשים ● אחיה בגד בה ושיקר כדי להציל את עצמו ואת משפחתו ● האפיפיור, איינשטיין ופיקאסו ביקשו מנשיא ארה"ב לחון אותה ● אבל גם הלחץ הבינלאומי לא עזר, ואתל רוזנברג הייתה לאישה האמריקאית הראשונה שהוצאה להורג על עבירה שאינה רצח ● הסופרת הבריטית אן סבה צללה עמוק לתוך המקרה הטרגי - וחזרה עם ספר סוחף והרבה מאוד ספקות

עוד 2,785 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אוֹלִימְפִּיָּאדָה 95

כל אחד זוכר את האולימפיאדה הראשונה שהוא זכה לראות. אף אחד לא יודע מתי תהיה האולימפיאדה האחרונה בחייו

עוד 982 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

המזהם לא משלם

החדשות כי ישראל תקבל מהקרן הבינלאומית פיצוי על זיהום הזפת הגדול משמחות, אבל חשוב לזכור שבעלי האונייה המזהמת הצליחו לחמוק ולא ישלמו אפילו דולר ● החדשות הטובות של השבוע הגיעו מאשדוד, שם הוועדה לשמירה על הסביבה החופית הצדיקה את שמה בהחלטה עקרונית ● והטיפ: מתקן אופניים שיגיע עד אליכם, גם כשתתקעו עם פנצ'ר בשיא החום

עוד 795 מילים

האם מג'אדלה ישרוד בפריים טיים גם בלי הקואליציה הנוכחית?

ההחלטה למנות את מוחמד מג’אדלה לפרשן קבוע בחדשות 12 היא התנהגות חריגה ומבורכת של גוף תקשורת ישראלי גדול. למעשה מאז ימיה של לוסי אהריש לא כבש אף ערבי את שעת הפריים טיים. מג’אדלה, שבולט בכישרונו ורהיטותו, הגיע על כנפי הלגיטימציה שהעניק ביבי לערבים להיות חלק מהקואליציה. לגיטימציה שממשלת בנט ידעה למנף יפה. התקשורת הגיבה בהתאם לרוח הפוליטית החדשה, אך קשה לדעת האם מדובר בשינוי אד הוקי או שינוי מהותי, והאם במקרה שהקואליציה לא תשרוד בהרכבה הנוכחי מג'אדלה ישאר במקומו.

מג’אדלה, שבולט בכישרונו ורהיטותו, הגיע על כנפי הלגיטימציה שהעניק ביבי לערבים להיות חלק מהקואליציה. אך קשה לדעת האם מדובר בשינוי מהותי, והאם במקרה שהקואליציה לא תשרוד מג'אדלה ישאר במקומו

אזרחי ישראל הערבים מהווים כ-20% מהציבור הישראלי, אבל שיעור ההופעה שלהם בתקשורת עומד על אחוזים בודדים בלבד. למרבה הצער, למרות פתיחתו של שוק התקשורת והמינוף שנתנו הרשתות החברתיות לקולן של קבוצות מיעוט, עדיין הזירה המרכזית מונחית על ידי עוד מאותו דבר. המנחים המרכזיים הם לא ערבים, וגם לא רוסים או מזרחים. אלו בדרך כלל צריכים להוכיח כישרון יוצא דופן כדי להשתחל במקרה הטוב ככתבים וכפרשנים.

בהשתלמויות לאנשי תקשורת שנערכו במכון "זולת" בנושא זכויות אדם בתקשורת, אמר מג’אדלה:

”נשים וגברים המשתייכים לקבוצות מיעוט בדרך כלל לא יופיעו בתקשורת כמומחים לנושאים שאינם קשורים להשתייכותם הסטריאוטיפית”.

כך, למשל, בעת משבר הקורונה הארוך כמעט שלא מרואיינים רופאים ערבים ישראלים. התקשורת נוטה להתמקד באזרחי ישראל הערבים כמעט אך ורק כשהדברים נוגעים לטרור ולפשיעה – וכתוצאה מכך מחזקת את הסטריאוטיפים השליליים ומגביהה עוד יותר את חומת החשדנות בין יהודים לערבים.

הבעיה של העדר ייצוג בתקשורת המיינסטרים היא בעלת השלכות חברתיות אך גם אזרחיות-פרסונליות. המיינסטרים התקשורתי יוצר תמונה מעוותת של "הנורמלי", ומי שאינו נחשף לבני דמותו או שבני דמותו מקובעים על המרקע רק בהקשרים מסוימים ומוטים, יתקשה לפלס דרכו בחברה מחוץ להשתקפויות אלו.

החשיבות של מג'אדלה על המרקע היא כפולה. ראשית במישור המקצועי, כמי שמהווה חלק מהחברה הערבית ומעורה בפוליטיקה שלה עד דק, איש אינו יכול לחלוק על הבנתו המעמיקה את התחום אותו הוא מסקר ומפרשן.

ברמה החברתית, הופעתו מאפשרת ליהודים, כמעט לראשונה, להכיר את הפוליטיקה ואת החברה הערבית באופן בלתי מתווך ובלתי סטריאוטיפי. הוויכוחים שלו בפאנל מול אנשי ימין ובכלל מפשיטים את הדמוניזציה המלווה בדרך כלל את המחלוקות בין יהודים לערבים ומקהים את המתח שהורגלנו בו שנים.

הופעתו מאפשרת ליהודים להכיר את הפוליטיקה והחברה הערבית באופן בלתי מתווך ולא סטריאוטיפי. ויכוחיו מול אנשי ימין ובכלל מפשיטים את הדמוניזציה המלווה בד"כ מחלוקות בין יהודים לערבים

יש לקוות שנוכחותו של מג’אדלה בפריים טיים לא תהיה בגדר אופנה רגעית וחולפת ושהוא ישרוד בפריים טיים גם ללא קשר להרכב הקואליציה. בהמשך לכך יש לקוות שיתפנו מקומות נוספים לכישרונות חדשים מקבוצות שונות ומגוונות בחברה הישראלית, אשר ירעננו את ההרכבים המשמימים ולא אחת הרדודים שאנו נאלצים לצפות בהם מדי ערב.

השוויון בייצוג התקשורתי הוא ערך חשוב בפני עצמו וגם אמצעי לשיכוך מתחיה של החברה הישראלית המפולגת. אם שר התקשורת יועז הנדל אכן , כפי שהוא מצהיר לא אחת, מעוניין לאחות את הקרעים הוא חייב לפעול למען שוויון זה.

ד”ר רויטל עמירן ריכזה את פרויקט השתלמויות העיתונאים במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. עמירן, ד"ר במדע המדינה והייתה חברה בוועדות ציבוריות שונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 463 מילים ו-2 תגובות
עודכן לפני 6 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דיווח: מנדלבליט הזהיר שאין להציג את התו הירוק כסנקציה המופעלת על מי שלא התחסנו

שר המשפטים סער הודיע שהוא מקדם הצעת חוק, שלפיה, לא ניתן יהיה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים; דיווח: שקד מתנגדת ליוזמה ● אלי אבידר, שהביע יחס ספקני לחיסונים, הודיע, לקראת מינויו לשר בממשלה - שהתחסן נגד קורונה ● לראשונה מאז כניסתו לתפקיד שוחח בנט עם יורש העצר של איחוד האמירויות ● בר-לב שוקל להקשיח את הקריטריונים להחזקת נשק

עוד 40 עדכונים

האקזיט הפוליטי של אלי אבידר

בקואליציה המתקיימת על חודו של קול, כל ח"כ מלך ● מחשש שאבידר יצביע נגד התקציב ויפרק את הממשלה, בנט הצמיד לו את מזכיר הממשלה שלום שלמה ● שלמה תפר דיל, לפיד לחץ, אבידר קיבל ג'וב, וליברמן יקבל עוד ח"כ נורווגי ● העיקר שאבידר יהיה שר לענייני כלום, אחרי שתקף את הממשלה הקודמת על התיקים המיותרים ● פרשנות

עוד 479 מילים

קואליציות חמדניות יוצרות דמוקרטיות חלשות

אין כל היגיון במדיניות של החלשת האופוזיציה, בוודאי לא של ממשלה שבאה לתקן קלקולי ממשל מתמשכים ● החלשת האופוזיציה באופן מכוון חותרת באופן ישיר תחת היסודות הדמוקרטיים המעורערים ממילא של ישראל - ותחת סיבת קיומה של הקואליציה החדשה: להוכיח שניתן לנהל את ענייני המדינה בצורה אחרת ● דעה

עוד 1,200 מילים

מזרח תיכון חדש זיכרון השואה מתחיל לחלחל במדינות ערב

בדובאי עלתה תערוכה מושקעת המוקדשת לשואה, בעיראק מתגעגעים ליהודים, מרוקו משתתפת בתכנית מיוחדת להפצת זיכרון השואה, ואנשי דת מוסלמים ביקרו באושוויץ ● דיפלומטים, מומחים ואנשי דת משוכנעים: רוח חדשה נושבת במזרח התיכון, והגישה המכילה והסובלנית צפויה רק להתעצם

עוד 1,692 מילים

בנט: "סרבני החיסונים מסכנים את כולנו. לכו להתחסן!"

הקבינט אישר את התו הירוק והמליץ לאסור טיסה גם לבריטניה, גיאורגיה, קפריסין וטורקיה ● מכה לגלנט: מנדלבליט קבע שיש להעניק פרס ישראל לפרופ' גולדרייך ● בג"ץ דחה עתירות לחקירה נגד נתניהו בפרשת הצוללות ● ועדת המחירים ממליצה לבטל פיקוח על מחיר הלחם ● בג"ץ ליועמ"ש: להסביר מדוע נתניהו לא מחזיר את הכסף למיליקובסקי ● אש נגד נתניהו: "יש לנו קשר עם חברות החיסונים, לא זקוקים לעזרה"

עוד 57 עדכונים

מעל עשרה פסקי דין ניתנו בחודשים האחרונים בהרכבים מורחבים בעליון, חלקם על חודו של קול ● אפשר שהסיבה לריבוי התיקים הללו הוא תמהיל השופטים הנוכחי, עם נטייה ליברלית בקרב הוותיקים ● אלא שהתמהיל הזה עשוי להשתנות כבר בסבב בחירת השופטים הבא ● אולי זו הסיבה לנדיבותה של הנשיאה חיות ביחס למינוי הרכבים מורחבים: זמנם של פסקי הדין העקרוניים הוא עכשיו ● פרשנות

עוד 823 מילים ו-1 תגובות

114 אלף עצים כבר יועדו לכריתה רק מתחילת השנה

בבאר שבע נערכה השבוע הלווייה ל-14 עצים, ותושבי עכו ומטה אשר יפגינו ביום ראשון נגד כריתת שדרה של 50 אקליפטוסים ● רישיונות הכריתה מוחבאים באתרי הרשויות ופקידי היערות ניגפים בפני תנופת הבנייה והתשתיות ● הטמפרטורה מזנקת, התושבים מיואשים ובממשלה גוררים רגליים ● אל מול מגיפת הכריתה, עמותה אחת רוצה לשטוף את הארץ בגני עיר-יער

עוד 2,841 מילים

עשה לך רב-פעמי

כשמשפחה מוציאה על חד"פים יותר מאלף שקל בחודש, זה אובדן שליטה מוחלט ● להטיל מס בחוק זה ראוי, אבל מה עם דוגמה בבית המחוקקים? ● אחרי שנת קורונה, פריחת הסטוק ומשלוחי וולט, הסיכוי לבלום את מגפת החד"פ פחת משמעותית ● כל עוד בישראל אין מבוכה חברתית להשתמש בחד"פים, ספק אם מיסוי יעזור ● ואם חשבתם ששימוש בחד"פים מתכלים הוא הפתרון - תחשבו שוב

עוד 1,308 מילים ו-1 תגובות

כלכלת המוזיקה סקס, סמים ותוכן גולשים

שירותי הסטרימינג מספקים שירים בכל זמן, בכל מקום, ובהצלחה גדולה ● אבל מתוך המיליארדים שהתעשייה מגלגלת, המוזיקאים מקבלים נתח קטנטן ● עכשיו מנסה הפרלמנט הבריטי לעשות סדר חדש בבלאגן הישן ● אמיר בן-דוד צלל לנתונים ושוחח עם המומחים כדי להבין מה מצפה לעולם המוזיקה, למה ספוטיפיי לא רווחית, לאן נעלם הלהיט - ומדוע הבשורה תבוא כנראה מהגיימינג

עוד 3,226 מילים

דיווח: לבקשת בנט, ארה"ב תדחה את פתיחת הקונסוליה בירושלים עד אישור התקציב

בהסתדרות המורים מאיימים לשבות אם הלימודים לא ייעשו בקפסולות ● הקבינט עתיד לאשר את החזרת התו הירוק לאירועים שבהם ישתתפו יותר ממאה איש; הדרישה שכל הנוסעים המגיעים מחו"ל ייכנסו לבידוד - לא צפויה לעלות לדיון ● מ-1 באוגוסט בני 18 ומעלה יחוסנו בחיסון של מודרנה ● בג"ץ נתן למדינה ארכה של שישה שבועות להגיש את עמדתה בעניין פינוי חאן אל-אחמר

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה