כדרכן בקודש, מפלגות הימין, כמו בגלים, לפני בחירות – מובילות קמפיין בזוי נגד רע"מ והתנועה האסלאמית, כביכול היו אלה תומכי טרור ומממניו. זאת מכיוון שבבחירות הבאות, כפי שהיה בעבר, מפלגת רע"מ תהפוך, כנראה, למפתח לשבירת תיקו גושי חסר-מוצא, באקלים בוער וכאוטי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחותר לתיקו חסר מוצא זה, אותו יגלגל לתועלתו – אף רמז כי בכוונתו להוציא את רע"מ אל מחוץ לחוק. יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, לא נשאר חייב. השבוע הכריז:
"נתניהו מנסה לגנוב את הבחירות ולהפוך את רע"מ ללא לגיטימית כדי למנוע ממנה לרוץ. זהו מהלך שפוגע בזכויות האזרחים הערבים ומסכן את סדרי המשטר הדמוקרטיים במדינה. זהו אותו נתניהו שבעבר אישר שניתן להקים ממשלה יחד עם רע"מ".
נתניהו, שחותר לתיקו חסר מוצא בבחירות, אותו יגלגל לתועלתו – רמז שבכוונתו להוציא את רע"מ אל מחוץ לחוק. יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, לא נשאר חייב והכריז: "נתניהו מנסה לגנוב את הבחירות"
כרגע, רוב מפלגות האופוזיציה למעט "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן, מצהירות כי לא יסתמכו בממשלה עתידית על נבחרי הציבור הערבים. אך יש לקוות כי בזמן אמת, צרכי המדינה והחברה הבוערים יכפו על ח"כ אביגדור ליברמן, ח"כ יאיר לפיד ונפתלי בנט את הפתרון הטבעי, הצודק והמתבקש – שיתוף יו"ר רע"מ ח"כ מנסור עבאס בקואליציה שלהם; כפי שנהגו בעבר, בממשלת השינוי.
עבאס, עם הטון האירוני, הספקני, המפוכח שלו, עם השפה הזהירה והמדויקת, עם הגישה הפרגמטית, פקוחת-העין, שמרחיקה אותו מקנאות – מכל בחינה שהיא, פוליטית, חברתית ואנושית, הוא נכס לחברה הישראלית; והוא גם יהיה, כבעבר, בן-ברית חשוב לאין-ערוך למחנה הדמוקרטי והליברלי.
יש להזכיר כי במלחמה בלט עבאס כשגינה בצורה חדה וברורה, מעל כל במה, את טבח 7 באוקטובר. עד היום הוא קם ותוקף בחריפות את מי שמנסים להכחיש את זוועותיו; והוא עושה כן בעברית ובערבית.
וזאת כי דרכו הפוליטית מתגלה לאורך השנים, עקבית לגמרי, סולידית, ערכית, קבועה להפליא ובעלת שיעור קומה.
לראשונה, כשהפציעו בפוליטיקה דמותו העגלגלה, פניו הקורנות שכמו מגלמות טוב ותמימות, אך בעיקר שפת דיבורו התמה, הפשוטה, זו המפייסת, המפשרת, המגשרת ברוח אמונתו – התעוררו בציבור הרחב תימהון, ספק, הפתעה.
יושרו האינטלקטואלי והציבורי של עבאס הועמד אז למבחן עם הטלת ספק בכנות כוונותיו. סגנונו זה, עבור כולנו, שהורגלנו להתפלש בביצה הרדודה של השנאה ההדדית וההתלהמות היצרית, סגנונו זה נראה חשוד ודו-משמעי – הכיצד? מה פתאום? איך תיתכן קבלה אנושית של האחר, והכלה פשוטה וטבעית של הזולת, היהודי, ורצון לשותפות אתו גם אם אתה מתנגד תכופות למעשיו; בעיקר למעשיו האכזריים בעזה ובשטחים.
עבאס, עם הטון המפוכח והגישה הפרגמטית שמרחיקה אותו מקנאות – מכל בחינה שהיא, פוליטית, חברתית ואנושית, הוא נכס לחברה הישראלית. הוא יהיה, כבעבר, בן-ברית חשוב למחנה הדמוקרטי והליברלי
ואמנם, הוא הותקף אז על ידי יהודים שאמרו כי התנהגותו "החתרנית" תגביר קרעים בחברה המעורבת, והותקף (ועדיין מותקף) על ידי אחיו הערבים; אלה האחרונים האשימו אותו בחוסר כבוד עצמי ובהיעדר כבוד ערבי-לאומי. היו אז פרשנים פוליטיים שאף הרחיקו לכת וטענו כי אין הוא אלא "סטטוס אינסטרומנטלי שמפלגות תאבות-כוח מסתייעות בו פוליטית".
ואילו היום, גם יריביו הפוליטיים מודים כי ראוי לרחוש לו כבוד רב. "הוא מנהיג פיקח וחכם, משכמו ומעלה; הוא ניחן באקלים שפוי להפליא, אשר נדמה כי כבר אבד מן הארץ", אומרים עליו עמיתים בכנסת, ומודים כי כוחו רב גם בתחבולה ובתחכום ובהפגנת עצבי ברזל, כאלה המאפשרים לו להתל בכללי המשחק הפוליטיים הישנים ולמשוך באף של כרישים פוליטיים וותיקים. השבוע, עבאס פיזר את העמימות שבמתכוון זרעה סביבו הקואליציה, והצהיר גלויות כי "רע"מ לא תהיה גלגל הצלה לממשלה בנושא החוק לפטור מגיוס חרדים".
עבאס הנו איש זרם האסלאם הווסטי (שמשמעותו אמצע) שהתנועה האסלאמית (אשר אין לה שום קשר לאחים המוסלמים) בישראל אימצה לחיקה. זהו זרם בן עשרות שנים בלבד, קטן יחסית בתוך האסלאם החדש. זרם מתון, הדוגל בחמלה, בסובלנות, באנושיות טבעית, בשיתוף ובאחווה; הוא יוצא נגד הגסות והאלימות, ומעמיד מידה רחבה של שליטה פנימית, איפוק והכלה. זרם זה גם דוגל בהקלה הלכתית, פשרנות בין זרמים ומחנות שונים באסלאם ויצירת הבנה וקירוב תבוני ומושכל של עולם האסלאם לזה שמחוצה לו; בתוך כך הוא מצדד באורח חיים צמחוני עם ערנות להשלכות האקולוגיות והגנה על זכויות בעלי החיים.
עוד מטרה רחוקת-טווח יש לתנועה האסלאמית בישראל ולעבאס – להוות בהתנהלותם הפוליטית דגם חיקוי עבור קהילות מיעוט מוסלמיות בעולם כולו. "הללו יכולים ללמוד מאיתנו, ערבים בישראל, מיעוט לאומי הכמה להשתלב בסביבתו, כשווה זכויות, ולהשפיע על עיצוב המדינה אך ורק מתוך הדדיות מלאה", הוא אומר, בהקנותו כוח לקול אותנטי של ציבור ערבי גדל והולך ברובו צעיר ופרגמטי. ואמנם, לפי סקר מטעם מרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב 70% ערבים תומכים בהצטרפות עתידית של מפלגה ערבית לממשלה.
היום גם יריביו הפוליטיים רוחשים לו כבוד. השבוע, מנסור עבאס פיזר את העמימות שזרעה סביבו במתכוון הקואליציה, והצהיר גלויות כי "רע"מ לא תהיה גלגל הצלה לממשלה בנושא החוק לפטור מגיוס חרדים"
עבאס מזכיר מעט בגישתו את הדרך בה נקט מהטמה גנדי; שהוכיחה כי ניתן להיאבק למען העם ולנצח מבלי לחדול אפילו ליום אחד להיות ראוי להערכה. לפי עבאס, יהיה אשר יהיה הייעוד שלמענו נאבקים, ייעוד זה לא יבוזה על ידי אלימות, בין במילים ובין בהתנהגות, אלא יוגשם אך ורק באמצעות פשרה הוגנת; ובעיקר, באמצעות הקשבה לנרטיב של הזולת. הסולידריות בין הערבים ליהודים היא לפיכך, בלתי נמנעת: במוות כבחיים, בהרס כבתקווה.
ואמנם, שתי קהילות אלה הן בעבור עבאס שני פנים של מולדת וארץ אחת. לכן הוא נוהג לומר בשיא ההיגיון והפשטות (ומתייחס בכך גם לבעיה הפלסטינית) דברים ראויים ונשכחים אלה:
"אתם ואנחנו דומים כל כך, מאוחדים באהבה לאדמתנו ולארצנו, ונוכל לחיות יחד בארץ הזאת שהיא שלנו, ואיני יכול לדמיין אותה בלעדיכם כפי שגם אתם בוודאי אינכם יכולים להפרידה ממני ומן הדומים לי. וכדי שיקום פתרון סביר והוגן, יש לדאוג שכל צד ימצא בו מקצת שאיפותיו, ובשום פנים ואופן לא את כולן. וכך ילמדו היהודים כי הערבים אינם נחותים, וכי יש דברים שאפשר ללמוד מהם, כפי שהם יכולים ללמוד מהיהודים. לכולנו יש מסורות חשובות אליהן יש להתקרב בלי דעות קדומות ולגלות בהן את התכונות המובחרות".
עבאס פרץ דרך לא רק כששילב לראשונה בהיסטוריה מפלגה ערבית (ועוד בעלת אופי דתי) בקואליציה בישראל (בממשלת השינוי). הוא בלט בזכות מהלכים שוברי מוסכמות רבים שקנו לו אויבים רבים בתוך החברה הערבית, ועוררו עליו לפעמים גם ביקורת בתוך רע"מ ובפלג הדרומי.
למשל, כשנמנע לנגח את ישראל על הכיבוש; כשהכריז שנדרש להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית; כשהוא קורא בעקביות לחברה הערבית לבחון גם את אחריותה לנגע הפשיעה והאלימות ולא רק להאשים את המדינה; כשעורר מעורבות של שב"כ במאבק למיגור הפשיעה; וכן, כשהוא מביע גם היום נכונות לשוב ולהצטרף לקואליציה שמאפייניה דמוקרטיים.
לפי עבאס, יהיה אשר יהיה הייעוד שלמענו נאבקים, ייעוד זה לא יבוזה על ידי אלימות, בין במילים ובין בהתנהגות, אלא יוגשם אך ורק באמצעות פשרה הוגנת; ובעיקר, באמצעות הקשבה לנרטיב של הזולת
לפי עבאס, האינטרס האישי והקבוצתי של מגזרו יבוא על סיפוקו קודם כל על ידי הגשמת הצרכים הסוציו-אקונומיים של האדם. אי-לכך יש לחתור (וזה אפקטיבי רק אם אתה חבר קואליציה) בעיקר לרפורמות חברתיות, כלכליות רחבות ועמוקות, ובעיקר לטפל בפשיעה הגואה. ואל כל אלה יש להתייחס כאמור, בגמישות מרבית: תוך נטישת חלומות העבר עם הדחקה מסוימת של יצרים לאומיים והדחקה מסוימת של הפן האתני של הפלסטינים הישראלים.
על עבאס, אם כן, אפשר לומר כי הוא מנהיג מהפכן, נועז ופורץ דרך; כל זה בולט במיוחד בעת שמערכת היחסים בין הציבור הערבי לבין מוסדות השלטון והחברה היהודית, אחרי 7 באוקטובר, מצויה בצומת זמנים גורלית. ולא כל שכן, על רקע ההקצנה וההסתה ההולכים וגואים בכנסת וברחוב היהודי.
מדובר במנהיג מקורי, המבקש לבנות מסגרת עדכנית ויציבה לדו-קיום בין שתי החברות, עם שוויון בר-קיימא, המגבש בתוך כך סדר יום פוליטי חדש, מפתיע ויוצא דופן. אמנם את כל אלה הוא עושה עם חוש לאפקט אמנות הבמה – עם הומור "יהודי" עגמומי משהו, ועם איזו נימה נסתרת, רכה, של הטפה. אך כל כך ברור שבכל התבטאויותיו יש מודעות עמוקה לגודל השעה.
מפלגת רע"מ והיו"ר שלה עבאס, אם כן, הם מעשה של חידוש, ניסוי מפוכח שעוד לא היה כאן, משהו שמתעלה על כל שקדם לו; השאלה הנשאלת עתה היא: האם מפלגות המרכז – השותפות הפוליטיות בממשלת השינוי – המסתייגות כיום מקשר עם מפלגה ערבית, תשכלנה גם הן לנתח את המציאות באופן מפוכח.
והלוא ברור כי אי אפשר לחולל שינוי ולהחליף את הממשלה הנוכחית בלי שיתוף פעולה עם הציבור הערבי. יש אך לקוות שמקבלי ההחלטות ישכילו לפתוח מלוא השערים לעבאס – מי שמסמל פריצת דרך בנוגע לשאיפות ההשתלבות של רוב האזרחים הערבים.
אי אפשר לחולל שינוי ולהחליף את הממשלה הנוכחית בלי שיתוף פעולה עם הציבור הערבי. יש לקוות שישכילו לפתוח שערים לעבאס – המסמל פריצת דרך בנוגע לשאיפות ההשתלבות של רוב האזרחים הערבים
יש לקוות שמקבלי ההחלטות יסירו את הניכור והתסכול, יחזקו את השותפות תוך ניסוח עדכני של הזיקה בין המדינה לציבור הערבי – ויתקנו סוף סוף את העוול העמוק כל כך והמתמשך, שנותר על כנו מאז קום המדינה ועד היום.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואכן עבאס, עם הטון המפוכח והגישה הפרגמטית שמרחיקה אותו מקנאות – מכל בחינה שהיא, פוליטית, חברתית ואנושית, הוא נכס לחברה הישראלית. הוא יהיה, כבעבר, בן-ברית חשוב למחנה הדמוקרטי והליברלי. אנחנו מקוים שהמחנה הדמוקרטי חילוני ליברלי יבין זאת.
נתניהו מפחד ממנסור עבאס. אם הוא יצליח לסחוף אפילו מספר קטן של מנדטים של ערבים הרוצים לקחת חלק במדינת ישראל זה יכול לקבור את נתניהו, לשלוח אותו להמשיך את משפטו כח"כ מהשורה ללא פריבילגיות, ולגמור בכלא.
לערביי ישראל הרוצים בשותפות במדינה דמוקרטית וליברלית, ויש כאלו! הבחירות הבאות יהיו ההזדמנות הגדולה, ואולי האחרונה, לזכות בחלקם במדינת ישראל בזכות ולא בחסד.
הדרך לעשות זאת היא לחבור למנסור עבאס, או למפלגות הליברליות שיקבלו אותם – בעיקר העבודה ויש עתיד, להכניס נציגים לרשימות, ולהביא מצביעים. במסגרת מפלגות מעורבות לא יוכלו להחרים את הנציגים שלהם. אחמד טיבי לעומת זאת ימשיך לבזבז את הקול שלהם על דמגוגיה זולה.
יש לערביי ישראל הזדמנות להיאבק לצד היהודים הליברלים על עתיד המדינה, במאבק אזרחי שלא דורש להרוג או לההרג, ולהפוך לאזרחים בעלי חלק אמיתי בעיצוב עתיד ישראל.