מי שמבקש לתת סימנים בעוצמת הטראומה שפקדה את החברה הישראלית מאז רצח יצחק רבין, ספר הביוגרפיה שכתב אמנון ברזילי הוא ההוכחה. שלושים שנה אחרי,  שציינו בחודש שעבר, למעלה משנות דור אחרי, מניח ברזילי בידינו את הכרך הראשון, יותר מ-500 עמודים "רבין, השנים המעצבות 1922-1949". 

מה ניתן עוד להוסיף לאחר כל הספרים שנכתבו, גם על ידי רבין עצמו ("פנקס שירות", "בית אבי"), על ידי רעייתו לאה ("הולכת בדרכו") ועל ידי אנשי סודו – מאלוף במיל דני יתום דרך יועצו, ראש לשכתו, איתן הבר זכרו לברכה, יועצו האישי שמעון שב"ס, רוברט סלייטר, ועוד ועוד חברים ומקורבים, כולל ספר של יורם פרי על הקרע בעם "יד איש באחיו", העוסק באיש שניצב בכל צומת משמעותית מאז עמד על דעתו.

מה ניתן להוסיף לאחר כל הספרים שנכתבו, גם על ידי רבין עצמו ("פנקס שירות", "בית אבי"), על ידי רעייתו לאה ("הולכת בדרכו") ועל ידי אנשי סודו, יועצו האישי, ראש לשכתו ועוד חברים ומקורבים

אבל לבד מהפרספקטיבה ההיסטורית, אמנון ברזילי מציב יעד אחד ברור: "מטרתה של ביוגרפיה זו היא לעשות צדק היסטורי עם מורשתו של יצחק רבין ולמקם אותו, אחת ולתמיד במקום ההולם והמדויק שהוא ראוי לו בתולדות מדינת ישראל". הוא מברר בספר האם רבין הוא היורש הטיבעי של האבות המייסדים, לא רק של תנועת העבודה אלא של התנועה הציונית (והתשובה שלו היא כן).

עטיפת הספר של אמנון ברזילי: "רבין, השנים המעצבות"

ברזילי מנסה לטהר את זכרו של רבין מכל השמועות, סיפורי הבדיה ההשמצות כאילו היה "הפודל" של יגאל אלון בתקופת הפלמ"ח, כפי שקבע אורי מילשטיין; טענות כי הודח מתפקידי מג"ד ואחר כך מתפקיד מח"ט; על כך שהוא אחראי להרג באלטלנה (ברזילי מצא בתחקירו כי דווקא רבין הוא שמנע את את מלחמת האחים בחוף תל אביב ואת התפשטותה ברחבי הארץ); או שלקח חלק ב"סזון"; על סיפורי המאבקים שלא הסתיימו בינו לבין שמעון פרס; על הצורך להתמודד עם פרסומים שקריים, למשל כאילו את הכופר ששילם על אחזקת חשבון דולרים בארה"ב ללא היתר שילם עבורו בצלאל מזרחי, ששמו נקשר לארגוני פשע. רבין תבע וזכה (העקבות להדלפה הובילו אל אנשי פרס ולא בפעם היחידה); ועוד ועוד סיפורים שהיו מתקשים לסחוף היום את הציבור, הצורך חדשות ופולט תובנות כמו קליפות גרעינים.

מכונות רעל פעלו גם אז.

ברזילי רואה את ניצני התהליך שהוביל לרצח יצחק רבין דווקא ברצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. "הרוצח מקריית ארבע סיפק השראה לרוצח מכיכר מלכי ישראל", כותב ברזילי, "אחרי (טבח) גולדשטיין עלה לי הרעיון שצריך להוריד אותו (לרצוח את רבין)", מצוטט הרוצח.

ברזילי מנסה לטהר את זכרו של רבין מהשמועות, סיפורי הבדיה ההשמצות. סיפורים שהיו מתקשים לסחוף היום את הציבור, הצורך חדשות ופולט תובנות כמו קליפות גרעינים. מכונות רעל פעלו גם אז

על ההסתה שקדמה לרצח בעקבות הסכם אוסלו לא נרחיב כאן, אבל משפט מעניין של אמנון ברזילי שחוזר ועולה לא מעט, עד היום, הוא:

"הימין משמיץ את הסכמי אוסלו, אך הוא לא ביטל אותם. ממשיך להוביל אותם ועושה שימוש בפירותיהם… ההיסטוריה מלמדת כי בפועל, כל ממשלות הימין יישרו קו עם המציאות שיצחק יצר. עם כל חולשותיו הסכם אוסלו הוא המפץ הגדול. בעקבותיו נסללה הדרך להסכם השלום בין ישראל וירדן. גם הסכמי אברהם עם האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו לא היו מגיעים לעולם אלמלא נחתם ב-1993 הסכם ההכרה ההדדית עם הפלסטינים". 

לאמנון היו לא רק שעות רבין בשיחות טלפון אינטימיות משהו, בכל שבת אחר הצהרים, ולא רק בסיקור המהלכים המדיניים לקידום השלום, הייתה לו גם נגיעה אישית, שונה. אשתו ורד, גם היא עיתונאית, ניסתה להזהיר ולהתריע ושאלה את לאה רבין אם רבין לובש אפוד מגן, ולאה צחקה. וגם בערב ההוא, בארבעה בנובמבר, היא חזרה ושאלה, ולאה רבין אפילו הזכירה זאת בספרה האוטוביוגרפי: 

"אשתו של אחד מעיתונאי הארץ קרבה אלי ושאלה אם יצחק לובש אפוד מגן. שאלתה הדהימה אותי. יצחק לא היה מעלה על דעתו ללבוש אפוד מגן מן הסוג הזה. אפוד מגן? אמרתי לה באי אמון. על מה את מדברת. אנחנו בעולם שלישי? לא בא בחשבון. אנחנו בישראל".

אך ורד הקשתה והמשיכה. ורד דיברה איתה על הקלות שבה כל אחד יכול לחדור לאזור הקרוב אל יצחק. כמעט בלי בדיקה. "אני לא מבינה מה קרה לכם היום, העיתונאים פשוט יצאו מדעתם", הפטירה לאה וסימנה לה כי השיחה הסתיימה. וגם אמנון ניסה בשיחת טלפון עם רבין, כמה שעות קודם לכן, אבל אז רבין היה קצר רוח ואי אפשר היה להעלות את העניין.

ואי אפשר לדבר על הספר הזה מבלי להתייחס לשאלה שמעלה ברזילי:

"אז מיהו פושע אוסלו? האיש שחתם על ההסכם ונרצח בשל כך, או מי שהמשיך במימושו אף שהסית נגדו, וממשיך להסית נגדו עד היום כאילו לא תמך וקידם אותו?"

ועוד:

"שנתיים לאחר טבח 7 באוקטובר 2023, הסכם השלום עם הפלסטינים נראה רחוק מתמיד. אך בפועל המרכיבים המרכזיים של הסכם אוסלו – ההסכם ההכרה ההדדית הקמת הרשות הפלסטינית ושיתוף הפעולה הביטחוני, שרדו ושורדים מעל 30 שנה".

וברזילי מדגיש:

"שלושים שנה אחרי הרצח אפשר לומר בוודאות גדולה שרצח רבין היה הרצח אולי הכי אפקטיבי בהיסטוריה (כך נכתב גם ב'ניו יורקר' בשנה העשרים לרצח)". 

דיון בספר מחייב את שאלה של ברזילי: "אז מיהו פושע אוסלו? האיש שחתם על ההסכם ונרצח בשל כך, או מי שהמשיך במימושו אף שהסית נגדו, וממשיך להסית נגדו עד היום כאילו לא תמך וקידם אותו?"

אבל לדעתו של ברזילי לא היה זה רק רצח האיש המנהיג, ראש הממשלה. הרצח היה לא רק של רבין אלא גם של מפלגת העבודה.

זהו ספר לסקרנים מיטיבי לכת, אני אישית ממתינה כבר לכרך השני.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.