אחת המילים השנואות בשיח הישראלי היא "אפרטהייד". אותו משטר מושמץ שהחיל חוק שונה על אוכלוסיות באותו שטח בהתאם למוצאם האתני. בשיח הפוליטי בישראל, מהימין הקשה ואפילו עד לשמאל הרך, נוהגים ללגלג על אלו שבכלל מעזים להעלות את המונח הזה על דל שפתותיהם, ומתייגים אותם כשמאלנים הזויים. אבל האמת היא שכבר היום קשה שלא לכנות את מדינת השטחים מדינת אפרטהייד על כל המשתמע מכך, ואירועי השבוע המחישו זאת היטב.

מהימין הקשה ועד לשמאל הרך נוהגים ללגלג על מי שמעז להעלות את המונח אפרטהייד על דל שפתיו. אבל האמת שכבר היום קשה שלא לכנות את מדינת השטחים מדינת אפרטהייד, ואירועי השבוע המחישו זאת היטב

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

היישוב הערבי אל-רכיז נמצא בדרום הר חברון בשטח C. אין לבתים שם אישורי בנייה, ולכן צה"ל מגיע להרוס את המבנים, אשר טכנית בנויים בניגוד לחוק. אבל האמת היא שהחוק כל כך ציני, שקשה להאמין שהוא קיים: למה אין אישורי בנייה? כי לא נותנים להם אישורי בנייה. ככה פשוט.

כאשר הגיעו השבוע חיילים לעצור בנייה פלסטינית בשטח, נוצר עימות בין חיילי צה"ל לכמה פלסטינים במקום עקב הניסיון להחרים גנרטור. תוך כדי העימות, נורה הארון אל עראם בצווארו. הוא נפצע אנושות, וגם אם יישאר בחיים, יוותר משותק לכל שארית חייו.

חיילים הגיעו להחרים גנרטור מתושבים באל-רכיז בדרום הר חברון שניסו לבנות מחדש את ביתם ההרוס. הארון אל עראם, שביתו נהרס לפני חודש, התנגד, ונורה מטווח אפס. ככה זה כשמנסים להעלים את הפלסטינים משטחי C https://t.co/8DrOahp8Op

— שיחה מקומית (@mekomit) January 2, 2021

נכון, הירי לא היה מכוון, ונראה כי מדובר בפליטת כדור. עם זאת, קשה שלא לתמוה מדוע מדינת ישראל ביד אחת לא נותנת לפלסטינים אישורי בנייה, וביד שנייה מענישה אותם שאין להם אישורי בנייה, ובאה לאכוף הרס בתים בגין בנייה בלתי חוקית. 

המצב הזה מקומם במיוחד, כאשר אנו מודעים לתמונת הראי של הבנייה הבלתי חוקית בשטחים: לפני שבועיים נהרג יהודי צעיר, נער גבעות, בשם אהוביה סנדק. הוא נהרג לאחר שהוא וחבריו זרקו אבנים על שוטרים ולאחר מכן ברחו משם ברכבם.

נסיבות מותו של סנדק עדיין מהוות נושא למחלוקת, כאשר חבריו טוענים שהמשטרה נהגה באלימות בוטה ואף בהעלמת ראיות. הכעס שלהם מן האירוע, הוביל אותם להכריז בתום השבעה על מות חבריהם על הקמתו של מאחז "מעלה אהוביה", בסמוך להתנחלות כוכב השחר ולמקום התאונה.

כמו כל מאחז, קודם כל בונים, קובעים עובדות בשטח, ואחרי זה מבקשים היתר. בינתיים אולי יוצא צו פינוי, אבל מי מתייחס לזה בכלל. סיכוי לא רע שיינתן היתר בסופו של דבר, כי אתם יודעים איך זה: למתנחלים הנחושים יש ייצוג פוליטי פעלתן וכוחני, שיודע להזיז דברים. מבחן המציאות מלמד כי כך או אחרת, מאחזים על פי רוב לא מפונים. 

קשה שלא לתמוה מדוע ישראל לא נותנת לפלסטינים אישורי בנייה, ואז מענישה אותם על היעדרם, ובאה לאכוף הרס בתים בגין בנייה בלתי חוקית. בעיקר לנוכח תמונת הראי של הבנייה הבלתי חוקית של המתנחלים בשטחים

בקיצור, הבנתם: כשערבים רוצים לבנות על קרקע אשר בבעלותם, אך ללא היתרי בנייה, מגיע צבא כדי להרוס את המבנים, ולטהר את שטחי C מערבים. יום אחד, כשייספחו את שטחי C, לא יצטרכו לתת להם זכויות או משהו. אבל כשיהודים רוצים סתם לעלות על קרקע שמתחשק להם עליה, מגיע שר התחבורה לשעבר, בצלאל סמוטריץ' ועולה ביחד איתם. האמת, אם לא מדובר בקרקע פרטית, בית המשפט גם לא יתערב ויורה על הפינוי.

זו מן מציאות שכזו, שבה כולם מעמידים פנים שישראל היא מדינה בה כולם שווים בפני החוק, ובג"ץ הוא בכלל "שמאלני", אבל בפועל האוכלוסייה הפלסטינית ללא זכויות אזרח, ללא ייצוג פוליטי, וללא תקווה שמשהו בעתיד שלהם אי פעם ישתנה. 

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

אז גם זה קרה: הנשיאות של הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ו-MIT, מוסדות עילית למהדרין, הופיעו בפני הקונגרס האמריקאי וסירבו להצהיר שקריאות לרצח-עם נגד יהודים הן הפרה של כללי האתיקה.

אחת אמרה שזה עניין של הקשר; אחרת מילמלה משהו על כך שמילים צריכות להפוך למעשים לפני שניתן לפעול. נכון לשעה זו, נשיאת פנסילבניה התפטרה תחת מכבש לחצים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

איתן יהלומי בן ה-12 סיפר שהוא אולץ על-ידי שוביו לצפות בסרט הזוועות, שמקבץ את מעשי האלימות מהשביעי באוקטובר. למרות שרובנו לא חויבנו תחת איום נשק לצפות בסרט ההוא, כן נחשפנו לסצנות אלימות רבות מאז אותו יום נורא ובמהלך המלחמה שנכפתה עלינו. למרות שמדובר בעוצמה נמוכה בהרבה – גם בימי שגרה אנחנו חשופים לאלימות בחדשות וגם לאלימות בסרטים, בסדרות ובמשחקי מחשב.

יש כיום מודעות גוברת לכך שתזונה משפיעה גם על הגוף וגם על התודעה (ידוע למשל, שתזונה של פחמימות ריקות לא בריאה לגוף, ושבנוסף לזה היא מגבירה היפראקטיביות, קשיי ריכוז ומתח. ברור לנו גם שמרק חם מרגיע את הבטן וגם את ההכרה), אבל כיצד משפיעה צריכה של דימויים אלימים על הגוף, על הרגש ועל המחשבות שלנו?

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)