הדיונים שקיים בג"ץ בהסכם הקואליציוני בין סיעת כחול לבן לליכוד, הבהירו היטב כי ההסכם הקואליציוני לממשלה, שהאמתלה לקיומה הייתה "שעת החירום", אינו עוסק לא בקורונה, לא באחדות ולא במדיניות. מטרת ההסכם היא אחת: הבטחת שלטון נתניהו, ומילוטו מאימת הדין. גם סעיפי ההסכם אשר מורים על סיפוח שטחים, אינם יוצאים מן הכלל בהקשר הזה.

הדיונים שקיים בג"ץ בהסכם הקואליציוני בין סיעת כחול לבן לליכוד, הבהירו היטב כי ההסכם הקואליציוני לממשלה, שהאמתלה לקיומה הייתה "שעת החירום", אינו עוסק לא בקורונה, לא באחדות ולא במדיניות

נתניהו מכהן ברציפות כראש ממשלה מאז שנת 2009. מדוע דחוף לו כל כך לספח דווקא עכשיו? נתניהו היה שמח שתחשבו שזה משום שהוא מודאג שטראמפ אולי לא ייבחר שוב לנשיאות ארה״ב, והוא רוצה להבטיח את המורשת שלו. אולם הקריירה של נתניהו התאפיינה בשמרנות וזהירות שלא לשבור את הכלים מול הפלסטינים, משום שהוא היה מודע היטב למשמעויות של כך.

נתניהו יודע שסיפוח שטחים, ולו הקטן ביותר, פותח פתח שלא נוכל לסגור לאחר מכן. זה כמו לפתוח את הדלת בתוך צוללת שנמצאת בעומק לב הים, ולצפות שלא להירטב. מדוע? הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אולם לא משנה איך זה ייגמר, אפשר כבר לומר די בביטחון שהסיפוח הזה לא יגמר טוב.

דם יזע ובידוד בינלאומי

הרשות הפלסטינית, אשר אמונה על העניינים האזרחיים של מיליוני פלסטינים וכן על תיאום ביטחוני מול ישראל, נולדה בפועל בהסכמי אוסלו, אשר נועדו להיות הסכמים זמניים בדרך להקמתה של מדינה פלסטינית. אם ישראל תלך לסיפוח חד צדדי, תינעל האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית על ידי הסכם בין הצדדים.

ברגע שפתרון שתי המדינות כבר לא מונח על השולחן, יחל מסע לעבר קיצה הכמעט ודאי של הרשות הפלסטינית. מרגע שתיעלם הרשות, מדינת ישראל תיאלץ להכריע בכמה שאלות קשות, שאין להן תשובה טובה: איזה חוק יחול בשטחים? מי יהיה אחראי על התשתיות והשירותים החברתיים של הפלסטינים? מהן הזכויות הפוליטיות שהפלסטינים יקבלו?

עוד לפני שנספיק להתפלפל באותן שאלות, סביר מאד שנמצא את עצמנו מול גל של מחאות אלימות בקרב הפלסטינים, שכבר הפנימו, למשל מן העסקים שהביא חמאס בעימותים מרצועת עזה, שישראל מבינה רק כוח.

עוד לפני שנספיק להתפלפל באותן שאלות, סביר מאוד שנמצא עצמנו מול גל מחאות אלימות בקרב הפלסטינים, שכבר הפנימו, למשל מן העסקים שהביא חמאס בעימותים מרצועת עזה, שישראל מבינה רק כוח

תרחיש בלהות נוסף, שכבר החל להתממש, הוא שורה של גינויים בינלאומיים כלפי מדינת ישראל מצד מדינות האיחוד האירופי, הטלת הגבלות על מסחר עם ישראל ואולי אף ניתוק קשרים דיפלומטיים. ועוד לא התחלנו לדבר על ביטול אפשרי של הסכמי השלום עם ירדן ומצרים.

יותר ימינה מימינה

ברור שנתניהו לא מעוניין בהסלמה ביטחונית, משבר כלכלי או בידוד בינלאומי. הסיבה היחידה שנתניהו נכון ללכת לצעדים כל כך קיצוניים, היא כתבי האישום המאיימים על עתידו וכובלים אותו לפעולות ששוברות את הכלים. כל עוד הוא מתחזק את חלומם של חסידיו על האתחלתא דגאולה, אלו ימשיכו אלה לחתום על הצהרות נאמנות, חוקי חסינות ופסקות התגברות.

אגב, מפלגת ימינה, אשר מסתמן שנדחקה החוצה על ידי נתניהו, כבר לא צריכה להצטרף לממשלה כדי לקדם סדר יום של סיפוח: הממשלה בראשות נתניהו (וגם גנץ?) כבר הלכה מספיק רחוק בעצמה. החברים בסיעת ימינה יכולים לקשקש כמה שהם רוצים על ״ממשלת שמאל בראשות נתניהו״. אם היו מקבלים עוד תיק, ששווה עוד ג׳ובים שאפשר לחלק (כדי להמשיך לתחזק את כוחם הפוליטי באמת), הממשלה היתה ימנית במידה הנכונה עבורם.

למה לי סיפוח

הסיפוח יכול להוביל אותנו לסופה של מדינת ישראל כמדינה חופשית ודמוקרטית. אולם ראוי לומר שיש גם אפשרות שהרשות הפלסטינית לא תקרוס, הרחוב הפלסטיני לא יגיב באלימות, ולעולם לא יהיה באמת אכפת. ועדיין, גם אם שום נזק מוחשי לא יגרם, אנחנו כחברה צריכים להגיד בקול גדול: סיפוח לא מקובל עלינו, גם ללא קשר לתוצאותיו.

מדוע? פשוט אין שום תועלת בסיפוח: לא כלכלית, לא מדינית ובוודאי שלא בטחונית. הקונספציה הזאת, לפיה הכיבוש, גם אם אינו מוצדק, בכל זאת מביא לביטחון בתוך הקו הירוק, צריכה להיעלם מן העולם. הכיבוש לא נעשה מתוך שיקולים ביטחוניים: אין שום דבר בטחוני בלתקוע אצבע בעין של משפחות פלסטיניות בחברון או בכל מקום אחר, ולשבת להם בחצר של הבית. אין שום דבר בטחוני בהתנחלות של שני קרוואנים שממוקמת בין כפרים פלסטיניים, וההיגיון הפשוט אומר שדווקא ההפך הוא הנכון. מפעל ההתנחלויות משתמש בנימוקים ביטחוניים, אולם מניעיו האמיתיים הם משיחיים.

אין שום דבר בטחוני בהתנחלות של שני קרוואנים שממוקמת בין כפרים פלסטיניים, וההיגיון הפשוט אומר שדווקא ההפך. מפעל ההתנחלויות משתמש בנימוקים ביטחוניים, אולם מניעיו האמיתיים משיחיים

נכון, גם אם הסבל והדיכוי של הפלסטינים ממשי, צריך להודות שהוא לא מעניין את רוב העם. ועדיין, אדון ישראל ישראלי בכל זאת צריך לשאול את עצמו: כאשר הממשלה מתכוונת לספח שטחים, האם היא עושה זאת כדי לשפר את חיי ואת החיים של כלל החברה הישראלית, או שהיא עושה זאת כדי לשרת לובי פוליטי מסוים? בפרפרזה על דבריו של צבי הנדל בזמנו, אפשר לומר כי ״כעומק השחיתות, עומק ההפקרות״.

עקב ביטול האופוזיציה בישראל והחלשת כל מוקדי הכוח באופן שיטתי, היכולת למנוע את הסיפוח לא שוכן אצל נבחרי הציבור, אלא אצל הציבור עצמו. רק החברה בישראל יכולה לומר, אולי לצעוק אפילו: אנחנו לא בחרנו בסיפוח הזה, ואנחנו לא רוצים אותו. אנחנו הצבענו ברוב קולות להחליף את שלטון נתניהו, ואנחנו מתנגדים לסיפוח הזה, שיהיה לדיראון עולם. אם הסיפוח ייעצר בסופו של דבר, יוכלו אולי הדורות הבאים בחברה הישראלית להסתכל אחורה, ולומר שהשעה הדוחקת הזאת, הייתה שעתנו היפה ביותר.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

לא משנה אם אתם פריקים של אפל או אנדרואיד; כאשר רוצים להתקין אפליקציה באחד המכשירים – יש רק 2 מקומות בהם זה אפשרי: או גוגל Play או App store של אפל. למרות זאת, שינויים והתפתחויות הביאו ליצירתם של כמה פתרונות עוקפים; כמה מהם אפילו בעידוד ובפיתוח של גוגל עצמה.

אחת מהגדרות הבסיס של כלכלת שוק חופשי, כפי שנוסחה על ידי אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית – היא ריבוי של שחקנים שמאפשר בחירה אמיתית. רק כאשר יש לנו אפשרויות רבות לבחור מהן, אנו נמצאים הלכה למעשה בשוק חופשי.

אחת מהגדרות הבסיס של כלכלת שוק חופשי, לפי אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, היא ריבוי שחקנים שמאפשר בחירה אמיתית. רק כשיש אפשרויות רבות לבחור מהן, זהו שוק חופשי הלכה למעשה

גם ממציא והוגה האינטרנט, טים ברנרס-לי, דמיין רשת חופשית שלא תהיה מוגבלת על ידי החסמים של העולם החברתי והכלכלי; רשת בה כולם יוכלו לדבר עם כולם, ולבחור מתוך מגוון רחב של הצעות המוגשות להם בכל תחום אפשרי.

אבל גם באינטרנט, כמו גם בעולם המציאות, מסתבר שיכולת הבחירה שלנו מצטמצמת והולכת. במקום שיהיו לנו עשרות מנועי חיפוש לבחור מתוכם – יש רק כמה בודדים שנותנים מענה אמיתי לצורכי המשתמשים; במקום שיהיו לנו אינספור רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים מיידיים, יש לנו בעיקר מונופול אחד שקונה את כולם ולא משאיר לאחרים מרווח נשימה וזכות קיום; במקום שיהיו לנו עשרות מקורות ואמצעים לפרסום דיגיטלי, את העיקריים אפשר לספור על יד אחת.

דברים דומים מתרחשים גם בשוק האפליקציות, שהכנסותיו בשנת 2020 היו 581.9 מיליארד דולר וצפויות להגיע ל-935.2 מיליארד דולר בשנת 2023. שוק זה נשלט כיום רובו ככולו על ידי 2 שחקנים עיקריים, המהווים את 2 המקורות הכמעט בלעדיים לחיפוש, הורדה והתקנה של אפליקציות מובייל – גוגל Play מצד אחד ואפל Appstore מצד שני. גם לחברת גלקסי ולחברת מיקרוסופט יש חנויות אפליקציות, אבל הן לא מגיעות לקרסולי השתיים הגדולות.

שלטון האפליקציות

מעל 90% מזמן השהייה שלנו בדיגיטל מוקדש לאפליקציות, בעיקר בידועות ביותר: פייסבוק, וואטסאפ, מסנג'ר, יוטיוב, גוגל מפות וכן הלאה. כל העוצמה הצרכנית הזו מרוכזת בעיקר בידיהן של גוגל ואפל, שדרכן אנו מחפשים ומתקינים אפליקציות – כ-3 מיליון אפליקציות בגוגל פליי, וכמעט 4.5 מיליון אפליקציות באפסטור נכון להיום.

מעבר לעובדה שמדובר בדואופול שככל הנראה חורג מחוקי ההגבלים במדינות רבות, הגדילו השתיים לעשות בדמות "גביית מס" של 30% על כל רכישה המתבצעת באפליקציות עצמן (In-app purchase). לדוגמה, אפליקציית משחק כלשהי המאפשרת למשתמש לקנות מוצרים ושירותים, לשדרג לשלב הבא בתשלום וכן הלאה – מציעה למעשה רכישות In-app, שעליהן גוגל ואפל גובות עמלה.

כל העוצמה הצרכנית של שוק האפליקציות מרוכזת בעיקר בידי גוגל ואפל. מעבר לכך שמדובר בדואופול החורג כנראה מחוקי ההגבלים במדינות רבות, השתיים "גובות מס" של 30% על כל רכישה באפליקציות

אומנם זה מה שמאפשר לאפליקציות להיות חינמיות – אבל בסופו של דבר עמלות אלו פוגעות במפתחים, שנאלצים בלית ברירה לשלם כמעט שליש מהכנסותיהם. זה לא שיש להם ברירות אחרות – מי שרוצה שימצאו ויתקינו את האפליקציה שלו, חייב להימצא לפחות בחנות אחת מתוך השתיים (ולעיתים רבות מדובר בשתיהן במקביל).

בהקשר זה נציין שאפל וגוגל החליטו לאחרונה לגזור רק 15% עמלה במקום 30%, עבור מפתחים קטנים שהכנסותיהם מתחת למיליון דולר בשנה. נחמה קטנה בהחלט, שלא תשפיע יותר מדי על שורת הרווח של שתי הענקיות הללו.

לא על חנויות האפליקציה לבדן

למרות הנאמר לעיל ולמרבה המזל, התפתחויות טכנולוגיות בשנים האחרונות מניעות את שוק האפליקציות קדימה. כדי שנוכל להבין את המשמעויות הנגזרות מכך, מומלץ תחילה להכיר את סוגי האפליקציות העיקריים:

אפליקציית נייטיב – האפליקציה היא "נייטיב" אך ורק לפלטפורמה נקודתית, וצריכה להתאים לדרישות החנות בה בחרתם (גוגל ו/או אפל). כדי לקבל את מרב החשיפה וההורדות בדרך כלל תידרשו לפתח שתי אפליקציות נייטיב נפרדות, אחת לכל חנות, דבר שכרוך ביותר עלויות וזמן עבודה.

אפליקציה היברידית – פיתוח בקוד אחד שמתאים גם לאפל וגם לאנדרואיד, ובכך חוסך זמן ועלויות. גם אפליקציות היברידיות תלויות בסופו של דבר בחנויות האפליקציה, כדי לקבל חשיפה והתקנות.

אפליקציה חוצת-פלטפורמות – אפליקציה מסוג Cross Platform מייצרת חוויה דומה לנייטיב, בלי לעבוד עם שני סוגים של קודים עבור שני סוגי פלטפורמות. במקום זאת יש מערכת פיתוח אחת שמתאימה לכל הפלטפורמות – חיסכון משמעותי בזמן ועלויות. Flutter של גוגל ו-React Native של פייסבוק הן דוגמה למערכות כאלה.

Progressive Web App – יותר אתר מאשר אפליקציה, שנראה ומתנהג כמו אפליקציה במכשירים ניידים. מכיוון שהוא רץ על דפדפני ווב הוא לא מצריך חיפוש והתקנה בחנות. גוגל עצמה מעודדת את השימוש ב-PWA ואתרים רבים כבר עברו לשיטה הזו (טוויטר, פורבס, אינסטגרם, עלי אקספרס ועוד).

חדי העין אולי כבר שמו לב שגוגל הצליחה להשתרבב לשני סוגים של מערכות ליצירת אפליקציות – Cross Platform מצד אחד ו-PWA מצד שני. כאן ראוי לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע חברה שגוזרת קופון שמן על רכישות In-app, תעודד פיתוח אפליקציות שלא צריכות חנויות אפליקציה כדי להתקיים?

חדי העין אולי שמו לב שגוגל הצליחה להשתרבב לשני סוגי מערכות ליצירת אפליקציות. מדוע חברה, שגוזרת קופון שמן על רכישות In-app, תעודד פיתוח אפליקציות שלא צריכות חנויות אפליקציה כדי להתקיים?

שינוי מוקדי הכוח

אני מניח שמדובר כאן במלחמה ישירה עם אפל, שבזכותה מוכנה גוגל לעודד אפליקציות מהסוג הזה. לגוגל יש היסטוריה של מספר מלחמות עם אפל, בעיקר בחזית הפרסום הדיגיטלי, וככל הנראה מלחמת האפליקציות לא תהיה האחרונה.

לראשונה בהיסטוריית הדיגיטל, אפליקציות PWA ואפליקציות חוצות-פלטפורמה מעבירות את הכוח לידיהם של המפתחים והיצרנים, שיכולים לבחור באיזו דלת להיכנס (והאם בכלל להיכנס בדלת כלשהי). האפשרות ליצור אפליקציות שלא בהכרח חייבות לשבת באחת מחנויות האפליקציה, היא בהחלט מהפך של ממש, אם לא מהפכה.

אם כל זה לא מספיק – גוגל היא היחידה כיום בעולם שמאפשרת לחפש אפליקציות גם מחוץ לחנויות האפליקציה, באמצעות Google App Streaming. מאז 2015 ניתן לחפש ולמצוא אפליקציות ישירות בתוצאות החיפוש של גוגל במכשירי מובייל (חיפושי דסקטופ לא רלוונטיים בהקשר זה).

בהתאם למכשיר בו משתמשים ושאילתת החיפוש, תוצאות גוגל מציגות את האפליקציות הרלוונטיות. אומנם ההתקנה עדיין מתבצעת מתוך חנות האפליקציה, אבל זה עדיין סממן לשינוי כלשהו בשוק שרובו ככולו דואופולי.

אני מניח שמדובר כאן במלחמה ישירה עם אפל, שבזכותה מוכנה גוגל לעודד אפליקציות כאלה. לגוגל יש היסטוריה של מלחמות עם אפל, בעיקר בחזית הפרסום הדיגיטלי, ונראה שמלחמת האפליקציות לא תהיה האחרונה

בעוד שגוגל מתקדמת עם חילופי הטכנולוגיות ואף תומכת בשיטות חדשות, אפל ממשיכה להישאר מבוצרת בנושא האפליקציות. זה בהחלט מובן, כי אפל היא בראש ובראשונה חברת טכנולוגיה שהכנסותיה מבוססות על מוצרים; בעוד שרוב הכנסותיה של גוגל מבוססות על פרסום. כך היא יכולה להרשות לעצמה לעודד את שבירת המונופול שהיא עצמה חלק ממנו.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע

בזמן שהתקשורת הישראלית עסוקה בספינים מודלפים על המו״מ להרכבת קואליציית שחיתות חסרת התכנות בראשות נאשם בפלילים (ואולי בראשות שניים!) קורים החיים עצמם.

בחיים עצמם, אמא לתינוק בן 3 ימים, תושבת ירושלים, מגיעה לחדר מיון, כי המשטרה זרקה ״בטעות״ רימון גז מדמיע לתוך החדר של התינוק במסגרת הלא-לעשות-יותר-מידי כדי לעצור את הפוגרום הניאו-כהניסטי שמשתולל בירושלים.

בזמן שהתקשורת הישראלית עסוקה בספינים מודלפים על המו״מ להרכבת קואליציית שחיתות חסרת התכנות בראשות נאשם בפלילים (ואולי בראשות שניים!) קורים החיים עצמם

בחיים עצמם, על אזרחים בדרום נופלים טילים, כתגובה לפוגרום של הניאו-כהניסטים.

בחיים עצמם שוטרים מוציאים מפגין נגד נאשם בפלילים מתוך אוטובוס ועוצרים אותו על התקהלות אסורה (באוטובוס!) וגוררים מפגין אחר נגד נאשם בפלילים מאחורי הוילון השחור בבלפור ומבצעים בו לינץ׳ כשהוא מוצמד על ידי שוטרים לרצפה.

הסרט הזה הוא בגדר חובת צפייה ושיתוף. הוא מראה את אלימות המשטרה בשירות הרודן, שעצרה השבת שני אוטובוסים של מפגינים, ובאלימות רבה עצרה מביניהם חברים, בלי שום סיבה חוקית, בשעה שלא נקפה אצבע למול הפוגרום שניהלו פעילי ארגון 'להב"ה' בירושלים, באותו זמן. 1/3https://t.co/uhFuQirl49

— Ilan Sheinfeld אילן שיינפלד ???? (@ilanshpr) April 26, 2021

זוכרים שהיינו צריכים להגיד תודה על חיסונים? אז למי צריך להגיד תודה על כך שדחף את הקו קלאקס קלן לכנסת והפך את ה״עשבים השוטים״ והלינצ׳ים שלהם למיינסטרים?

תגידו, אפשר למסגר בתיבת זכוכית את הטילים שנופלים כל הלילה בדרום על ילדים?

איך מארגנים למשטרת התפוז המכני להדליק משואה?

אנחנו ממשיכים לשלם מיסים ולציית לחוקים שחלים רק על פראיירים, בזמן שאין פיקוח פרלמנטרי על שום החלטה של הממשלה הזמנית שלא נבחרה. מכל בחינה מעשית, ישראל היא דיקטטורה.

אנחנו ממשיכים לשלם מיסים ולציית לחוקים שחלים רק על פראיירים, בזמן שאין פיקוח פרלמנטרי על שום החלטה של הממשלה הזמנית שלא נבחרה. מכל בחינה מעשית, ישראל היא דיקטטורה

בית נבחרים לא הצביע על תקציב משנת 2018. אנחנו בשנת 2021.
אין שר משפטים. וכשמתמנה אחד כזה – זה קורה באופן בלתי חוקי. מסתבר שאפשר להסתדר בלי (ואני תוהה: אולי בעצם היינו יכולים להסתדר גם בלי ראש ממשלה?)
ועדת חוץ ובטחון – בדיחה.

הלו? משהו מנהל פה את האירוע?

לפי השופרות, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. ינון מגל (גילוי נאות, הוא כינה אותי בעבר ברדיו ״לא אפויה״ וגם ״טרלה לה לה״) הלין היום בתוכנית עם בן כספית ברדיו 103fm על כך שישראל במקום ה-19 בין 20 המעצמות בתוצר לנפש: ״אנחנו רק עולים ועולים בעשור הזה אבל אנחנו נמשיך לדבר על כל מיני זוטות והבלים ושטויות שלא רלוונטים…״

בתגובה בן כספית שם את הדברים בפרופורציה שכמעט ולא שומעים בתקשורת הישראלית. תקשורת שנדמה כי זנחה כליל את המחוייבות שלה לאמת הפשוטה:

״נכון, אנחנו אחת מ-20 הכלכלות, תוצר לנפש…באמת זה הזמן להגיד תודה רבה לביבי וליאיר. הרי יאיר עצמו, אותו ילד, אמר לא מזמן שלפני נתניהו היו פה תפוזים. ואני זוכר! ב-2008 רוב התוצר הישראלי היה מבוסס על תפוזים. אבל בקטנה אני רק רוצה להוסיף שהיתרון הגדול מאוד של ישראל על הכלכלות האחרות, הסיבה שבגללה אנחנו באמת כל כך טובים בנושא הכלכלי, וזה יודע על כלכלן וכל מי שמתעסק עם זה, אין לנו למרבה הצער לא תעשייה כבדה, אנחנו לא מייצרים מכונות תעשייתיות, לא מייצרים מכוניות…החקלאות שלנו מעולה אבל היא קטנטונת. הסיפור זה ההיי-טק והסייבר. ואם למשל כל השמאלנים יחליטו בוקר אחד לקום ולעזוב את הארץ לברלין, לא יהיה היי-טק וסייבר. אז תודה ביבי, בסדר?״.

איך אמר ג׳יימס קארוויל? ״זה הכלכלה, אדיוט״.

החיים עצמם מורכבים ממה אנחנו יכולים ולא יכולים לעשות. מדרגות החופש שלנו כאזרחים ואזרחיות, בין אם זה לגדל פה ילדים או להפגין מול מעון ראש הממשלה. והדרך לדרגות חופש במדינה דמוקרטית עוברת דרך ממשלה מתפקדת ובית נבחרים מתפקד, המפקח ומבטיח שהממשלה פועלת למען החירות והשיוויון של כל אזרחי ואזרחיות המדינה. ובלי שהם אפילו יצטרכו להגיד תודה! זה היה אמור להיות מובן מאליו.

הדרך לחופש בדמוקרטיה עוברת דרך ממשלה מתפקדת ובית נבחרים מתפקד, המפקח ומבטיח שהממשלה פועלת למען החירות והשיוויון של כל אזרח. ובלי שהם אפילו יצטרכו להגיד תודה! זה היה אמור להיות מובן מאליו

התקשורת ברובה נוהגת כמו חבורת מהמרים דגנרטים, עוסקת בספקולציות וזונחת כליל את המחוייבות שלה לדווח ולפרש באופן נוקב וקבוע, איך היעדר פיקוח על פעילות הממשלה הזמנית שלא נבחרה, פוגע לכולנו בחיים עצמם

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.