במרץ 2019, החייל א׳ היה בפעילות מבצעית בגזרת גוש עציון בגדה המערבית. א׳ הוצב בעמדת פילבוקס בסמוך לצומת הכניסה לבית לחם עם כביש 60, לא רחוק מן ההתנחלות אפרת.

לפי גרסתו של א׳, במהלך הפעילות, זיהה לטענתו זריקת אבנים על ידי פלסטיני על מכוניות בכביש. לפי הנטען, ביצע א׳ ירי באוויר לפי נוהל מעצר חשוד כדי לעצור אותו. משלא עצר אותו פלסטיני, בחור צעיר בשם עלאא, למשמע הפקודות, ירה א׳ בעלאא, ופצע אותו קשה.

מכונית שעברה במקום, ובה ארבעה צעירים פלסטינים, עצרו כדי להגיש לעלאא עזרה ולפנות אותו מן הזירה. על אחד מהם, אחמד מנאסרה, המשיך א׳ לירות, כאשר לטענתו חשב שמדובר עדיין בעלאא.

מכונית שעברה במקום, ובה ארבעה צעירים פלסטינים, עצרו כדי להגיש לעלאא עזרה ולפנות אותו מן הזירה. על אחד מהם, אחמד מנאסרה, המשיך א׳ לירות, כאשר לטענתו חשב שמדובר עדיין בעלאא

בסיכום האירוע, כך התברר, פגע א׳ פגיעה קשה בשני אנשים שונים: עלאא נפצע קשה, ואחמד מנאסרה נהרג. א׳ נחקר במצ״ח בצורה אינטנסיבית, ועבר תהליך קשה לטענתו. עם זאת, בסופו של דבר נסגר הסדר טיעון בין סנגוריו של א׳ לבין הפרקליטות הצבאית, כך שיזוכה מן הפגיעה בעלאא, ויקבל עונש של שלושה חודשי עבודות שירות בגין הריגתו של אחמד מנאסרה.

מערכת המשפט הצבאית קבעה החודש תג מחיר מפורש להרג נטול כל העילה או ההגיון של אחמד מנאסרה, שנורה כאשר עצר לסייע לפצוע. כתב האישום תיאר באופן מצמרר הוצאה להורג של פלסטיני ללא כל סיבה, אך התגלה כחסר משמעות מיד לאחר הגשתו https://t.co/7GBEdLwCJo

— שיחה מקומית (@mekomit) August 16, 2020

קמה מחאה ציבורית, הוגש בג״ץ על העונש, אולם קצינים בכירים, מיאיר גולן ועד משה בוגי יעלון, התגייסו לעזרתו של א׳ במכתב תמיכה פומבי, ונראה שלא תהיה התערבות בקולת העונש מצד בג״ץ.

נצא מנקודת הנחה שאנחנו מקבלים את גרסת החייל ללא סייג. נניח שמבחינת תפיסת המציאות שלו, הוא אכן באמת חשב שזיהה זריקות אבנים מצד עלאא, ושהוא סיכן את חייהם של הנוסעים בכביש. כמו כן, נניח והחייל א׳ אכן חשב שאחמד מנאסרה הוא עלאא.

היות שבפועל אין כל ראיה לכך שהייתה זריקת אבנים מלכתחילה, והיות שבפועל א׳ לא הבחין שמדובר בשני אנשים שונים, מדובר לכל הפחות בגרימת חבלה ברשלנות, וגרימת מוות ברשלנות. לו היה א׳ פוגע באדם עם רכבו ומביא למותו, בנסיבות שבהן הייתה רשלנות כלשהו מצידו, היה כנראה מקבל עונש חמור הרבה יותר. מדוע בנסיבות האירוע כפי שהיו, קיבל א׳ עונש קל הרבה יותר? אולי כי מדובר באירוע שנגרם במהלך השירות הצבאי? לא בטוח.

היות שבפועל אין ראיה לזריקת אבנים בכלל, והיות שבפועל א׳ לא הבחין שמדובר בשני אנשים שונים, מדובר לכל הפחות בגרימת חבלה ברשלנות וגרימת מוות ברשלנות. למה העונש הוא רק 3 חודשי עבודות שירות?

במרץ 2018, חייל בשם נ׳ הרג בשוגג את חברו ליחידת דובדבן, שחר סטרוג ז״ל, כתוצאה ממשחק בנשק. נ׳ קיבל עונש של 18 חודשי מאסר. גם נ׳ כמו א׳ הרג אדם בשוגג, וגם נ׳ כמו א׳ עשה זאת בזמן השירות הצבאי. אולם מה ההבדל בין נ׳ לבין א׳? התשובה היא שהמעשים של נ׳ הם ״חסרי הצדקה״. לא הייתה תכלית למעשיו של נ׳, שהביאו למותו של סטרוג ז״ל. זה היה סה״כ משחק בנשק.

א׳ לעומת זאת, גם הוא התרשל בשירותו הצבאי, וגם הוא גרם לכל הפחות בשוגג למותו של אדם. אולם, כאשר א׳ עשה זאת, הוא ייצג משהו: א׳ ייצג את הכיבוש בשטחים. אם א׳ היה נענש, זה כאילו שהיינו אומרים שאין תכלית להימצאותו של א׳ שם מלכתחילה. א׳ שם כדי להגן על הגבול של מדינת ישראל, רק שלא ברור מאיזה צד של הגבול הוא הגן.

זה נכון שפלסטיני חף מפשע נהרג, אולם זה הכרח בל יגונה. מדי פעם, פלסטינים חפים מפשע צריכים להיהרג, כדי ששגרת הכיבוש תוכל להימשך. מותם הוא אינו לשווא.

אם א׳ היה נענש, יתכן שהיה בכך כדי להרתיע חיילים מלשלוף את נשקם. ואנחנו לא רוצים להרתיע את חיילינו האמיצים! יש ספק, אין ספק. הכיבוש הוא מספיק חשוב כדי לסכן את חייהם של הפלסטינים. במקרה הכי גרוע, אם איזה פלסטיני חף מפשע ייהרג, לא יקרה כלום. אולי יעלו אותם על מת״ש.

בכלל, לא כל כך מזמן, חייל בשם אלאור אזריה ירה בפלסטיני שכוב על כביש ללא כל הצדקה מבצעית, וקיבל רק עשרה חודשים בכלא. לפי סולם הענישה הזה, א׳ היה צריך בכלל לקבל קנס על תנאי.

אנחנו לא רוצים להרתיע את חיילינו האמיצים! יש ספק, אין ספק. הכיבוש מספיק חשוב כדי לסכן את חיי הפלסטינים. במקרה הכי גרוע, אם איזה פלסטיני חף מפשע ייהרג, לא יקרה כלום. אולי יעלו אותם על מת״ש

הפלסטינים בכלל צריכים להגיד תודה שנעשה כאן צדק עם ענישה כזאת. אבל רק שאלה אחת נותרה מקננת בראשי: אם אחמד מנאסרה במקרה היה יהודי מההתנחלות אפרת, האם העונש היה אותו עונש?

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

אם נשאל את Siri מה זה cringe-worthy, דהיינו – איזה מן דבר יכול לגרום לנו להתכווץ מרוב מבוכה, סיכוי לא רע שנזכה לשמוע את הדברים שנשא השבוע בנימין נתניהו בכנס למיגור אלימות נגד נשים:

״נשים זה לא בעל חיים שאתה יכול להכות בו, והיום אנחנו אומרים גם בבעלי חיים אתה לא מכה״.

נתניהו באירוע לציון היום הבינ״ל למיגור אלימות כלפי נשים: נשים הן בעלי חיים (ולכן גם אותן לא צריך להכות). באמת שאין מלים כבר (h/t @matan_amirr)pic.twitter.com/CBuDRRn4wO

— Noa Landau נעה לנדאו (@noa_landau) November 23, 2020

הרשת, כהרגלה, יצאה מגדרה. רבים מיהרו להכריז שנתניהו איבד את זה סופית, אחרים סברו שכשל בלשונו בצל הנוכחות מזרה האימה של רעייתו, ואף היו כאלה שחשדו כי מדובר בסימן ראשוני לדמנציה. אך ההסברים הללו מייצגים משאלות לב, ואילו ההסבר פשוט בהרבה: כך נראה אדם המתקשה לחוש חמלה, בשעה שהוא מנסה לזייף אותה. לא תיתכן תוצאה אחרת זולת תאונת הרכבת המפוארת שבה חזינו, ואל מול ההפתעה שהדברים עוררו אין לנו אלא לשאול: מה חשבתם שייצא? קולה?

כך נראה אדם המתקשה לחוש חמלה, בשעה שהוא מנסה לזייף אותה. לא תיתכן תוצאה אחרת זולת תאונת הרכבת המפוארת שבה חזינו, ואל מול ההפתעה שהדברים עוררו אין לנו אלא לשאול: מה חשבתם שייצא? קולה?

בעלי חיים אינם זרים למשפחת נתניהו. אמנם כלבתם האהובה קאיה זצ״ל כבר לא איתנו, אבל לאחרונה התבשרנו על ״כלב קטן״ אחר שמכשכש סביב בני המשפחה – או שלפחות כך הם מכנים בחדרי חדרים את נפתלי בנט, ספק אם בגלל נאמנותו הבלתי מותנית.

הקלטות ניר חפץ נחשפות – נתניהו על בנט: "הוא כלב קטן" • האזינו >> https://t.co/HpeaqlhH55@RavivDrucker pic.twitter.com/4H8PdwPQIF

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 14, 2020

נתניהו, יודע כל דרדק, מדמה עצמו לווינסטון צ׳רצ׳יל. ואף שהדמיון בין השניים מוגבל ביותר, לשניהם היו ״כלבים״. אך בעוד שלנתניהו יש ״כלב קטן״, לצ׳רצ׳יל היה ״כלב שחור״.

״הכלב השחור״ של צ׳רצ׳יל לא היה כלב בשר ודם אלא הכינוי שהעניק למחלת הדיכאון אשר ממנה סבל לאורך חייו. התקפי הדיכאון היו שבים ופוקדים אותו מעת לעת, ולעתים השביתו אותו במשך חודשים. גם כאשר שככו, מעולם לא באמת משו מצדו – ומכאן הכינוי.

נתניהו, כידוע, מדמה עצמו לצ׳רצ׳יל. ואף שהדמיון בין השניים מוגבל, לשניהם היו ״כלבים״. בעוד שלנתניהו יש ״כלב קטן״, לצ׳רצ׳יל היה ״כלב שחור״. זה לא היה כלב בשר ודם אלא הכינוי שהעניק למחלת הדיכאון שלו

מנקודת מבט פסיכואנליטית, דיכאון מתפתח על רקע קושי לשאת אשמה לא-מודעת. מקורה ברגשות שנאה שאנחנו מוּעדים להרגיש כלפי אנשים שאותם אנחנו גם אוהבים. ההכרה בכך שאנחנו יכולים לשנוא אדם שאותו אנחנו גם אוהבים היא מחשבה קשה לעיכול, והיכולת לשאת אותה מהווה הישג התפתחותי חשוב.

המחלה של צ׳רצ׳יל – שכללה גם מופעי מאניה – הסבה לו סבל אדיר, אבל יתכן שגם תרמה ליכולתו לשאת באחריות המונומנטלית שההיסטוריה הפילה על כתפיו. אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות אם מאבקו באשמה לא-מודעת שיחק תפקיד, אבל רמזים לכך טמונים בנאומיו המלכדים: מי שנודר להילחם בכל מקום ולעולם לא להיכנע הוא מי שחווה על בשרו את המאבק המתמשך בייאוש. מי שמסוגל להפיח תקווה דרך הבטחה לדם, יזע ודמעות הוא מי שיודע להישיר מבט אל כאב וסבל.

כמה שלא ירצה להידמות לו, נתניהו אינו צ׳רצ׳יל. בשונה מצ׳רצ׳יל, פגמיו האישיותיים מונעים ממנו כל מפגש עם אשמה או חמלה. צ׳רצ׳יל לא היה חף מגרנדיוזיות, אבל הנרקיסיזם שלו לא היה ממאיר. נרקיסיזם כזה לא מסוגל לשאת כל ביטוי של הזדקקות; הוא פועל ללא-רחם וכל אימת שנתקל בצורך בחמלה הוא בז לו כחולשה, לועג לו, משתעמם ממנו. לא בכדי האורטור המחונן שלנו כשל אפילו בהגיית המילה ״חוֹמל״: שיבוש המילה היא הדרך שבה נפשו הרחיקה מעצמה את הקונספט המאיים.

מעניין לציין כי עקב מחלתו, צ׳רצ׳יל נמנע ככל האפשר מלהתקרב למרפסות. בצל סבלו הוא חשש שהפיתוי לקפוץ מאחת יגבר עליו. ואילו אצלנו, הצ׳רצ׳יל wannabe מעולם לא כבש את יצרו והתרחק מהמרפסת, הוכחה לכך שאשמה היא ממנו והלאה – ועל חמלה בכלל אין מה לדבר.

כמה שירצה להידמות לו, נתניהו אינו צ׳רצ׳יל. פגמיו האישיותיים מונעים ממנו כל מפגש עם אשמה או חמלה. הנרקיסיזם שלו לא מסוגל לשאת הזדקקות, ולכן כשנתקל בצורך בחמלה הוא בז לו כחולשה, לועג לו, משתעמם ממנו

אבל אם בכל זאת ננסה לדבר, נשמע משהו כזה:

״נשים הן בעלי חיים, ילדים הם בעלי חיים, בעלי חיים עם זכויות. והדבר הזה צריך לעבור מן העולם״.

מהו "הדבר הזה"? כל חולשה הזקוקה לחמלה, כמובן.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

גונן בן יצחק סבור שהכיבוש הוא אסון. כי אכפת לו מאנשים.

גונן סיכל פיגועי תופת כשעבד בשב"כ. כי אכפת לו מאנשים.

גונן התקומם נגד החלטת שב"כ להפקיר את הסייען שמסר לו מידע על פיגועים מתוכננים כלפי אזרחים. לכן פעל בניגוד לפקודה שקיבל, טס לארה"ב וסייע לסייען ("הנסיך הירוק" שהוא בנו של בכיר חמאס), באמצעות עדותו, לקבל אשרת מגורים בארצות הברית. בעקבות זאת פוטר מהשב"כ. עד כדי כך אכפת לו מאנשים.

גונן התקומם נגד החלטת שב"כ להפקיר את הסייען שמסר מידע על פיגועים ("הנסיך הירוק" בנו של בכיר חמאס), פעל בניגוד לפקודה שקיבל, טס לארה"ב וסייע לו בעדותו. לכן פוטר מהשב"כ. כי אכפת לו מאנשים

גונן ביקש ממשטרת ישראל להימנע מהפעלת מכת"זיות בהפגנות במתחם בלפור בירושלים. כי אכפת לו מאנשים.

פקודות המשטרה (ונהלי הפעלת המכת"זית) אסרו התזת סילון מים בכינון ישיר לעבר ראשי המפגינים או פלג גופם העליון והאמצעי, אלא רק לכיוון הקרקע. הן גם אסרו התזת סילון מים ממרחק קצר מ-25 מטרים. בפועל, המכת"זיות התיזו סילוני מים ממרחקים של 8-10 מטרים ובכינון ישיר שגרם פגיעות גופניות קשות למפגינים ולמפגינות. זה הטריד את גונן, כי אכפת לו מאנשים.

לכן נשכב מתחת למכת"זית שהתקרבה לעבר המפגינים והמפגינות. הוא הגן עליהם בגופו ומנע התזה מסוכנת בניגוד לפקודות. כי אכפת לו מאנשים.

ולכן אכפת לי מגונן.

כתב האישום הזה הוא חרפה. אבל גונן יקבל את הייצוג המשפטי הטוב ביותר.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.