1
במהלך יותר מדי רגעים, הצפייה בדיון המכריע שהתקיים לאחרונה בוועדת המשנה להתנגדויות של מחוז צפון עוררה מבוכה של ממש. וגם הרבה דאגה. ככה מתקבלות החלטות קריטיות על נכסי טבע רגישים בישראל? ככה נחתכים גורלות ומעוצבים פני הארץ לדורות?
בשלב מסויים של הדיון, גילו חברי הוועדה שהם החמיצו את העובדה שהתוכנית שדנים בה כבר שנים ועברה שורה של ערכאות ואישורים, כוללת הסטה של נחל ממסלולו הטבעי.
מתברר שאפשר לקחת נחל בישראל, להזיז אותו ממקומו ולשנות את פני השטח והטבע לנצח, מבלי שאיש ישים לב. כלומר, איש למעט כמה תושבים ערניים שהתריעו שוב ושוב אבל לא ספרו אותם
מתברר שאפשר לקחת נחל בישראל, להזיז אותו ממקומו ולשנות את פני השטח והטבע לנצח, מבלי שאיש ישים לב. כלומר, איש למעט כמה תושבים ערניים שהתריעו שוב ושוב אבל לא ספרו אותם.
ברגע האחרון היועץ המשפטי של הוועדה הבין שהקו של הנחל במפה עובר במקום מוזר וביקש הסברים. המתכנן התפתל קלות וטען שמדובר ב'ניואנס'. מה אורך קטע הנחל שיועבר ממקומו? באיזה ערכאה נערך על כך דיון (כי כך מחייב החוק), האם הוצגו ונבחנו חלופות (כנ"ל), מתי ועל ידי מי זה אושר? איש לא ידע להשיב על השאלות האלה. מה יש להתרגש, אומרים לכם ניואנס.
הדיון המדובר היה אמור להיות הישורת האחרונה באישור תוכנית הבנייה של שכונת רמת השניים ביקנעם, כמה אלפי יחידות דיור שעתידות להיבנות על מדרונות עמק השלום, אחד המרחבים היפים בישראל, וגם אחד המאוימים בה – ולא על ידי טילים.
רשימת המתנגדים לתוכנית שמקדמים משרד הבינוי והשיכון ועיריית יקנעם כללה גופים רשמיים כמו משרד החקלאות וקק"ל, ומאות רבות של תושבי יקנעם וקיבוצי ומושבי האזור שנכנסו לזום והמטירו אש וגופרית על הצ'אט.
עד מהרה התברר שהפשלה בנוגע להסטת נחל סנין, אחד מהשלושה שחוצים את העמק, אינה היחידה: סקר העצים שנערך באזור המיועד לבנייה לא הועבר כמתחייב לפקיד היערות במשרד החקלאות ולא אושר על ידו
עד מהרה התברר שהפשלה בנוגע להסטת נחל סנין (אחד מהשלושה שחוצים את העמק) אינה היחידה. סקר העצים שנערך באזור המיועד לבנייה לא הועבר כמתחייב לפקיד היערות במשרד החקלאות ולא אושר על ידו.
הסוקרים, מתברר, גם פספסו כמה עצים, כולל חרוב ענק אחד שכל תושבי האזור מכירים. אולי גם זה "ניואנס".
מעבר למחדלים בתהליך, התוכנית הזו משקפת את כל הרעות החולות במערכת התכנון בישראל.
במישור הפוליטי: הכל התחיל בכך שראש העירייה הקודם של יקנעם, סימון אלפסי, קידום את התוכנית תוך ניגוד עניינים בוטה שכן לבני משפחתו יש נחלות שעתידות להיות שוות הון במידה ותאושר הבנייה.
במישור התכנוני: במקום לצופף את הערים פנימה ולגובה, מרחיבים אותן עוד ועוד על חשבון מעט הטבע שנותר.
התוכנית הזו משקפת את כל הרעות החולות במערכת התכנון בישראל: במישור הפוליטי – קידומה תוך ניגוד עניינים בוטה, במישור התכנוני – במקום לצופף את העיר, מרחיבים אותה על חשבון מעט הטבע שנותר
"יקנעם ממותגת כעיר ירוקה בזכות השטחים הירוקים שמקיפים אותה", אמר בדיון גיל לין, ראש המועצה האזורית מגידו, שהביע התנגדות נחרצת לתוכנית. "אם הם ייהרסו היא תהפוך למשהו אחר".
ועוד: מתכננים ומאשרים שכונות, אבל לא מוודאים שיש פתרון לתשתיות חיוניות. למשל כביש. לין, בשם מועצת מגידו, הבהיר שהוא לא יכול למנוע מיקנעם לבנות בתוך הקו הכחול שלה, אבל הכביש שאמור לאפשר גישה לתושבי השכונה יצטרך לעבור דרך שטחי מגידו וזה, כך הבהיר, לא יקרה.
![כלניות פורחות ב"עמק השלום" ביקנעם, ינואר 2026 (צילום: אריק שילה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/1000125902-1024x640.jpg "כלניות פורחות ב"עמק השלום" ביקנעם, ינואר 2026 (צילום: אריק שילה)")
מגידו היא מועצה ביוספרית, הראשונה והיחידה בישראל שמוכרת על ידי אונסק"ו, ואין לה שום כוונה לשעבד את נכסי הטבע שלה לטובת כביש מיותר לשכונה מיותרת. "לא ייצא כביש לתוך השטח שבאחריותי", אמר לין, "ובלי כביש אי אפשר לאשר את השכונה".
למרבה האבסורד, גם מהנדס העיר יקנעם, מייק סקה, שהביע תמיכה נחרצת בתוכנית וטען שבלעדיה תיבלם ההתפתחות של העיר, הבהיר שהתמיכה שלו מותנית באישור תוכנית לכביש. כלומר, כמו לין, גם הוא סבור שבלי כביש אין שכונה. אבל איפה יעבור הכביש? או שמא תושבי רמת השניים יהיו הראשונים בישראל שיגיעו לבתיהם ברחפנים?
מגידו היא מועצה ביוספרית, הראשונה והיחידה בישראל שמוכרת על ידי אונסק"ו, ואין לה שום כוונה לשעבד את נכסי הטבע שלה לטובת כביש מיותר לשכונה מיותרת. תושבי השכונה העתידית יגיעו לבתיהם ברחפנים?
בשבועות האחרונים התברר לחברי מטה המאבק, קבוצה של פעילים מסורים מיקנעם וקיבוצי הסביבה, שמתחת לרדאר נרקמת תוכנית לפתרון בעיה של תשתית חיונית ורגישה אחרת – ביוב – לשכונה העתידית ולתוכניות בנייה נוספות באזור: על פי התוכנית שמקדם תאגיד המים מעיינות העמקים, יועבר צינור גדול באפיק נחל השופט ודרכו יוזרם הביוב אל מכון טיהור השפכים של יקנעם.
צינור ביוב באפיק נחל השופט, אחד הנחלים היפים והמטוילים בארץ – שגם מוגדר כשמורת טבע – נשמע כמו רעיון גרוע במיוחד אפילו במונחים של מערכות התכנון בישראל, אבל צריך להגיד שהתמונה מורכבת. החלופה לצינור היא הזרמה של הביוב באמצעות שורה של תחנות סניקה (שאיבה) ושוחות פתוחות.
צינור ביוב באפיק נחל השופט, אחד הנחלים היפים והמטוילים בארץ – שגם מוגדר כשמורת טבע – נשמע כמו רעיון גרוע במיוחד אפילו במונחים של מערכות התכנון בישראל, אבל לא ברור אם יש חלופה טובה יותר
תחנות כאלה מועדות לתקלות, וכשיש תקלה הביוב זורם למקום הכי נמוך בסביבה – הנחל. כדי להימנע מהמפגע הזה חיפשו חלופה, והיא נמצאה בדמות צינור סגור. רק שבשביל להטמין את הצינור יהיה צריך לחפור ולחצוב באפיק נחל השופט, רעיון שנשמע גרוע מכדי להיות אמיתי.
כדי לבחון את היתכנות הפרויקט נשכרו שירותיו של אורי מורן, אקו-הידרולוג בעל מוניטין. "עשינו סקר מאוד יסודי גם אקולוגי וגם הידרולוגי ומה שהבנו זה שאנחנו לא מבינים כלום", אומר מורן בכנות לזמן ישראל.
"זה שטח מאוד רגיש, עתיר מעיינות ובתי גידול לחים. ככל שחיפשנו יותר הבנו שהשטח כל כך מורכב שאנחנו לא יכולים להגיד שהתוואי צריך להיות בעומק כזה וכזה והכל יהיה בסדר. לכן יצרנו טבלה של מקרים ותגובות – אם פוגשים סלע של גיר קשה עושים ככה ואם שכבה נושאת מים עושים ככה.
"כלומר, התוואי של הצינור ייקבע מראש אבל העומק והאמצעים השונים שיינקטו ייקבעו תוך כדי העבודה. זה תקדים, יש כאן הרבה בלתי ידוע. אתה שואל אם להעביר צינור ביוב בנחל השופט זה דבר טוב? לא, אין ספק שזה יפגע. אבל לעומת החלופה של תחנות סניקה ושוחות ביוב אני חושב שזה הרע במיעוטו".
"אתה שואל אם להעביר צינור ביוב בנחל השופט זה דבר טוב? לא, אין ספק שזה יפגע. אבל לעומת החלופה של תחנות סניקה ושוחות ביוב אני חושב שזה הרע במיעוטו"
מורן וצוותו הניחו תוכנית, וממתינים להכרעה. במטה המאבק ובמועצה האזורית מגידו מסרבים להשלים עם רוע הגזירה, ומשוכנעים שיש חלופות טובות יותר. בזמן הקרוב אמור להתקיים דיון לבחינת החלופות לביוב בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים במרחב.
בכל הנוגע לתוכנית הבנייה, חברי הוועדה שלחו את היזמים והמתכננים לחזור בתוך 60 יום עם תשובות ברורות בסוגיות הסטת הנחל וסקר העצים. אחד מראשי מטה המאבק, יונתן ניר, הוא במאי דוקו עם רזומה עשיר שנבחר לאחרונה על ידי "כאן" לצלם סדרה על הטבע בישראל שתשודר בחגיגות ה-80 למדינה. נותר רק לקוות שעמק השלום עדיין יהיה ראוי לכמה דקות של תהילה בסדרה הזו.
2
מודה, התבלבלתי השבוע. מי שהצליח לבלבל אותי הוא אלי כהן, שר האנרגיה, שכינס מסיבת עיתונאים עם צמרת משרדו. כהן ואנשיו הציגו שורה של מהלכים להורדת מחירי גז הבישול ושיפור מצבם של הצרכנים שמקבלים שירות ירוד מרוב חברות הגז.
התוכנית כוללת, בין השאר, הסרת חסמים במעבר מספק לספק, פרסום מדד חודשי שישקף את פערי המחירים בין החברות והשקת קמפיין להעלאת המודעות בקרב הציבור.
שר האנרגיה אלי כהן הציג שורה של מהלכים להורדת מחירי גז הבישול ושיפור המענה לצרכנים – למרות המלצת משרדו לחתור לסוף עידן גז הבישול ולעבור לחשמל
אין ספק – יש הרבה מה לשפר בשוק הגז הביתי. זו אמנם לא ההוצאה שממוטטת משקי בית (40-80 ₪ בחודש), אבל כשמשרד ממשלתי מנסה להתניע מהלך שיגביר תחרות ושקיפות ויעניק לצרכנים יותר כוח מול החברות הגדולות זה תמיד מבורך.
אבל זה גם מבלבל, כי אותו משרד אנרגיה עצמו הגיע מזמן למסקנה שמדינת ישראל חייבת להיגמל מהשימוש בגז בישול ולעבור לבישול בחשמל, בדומה לתהליך החישמול של עולם הרכב.
"מכל הבחינות, הבישול בכיריים חשמליות עדיף על הבישול בגפ"מ (גז פחמימני מעובה=גז בישול, א"ל)", אמר רון אייפר, מנהל חטיבת האנרגיה המקיימת במשרד האנרגיה לזמן ישראל לפני כשנה. "גז הבישול הרבה פחות בטיחותי כי יש סכנה של פיצוץ או דליפה, הוא פחות סביבתי בגלל הפליטות של גזי חממה, פחות בריאותי כי יש פליטות של מזהמים בתוך הבית ופחות כלכלי".
הדברים הללו נאמרו כשלושה חודשים לאחר שפורסם דו"ח של צוות בינמשרדי שבחן את צמצום השימוש בגפ"מ. הצוות, שבראשו עמד מנכ"ל משרד האנרגיה ונכללו בו נציגים ממשרדי ראש הממשלה, האוצר, הכלכלה והגנת הסביבה, הוקם בעקבות החלטת הממשלה לפנות את התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה ובתוכה בז"ן שמספקת 44% מהגפ"מ למשק. אם סוגרים את בז"ן, צריך להיערך.
"גז הבישול הרבה פחות בטיחותי כי יש סכנה של פיצוץ או דליפה, הוא פחות סביבתי בגלל הפליטות של גזי חממה, פחות בריאותי כי יש פליטות של מזהמים בתוך הבית, ופחות כלכלי. מכל הבחינות, הבישול בכיריים חשמליות עדיף"
הצוות – שפרסם את מסקנותיו באיחור של כמעט שנה לעומת הלו"ז המקורי – ניסח שורה של המלצות שהכיוון שלהן ברור: לחתור לסוף עידן גז הבישול.
רק שההמלצות הללו רכות, לא מחייבות, ובפועל לא נעשה דבר. בהולנד, למשל, אסור להתקין תשתית של דלקים פוסיליים כמו גז בבניינים חדשים, ובשנים האחרונות אף ניתקו יותר מ-150 אלף משקי בית מהחיבור לגז בישול. גם חלק ממדינות סקנדינביה עוקרות תשתיות גפ"מ.
בין מדינות ארצות הברית קליפורניה, כצפוי, מובילה את החקיקה והמהלכים בנושא. בישראל, בינתיים, ממליצים לעבור לחשמל, אבל מחייבים את הקבלנים להתקין תשתית של בישול בגז.
והנה, בעוד משרדי הממשלה ובראשם האנרגיה משוכנעים שישראל צריכה להיפרד מגז הבישול, אותה ממשלה ואותו משרד אנרגיה יוצאים בשורה של מהלכים שאמורים להקל עלינו ולעודד אותנו להיות צרכנים של גז בישול.
אמנם כל עוד יש ישראלים שמבשלים על גז ראוי שלא ינצלו אותם, אבל השאלה אם נכון שמשרד האנרגיה ישקיע תקציב בקמפיין במקום לתעל אותו לכיוון ההפוך – תמרוץ המעבר לבישול על חשמל/אינדוקציה.
בעוד משרדי הממשלה ובראשם האנרגיה משוכנעים שישראל צריכה להיפרד מגז הבישול, אותה ממשלה ואותו משרד אנרגיה יוצאים בשורה של מהלכים שאמורים להקל עלינו ולעודד אותנו להיות צרכנים של גז בישול
בתנועה הסביבתית יש כבר מי שחושד שזהו חלק ממהלך גדול יותר של אלי כהן לטרפוד סגירת בז"ן. ייתכן, אבל יש גם אפשרות פשוטה יותר: כלכלת בחירות. אז מה אם הגפ"מ יותר מזהם ויותר מסוכן, העיקר שנדאג שהציבור יוכל לקנות אותו בזול.
במשרד האנרגיה אומרים ש"אין סתירה בין הדברים. לצד המדיניות לצמצום השימוש בגפ"מ, ברור שגם בשנים הקרובות יהיו צרכנים שימשיכו להשתמש בו, בין אם משיקולים כלכליים ובין אם מתוך הרגל. בהתאם לכך, המשרד מחוייב לפעול עבור הציבור הזה לקידום תחרות, הגברת שקיפות והפחתת מחירים".
3
מאחורי תחנת הדלק בשער הגיא, שכל מי שנוסע בכביש מס' 1 חולף על פניה (או עוצר לתדלק), מתחילה רשת מסועפת של שבילים. בתוך דקות שאון הכביש הסואן במדינה נותר מאחור ומתחלף בשקט של הטבע והרי ירושלים. מכאן אפשר לטפס לדרך המשלטים, ליער נווה אילן ולעוד מסלולים מוצלחים שחוצים את החורש הטבעי.
כעבור שלוש דקות הליכה בשביל מגיעים לנקודת פיקניק נעימה. מעט שולחנות, הרבה צל. יצא לי להגיע לשם בעיתוי הכי מדכדך בשנה: יום אחרי יום העצמאות. היום שבו הררי האשפה והטינופת שעם ישראל השאיר אחריו עדיין לא נאספו על ידי קבלני הניקיון של קק"ל, היום שבו היחס שלנו לטבע ולמרחב הציבורי נחשף במערומיו.
יום אחרי יום העצמאות הוא היום שבו היחס שלנו לטבע ולמרחב הציבורי נחשף במערומיו, עם הררי האשפה והטינופת שעם ישראל משאיר אחריו באתרי הטבע
ניכר שלפחות חלק מהמבלים עשו מאמץ מסויים – אספו את הפסולת לשקיות גדולות וקשרו אותן. זה לא פתרון. כשהאשפה נשארת בטבע בעלי החיים מגיעים במהירות, קורעים את השקיות ומפזרים.
הדרך היחידה להשאיר טבע נקי היא לקחת את האשפה שלנו איתנו, כמו שמקובל בפארקים ואתרי טבע ברחבי העולם הנאור, אבל הציבור הישראלי רחוק מזה שנות אור. האם יש דרך לגרום לנו להשתנות, האם יש סיכוי שביום העצמאות ה-79 זה ייראה אחרת? אשרי המאמין.
4
בכל שבוע ובכל פוסט מחדש יש סיבה להתפעל מהתמונות שיוצאות תחת ידיו של צלם הטבע דורון ניסים. והפעם: המדבר מתחמם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו