הדיון הצפוי היום (שני) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר (הליכוד) להקמת ועדת חקירה פוליטית לחקר מלחמת 7 באוקטובר, מהווה עבור בג"ץ גם איום כבד וגם הזדמנות פז.
זהו איום בדריסת סמכותו של בג"ץ, בעיצומו של דיון בעתירות המבקשות לכפות על הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כפי שאמור לקרות. אך הדבר מהווה גם הזדמנות עבור שופטי בג"ץ, לצעוד סוף סוף את הצעד הנדרש לעבר בחינה שיפוטית של הצעת החוק עוד לפני שהגיליוטינה נופלת, ולעצור את הצעת החוק בטרם השלימה את כל מסלול החקיקה ונכנסה לספר החוקים.
אמש, לקראת הדיון בוועדת השרים, העבירה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה חוות דעת מטעמה בנוגע להצעת החוק, שחוברה על ידי המשנה ליועצת (משפט ציבורי-חוקתי), עו"ד אביטל סומפולינסקי.
כצפוי, חוות דעת קורעת לגזרים את הצעת החוק, אך שורתה התחתונה עקרה: היועצת מסתפקת בקביעה כי "המתווה המוצע רצוף פגמים מהותיים, שלא יאפשרו להגיע לחקר האמת, אינה עומדת באמות המידה הנדרשות – ויש להתנגד לה".
היועמ"שית נמנעת מלצעוד את הצעד הנוסף ולקבוע כי חלה על הצעת החוק מניעה משפטית – וזה כל מה שהפוליטיקאים בקואליציה שומעים: אין מניעה משפטית. כלומר, יש אור ירוק להמשיך בחקיקה
בהרב-מיארה נמנעת מלצעוד את הצעד הנוסף ולקבוע כי חלה על הצעת החוק מניעה משפטית – וזה כל מה שהפוליטיקאים בקואליציה שומעים: אין מניעה משפטית. כלומר, יש אור ירוק להמשיך לחוקק במסלול מזורז, ולתת את כל התמיכה הקואליציונית הנדרשת להצעת החוק, אף שמדובר בהצעת חוק פרטית שגובשה ללא שום היוועצות במומחים או עבודת מטה שיטתית כלשהי.
הצעת החוק הזו מעוותת כמובן את כל הרעיון העומד בבסיס היוזמה להקים ועדת חקירה עצמאית, בלתי תלויה, מקצועית, שתפעל להגיע לחקר האמת, לגבש דין וחשבון מהימן על הכשלים החמורים ביותר של מערכות שלטוניות בהיסטוריה הישראלית, ולהסיק מסקנות נגד האחראים. המנגנון שנקבע בהצעת החוק לאופן מינוי חברי הוועדה והיו"ר שלה מיועד לסיכול פעולתה התקינה.
הצעת החוק מכתירה את הוועדה שתקום מכוחה כ"ועדת חקירה ממלכתית-לאומית", אך אלה מילים ריקות. בפועל זו תהיה ועדה פוליטית, והליכי הקמתה מבטיחים שליטה קואליציונית בהרכבה.
בהתאם להצעת החוק, לאחר שהחוק יעבור יחל פרק זמן קצרצר של שבועיים, שבמהלכו יידרשו הקואליציה והאופוזיציה להגיע להסכמות על זהות חברי הוועדה, שהרכבה ידרוש אישור ברוב מיוחד של 80 ח"כים במליאת הכנסת.
מאחר שהאופוזיציה לא מתכננת לשתף פעולה עם פיגול שכזה, לא יושג הרוב הדרוש, ואז תוקם הוועדה במסלול חלופי – כל אחד מהמחנות הפוליטיים יציע שלושה מועמדים משלו לוועדה. ואם האופוזיציה לא תשתף פעולה גם עם המסלול הזה, ימנה יו"ר הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה, את חברי ועדת החקירה מבלי להיוועץ באיש וללא צורך לקבל את אישור המליאה.
סעיף קריטי בהצעת החוק מעניק לכל שניים מחברי הוועדה סמכויות מרחיקות לכת: לזמן עדים ואף לכפות עליהם להתייצב בפני הוועדה; לדרוש כל מסמך המצוי ברשות כל אדם; ואף לחייב חקירה וגביית עדות בחו"ל
סעיף קריטי בהצעת החוק מעניק לכל שניים מחברי הוועדה סמכויות מרחיקות לכת, הנתונות כיום ליו"ר של ועדת חקירה ממלכתית, ולו בלבד: סמכות לזמן עדים ואף לכפות עליהם להתייצב בפני ועדת החקירה; סמכות לדרוש כל מסמך המצוי ברשות כל אדם; ואף לחייב חקירה וגביית עדות בחו"ל.
מאחר שמנגנון המינוי מבטיח שהוועדה תכלול כמה וכמה נציגים עושי דברה של הקואליציה, הם יוכלו לעוות לחלוטין את עבודת הוועדה ולייצר מסע ציד פוליטי לרדיפת יריביה של הממשלה, אף אם אין להם כל קשר ענייני למחדלי 7 באוקטובר או ניהול המלחמה.
כאמור, מלבד הסכנה שבחקיקת חוק המעוות מן היסוד את הרעיון של ועדת חקירה עצמאית ומקצועית, מהווה הצעת החוק גם איום על פעולתו התקינה של בג"ץ.
בפני בית המשפט תלויות ועומדות שלוש עתירות, הדורשות ממנו לכפות על הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית כהלכתה, בהתאם לחוק הקיים – חוק ועדות חקירה. בעוד כשבועיים יסתיים המועד שנקבע בצו על תנאי שהוציאו השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין ויחיאל כשר לפני כחודש, והמחייב את הממשלה לנמק "מדוע לא תורה הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית".
תומכי הממשלה בוודאי יטענו, על יסוד ההצהרות בהצעת החוק כי "ועדת החקירה הממלכתית-לאומית" תחקור "באופן מקיף, עצמאי ושקוף" את "הכשלים המערכתיים רחבי ההיקף במערכות המדינה", ולפיכך הקמת ועדה בהתאם לחקיקה זו תעלה בקנה אחד עם הסעד המבוקש בעתירות הנדונות בבג"ץ. אך נוכח האמור בחוות הדעת של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הטענה הזו תהיה בלתי משכנעת.
אם החוק אכן ייחקק במהירות הבזק בשבועיים הקרובים, תתייצב בוודאי הממשלה בבג"ץ ותצהיר בתשובה לצו על-תנאי כי התשתית הנורמטיבית השתנתה והמחוקק אמר את דברו
על אף זאת, אם החוק אכן ייחקק במהירות הבזק בשבועיים הקרובים, תתייצב בוודאי הממשלה בבג"ץ ותצהיר בתשובה לצו על-תנאי כי התשתית הנורמטיבית השתנתה, המחוקק אמר את דברו, וכי ועדת החקירה שתקום לחקר מלחמת עזה תיעשה בהתאם לחוק הייעודי החדש, ולא לחוק הכללי הנוגע להקמת ועדות חקירה ממלכתיות.
העתירות הנוכחיות דנות במישור המנהלי ולא החוקתי, והשופטים השמרנים היושבים בהרכב עלולים להתקשות להתמודד עם הטענה הזו, בדבר שינוי התשתית הנורמטיבית.
אם כך יהיה, יהיה צורך בהגשת עתירות חדשות לבג"ץ, שיתקפו את מעשה החקיקה במישור החוקתי. אך תקיפה חוקתית של חוק ועדת החקירה הפוליטית לאחר מעשה, תיתקל בקשיים מעשיים – המרכזי שבהם יהיה שהקואליציה בוודאי תשעט במהירות רבה לעבר הקמת הוועדה ואיושה, כך שהדברים יהיו בבחינת מעשה עשוי.
מה שנדרש כעת הוא שבג"ץ יהיה מוכן לדון בפגמים הנגלים כבר עתה בהליכי החקיקה: חקיקה בניגוד לחוות הדעת של היועמ"שית, שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, ובעיקר חקיקה פרסונלית הנחקקת בניגוד עניינים מובהק, שבה הממשלה עצמה שולטת על הליך החקיקה ועל הגדרה מפורטת של נושאי החקירה בתחום שבו הממשלה, ראש הממשלה ושרי הממשלה אמורים להיות הנחקרים הראשיים.
מה שנדרש כעת הוא שבג"ץ יהיה מוכן לדון בפגמים הנגלים כבר עתה בהליכי החקיקה: חקיקה בניגוד לחוות הדעת של היועמ"שית, שינוי כללי המשחק ובעיקר חקיקה פרסונלית הנחקקת בניגוד עניינים מובהק
בפעם הקודמת שבה בג"ץ נדרש לבחון בחינה שיפוטית של הצעת חוק בטרם נחקקה, הדבר היה בעקבות הכרזת "דין רציפות" על הצעת חוק הפטור מגיוס שהונחה על שולחן הכנסת הקודמת (גילוי נאות: הכותב ייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעתירה בעניין זה). בית המשפט סירב אז לסטות מהכלל הרגיל, שבו ביקורת שיפוטית חוקתית נעשית רק לאחר מעשה ולא קודם לכן, גם אם הפגם הנחשף בהליכי החקיקה לא יהיה ניתן לתיקון בהמשך.
ההתעקשות הזו מצד בג"ץ, לאפשר המשך קיומם של הליכי חקיקה פגומים מהיסוד, היא פרצה עצומה הקוראת לקואליציה לנצל את הרפיון השיפוטי. הצעת החוק להקמת ועדת חקירה פוליטית לחקר המלחמה היא ההזדמנות של בג"ץ לסטות ממנהגו, ולדון בעתירות נגד הצעת החוק כבר עכשיו.











































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו