לפני כמה שנים החלטנו לאמץ את המינוח שמקובל במדינות מתקדמות בעולם, ולהפסיק להשתמש במונח "חתול רחוב" המזלזל. במקומו אנחנו מטמיעים את המושג "חתול הקהילה" החביב והחכם. ולמה? מתוך ההבנה שהחתולים, ובכלל בעלי החיים, הם חלק מהחברה ומהקהילה, בוודאי אלו שחיים ברחובות, בחצרות ובשכונות, ובתור כאלה יש למדינה חובת אחריות ודאגה להם. ממש כפי שהיא מחויבת ואמורה לדאוג בחוק לשאר חסרי הישע בחברה.

לפני כמה שנים החלטנו לאמץ את המינוח שמקובל במדינות מתקדמות בעולם, ולהפסיק להשתמש במונח "חתול רחוב" המזלזל. במקומו אנחנו מטמיעים את המושג "חתול הקהילה" החביב והחכם

חתולי הקהילה הם אלה שעלו לפני כחודש לכותרות. לא חתולי הבית המטופחים, לא חתולי ה-Youtube המשעשעים ולא חתולי הפרסומות המפונפנים. חתולי הקהילה, שמספרם בארץ מוערך במיליון, שגרים ברחובות, בחצרות, במרכזים המסחריים, שנתונים לרחמיהם של בני האדם באוכל, מים, טיפול רפואי, עיקור וסירוס, יד מלטפת ולב מלא חמלה.

כשהמשפט "12 מיליון שקלים לחתולים" קפץ מכל עבר ברשת לפני כחודש, זו הייתה כותרת שנתנה הזדמנות לכולם להתנגח בח"כ יסמין סאקס פרידמן מסיעת "יש עתיד", בממשלה החדשה ובעיקר בבעלי החיים. ובישראל כמו בישראל, היו כבר אלו שהפכו את הנושא לבדיחה.

כמי ששוחה בחומר כבר שנים, ונלחמת על כל שקל לטובת בעלי החיים, מדובר בנושא רציני מאוד. תנו לי לפרק אותו עבורכם: תקציב לעיקור וסירוס חתולים קיים כבר משנת 2007 בחוק צער בעלי חיים ועומד על 4.5 מיליון שקלים בשנה. את התקציב הזה מחלק משרד החקלאות בקול קורא לרשויות שמגישות בקשות ומתחייבות לעשות "matching" – כלומר מחצית מהסכום מתוקצב על ידי המדינה ומחצית על ידי הרשות עצמה.

חתולי הקהילה הם אלה שעלו לפני כחודש לכותרות. לא חתולי הבית המטופחים, לא חתולי ה-Youtube המשעשעים ולא חתולי הפרסומות המפונפנים. חתולי הקהילה, שמספרם בארץ מוערך במיליון

בשנה שעברה הודיע ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שאף מינה את טל גלבוע ליועצת מיוחדת לענייני בעלי חיים – תפקיד שלא היה קיים ולא אויש מאז – שהוא מוסיף 5 מיליון ש"ח באופן חד פעמי, כתוספת לאותם 4.5 מיליון שקבועים בחוק.

אגב, אז שמענו מכל עבר רק ברכות ותשבחות. אף אחד לא הביא בובה של חתול למליאת הכנסת ומירי רגב לא הצטלמה עם החתול שלה, אלא ידעה לשמוח מהתוספת התקציבית.

השנה הצליחה ח"כ סאקס פרידמן להשיג תוספת של 6 מיליון ₪ לתקציב הקיים וזאת למשך שנתיים – תוספת מבורכת בהחלט. מכאן הגיע המספר המושמץ 12 מיליון.

ואחרי שהתקציב הוקצה, צריך לנצל אותו בצורה הטובה והיעילה ביותר. כדי שכל אגורה ממנו תממן עיקור/סירוס של חתול/ה, יש להכין תוכנית מסודרת, להיערך עם  צוותים מיוחדים של וטרינרים, לוכדים מקצועיים, להכשיר אסיסטנטים לביצוע של ניתוחים ברמה גבוהה לרווחתם של החתולים.

התוספת התקציבית הזו היא גם הצהרה שמממשלת ישראל מכירה בכך שבעלי החיים, שנמצאים כבר שנים בתחתית סדר העדיפויות, אינם שקופים.

התקציב חשוב לא רק עבור חתולי הקהילה אלא גם עבורנו, בני האדם. בעלי החיים חיים איתנו בקהילה והרצון לדאוג לרווחתם הוא חלק מהחמלה שאנחנו צריכים להרגיש עבור כל מי שחלש בחברה.

כשנתניהו הודיע בשנה שעברה שהוא מוסיף 5 מיליון ש"ח באופן חד פעמי, לאותם 4.5 מיליון שקבועים בחוק, שמענו מכל עבר רק ברכות ותשבחות. איש לא הביא בובת חתול למליאה ומירי רגב לא הצטלמה עם החתול שלה

מגיע לחתולים לעבור עיקור/סירוס, לעצור את ההתרבות חסרת הפרופורציות, להפסיק את ההמלטות של גורים לחיים של סבל ואומללות וליצור עתיד בריא ויציב לחתולים – ולקהילה.

יעל ארקין היא מנכל”ית עמותת "תנו לחיות לחיות". ב-1991 הצטרפה לעמותה כחברת ועד ומאז שנת 2010 משמשת כמנכ”ל העמותה.צמחונית מגיל 12 וטבעונית בהמשך חייה. במהלך חייה אימצה עשרות כלבים וחתולים (והזרוע עוד נטויה). צילום: יואב בן דב

אני רוצה לכתוב על יאיר לפיד ואעשה את זה לפני שעוד ח"כ יחליט לפרוש. לפיד הוא פוליטיקאי מושמץ מכל צד, ואדריכל במלוא מובן המילה של המבנה השביר של קואליציה מחרחרת אך מתפקדת, לפחות בעת כתיבת שורות אלה, וכל משב חרון אפו של נתניהו עלול לפרק. נתניהו קבלן הריסות מיומן, הוא פשוט עובד בזה. אין לו עניין במדינה שהוא אינו עומד בראשה.

לפיד הוא אדריכל המבנה השביר של קואליציה מחרחרת אך מתפקדת, וכל משב חרון אפו של נתניהו עלול לפרק. נתניהו קבלן הריסות מיומן שעובד בזה. אין לו עניין במדינה שהוא אינו עומד בראשה

יש שפוליטיקאים מושמצים קונים עולמם בעיני מי שלא חלק עמם השקפה פוליטית ולא חלם להצביע להם. ולא שאכפת לי שהשמאל הוא פלח הולך וקטן בעוגה הפוליטית, אני אשאר שמאלנית גם אם אצטרך לעמוד על קובייה. אכפתי לי המקום הנורא אליו הידרדרה החברה הישראלית שנאכלת מבפנים לאט אבל בטוח. אני ישראלית חילונית, מאמינה רק באדם ומתאכזבת ממנו.

אני מבינה שיאיר לפיד הוא לא כוס התה של שמאלנים, משהו בו לא עבר טוב בגרון. אולי זו כפית הכסף או הצפוניות, הבלורית, הזחיחות, השירות בדובר צה"ל, אשתו המקסימה, שיר אהובת הספן, הספרים שכתב, ואולי עומד בעוכריו החטא הנורא מכל, אין לו תעודת בגרות. מי ישמע אילו עוקרי הרים קמו לנו עם תעודה. ובל נספור את נטולי לימודי ליבה שמושכים חופשי בחוטים שמורידים עליהם גשם נדבות.

לאלה גם אלה לפיד תמיד עמד בגרון. לא לבלוע ולא להקיא, חרף העובדה שהצליח בעקביות להפציץ במנדטים כשאחרים הרימו פתקי הצבעה מהרצפה וספרו קול קול כדי לא לטבוע למוות מתחת לאחוז החסימה.

אצלנו בסמטת האשליות פינת "תשכחו מזה" – מעדיפים פוליטיקאים גזורים מעור המצביע ובטמפרטורה מאוד מסוימת שאפילו השמאל בעצמו לא סגור עליה, זה סוד. ובקיצור, לא לפיד. הו, לא. עשר פעמיים נתניהו ולא לפיד אחד.

אלא שלפנינו פוליטיקאי עיקש, הוא הילד עם האצבע בעין של נתניהו ונראה שהוא נהנה מכל רגע שם מאחורי הקלעים. סטיבן שפילברג של הפוליטיקה הישראלית עושה לכולם בית ספר בשקט.

לא מהסס לוותר על כיסא נחשק ולתת לבנט להנהיג בעוד שנתניהו מסתכל בעיניים כלות ונשאר עם הכובע ביד. השפן ברח ממנו עם גנץ, שעוד מחכה לתורו להיות ראש ממשלה. שפן שפן אבל חלאס.

אלא שלפנינו פוליטיקאי עיקש. הילד עם האצבע בעין של נתניהו ונראה שנהנה מכל רגע שם מאחורי הקלעים. סטיבן שפילברג של הפוליטיקה הישראלית עושה לכולם בית ספר

כך קרה, רבותי השמאלנים, שיאיר לפיד הוא הפרסונה המשמעותית ביותר בפוליטיקה הישראלית, יותר מראש הממשלה נפתלי בנט, שפועל בדרך כלל כאילו שלחו אש בזנבו מרוב פחד מנתניהו, עניין ימני בתכלית.

אם כי צלח יפה את מבחן יום הזיכרון כשעמד מול בני משפחות שקראו לו בוגד, ועבר באומץ וענווה גם את הביקור בשבעה של הלוחם נועם רז ז"ל שבנו האשים אותו במות אביו במילים קשות שלא היה מעלה בדעתו להטיח בנתניהו, מחולל "צוק איתן" ו"שומר חומות".

לא ממש נראה כמו שלט שמישהו הכין בספונטניות. בתמונה: שלט הסתה שנתלה בכניסה ליישוב קידה בעת ביקורו של בנט את משפחת הלוחם נעם רז. הביטוי ממשלת הדמים היה בשימוש בהסתה לפני רצח רבין. pic.twitter.com/XDNxZAxGoC

— Naomi Alon (@naomilster) May 18, 2022

לפיד, לעומת בנט, הוא תקוותנו בעת הזאת למרות שהוא משכשך במרכז-ימינה. במדינה הולכת ומקצינה הוא חכם ושפוי מיריביו, שאמנותם חימום הגזרה החברתית, והוא גם לומד מהר ותוך כדי תנועה.

הוא לא נופל לכל בור, לא נבהל ממהמורות ולא מסתחרר מהצלחות, הוא בא לעבוד והוא עושה את זה ביסודיות מעוררת השתאות, רוקם תכניות ומבצע. הוא יסודי, סוגר קצוות במיומנות ובעיקר לא פראייר.

כך קרה, רבותי השמאלנים, שיאיר לפיד הוא הפרסונה המשמעותית ביותר בפוליטיקה הישראלית, יותר מרה"מ בנט, שפועל בדרך כלל כאילו שלחו אש בזנבו מרוב פחד מנתניהו

יש לו מענה לשון חד והוא לא ניגף בפני עמית סגל, שמנהל את קמפיין נתניהו והימין באולפני החדשות. הרי אפשר לנחש את מצב האומה לפי הבעותיו של סגל. אם הוא זורח הקואליציה במתח והבחירות בפתח, ואם נפלו פניו הקלפי מתרחקת ושרה מתחרפנת.

עמית סגל,זאת לא בושה להחליף מקצוע???? @amit_segal pic.twitter.com/IW1tzRAKLb

— shlomibarda (@shlomibarda) May 23, 2022

את הראיונות מול כלבי השמירה של נתניהו עובר לפיד כמו גדול. הוא בא משם ומכיר כל אבן שדנה ויס דרכה עליה. קשה להפיל אותו. האיש נולד עטוף בעיתון ומה שהוא שכח – קרה כשעמית סגל עשה בסיר והיה סתם חוטר לבית חגי סגל מהמחתרת היהודית.

אל תזלזלו בלפיד, עם או בלי בגרות הוא הקים מפלגה משני מקלות, גומייה רופפת ועצבי ברזל, וכרגע הוא המכשול הכי גדול בפני עידן נוסף של משיח ימין נאשם בפלילים ועל כן הוא בצד שלנו. אין הרבה לאן לברוח, משמאלנו רק ים. חרדים, משיחיסטים וביביסטים.

אל תזלזלו בלפיד, עם או בלי בגרות הוא הקים מפלגה משני מקלות, גומייה רופפת ועצבי ברזל, וכרגע הוא המכשול הכי גדול בפני עידן נוסף של הנאשם בפלילים ועל כן הוא בצד שלנו. אין הרבה לאן לברוח, משמאלנו רק ים

אפשר לאהוב את לפיד ואפשר שלא, הוא לא שמאלן וזה לא מה שחלמנו אבל צריך להיות מציאותיים. השמאל זרוק על הכביש, נתניהו עוד כאן ופגיעתו רעה. לפיד הוכיח שקורץ מחומר חזק ועוד במציאות פוליטית מטורללת לחלוטין. הוא בא לעשות למדינה, לא לעצמו, הוא לא חמדן כמו נתניהו, משיח שקר נצחי שעודו שמור בכספת הימין גם אם ירשום את המדינה על שמו.

לפיד הוא כל מה שיש לנו כרגע, לכל הימנים שעוברים גמילה קשה מנתניהו ולשמאלנים שנאלצים לקנות בכל סבב בחירות מדוכן אחר כי הקודם פשט רגל או סגור לרגל שיפוצים. לנו אין מלך אבל יש לנו דרישות של דוגמנית על סט.

ועם זאת רובנו, ימנים ושמאלנים, חולקים אהבה למדינה הרמוסה הזאת שהלכה לאיבוד בתוך לופ של בחירות, לטובת מלך לא מוכתר שאין לו אלוהים מלבד עצמו, ורוצים לשמור עליה מפני דורשי רעתה ומשיחי השקר שלה, אבל בעיקר מעצמה. דרוש מבוגר אחראי לעם ילדותי.

לסיכום, חברי אובדי הדרך וחסרי הבית הפוליטי, כשמאלנית הארד קור אומר שלפיד, שמעולם לא בחרתי בו,  נוהג לכל אורך הדרך כמו הפוליטיקאי שרצינו, מינוס השמאל אבל אף אחד לא מושלם: לא התקפל ולא שיקר וחשף עמוד שדרה מפלדה גם כשהעזר כנגדו גנץ פעל נגדו וברח עם המנדטים לזרועות העקרב שעקץ את החמור הלבן שנשא אותו על גבו לבלפור.

לפיד הוא כל מה שיש לנו כרגע, ימנים שעוברים גמילה קשה מנתניהו, ושמאלנים שנאלצים לקנות בכל סבב בחירות מדוכן אחר כי הקודם פשט רגל או סגור לרגל שיפוצים. לנו אין מלך אבל יש דרישות של דוגמנית על סט

המפלגה החזקה שהקים לפיד, בלי בגרות כזכור, שרדה את מכת גנץ ולבסוף הביסה את נתניהו. לפיד לא התפתה לשקרי הנאשם ולא סטה מדרכו.

אחר כך חבר לנפתלי בנט, אחד שספר פתקי הצבעה אחרי תבוסה מהדהדת.
בבחירות האחרונות בשרשרת כל הימין צעק לבנט "נתניהו". ברוחו, במצביעיו ובלבו היה מת לשרת שוב את עגל הזהב של הציונות הדתית המשיחית שחולבת את עטיני השלטון.

אבל המציאות טפחה על פניו של בנט, ומי שספר פתקי הצבעה היה נתניהו, שבייאושו הכשיר סוף סוף את המפלגות הערביות, איזה מזל, וסלל את הדרך לראש הממשלה הבא שאינו הוא עצמו. ואם זו לא הצלחה אני לא יודעת מה כן.

לאורך כל הדרך מחל לפיד על כבודו הרמוס, שזה בעיני סימן למנהיגות, וזכה בצדק בהערכת שמאלנים כמוני על האופן מעורר ההשתאות בו ניהל משבר אחר משבר, לנוכח עיתונות שהיה בשר מבשרה וכעת מייחלת למפלתו.

את כל זה רקח כנגד כל הסיכויים. בלי תעודת בגרות, אך עם טונות בגרות מהסוג שעם חפץ חיים מייחל לראות במנהיגים שלו.

ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד וחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי במשרד החוץ, 22 במאי 2022 (צילום: עוז אביטל)

לא יודעת איזה מנהיג יהיה בהמשך ומה צופן לו העתיד בסמבטיון הפוליטי שלנו שכבר הטביע רבים. רק את הישג חייו איש לא יוכל לקחת ממנו: הוא עבר בכבוד את הניתוח הראשון להסרת נתניהו מגב האומה.

ניהל משבר אחר משבר, לנוכח עיתונות שמייחלת למפלתו, ואת כל זה רקח כנגד כל הסיכויים ובלי תעודת בגרות, אך עם טונות בגרות מהסוג שעם חפץ חיים מייחל לראות במנהיגים שלו

והעבודה עוד רבה, המדינה צולעת, הקואליציה עשויה טלאים טלאים וכל יום בא כלב, כמו שאמרה אורנה בנאי, אבל לפיד חייט מיומן. הוא נופל וקם ולא יוותר. הלוואי שיצליח. שאפו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מה שעמד בבסיס המשבר קצר הימים של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי הוא שאלת הגדרת ערביי ישראל ומושא התייחסותם: האם הם פלסטינים בהגדרתם, המתייחסים לשאלות הבעיה הפלסטינית, או שהם ישראלים והגדרתם היא ישראלית ומושא התייחסותם הוא צרכי הערבים בישראל.

מה שעמד בבסיס המשבר קצר הימים של ח"כ רינאווי זועבי הוא שאלת הגדרת ערביי ישראל ומושא התייחסותם: האם הם פלסטינים בהגדרתם ועוסקים בבעיה הפלסטינית, או שישראלים בהגדרתם ועוסקים בערביי ישראל

אם נשים לרגע בצד את סוגיית מינויה לקונסול ישראל בשנחאי, הרי המשבר החל כמחאה על נעשה בירושלים ומראות לווייתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, כלומר: ההזדהות עם הבעיה הפלסטינית הכריעה את הכף. אבל המשבר הסתיים בפגישה אצל יאיר לפיד, כשהיא מוקפת בראשי ערים ערביות ובהבטחות תקציב חדשות. כלומר: בסופו של דבר, מה שקבע במקרה שלה, לא היו הבטחות בעניין "תהליך השלום" ו"הכיבוש", אלא תקציבים לסקטור הערבי בצפון הארץ.

ח"כ רינאווי זועבי חוזרת להצביע עם הקואליציה בתום הפגישה עם לפיד pic.twitter.com/vfq64jzCsY

— מוחמד מג'אדלה محمد مجادلة (@mmagadli) May 22, 2022

מדוע בצפון הארץ? כאן אנו נחשפים לחלוקה פנימית בין הערבים בישראל בין הנגב למשולש ולצפון. בהכללה רבה – המאוחדת של מנסור עבאס שמה דגש בסיוע לסקטור הבדואי בנגב. זאת על חשבון צפון הארץ – המזוהה עם המשותפת, והמשולש אום אל פחם – המזוהה עם ראיד סלאח. בעוד שזו החלוקה שהייתה נהוגה עד כה, הרי שדרישות התקציב של ראשי העיריות שהתלוו אליה לפגישה עם יאיר לפיד, היו מעין תיקון והחזרת שיווי המשקל בין הדאגה לבדואים לבין הדאגה לשאר הערבים.

השאלה כרגע היא האם ח"כ רינאווי זועבי תשתף את המשותפת או את המאוחדת של מנסור עבאס בקרדיט על ההישג. מה שמביא אותנו לעוד היבט של משבר רינאווי זועבי – ההתרחקות של הערבים מן השמאל הישראלי. זאת מתוך אכזבה מיכולותיו המוגבלות לדאוג לערבים, כולל מימוש הבטחה לתפקיד בכיר בסין.

המשבר נוהל ישירות מול לפיד, ולא מול מרצ והעבודה, שאלה שתי המפלגות של תהליך שלום. אם המגמה שראינו של העדפת תקציבים על פני ססמאות לאומניות תתחזק, הרי שמפלגות השמאל בישראל יישארו בלי תומכים ערבים ב"פתרון הבעיה הפלסטינית".

רינאווי זועבי נשארת בקואליציה – פורמלית במרצ, אבל לא מהותית. היא תהיה עכשיו מתואמת עם הרשימות הערביות. מאוחדת או משותפת? את זה נראה בהמשך.

רינאווי זועבי נשארת בקואליציה – פורמלית במרצ, אבל לא מהותית. היא תהיה עכשיו מתואמת עם הרשימות הערביות. מאוחדת או משותפת? את זה נראה בהמשך

זה יותר נראה כמתכתב עם עמדות המאוחדת שאינן פלסטיניות אלא ישראליות, אבל ליבה של רינאווי עם המשותפת. כרגע היא הלכה בכיוון הישראלי הפרגמטי אבל לבה עם הבעיה הפלסטינית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.