האסון ההומניטרי המתחולל בעזה במלחמה בין ישראל לחמאס – שהביא להרג של 409 מחיילי צה"ל, עשרות מבין החטופים ורבבות אזרחים פלסטינים, ולרעב המוני – גרם גם להרג המוני של בעלי חיים ברצועה, כך עולה מדיווחים של האו"ם וארגונים בינלאומיים, פלסטיניים וישראליים להגנת בעלי חיים.
דוח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ממרץ השנה קבע כי מאז אוקטובר 2023 גוועו כ־95% מהבקר ברצועת עזה – כ־15 אלף פרות; וכ־60% מהצאן – כ־35 אלף כבשים וכ־5,000 עזים. עוד קבע הדוח כי בזמן המלחמה גוועו כמעט כל התרנגולות והאווזים – כשלושה וחצי מיליון עופות.
דוח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) מסוף אפריל השנה, שהתבסס על ראיונות של אנשי האו"ם עם חקלאים מעזה, מצא כי בעזה נותרו בחיים רק כשליש מהכבשים – כ־21 אלף; כשליש מהכלבים – כ־3,300; 4% מהפרות – כ־560; ו־1% מהתרנגולות – כ־33 אלף.
דוח של האו"ם מסוף אפריל, שהתבסס על ראיונות עם חקלאים מעזה, מצא כי בעזה נותרו בחיים רק כשליש מהכבשים, כשליש מהכלבים; ו־1% מהתרנגולות
עוד נכתב בדוח FAO כי כחמישית מהחמורים בעזה – יותר מאלף – נהרגו במלחמה. בארגונים להגנת בעלי החיים מעריכים כי החמורים שרדו יותר מבעלי חיים אחרים, כיוון שבעליהם הצילו והאכילו אותם, וזאת הודות לעובדה שהחמורים נושאים ומובילים אותם ואת ציודם ברחבי עזה במנוסתם מפני צה"ל.
דוח נוסף של האו"ם שפורסם במאי השנה אודות הרעב בעזה, לפי עדויות של צוותי רפואה וחקלאים בעזה, ציין: "חיות משק נהרגו בהפצצות (של חיל האוויר, ת"ג) או נשחטו למאכל בידי פלסטינים רעבים. רק כ־4% מהבקר וכ־2% מהתרנגולות שחיו בעזה לפני המלחמה שרדו עד כה".
דוח רביעי של האו"ם מנובמבר 2024, על מצב החקלאות בעזה, שהתבסס על תצלומי אוויר, קבע כי שני שלישים מהצאן בעזה נעלמו. לפי הדוח, לפני המלחמה שטחי החקלאות והמרעה כיסו כ־40% משטח הרצועה וסיפקו כשליש מהביקוש המקומי לירקות, חלב ובשר – אך רובם הגדול נהרסו מהירי ומתנועת הכלים הכבדים של צה"ל.
בכתבה באתר "הגרדיאן" הבריטי, שהתבססה על הדוח, צוטט חוואי פלסטיני בשם פרג' ג'רודאט מבית לאהיא שבצפון הרצועה, שברח לדרום אך שמר על קשר עם שכנים שנשארו ליד ביתו: "היו לי שלוש פרות ו־60 כבשים, וכולן מתו", סיפר ג'רודאט בכתבה. "חלקן נהרגו בהפצצות הישראליות, חלקן מתו ברעב, את חלקן אכלו אנשים רעבים. אף אחת לא נשארה".
"היו לי שלוש פרות ו־60 כבשים, וכולן מתו", סיפר ג'רודאט. "חלקן נהרגו בהפצצות הישראליות, חלקן מתו ברעב, את חלקן אכלו אנשים רעבים. אף אחת לא נשארה"
לדברי תניה הרי, מנכ"לית ארגון זכויות האדם הישראלי "גישה", העוקב אחר הפגיעה בחיי היום־יום של הפלסטינים בעזה: "כמו כל תושבי הרצועה, גם בעלי החיים שנמצאים בה נפגעים מההפצצות הבלתי פוסקות ומההרס השיטתי של מקורות קיום בסיסיים.
"עשינו ראיונות טלפוניים עם חקלאים בעזה, ואנחנו בקשר עם מי שהיה עובד השטח שלנו בעזה וכיום עובד בקהיר, ונמצא בקשר עם חקלאים. מהשיחות הללו עולה תמונה קשה – יש הרס ממש רחב של השדות החקלאיים והרג המוני של בעלי חיים.
"לפני המלחמה, רוב החקלאות בעזה הייתה מרוכזת באזור החיץ ("הפרימטר", ת"ג) שבשולי עזה, קרוב לגבול עם ישראל. היו שם עדרי כבשים ופרות. לפי צילומי לוויין של האו"ם, 80% מהאדמות החקלאיות בעזה – 125 מתוך 150 אלף דונם – נהרסו, וממילא לכ־80% מהאוכלוסייה בעזה אין נגישות לשטחים החקלאיים שלהם.
"נהרסו חוות צאן, לולים, רפתות, שדות מרעה, בארות מים. בגדול, אפשר לומר שההתקפות הישראליות השמידו שם את החקלאות. חלק מהחיות נהרגו בהפצצות, חלקן נשחטו לאכילה בידי בעליהן הרעבים, וחלקן גוועו ברעב. במקרים רבים, בני אדם מורעבים אכלו את המספוא שיועד לחיות, כדי לא לגווע בעצמם".
"חלק מהחיות נהרגו בהפצצות, חלקן נשחטו לאכילה בידי בעליהן – וחלקן גוועו ברעב. במקרים רבים, בני אדם מורעבים אכלו את המספוא שיועד לחיות, כדי לא לגווע בעצמם"
איך את יודעת שהמידע הזה נכון, ולא תעמולה של חמאס?
"אנחנו ביקורתיים כלפי כל מידע ולכן מצליבים אותו. אנחנו מתבססים על מידע שמגיע גם מאנשי השטח האמינים שלנו, שאיתם אנחנו עובדים הרבה שנים; גם מהאו"ם, שמתבסס על אנשי המקצוע שלו בעזה וצילומי לוויין; מארגוני זכויות אדם אחרים; ממשרד החקלאות בעזה, שכפוף לחמאס אך יש בו אנשי מקצוע שנמצאים בקשר עם רמאללה; ומצה"ל, שעונה לעתירות שלנו בבתי המשפט".
מה התמותה ההמונית של החיות מלמדת אותנו על מצב בני האדם בעזה?
"חלק מהחיות מתות באותן הפצצות שהורגות גם בני אדם, וחלקן כי אין בעזה מספיק אוכל, גם לבני אדם. והמצב הזה יימשך כל עוד המלחמה נמשכת. כי בזמן המלחמה לא ניתן לשקם את עזה ולהביא אספקה לכל מקום, גם בתקופות שבהן ישראל מאפשרת להכניס חלק מהסיוע. גם אחרי המלחמה, עזה תישאר עוד זמן רב בלי חקלאות ותהיה תלויה לגמרי בסיוע חיצוני, או, במקרה הטוב, בייבוא".
אדמת עזה מלאה פסולת הריסות. ישראל דורשת שגם אחרי המלחמה הפלסטינים לא יוכלו להיכנס לאזור החיץ, כדי שמחבלים לעולם לא יחדרו שוב. האם ניתן יהיה בתנאים הללו לשקם את החקלאות?
"זאת שאלה שקשה לענות עליה. יש גם שאלות על רעלים שחלחלו לאדמה ולמים ועל היכולת לשקם את הקרקע, גם אם וכאשר הפסולת תפונה ותהיה לפלסטינים גישה לאדמות, או לחלקן. אולי החקלאות תשוקם פעם, אבל זה ייקח הרבה זמן".
לפי דיווח של משרד החקלאות הפלסטיני בעזה, הנשלט בידי חמאס: "90% מהלולים בעזה נהרסו בהפצצות ישראל, וכך גם רוב הכבשים, העזים ו־90% מחוות העגלים. ההפצצות הביאו לחיסול מלא של ענף גידול הדבורים בעזה ולהשמדת 20 אלף כוורות שבעבר הפיקו 250 טון דבש בשנה".
"הייתי בעזה במילואים, וראיתי סביבי חיות – תרנגולות, חמורים, קופים – פצועות, מורעבות וגוססות, וגם פגרים. ראיתי חווה ביתית לגידול תוכים, והם פשוט גססו"
במשרד מייחסים את כל תמותת בעלי החיים להפצצות צה"ל ומתעלמים מהרעב ומשחיטת חיות בידי פלסטינים – אולי כדי לא להעלות שאלות על ביזת המזון בידי ארגון הטרור. עם זאת, טענות המשרד על היקף התמותה תואמות למידע בדוחות האו"ם – וגם לעדויות של חיילים.
לדברי שחר דיין, מנכ"ל ארגון "אנימלס" הישראלי לזכויות בעלי חיים (לשעבר "אנונימוס"): "הייתי בעזה במילואים, וראיתי סביבי חיות – תרנגולות, חמורים, קופים – פצועות, מורעבות וגוססות, וגם פגרים. ראיתי חווה ביתית לגידול תוכים, והם פשוט גססו. שמעתי מחברים שראו חיות תחת אש וחיות שנהרגו".
בכתבה ב"הארץ" שפורסמה בשבוע שעבר התראיינו שישה חיילים בסדיר ותיארו את חוויותיהם הקשות משירותם בעזה. אחד מהם, ששהה בנובמבר בג'באליה, סיפר: "כמעט לא ראינו אנשים, רק כלבים שהסתובבו בכל מקום. הם חיפשו אוכל, כל דבר – אפילו שאריות רקובות".
לדברי אותו חייל, המ"פ אסר על החיילים ללטף את הכלבים, אבל הוא חילק להם חתיכות נקניק בהיחבא. "כמה ימים אחרי זה, כשהיינו בכניסה לאיזה בית, התקרבה אלינו להקת כלבים ולא הפסיקה לנבוח", סיפר. לדבריו, הסמ"פ ירה בשניים מהכלבים למוות, והשאר ברחו.
"המצב בעזה קטסטרופלי. גם בני האדם רעבים, ואין להם כמעט יכולת לסייע לבעלי החיים. יש להקות של כלבים משוטטים, פצועים ורעבים, ורק החיילים מאכילים אותם – כי רק להם יש קצת אוכל לתת"
לדברי יעל ארקין, מנכ"לית ארגון "תנו לחיות לחיות": "אנחנו שומעים על המצב הקשה של החיות גם מחיילים שלנו שחוזרים ממילואים בעזה, וגם מארגונים למען בעלי חיים, ביניהם ארגון 'סולאלה' הפלסטיני. והדיווחים דומים אלה לאלה.
"המצב בעזה קטסטרופלי. גם בני האדם רעבים, ואין להם כמעט יכולת לסייע לבעלי החיים. יש להקות של כלבים משוטטים, פצועים ורעבים, ורק החיילים מאכילים אותם – כי רק להם יש קצת אוכל לתת, וגם להם כמעט לא נותנים לעזור".
המלחמה גרמה לתמותה המונית גם בקרב חיות המחמד בעזה. חייל צה"ל ששירת בעזה סיפר לזמן ישראל: "האנשים שברחו לא יכלו לקחת איתם את החיות, והן פשוט נשארו שם ונהרגו בהפצצות או ברעב. לא חושב שהיו הרבה חיות בבתים, אבל בחצרות הסתובבו כלבים וקצת חתולים, והיו כלובים עם תוכים. ואתה רואה בכל מקום פגרי כלבים וחתולים, וכלובים עם פגרי תוכים".
כלבים רבים מעזה נכנסו לישראל והצטרפו ללהקות הכלבים המשוטטים בארץ – תופעה שמשרד החקלאות והרשויות מתקשים למצוא לה פתרון.
לדברי ד"ר ענת ליכטר פלד, יו"ר הארגון הישראלי לרפואה וטרינרית של חיות מחמד: "מאז 7 באוקטובר גדל מספר הכלבים המשוטטים בישראל. זאת לא תופעה חדשה – סקר של 'תנו לחיות לחיות' מ־2018 הראה שהיו אז 33 אלף כלבים משוטטים בארץ, בעיקר בנגב. ייתכן שהמספר היה אף גדול עוד יותר.
חייל צה"ל ששירת בעזה סיפר: "האנשים שברחו לא יכלו לקחת איתם את החיות, והן פשוט נשארו שם ונהרגו בהפצצות או ברעב"
"ייתכן שגם לפני המלחמה חלק מהכלבים המשוטטים 'היגרו' לכאן ממדינות ערב, ואחרים ברחו מבתים ומאהלים בתוך ישראל. אנחנו לא יכולים לדעת את המקור שלהם. הם התרבו והתחברו ללהקות, ויש כלבים שנולדו בתוכן. אבל בזמן המלחמה מספרם גדל בהרבה.
"היו ביניהם כלבים מהיישובים שפונו מעוטף עזה ומהצפון, אבל במספרים מוגבלים, כי רוב המפונים לקחו את החיות איתם. ובוודאי שהיו כאלה שנכנסו מעזה – חלקם ברחו מההפצצות, וחלקם נמשכו לאוכל שהיה מפוזר בעוטף, בקיבוצים שננטשו בטבח, ובערימות הזבל הענקיות שצה"ל פיזר מסביב לשטחי הכינוס".
מה הפתרון לבעיית הכלבים המשוטטים, לדעתך?
"הפתרון צריך להיות הוליסטי. אי אפשר ולא צריך להמית או לסרס את כולם, או לאמץ את כולם או להשאיר את כולם חופשיים. יש ביקוש לאימוץ ויש אימוצים, אבל לא ברור האם הם ניתנים לביות. אנחנו מבצעים כיום בדיקה כדי להבין עד כמה אפשר, אם בכלל, לביית אותם. לא מדברת על אילוף מלא, על כלבים שיהפכו לבני משפחה, אלא ברמה שיוכלו להסתובב בחצר הבית בלי לתקוף".
לפי עדויות של חיילים, עובדי סיוע ותושבים פלסטינים, בשמי עזה כמעט לא נראות ציפורים מאז תחילת המלחמה. בפרסומים שונים נטען כי הפלסטינים המורעבים "צדו אותן כדי לאכול".
"הפתרון צריך להיות הוליסטי. אי אפשר ולא צריך להמית או לסרס את כולם, או לאמץ את כולם או להשאיר את כולם חופשיים. יש ביקוש לאימוץ ויש אימוצים, אבל לא ברור האם הם ניתנים לביות"
צפר ישראלי, ששוחח איתנו שלא לייחוס, אמר: "שטויות. לרוב הפלסטינים אין רובים לצוד ציפורים. אולי פה ושם שמו להן מלכודות, אבל זה לא מה שגרם להן להיעלם. העניין הוא שכבר אין להן מה לחפש בעזה, והן הפסיקו לבוא לשם – גם בשיא עונות הנדידה שלהן בארץ. אין שם חקלאות, אין מזבלות, אין שאריות אוכל, ויש ירי בלתי פוסק".
גן החיות בעזה נהרס כבר בתחילת המלחמה. ערוצי התעמולה של חמאס טענו שהפצצות צה"ל הרגו 90% מהחיות בגן, וכי צה"ל מנע מעובדי הגן להגיע אליו ולהציל אותן – טענות שהצבא לא הכחיש. חלק מהחיות, בעיקר קופים, ברחו. מפקד מחלקה בגדוד 87 סיפר בריאיון ל"כאן" כי בזמן מארב, אחד הלוחמים זיהה בבונים שברחו מגן החיות, ולאחר התלבטות החליט שלא לירות בהם.
בזמן הפסקת האש הראשונה בנובמבר 2023, פרסם אתר ynet כי וטרינר צה"לי "לכד את הבבונים שברחו והרדים אותם, והם הועברו לטיפול, במטרה להחזיר אותם אחר כך לעזה".
ד"ר תמר פרדמן, מנהלת מקלט הקופים בבן שמן, סיפרה אחר כך בריאיון לזמן ישראל כי בצה"ל ביקשו ממנה להיכנס לעזה וללכוד את אותם בבונים, אך היא לא קיבלה אישור בשל הלחימה. היא ניסתה לגייס קולגה מצרי שיצוד את הבבונים, אך גם הוא לא קיבל אישור להיכנס לעזה. פרדמן אמרה: "אני לא יודעת מה עלה בגורלם. קשה לי להאמין ששרדו. משלב מסוים לא קיבלתי שום תמונות שלהם".
"הרשויות בעזה פרסמו קריאה להרוג את הכלבים המשוטטים ברצועה, ואף הציעו שלושה דולר למי שיהרוג כלב. הזדעזעתי, וזה דירבן אותי להמשיך להציל חיות"
שת"פ בינלאומי להצלת החיות בעזה
ארגונים להגנת בעלי החיים עשו מאמצים רבים להציל חיות בעזה. בעזה פועל ארגון אחד כזה – "סולאלה – חילוץ חיות", שהקים סעד אל־חיר ב־2006. לפני המלחמה, הארגון החזיק רשת מרפאות וטרינריות. רובן נהרסו בהפגזות, והארגון הקים במקומן מרפאה ניידת, שבה מטפלים במקצת מהחיות הפצועות.
בספטמבר אשתקד סיפר אל־חיר בריאיון ל"הגרדיאן" כי הפעיל שלושה בתי מחסה לחיות בעיר עזה: אחד מהם לכ־350 כלבים, אחד לכ־40 חתולים, ואחד – בביתו – ל־30 כלבים נוספים. הוא סיפר בריאיון כי "הרשויות בעזה (חמאס, ת"ג) פרסמו קריאה להרוג את הכלבים המשוטטים ברצועה, ואף הציעו שלושה דולר למי שיהרוג כלב. הזדעזעתי, וזה דירבן אותי להמשיך להציל חיות".
במקביל, אל־חיר קיים בקיץ שעבר פעילויות חינוכיות הקשורות לבעלי חיים לילדים בקייטנות במתחמים ההומניטריים. לפני כשבועיים עדכן כי הווטרינרים של הארגון עדיין מטפלים ב־32 כלבים, חתולים וחמורים פצועים, בעזרת מכשירים מאולתרים שהם בונים "מחלקי צעצועים שבורים".
מקצת מהכלבים והחתולים ניצלו בעזרת חיילי מילואים של צה"ל, שאספו אותם והכניסו אותם לישראל. "תנו לחיות לחיות" טיפל בכ־200 כלבים וחתולים כאלה, ודאג להם לטיפול רפואי ואימוץ, נוסף על מאות כלבים משוטטים שנמצאו בעוטף עזה – כשההערכה היא שרבים מהם ברחו מעזה.
בפברואר השנה, עם הכרזת הפסקת האש בעזה, הצהירו ב"אנימלס אוסטרליה": "אחרי 15 חודשי מאמץ, משאית שלנו ועליה 16 טון אוכל לכלבים וחתולים נכנסה ממצרים לרפיח"
"תנו לחיות לחיות" התגייס, יחד עם "סולאלה" וארגון "אנימלס אוסטרליה", להכניס מזון לכלבים וחתולים לעזה. הארגון האוסטרלי גייס כסף ורכש מזון, והארגון הישראלי פנה שוב ושוב למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) בבקשה לאשר ל"אנימלס אוסטרליה" להכניס אותו לרצועה ולמסור אותו ל"סולאלה".
הפנייה הראשונה נעשתה כבר בדצמבר 2023. בארגון כתבו למתפ"ש: "בימים אלה, בצל מאורעות הזוועה של 7 באוקטובר, אנו מקבלים דיווחים רבים על בעלי חיים בעזה שנותרו ללא טיפול וללא מקורות מזון. מהדיווחים עולה צורך אקוטי בהעברת מזון לכלבים וחתולים לארגון 'סולאלה', שיחלק אותו. ביכולתנו לגייס טונה של מזון ולהעבירו ל'סולאלה' בעזה בעזרת ארגוני הסיוע".
במתפ"ש ענו לפנייה בפברואר ודחו את הבקשה בטענה ש"משיקולים ביטחוניים, מבצעיים ומדיניים, הכנסת אספקה לעזה נעשית בעזרת ארגונים בינלאומיים ולא דרך ישראל, ובשלב זה היא מצומצמת וכוללת ציוד שמטרתו סיוע הומניטרי לאזרחים, כולל מזון, מים, ציוד רפואי וציוד למחסות".
ב"תנו לחיות לחיות" פנו למתאם פעולות הממשלה בשטחים שוב ושוב עם אותה בקשה במהלך 2024. במתפ"ש התעלמו, עד שבנובמבר השיבו: "FAO קיבל אישור להכניס משאיות סיוע, המכילות ציוד ומזון לבעלי חיים בעזה". כיוון ש־FAO הכניס לעזה מספוא, המשמש להאכלת בהמות כמו פרות וכבשים ולא כלבים וחתולים, סביר להניח שתשובת מתפ"ש בלבלה בין הבקשות.
"החל מתחילת המלחמה נכנסו מאות משאיות, הכוללות אלפי טונות של מזון לבעלי חיים. נדגיש כי לא התקבלו בקשות בנושא"
ממתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה לזמן ישראל: "החל מתחילת המלחמה נכנסו מאות משאיות, הכוללות אלפי טונות של מזון לבעלי חיים. נדגיש כי לא התקבלו בקשות בנושא. ככל שתתקבל בקשה של הארגונים הבינלאומיים להכנסת מזון לבעלי חיים, היא תיבחן ותאושר בהתאם לנהלים".
כך או כך, בפברואר השנה, עם הכרזת הפסקת האש האחרונה בעזה, הצהירו ב"אנימלס אוסטרליה": "אחרי 15 חודשי מאמץ, משאית שלנו ועליה 16 טון אוכל לכלבים וחתולים נכנסה ממצרים לרפיח. המזון יועבר ל'סולאלה'. פעילי 'סולאלה' חזרו השבוע הביתה (לעיר עזה, ת"ג), ואף כי בתיהם נחרבו – המקלט שלהם לחיות עדיין שם. למאות אלפי חיות מורעבות בעזה תהיה סוף־סוף גישה לאוכל".
ב־FAO מתריעים מאז תחילת המלחמה על מחסור במספוא לבהמות בעזה, שחלקו אבד בהפצצות וחלקו נאכל בידי פלסטינים מורעבים. הארגון גייס כמויות גדולות של מספוא ודרש להכניסן לעזה במסגרת הסיוע ההומניטרי, "כדי להציל חיות משק ולסייע בשיקום החקלאות בעזה". באפריל 2024 דיווח הארגון כי הצליח לקבל אישור להכניס מספוא.
בארגון דיווחו כבר באותו זמן כי כ־55% מבהמות המשק בעזה מתו בתקיפות צה"ל וברעב. מהדיווחים הללו עולה כי רוב הרג בעלי החיים בעזה התרחש כבר בחצי השנה הראשונה של המלחמה.
חתולים וכלבים רבים נורו, ברחו וננטשו בטבח. בימים שלאחר מכן, בעליהם, וכן מתנדבים מ"אנימלס", "תנו לחיות לחיות" וארגונים נוספים, נכנסו לקיבוצים וחילצו משם את רוב חיות המחמד
רבבות בעלי חיים נהרגו גם בישראל
גם בישראל נהרגו בעלי חיים רבים באירועי השנתיים האחרונות, אם כי לא בהיקפים עצומים כמו בעזה. בטבח 7 באוקטובר נפגעו 20 רפתות בקיבוצי עוטף עזה. חלקן נהרסו בטבח, ועובדים ששהו בהן נרצחו או נחטפו – כמו ברפתות בעלומים, בכיסופים ובנחל עוז; אחרות הוזנחו, כיוון שצה"ל אסר על הרפתנים להיכנס אליהן. עשרות פרות נשחטו בידי מחבלי חמאס או מתו מהזנחה.
גם חלק מהלולים נהרסו. בלול בקיבוץ עלומים, שננטש בטבח, מתו מאות אלפי תרנגולות מרעב וצמא. העובדים בחלק מהרפתות והלולים חזרו להפעיל אותם כבר בשבועות הראשונים למלחמה – חלקם באתרים שבהם פעלו לפני המלחמה, תחת אש, ואחרים באתרים חלופיים מחוץ לעוטף. תוך כחצי שנה, כל הרפתות והלולים בעוטף חזרו לפעול כסדרם.
חתולים וכלבים רבים נורו, ברחו וננטשו בטבח. בימים שלאחר מכן, בעליהם, וכן מתנדבים מ"אנימלס", "תנו לחיות לחיות" וארגונים נוספים, נכנסו לקיבוצים וחילצו משם את רוב חיות המחמד – שגלו יחד עם בעליהם לבתי המלון, או נלקחו לאימוץ. אחת החטופות – הנערה מיאה ליימברג – נחטפה והוחזקה בשבי יחד עם הכלבה שלה, בלה, ותמונתה כשהשתחררה יחד עם הכלבה הפכה לסמל.
שחר דיין שירת במילואים ב־7 באוקטובר והשתתף בפינוי האזרחים מניר עוז. "באחד הבתים מצאנו כלבה ירויה", הוא מספר. "שברנו את החלון, נכנסתי וסחבתי אותה משם בתיק. היא שרדה, הגיבורה, והבאתי אותה למשפחה שלה".
"בעלי החיים משני הצדדים הם לא בשום צד, אין להם אג'נדות, והם לא אשמים בכלום. ולמרות זאת, הם משלמים את המחיר הקשה ביותר במלחמות. הם חווים גיהינום גם בימי שלום, ועוד יותר במלחמה"
עיקר הפגיעות בבעלי חיים בישראל התרחשו בצפון הארץ. בקיץ וסתיו 2024 נפגעו מירי חזבאללה 26 לולים; 36 לולים נוספים פונו למקומות חלופיים. בשתי הפגיעות הקשות ביותר בלולים, במושב מרגליות ובקריית שמונה, נהרגו יחד כ־18 אלף תרנגולות. במשרד החקלאות מדווחים כי רוב הלולים שוקמו מאז, אך התרנגולות מטילות פחות ביצים – בשל הרעש, העשן, וכנראה גם הלחץ הנפשי והאובדן.
עוד מדווחים במשרד החקלאות כי במושב בית הלל נפגעה רפת מירי חזבאללה ומתו בה כשליש מהפרות; בכפר ביר אל־מכסור נפגע דיר צאן ו־19 כבשים מתו; באעבלין נפגע דיר חזירים וחלקם נפצעו; באחיהוד נפגעה רפת ופרות נפצעו; בחווה ליד אפק נפגע דיר חזירים וכולם מתו; בנהריה נפגע דיר צאן ו־30 עיזים וכבשים מתו; בכפר בלום נפגעה רפת, ושמונה פרות נפצעו והומתו בהמתת חסד.
"בעלי החיים משני הצדדים הם לא בשום צד, אין להם אג'נדות, והם לא אשמים בכלום", מסכם דיין. "ולמרות זאת, הם משלמים את המחיר הקשה ביותר במלחמות. הם חווים גיהינום גם בימי שלום, ועוד יותר במלחמה. והם גם הכי שקופים – כמעט אף אחד לא מדבר על המוות והסבל שלהם. אבל הם סובלים ומתים".
















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכואב לי ואני תמיד רואה וכואבת את מי שאינם צדדים בכלל לסכסוף ומשלמים את מלוא המחיר, חסרי הישע מכולם, בעלי החיים. כואב לי שהתקשורת מתעלמת בדרך כלל והסבל והמוות שלהם, וכואב לי כל פעם שאני רואה שכתוב "אין אבדות בנפש" – ויש אך הן לא נחשבות משום מה.
כואב על כולם, על כל נפש שאובדת ולא חשוב באיזה גוף היא נמצאת.
מעריכה כל כך את מי שפועל עבורם גם בתנאי מלחמה קשים, ורואה אותם, רואה ועושה כמה שיכול.
יש מי שלא מזיזים את התחת אבל מדברים נגד בעד, מה זה חשוב, חשוב שתסתכלו גם עליהם, שתראו אותם.
נורא פשוט נורא, תודה על הכתבה