מזל – מה לא ברור?
חייבים להתייחס למדינת הטרור איראן. היא זו שבעזרת המדענים שלה, שלמדו והתפתחו בתחומי המתמטיקה והמדעים, המשיכה וממשיכה כנראה לפתח את האיום הגרעיני כנגדנו, ובשתי המלחמות האחרונות – כמו גם במלחמת 17 השעות – הוכיחה עד כמה המדע והטכנולוגיה שלה טובים ומוצלחים!!!

אכן, עמי, מן הראוי להזכיר את מה שהזכרת, בנוסף לנקודות חשובות נוספות, אך בלתי אפשרי לעשות זאת במסגרת של 1000 מלים. מאחר שמספר המלים של כל תגובה, כולל זו שלי, לא נכלל ב-1000 המלים שמסגרת הפוסט מאפשרת לי, הנה תגובתי.
התמקדת בפוסט זה בתלמידי ישראל ולא באלו הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. ציינתי, כפי שציינתי כבר בפוסט הקודם שלי ("עד כמה רע מצבנו בתחום החינוך"), מעט מהבעיות והעיוותים שנעשים החל מראשית שנות הלימודים של כל ילד וילדה במדינת ישראל בבית הספר היסודי ועד הגיל בו מסיימים הנערים והנערות את לימודיהם בתיכון. הנקודות שהעליתי רחוקות מלמצות את הנושא. לדוגמה: לא הזכרתי את הקניית המושגים המתמטיים בגן הילדים הישראלי, נושא שעליו כתבתי כבר לפני 26 שנה, ואף הרציתי אודותיו בכנס בינלאומי. באותה עבודה הדגשתי את העובדה, שמרבית חומרי הלמידה בעייתיים, והגננות שמופקדות על הקניית מושגים אלו היו בדרך כלל נשים שאהבת המתמטיקה, כמו גם ידע והבנה מתמטית, לא היו נפוצים אצלן. לא התעכבתי על העובדה, שבניגוד לכל המדינות המפותחות בעולם, כמו גם במרבית המדינות הלא-מפותחות, לא חל חינוך חובה חינם מגיל 3 ועד 18 – אבל בישראל העובדה שקיים חוק זה לא "עוזרת", בלשון המעטה, לעלייה ברמת החינוך. מבלי להיכנס להבדל שבין קורלציה לסיבתיות, העובדה היא, שכאשר חוק חינוך חובה חל רק על בני 5-14, היתה רמת החינוך בישראל גבוהה בהרבה מאשר כיום.
לפיכך הערתך – על אף נכונותה – יכולה להיות פתח לדיון חדש, אבל אין היא דוגמה לתזה המנומקת שהצגתי. אסתפק כאן בדוגמה אחת קטנה: בשנת 2007 אמר לי אחד הדיקאנים של אוניברסיטת מחקר חשובה: "אם אני מאתר סטודנט שיודע לכתוב, אני מטפח אותו". כך, בזו הלשון. הא לא דיבר על ידע, על יכולות גבוהות, על התעניינות בתחום מסוים. רק על "ידיעת כְְּתוב". האם מצב זה השתנה? אם כן – לאיזה כיוון לדעתך?

מן הראוי להזכיר שכבר ב-2015 עקפה איראן את ישרטל בכמות הפרסומים המדעיים. אולי עדיין לא באיכות אבל עם הכמות בסופו של דבר מגיעה גם איכות. באיראן מסיימים 270,000 סטודנטים וסטודנטיות מוסמכים כמהנדסים בכל שנה, לעומת 7,000 בישראל. זה בלי לספור את אלפי האיראנים שנשלחים ע"י המשטר ללימודים במוסדות מובילים בחו"ך וכל קיומם על כספי הציבור האיראני.

סוף החילונים כסוף הקראים והפרנקיסטים והרפורמים ודומיהם.. כבר מהתגובות מובן מה רמת הידע של עמי הארצות שכאן ביהדות או אפילו תנך או תלמוד שכל עינינו להסביר את הדרך שבה נקיים את התנך כיהודים ..ואומרים עליו שהוא זר מן התנך…כנראה שאניכם יודעים אפילו איך לנווט או לפסק בתוך דף גמרא…העיקר שאתם ,ליברלים והומנייסטים ומשכילים בתחומכם אבל אתם מדברים טון של שטיויות והבלים כשאתם מכנסים ליהדות …

חשוב ללמד תנ"ך ואת מה שמלמדים בישיבות. אבל בראיה אקדמית. לספר את האמת על מקורות הדת. והיווצרות היהודיות.
ולא להציג כאור לגויים! ולא להציג את ערכי היהדות כערך עליון! ערכי המדע והנאורות הם הערך העליון . וערכים אוניברסליים מאשר ערכי הדת.
ועוד להציג להיות שייך למשפחת היהודים אינה מחייבת לשמור מצוות ובוודאי שאינה מחייבת להאמין באל המדומיין.

בעזרתו יתברך,
פוסט מעולה, אני יושב בצפת בעינים דומעות בין סדר גמרא למדרש או סוד, מקשיב גלגלצ באוזניות מחכה לחמור ולענן , אחרי זה זה כבר יסתדר, אין לי מושג אם אמתין חודש או חלילה שנה או יותר, בשורות טובות מעיר הקדש צפת , רן צבי

כמדומני שהכותבת הנכבדה פיספסה ולו במשהו, בלשון המעטה, את נושא הויכוח בחברה הישראלית.
לא מדובר על עצם לימוד התנ"ך ואי אילו חלקים ממקורות הספרות המשנאית והתלמודית במסגרות החינוך החילוני. אמנם בעבר הלא רחוק, לכל הפחות עד שנות ה-1980, תלמידים במערכת החינוך הממלכתית, החילונית לעילא, היו די מחוייבים ללמוד תנ"ך במשך 10-11 שנים בחינוך היסודי, בחט"ב ובתיכון, בין שלש לחמש שעות לימוד שבועיות בכל שנה, ובנוסף לכך לפחות עד שנות ה-1970 גם שעה-שעתיים בשבוע לימודי תושב"ע ואף פרקי תלמוד במשך שנה עד שלש שנים בתיכון. שלא לדבר על לימודי בחירה שיכלו להגיע לכשליש מסך כל זמן הלימודים בשנות התיכון.
גם בשנים מאוחרות יותר בואכה שנות האלפיים ולתוך האלף השלישי, למרות הפחתה משמעותית במספר שעות ה"חובה" ללימודי תנ"ך ויהדות במסגרת החינוך הממלכתי לאומי, עדיין מדובר בצבר של מאות רבות של שעות לימוד, קרוב לאלף ככל הנראה מבלי להביא בחשבון את שעות שיעורי הבית והעבודות, לכל תלמיד ותלמידה במהלך שנותיהם בחינוך הממלכתי.
הוויכוח שניטש אינו, בעקרון, על עצם כמות לימודי התנ"ך והיהדות במסגרות חינוך החובה החילוניות אלא על עודף הזמן והמשאבים המוקצים ללימוד נושאים אלו במסגרת החינוך הממלכתי-דתי שלא לומר במסגרות יותר מסורתיות, דתיות ובעיקר חרדיות, כלימודי חובה. כאשר הזמן המוקדש ללימוד נושאים אלו מגיע למחצית, וברוב המסגרות הלא-ממלכתיות אף הרבה יותר מכך עד כדי 100% מזמן הלימודים (בחינוך החרדי בכלל ובכוללים בפרט, שם למעשה אפילו לא מדובר בתנ"ך אלא יותר בספרות התלמודית ובניתוק כמעט מושלם מהתנ"ך אחרי שנתיים-שלש בלבד של לימודים), אזי לא נותר זמן ללימוד נושאי ליבה ואין כמעט הקצאת משאבים ללימודים אלו.

כך שהכותבת למעשה פיספסה כמעט לחלוטין את מהות הוויכוח הניטש בחברה הישראלית לגבי לימודי תנ"ך ויהדות לעומת לימודי ליבה. למעשה, כתיבתה מנותקת מן המציאות בצורה מחפירה, וחבל מאד שכך, שכן לימודי יהדות ותנ"ך בעיקרם אכן מהווים נדבך חשוב בבניית דמות האדם הישראלי, ואם יורשה לי לומר, אף הלא-יהודי הגר בארץ. שכן כפי שהיינו מצפים מיהודי המתגורר בארצות ערב לדעת דבר או שניים על הקוראן ועיקרי דת האיסלאם כדי להבין את הסובב אותו, וכך גם לגבי מי שמתגורר בארצות הנצרות, ההינדואיזם והבודהיזם, מן הסביר לצפות שכל אדם החי בארץ יכיר ולו במה את עיקרי רעיונות היהדות ואין טוב מכך מלימוד התנ"ך ולפחות תוורה ונביאים.
מבחינת המאמר גופו, הטענות המובאות בו נכונות, אולם ההקשר שגוי לחלוטין ובהשלכה, דיבור ריק.

לפי היהדות כל התורה בעל פה ובכתב ניתנה בהר סיני אין "מאות שנים " בין מדרש כזה או אחר ודי לחכימא…
את היהדות אפשר ללמוד כחסידים שוטים, או שאפשר ללמוד אותה תוך הפעלת חשיבה חופשית וביקורתית – מצרכים שנמצאים במחסור גדול ביהדות בימינו. בתור יהודים לכולנו יש זכות מלאה לעשטת.שימוש במורשת שלנו כראות עינינו. וזה לא משנה אם אנחנו מסתובבים עם כיפה ציצית ושטריימל או לא.
כשאנחנו מתבטלים בפני אלה המעיזים ביהירותם לכנות עצמם "העגלה המלאה" ואותנו "העגלה הריקה" אנו מפקירים את השדה הזה לבורים ולרודפי השררה וכך מאפשרים לו להצמיח גידולי ביאושים.

אין ספק שיש ללמוד מהי יהדות, אך לא רק האורתודוכסית. רצוי שהמורה לא יהייה רב. כדי לדעת מה המשמעות של הנחת תפילין לא חייבים להניח תפילין, אם כי, כן חשוב, לדעתי, לבקר בבית כנסת ולהכיר את התפילות העיקריות. אלה רק דוגמאות, כמובן.