העברית קושרת את דורות העם היהודי בקשר מיוחד.

היהודי שכתב וקרא את התורה לפני אלפי שנים, זה שלמד אותה בחדרים ודרש בה במשך מאות בשנים, וזה שקורא בה היום, יכולים להסכים על משמעות רוב רובן של המילים.

זהו רצף זמן מדהים.

גם היהודי הקורא את התורה בקצה אחד של העולם ויהודי שיקרא אותה בקצה השני של העולם, יוכלו להסכים על משמעות רוב רובן של המילים.

זהו רצף זמן וגאוגרפיה מדהים.

העברית היא סממן בולט ויסודי בהגדרה שלנו כעם. העברית גם כוללת בתוכה כפל משמעויות שמאפשר לוויכוח ולפלפול היהודי האופייני להמשיך ולחיות גם היום

כך ניתן לומר, שהעברית היא סממן בולט ויסודי בהגדרה שלנו כעם.
העברית גם כוללת בתוכה כפל משמעויות שמאפשר לוויכוח ולפלפול היהודי האופייני להמשיך ולחיות גם היום.

ההמנון שלנו הוא דוגמא יפה לכך:

כל עוד בלבב, פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה.

עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים

שנים חשבתי שמזרח וקדימה אינן אלא מילים נרדפות המציינות את כיוון המזרח אליו נשואות עיני היהודי מגלותו שבאירופה.

עד שקראתי את ספרם המרתק של עמוס עוז ובתו פניה עוז זלצברג (יהודים ומילים).

קדימה יכול להיות גם מלשון מבט לעתיד – מבט קדימה. ובאותה מידה גם מלשון עבר, קֶדֶם.

האם כשבחרה המדינה שבדרך, הציונות, את המנונה, התייחסה לקדימה כמילה נרדפת למזרח או כהיפוך ההיסטוריה של עמנו מעם המביט לקֶדֶם (לאחור) ולקֶדֶם (מזרח) לעם המביט קדימה (לעתיד) ולקִדְמָה (להתחדשות)?

וקדימה יכול גם לסמן קִדְמָה, התחדשות.

האם כשבחרה המדינה שבדרך, הציונות, את המנונה, התייחסה לקדימה כמילה נרדפת למזרח או כהיפוך ההיסטוריה של עמנו מעם המביט לקֶדֶם (לאחור) ולקֶדֶם (מזרח) לעם המביט קדימה (לעתיד) ולקִדְמָה (להתחדשות)?

השאלה הזו עמדת לפתחנו גם היום.
(חיים ומוות ביד הניקוד)

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.

בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות

העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.